רוברט פירסיג

May 2, 2017

בשבוע שעבר הלך לעולמו רוברט מ. פירסיג.

רוברט מ. פירסיג כתב את יצירת המופת “זן ואומנות אחזקת האופנוע”.

הוא כתב בימי חייו רק עוד ספר אחד: “ליילה” או בשמו המלא: “ליילה: חקירה על אודות המידות“. שנים חיכיתי לספר הזה. הייתי הולך כל נסיעה שלי לארה”ב לחנות של בורדרס בפרימונט, קונה ספרים או דיסקים של מוזיקה ושואל את המוכרים אם יצא כבר הספר החדש של פירסיג. 17 שנה לקח לו להוציא את הספר השני והוא היה נורא. לא הצלחתי לעבור את מחציתו.

“זן ואומנות אחזקת האופנוע” נדחה בתחילה על ידי 121 הוצאות לאור עד שהתפרסם ואז נודע כאחד מספרי הפילוסופיה המרתקים ביותר ונמכר בלמעלה מ-5 מיליון עותקים.

יצירת מופת? כן.

זה סיפור מדהים של אדם מעורער בנפשו על מסע לתוך עצמו. לכאורה נסיעה עם ילד, כריס, על אופנוע ברחבי אמריקה. נסיעה שמטרתה לא ברורה. בעצם ביקור בעבר הקשה. הדיאלוגים עם הילד מצמררים. אני מדפדף בספר הזה היום. פונטים קטנים ולא קריאים. אבל זה עדיין ספר פוצע.

מוויקיפדיה:

פירסיג מציע בעצם לאורך הספר תפיסה חדשה, השונה מהתפיסות המקובלות בדבר הדיכוטומיה בין חומר לרוח ובין סובייקט לאובייקט. לפי פירסיג, מושג האיכות הוא-הוא המושג המכונן של המציאות, והוא המקור ממנו בהמשך נוצרת האבחנה בין הסובייקט לאובייקט. לאורך הספר, פירסיג בוחן ומנתח את המשמעות של “איכות” (מונח שהוא סבור שאינו ניתן להגדרה). פירסיג מנסה לשלב יחדיו תפיסות פילוסופיות שונות- למשל זן ודאואיזם המדגישות גישה א-אינטלקטואלית והתבוננות ישירה על העולם (הגישה הרומנטית), לעומת תפיסה מערבית המדגישה הגיון, ראציונליזם ודואליות של חומררוח (הגישה הקלאסית).

כאן הדברים באים לידי הבנה משם הספר – לפי פירסיג, כאשר הכל תקין ופועל (לדוגמה באחזקת אופנוע), גישת הזן היא המתאימה ביותר לסיטואציה – פשוט “להיות” ולהמשיך לנסוע. לעומת זאת, כאשר ישנה תקלה או משהו אינו כשורה, שימוש בהגיון וראציונליות יכול לעזור לפתור את הסיטואציה. הטענה היא כי רוב האנשים מעדיפים בחייהם גישה אחת בלבד, ומתמודדים עם חוויותיהם לפי אותה הגישה. התיזה טוענת שכדי שנוכל לחוות בצורה אמיתית “איכות”, יהיה עלינו לאמץ את שתי הגישות במקביל. לפי פירסיג, שילוב של שתי הגישות יתרום רבות להפחתת התסכול וחוסר-הסיפוק שנפוץ בקרב החברה המערבית.

כשנישאנו, הילית ואני, לפני עשרות שנים, נהגנו לקרוא בקול זה לזאת בלילה לפני השינה חלקים מהספר. יש בו אכן תובנות שרצוי לאמץ. שטוקוות, כמדומני, זו תובנה בלשון הספר. אהבתי מאוד את השטוקוות ואת מושג ה”איכות” שפירסיג כה הרבה לדבר עליו בספר, האיכות הזאת שיש לשאוף אליה בכל מעשינו. כשהקמתי את הקדם-אמ-סיסטמס, ב”וילה” ברמת גן (זו הייתה בעצם חורבה נוראה), כתבה הילית על הקיר ציטוט מהספר הנוגע לחתירה לאיכות. שנים לאחר מכן הגדרנו ערכים לאמ-סיסטמס. אחד מארבעת הערכים היה: איכות. האיכות שרוברט מ. פירסיג התכוון לה.

אכן היה לו ילד בשם כריס. כריס האמיתי נהרג באקראי בשוד שיצא משליטה בסן פרנציסקו ליד מרכז זן המקומי. חמש שנים אחרי שיצא הספר לאור.

הנה משהו מהספר:

 “אנחנו כל כך ממהרים רוב הזמן עד שאין לנו הזדמנות מספקת לשוחח. התוצאה היא סוג של ריקנות יומיומית מתמשכת, מונוטוניות שגורמת לאדם לתהות שנים לאחר מכן לאן ברח כל הזמן הזה ולהצטער על כך שהוא איננו.”

אז עכשיו בגן עדן רוברט יוכל שוב לרכב עם כריס ולשוחח איתו שיחות ללא מגבלה של זמן ודפים על איכות ועל ציפורים עפות בשמים. וגם על שמן כהה של אופנועים.

יהי זכרם ברוך.

דב