השועל והתיש

שׁוּעָל אֶחָד נָפַל לְתוֹךְ בְּאֵר עֲמֻקָּה, וְלֹא יָכֹל הָיָה לָצֵאת מִמֶּנָּה.

וְהִנֵּה, עָבָר שָׁם תַּיִשׁ צָמֵא.

הֵצִיץ הַתַּיִשׁ לְתוֹךְ הַבְּאֵר וְרָאָה אֶת הַשּׁוּעָל בְּתַּחְתִּיתָה

כְּשֶׁרַגְלָיו נִצָּבוֹת בַּמַּיִם עַד הַבִּרְכַּיִם.

שָׁאַל הַתַּיִשׁ אֶת הַשּׁוּעָל: “יְדִידִי הַשּׁוּעָל, אֱמֹר לִי- הַאִם הַמַּיִם שֶׁבִּבְאֵר טוֹבִים?”

הַשּׁוּעָל הָעַרְמוּמִי הִסְתִּיר אֶת מַצָבוֹ הֶעָגוּם.

הוּא הֶעֱלָה חִיּוּךְ עַל פָּנָיו, לַגַּם לְגִימָה מִן הַמַּיִם וְאָמַר:

“הַמַּיִם כָּאן מַמָּשׁ נִפְלָאִים- קָרִים וְזַכִּים. בּוֹא, תַּיִשׁ,

קְפֹץ פְּנִימָה וְתוּכַל גַּם אַתָּה לִשְׁתוֹת.”

הַתַּיִשׁ הַטִּפֵּשׁ לֹא הִיסֵס לְרֶגַע וּמִיָּד קָפַץ לְתוֹךְ הַבְּאֵר-

אַךְ לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה מִן הַמַּיִם,

הִבְחִין שֶׁגַּם הוּא לָכוּד בַּבְּאֵר וְלֹא יָכֹל לָצֵאת מִמֶּנָּה.

פָּנָה הַשּׁוּעָל הָעַרְמוּמִי לַתַּיִשׁ וְאָמַר לוֹ:

“יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְצֻיָּן: עֲמֹד עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיךָ הַקִּדְמִיּוֹת עַל דֹּפֶן הַבְּאֵר,

הַרכֵּן אֶת רֹאשֶׁךָ- וַאֲנִי אֲטַפֵּס עַל גַּבְּךְ וְאֵצֵא מִן בְּאֵר.

מִיָּד אַחַר כָּךְ אָרוּץ לְהִזְעִיק עֶזְרָה, שֶׁגַּם אַתָּה תּוּכַל לָצֵאת מִתַּחְתִּית הַבְּאֵר.”

הַתַּיִשׁ הַטִּפֵּשׁ עָשָׂה כְּדִבְרֵי הַשּׁוּעָל,

וְהַשּׁוּעָל טִפֵּס וְעָלָה עַל גָּבוֹ.

הַשּׁוּעָל זִנֵּק וְיָצָא מִן הַבְּאֵר וְאָז בָּרַח מִשָּׁם,

וְכַמּוּבָן שֶׁהוּא כְּלָל לֹא רָץ לְהִזְעִיק עֶזְרָה.

הַתַּיִשׁ חִכָּה זְמַן רַב, וּכְשֶׁרָאָה שֶׁהַשּׁוּעָל אֵינוֹ חוֹזֵר,

הוּא הֵבִין כִּי הַשּׁוּעָל הֶעֱרִים עָלָיו.

חָשַׁב הַתַּיִשׁ בְּלִבּוֹ: אָכֵן, אֲנִי טִפֵּשׁ גָּדוֹל!

הִסְכַּמְתִּי לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הַבְּאֵר מִבְּלִי שֶׁחָשַׁבְתִּי תְּחִלָּה אֵיךְ אוּכַל לָצֵאת מִמֶּנָּה.

מוּסָר הַשְׂכֵּל: חֲשֹׁב לִפְנֵי שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ.

משל שועלים נוסף

משימה: