סיפורי חנוכה של ילדי ד’ רקפת

סיפור חנוכה  שלנו / מאת אור הרפזי

סיפור אמיתי של חנון-דבי אהרון (סבא שלי).

לפני כ-40 שנים, חנון שיחק עם משפחתו במשחק שבו כל אחד מסובב סביבון, וכל פעם שיוצאת למישהו האות נ’ (המילה נס) הוא היה צריך לספר על נס שקרה לו במהלך החיים (הנס לא חייב להיות קשור לחנוכה).

כשיצא לחנון האות נ’ הוא סיפר על נס אדיר שבמקרה קרה בחנוכה: בחנוכה בארצות-הברית ירד המון שלג, וחנון החנה את המכונית שלו, אבל בגלל שלוקח למכונית המון זמן להתחמם הוא השאיר את המכונית פועלת (בהילוך (Parking. בינתיים הוא גרף את השלג כדי שהוא יוכל לנסוע עוד פעם. במכונית היתה תקלה חמורה והמכונית עברה למצב נסיעה אחורה, והיא פרצה את השער והיא כמעט ירדה לכביש, אבל חנון הצליח לקפוץ לתוך המכונית והוא עצר אותה!

*כל האירוע הזה לקח פחות מ-10 שניות, אם לחנון היה מספיק זמן לחשוב אולי הוא לא היה עושה את זה.

סיפור חנוכה/מאת אלון לביא

סיפור שאבא סיפר לי:

“לפני 13 שנה התחתנתי עם תמר בפארק תמנע שבדרום הארץ.

כמובן שקיבלנו המון מתנות, אחת מהמתנות החשובות היא חנוכייה ממוזיאון ישראל שקיבלנו מפיץ ושולה (פיץ ושולה הם שכנים של ההורים שלי, פיץ הוא קטוע יד וחברו של אבא שלי מהקמת הקיבוץ יוטבתה ועד היום). החנוכייה שקיבלנו הייתה מכסף,  יש עליה שתי ציפורים, והשמש הוא בצד והצורה של החנוכייה היא כמו שני עצים יפים מאוד.

אנחנו אוהבים מאוד את החנוכייה, כי בכל פעם שאנחנו מדליקים את החנוכייה אנחנו נזכרים ביום הנישואים שלנו ושמחים שקיבלנו את המתנה הזו וששמרנו אותה עד היום הזה.”

סיפור חנוכה / מאת זיו רז

שמי זיו, נולדתי בערב חנוכה, ולכן הוריי בחרו לקרוא לי זיו כי נולדתי בחג האורות.

בכל חנוכה אנו מתכנסים כל המשפחה ומדליקים נרות יחד וחוגגים לי ולסבא משה, שנולד בנר שמיני של חנוכה, יום הולדת. בחג אנו אוכלים לביבות טעימות, זהו מתכון שעובר במשפחה המתכון של סבא בנו.

סבא שלי ,משה, ספר לי על ערב החנוכה שלו כאשר היה ילד וכך ספר:

“כשהייתי ילד גדלתי במושב שדמה שעל יד גדרה. כשהגיע החורף, החלו לרדת גשמים ובערב נעשה קר, חכינו לחג החנוכה. סבא ולא סבתא, היה עומד במטבח מקלף תפוחי אדמה וחותך בצל דק דק, מוסיף קצת  קמח והרבה אהבה ומטגן לביבות. כאשר היתה הלביבה מוכנה היה מניח אותה על הצלחת לידו ומטגן אחרת. סבתא היתה מתגנבת מהצד וחוטפת את הלביבה ובולעת אותה מהר, וכשהוא היה מסתובב להניח עוד לביבה היה מגלה שהצלחת ריקה. בסוף, בכל אופן, התמלאה הצלחת ועמדנו והדלקנו וברכנו על הנסים שקרו לעם ישראל בכל הדורות. ריח הלביבות המטוגנות ממלא את אפי עד היום ותודה לסבא על הסיפור המדהים עד היום זה.”

זיכרון מחג חנוכה של סבתא מלכה/ מאת גילעד אפשטיין

“כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי ספרה תמיד על מסיבות חנוכה בפולין כשהייתה ילדה.

הם רצו לעלות לארץ ישראל ושיחקו בסביבון שהיה כתוב עליו: נס גדול היה שם.

חלומם של ההורים שלי היה להעלות לארץ ישראל.

כך חגגנו את חג החנוכה:

הדלקנו נרות רק המשפחה המצומצמת (אבי, אימי, אחי ואני). גרנו ברחובות, בשנות החמישים.

הייתה לנו חנוכייה מחרסינה בצבע ירוק בהיר ולבן.

היה משחק ששיחקנו על הרצפה: מישהו ניחש איזו אותו תצא על הסביבון לאחר שייפול ומי שניחש נכון- זכה בכסף. מאד התרגשתי במשחק ושמחתי תמיד לנצח. כשהפסדתי התאכזבתי.

כל חנוכה אכלנו לביבות של תפוחי אדמה וסופגניות מהן היינו מתלכלכים עם הריבה עד האף. היה טעים מאד, בכל הבית היה ריח של טיגון בשמן. אחרי האוכל שיחקנו בשכונה עם סביבונים על הרצפה.

היה לנו סביבון ממש מיוחד שקוראים לו פורפרה, היו צריכים ללפף על הסביבון שרוך, מושכים והסביבון מסתובב.

אני לא ידעתי לסובב אותו רק הבנים בשכונה ידעו.

זיכרון חנוכה של סבתא מזל/ מאת מאיה מידן

כשסבתא שלי הייתה קטנה בחנוכה ירד גשם והיה מאוד קר.

סבתא שלי ואחיה (עוזי ויפת) התלבשו בבגדים חמים והלכו ברגל לסבתא שלהם שגרה קרוב אליהם.

יפת אהב ללכת צעד קדימה, ואחר כך צעד אחורה ובגלל זה לקח להם המון זמן להגיע…

כשהם סוף סוף הגיעו לסבתא שלהם סבתא שלי הריחה ריח מוכר. היא גילתה שזה היה ריח

 הסופגניות והלביבות שסבתא שלהם בכל חג חנוכה הכינה.

הם הדליקו נרות, שרו שירים וזללו את הסופגניות והלביבות המעולות.

עד היום סבתא שלי זוכרת את חג החנוכה הזה. כל חנוכה היא נזכרת כיצד חגגו את חג החנוכה כשהיא

הייתה ילדה.

חג חנוכה ב”שבט” ארנס ארד רשף/ מאת דותן שמיר

כמידי שנה אנו חוגגים הדלקת נר חנוכה עם כל המשפחה מצד אמא שלי.

עוד לפני שנולדתי חוגגים כך במשפחתי.

תמיד זה יוצא ביום שישי, בבית של אחות של סבא שלי, כולללללללללל האחים והדודים והאחיינים הגדולים והקטנים, נפגשים עם מיטב המטעמים, להדלקת נרות.

הערב הזה הוא לא כמו ערב רגיל שחוגגים ונפגשים, אלא יש בו משהו מיוחד.

לדוד אשר, בעלה של אסתי, האחות של סבא אלי שלי, יש סל ענק, ממש ע נ ק !! והוא מלא כולו בכובעים מכל הסוגים ומכל המינים. כובעים מהשרות הצבאי, כובע “טמבל” כובעים מארצות שונות כמו תרבוש, כובע רכיבה, כובע סרוג וכובע ארוג וכובע קש ועוד הרבה מאוד כובעים.

לקראת הדלקת הנרות, דוד של אמא שלי, מביא את הסל וכל אחד בוחר כובע לחבוש. זה מאוד מצחיק לראות את כל בני המשפחה חובשים כובעים מיוחדים. מהילד/תינוק הכי קטן ועד לאדם הבוגר והמבוגר…. אחרי שכולנו צוחקים (האחד על השני) וזה ממש מדליק, מברכים את כל מי שחוגג יומולדת או נולד לו תינוק או כל סיבה לברכה ואיחולים ורק אז…מברכים על הנרות ומדליקים את החנוכיות.

לדוד אשר יש סל הפתעות נוסף שאותו הוא מוציא בגמר הארוחה…והסל הזה מלא, אבל ממש מלא בממתקים !!! ואני “מת” עליו !

כמו בכל שנה, אני מחכה ליום שישי, להדלקת הנרות בבית של אסתי ואשר.

דותן שמיר

סיפור חנוכה של אמא שלי – עדי/ מאת נדב אמון

אני זוכרת היטב את חג החנוכה כשהייתי בכיתה א’.

חזרתי הביתה מביה”ס, צלחת עם לביבות שאבא שלי הכין חיכתה על השולחן. מאוד אהבתי ואני עדיין אוהבת לביבות, אבל אסור היה לנו לאכול אותן.

אני ואחי הקטן, אסף, רצינו מאד לאכול אבל היינו צריכים לחכות בסבלנות. גרנו אז בחיפה בבית ברחוב הרופא, זה היה בית עם המון מדרגות.

אני זוכרת שכל הזמן רצתי לקצה השביל למקום שהיתה בו תצפית טובה על כל המדרגות לראות אם הם הגיעו. ואחרי זמן מה, שהיה נראה לי כמו נצח, פתאום ראיתי את אמא שלי. אני זוכרת שהיא לבשה שמלה משובצת בצבע אדום ולבן. כל כך התרגשתי לראות את אמא שלי, אבל עוד יותר התרגשתי ממה שהיא החזיקה בידיים. בידיה היתה חבילה קטנה עטופה היטב.

זאת הייתה אחותי הקטנה ניצן שנולדה בנר הראשון של חנוכה. לאט לאט הם עלו במדרגות, אמא שלי, אבא שלי ואחותי הקטנה. ואז אני ואחי אסף רצנו לקראתם.

זאת היתה התרגשות גדולה. זאת היתה הפעם הראשונה שאחותי הקטנה הגיעה הביתה. היא הגיעה עם אמא שלי הביתה מבית החולים בנר שלישי חנוכה.

וכשסוף סוף היא הגיעה, אכלתי המוני לביבות עם סוכר כמו שנהוג לאכול אותן במשפחתי. מאז תמיד חג החנוכה קשור אצלי ביום ההולדת של אחותי ושמחת חג החנוכה הפכה להיות כפולה ומכופלת: וללא ספק חג החנוכה הוא החג האהוב עלי מכל החגים. אני אוהבת אותו בגלל המאכלים שלו. בחג החנוכה תמיד הבית שלנו היה מתמלא בהרבה ריחות וכמו שאמא שלי היתה אומרת גם בהרבה לכלוך. אבא שלי היה נעמד במטבח ומטגן לביבות שנערמו בערמה גבוהה. כשהייתי קטנה נראה היה לי שהיא עוד מעט ותיגע בתקרה. אבל גולת הכותרת היתה הסופגניות של אבא שלי אותן הוא היה ממלא בעצמו בריבה במין מזרק ענקי. ומהיום שאחותי הקטנה נולדה תמיד החג קשור אצלנו ביום ההולדת שלה ואווירת המשפחתיות שגם קודם התלוותה לחג, גדלה. עד היום אנחנו תמיד מציינים את יום ההולדת של אחותי בחנוכה גם בשנים בהם יום ההולדת שלה לפי לוח השנה הלועזי לא חל בחנוכה. אבא שלי מטגן לביבות שאצלנו אוכלים אותן עם דברים מתוקים כמו סוכר ושמנת חמוצה. בשירי חג החנוכה תמיד מתערבבים גם שירי יום ההולדת לכבוד אחותי. מכיוון שאנחנו משפחה שלא מיטיבה לשיר, שירי החג ושיר יום ההולדת לאחותי הקטנה תמיד מלווים ומגובים בדיסקים משירי החג.

אחות של סבתא שלי מספרת/ מאת מיקה בן דב

אחות של סבתא שלי נולדה בחנוכה, היא נולדה בתקופה קשה בתקופת מלחמה. בחרתי בסיפור שלה בגלל שהחנוכייה שלה לדעתי מיוחדת מאוד, הקנים של הנרות עשויים מתרמילי כדורים (כדורים של אקדח). הקנים של הנרות עשויים מתרמילי כדורים, מפני שבאותה תקופה בה היא חגגה יום הולדת האנגלים ניסו להשתלט על ארץ ישראל. ההורים של מרים (אחות של סבתה שלי) ושל סבתא שלי לקחו לכבודה את החנוכייה לחורט שיחרוט משפט מיוחד עליה.  גם אח שלה ושל סבתא שלי נולד בחנוכה, אבל הוא קטן ממנה בכמה שנים לכן לא עשו לו גם חנוכייה.

מה שההורים שלהם כתבו לאחות של סבתא שלי, למטה בתחתית החנוכייה כתוב: למלאות שנה למירלה תורגמן מאבא ואמא. חנוכה. תרצ”ח. למעלה כתוב: הדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה. בחנוכייה חרותות גם דמויות, יש למשל את הכוהן הגדול מדליק חנוכייה והכוהן לובש את אבני החושן. התקופה הייתה במיוחד קשה בשבילה בגלל שהיא גרה ונולדה בירושלים.

סיפור חנוכה של סבא/ מאת יעל זיגמונד

בחרתי לספר על סיפור חנוכה של סבי- מיכאל.

סבא שלי נולד בדרום אפריקה בשנת 1944.

הוא גדל בבית יהודי מסורתי ולמד בבית ספר יחד עם יהודים ובעיקר עם נוצרים.

אחר הצהרים, בימי ראשון היו הילדים היהודים הולכים ל”חדר”, שם היו לומדים על מנהגים יהודים וגם עברית.

בדרום אפריקה עונות השנה הפוכות משלנו, ולכן בחנוכה היתה עונת הקיץ. סבא שלי סיפר לי על חנוכה בשנת 1956, כשהוא היה בן- 12.

הוא היה במחנה הקיץ של ה”צופים” וחזר במיוחד הביתה, כדי להשתתף  בהצגת חנוכה ב”חדר”.

הוא זוכר שהוא היה בתפקיד של מלך ושזו הייתה הפעם הראשונה שהוא אמר משפטים שלמים בעברית וזה מאוד ריגש אותו.

סבא שלי חייל מילואים – סיפור חנוכה/ מאת עופרי בר סבר

לפני כ-40 שנה, בשנת 1976, סבא שלי, סבא מנחם, שהיה אז בן 26, נקרא לשירות

מילואים באזור צפון בקעת הירדן בחג החנוכה.

סבא שלי הוא אדם דתי ולו ולחבריו היה חשוב מאד להדליק חנוכייה כל ערב, אבל הצבא לא

נתן להם חנוכיות. הם התאכזבו והיו עצובים כי נראה היה שיצטרכו לעבור את החג בלי לחוש

אווירת חג… אבל אז עלה רעיון בראשו של סבא שלי, שהוא אדם בעל חשיבה מאד יצירתית

והוא מצא פתרון, חבריו והוא לקחו ארגזי תחמושת ריקים, מילאו אותם בחול,

על החול שפכו נפט והדליקו אותם. כל ארגז כזה שימש כ-“נר” וארגז מרגמות (פצצות)

גדול שימש כבסיס של ה-“חנוכייה”.

למרות שהריחו את ריח הנפט החזק, הריח לא הפריע להם.

סבא וחבריו היו נרגשים מאד ושמחו מאד על כך שיכלו לחגוג את החג

ולהדליק “חנוכייה” מדי ערב.

סיפור חנוכה שלנו / מאת עדי קידר

סבתא סיפרה לי כך: “בחנוכה הייתה תהלוכת לפידים, ואחר כך היינו מדליקים נר חנוכה מרכזי והכיבוד היה סופגניות. בבית היינו מדליקים נרות ושרים ואוכלים לביבות, כל ילד היה מדליק חנוכייה משלו ושרים שירי חנוכה”.

סיפור חנוכה של סבא:

לסבא שלי היה חג חנוכה שהיו שרים שירים בקאנון (שני קולות). אמא שלו הייתה עושה לביבות טעימות!

וסופגניות ככה ככה.

סיפור חנוכה שלנו:

כשהיה חג חנוכה בארצות הברית, אז הזמנו חברים אמריקאים וישראלים.

הזמנו את הילדים להכין חנוכיות מבלטות וקישטנו עם טפטופי נרות ושרנו. לימדנו את האחרים את מנהגי חג חנוכה שלנו

ואחרי זה הדלקנו נרות עם כולם.

קופסת הסביבונים  / מאת ליאור פלס

אצלנו, במשפחה המצומצמת, אני, אימי, אבי ואחותי אוספים סביבונים בקופסא שנקראת “קופסת הסביבונים”.

איך זה התחיל?

אימא שלי רוצה שהכל יהיה מסודר בבית, אז היא החליטה שאת כל הסביבונים נשים בקופסת נעליים ישנה, ואז התחלנו לאסוף סביבונים כל שנה.

יש הרבה סביבונים: סביבונים כדוריים שמתהפכים מצוין, יש זוג סביבונים כחול וירוק ששרים: סביבון, סוב סוב סוב… יש גם סביבונים שאפשר להכניס לתוכם דברים, יש אחד עשויי עץ, יש אחד שמדליק אורות ויש עוד כל-מיני סביבונים.

אבל החשוב והיפה ביותר לדעתי, הוא סביבון ברזל פשוט לגמרי, בלי אורות ושירים, ואי אפשר להכניס פנימה דברים.

סביבון פשוט לגמרי. קניתי את הסביבון הזה בירושלים, ואהבתי אותו מאוד.

בכל שנה אנו פותחים את הקופסא ומשחקים בסביבונים, בתחרויות, סתם מסובבים אותם ועוד.

אני מאוד אוהב את המסורת המשפחתית הזאת שלנו, ואמשיך איתה תמיד.

סיפור החנוכה של סבתא שלי/ מאת טל בן יהודה

כשסבתא שלי הייתה קטנה (בשנות ה-50) היא גרה בצרפת. בחנוכה, אמא של סבתא שלי פחדה להדליק נרות חנוכה ולשים אותם על אדן החלון. כדי להתגבר על זה הם סגרו את הווילונות ואת החלונות  ועשו הכל בסתר.  לסבתא שלי היו חמישה אחים, ואבא שלה היה מביא לכל האחים  ממתקים בשקיות קטנות עם שוקולד ומתנה קטנה לכל אחד. אחרי זה סבתא שלי הייתה  מכינה עוגיות קוקוס, שקדים וגם היא הייתה מכינה לחמניות שהיו בהן ריבועי שוקולד קטנים והם היו קוראים לזה לחמניות שוקולד. אחר כך, אבא של סבתא שלי היה מספר להם סיפורים על המשפחה שלו ועל השושלת שלו. כך ניגמר סיפור החנוכה שלי.

נס החנוכה של סבא שלי/ מאת ערן אופיר

סבא שלי נולד ברומניה בשנת 1945 . הוא גדל ברומניה עד גיל 14 והוא חי שם יחד עם אחיו והוריו. הם רצו לעלות לארץ ישראל וניסו מספר פעמים, אך לא קיבלו אישור לכך.

ההורים שלו הגישו בקשות לשלטונות הרומנים לאשר להם לעלות לארץ ישראל אחרי שנגמרה מלחמת העולם השנייה. השלטונות  הרומניים אישרו למשפחות יהודיות לעלות לארץ ישראל, אבל לא לכולם ולמשפחה של סבא שלי הם לא אישרו למרות שהגישו בקשות מספר פעמים. בחודש דצמבר בשנת 1958, בערב חנוכה, סבא שלי ומשפחתו קיבלו אישור לעלות לארץ לישראל.

הם ראו את זה כאילו שקרה להם נס חנוכה ואז כולם בביתו הרגישו שמחה גדולה והם התחילו להתארגן לעלות לארץ ואכן, בחודש מרץ 1959 סבא שלי, הוריו ואחיו עלו לארץ ישראל.

סיפור חנוכה במשפחה שלנו/ מאת נועה רוזיק

כשאחותי הייתה בת חמש ושלושה חודשים אמא שלי גילתה שיש לה תינוקת בבטן, אני הייתי התינוקת הזו. קוראים לי נועה ונולדתי בנר שני של חנוכה.

אני בטוחה שזה שנולדתי בחנוכה זה סוג של נס, הייתי אמורה להיוולד לפני החג בתאריך  9.12 , אבל כמו נס פך השמן נשארתי עוד שמונה ימים אחרי התאריך שבו הייתי אמורה להיוולד והגעתי עד לחנוכה. אני מאוד שמחה מכך שנולדתי בחנוכה אני מרגישה שאני מתחברת לאורות ולחגיגות וממש אוהבת סופגניות והכי אני מתחברת לניסים.

אני מרגישה שלא סתם נשארתי בבטן של אמא שלי עד שהתאים לי לצאת החוצה, עד שהגעתי לחג החנוכה. הנס  שלי הוא שהגעתי לעולם בחנוכה, ומשם הרגשתי שכל הזמן נולדים לי עוד ניסים. חוץ מהדלקת נרות בחנוכיות, נוספה לי ולמשפחתי סיבה למסיבה יום ההולדת שלי. ההורים שלי יחד עם אחותי בחרו לי את השם נועה, תמיד שאלתי אותם למה בחרו בשם הזה?

אמא סיפרה לי שנועה בתנ”ך הייתה הפמיניסטית הראשונה, שזה אומר שהיא רצתה שיהיה שוויון זכויות בין בנים ובנות. כשעם ישראל הגיע לארץ ישראל משה חילק לכל בית אב אדמה לפי כמות הבנים. נועה בת צלופחד יחד עם ארבע אחיותיה, לא היו זכאיות לאדמה כי אבא שלהן מת ולא היה להן אח. הן דיברו עם משה וביקשו בכל זאת לקבל אדמה ומשה הסכים. וכך נועה השיגה שיוויון עבורה ועבור אחיותיה, וקיבלה את אותו הדבר כמו שקיבלו הבנים. השם נועה מתחבר אליי מאוד כי גם אני מאמינה בשוויון בין בנים ובנות ותמיד דואגת שיהיה כזה. זה נראה לי טיפשי לא לתת להן זכויות שוות רק בגלל שהן בנות. אני נועה שנולדה בנר שני של חנוכה שדואגת שיהיה שיוויון בין בנים ובנות.

ספר הזיכרונות / מאת גליה צוקרמן

סבתא היא זאת שנתנה לי את הרעיון. סבתא ספרה לי “סבא שלי משה”, בשבילי סבא רבה רבה, “הדליק חנוכייה עם קנים של שמן זית וכל שאר הנכדים הדליקו חנוכיות עם נרות משעווה. כל יום בחנוכה היינו מגיעים לסבא שלי ומדליקים נרות. כל אחד חנוכייה משלו, כי אם היו  מדליקים חנוכייה אחת אז היו רבים. כשגמרנו להדליק שמנו את החנוכיות על אדן החלון והתחלנו לשיר. שרנו המון שירי חנוכה: מעוז צור- בשני קולות, ימי החנוכה, מי ימלל גבורות ישראל… בימיו האחרונים של סבא הוא היה עיוור וכשניסה להדליק את חנוכיית השמן זית- השמן נישפך. אבל כשרצו לעזור לו, הוא לא הסכים הוא אמר שחנוכייה מדליקים לבד כי זו מצווה גדולה. סבא שלי ניפטר שבוע לפני חנוכה.

בחנוכה לא הייתה את החנוכייה שלו והוא היה מאד חסר”.

סיפור החנוכה של סבתא/ מאת נגה תם

סבתא איילת מספרת:

“הייתה זאת מסורת, בהיותי ילדה בערך בת 10 , להיפגש בבית הורי להדלקת נר ראשון של חנוכה. במפגש המשפחתי התארחו הורי אחותי דודים ודודות שלי וילדיהם.

מאוד חיכינו למפגש המשפחתי, בהתרגשות גדולה היינו מוציאים את החנוכייה המשפחתית של סבתי חנה מהארון המיוחד, לחנוכייה משני צידי הקנים היה דגם של אריה ובמרכז ליד השמש- מגן דוד, החנוכייה הייתה בצבע כסף. הנחנו אותה על כוננית במרכז החדר, מסביב סידרנו כיסאות ישיבה וקרוב לחנוכייה, הכיסא של אבי שהתכבד בכל שנה בהדלקת הנר הראשון.

לאחר הדלקת הנרות היו המבוגרים צועקים עלינו: “היזהרו שהחנוכייה לא תיפול!”

ביתנו שלא היה גדול, חדר האורחים והמטבח היו קרובים זה לזה וריחות המאכלים המיוחדים לקראת הארוחה החגיגית היו מתפשטים בכל הבית. המאכלים המיוחדים שאכלנו היו לביבות, סופגניות ופשטידות. זכור לי שבאחד המפגשים במקום ריבה שמנו לאבי חרדל בסופגנייה וכולנו צחקנו צחוק גדול כשראינו את הפרצוף שעשה אחרי שנגס בסופגניה. אחותי הגדולה נהגה להכין חידון בנושא חג החנוכה וכל ילד שענה תשובה נכונה קיבל סביבון מעץ וכפעילות יצירתית  קישטנו יחד את הסביבונים. לאחר הדלקת הנרות שרנו שירי חנוכה ואבי נהג לספר לנו סיפור עם דמויות מרכזיות של חג החנוכה. לפעמים סיפר לנו קטעים מפחידים וגם קטעים מצחיקים שהגבירו את השמחה. את החנוכייה העמדנו על אדן החלון. לאחר ארוחת הערב יצאנו כל הילדים וגם ילדי השכנים, סיירנו ברחובות ליד הבית ומכל חלון ראינו את החנוכיות הדולקות.”

סיפור חנוכה המשפחתי שלי / אריאל פק

סבתי אשר עבדה בבית הכלא סיפרה:

“לאסירים היה אסור להדליק  נרות לחנוכה לכן הם עשו ציור של נרות לא דולקים ובכול יום  בחנוכה היו מדביקים מסטיק במקום של הנרות. בחדר האוכל היו סופגניות אבל במקום ריבה היו פתקים ולמי שקיבל פתק שרשום עליו מתנה, היה מקבל שעתיים בקנטינה (מקום שמוכרים בו ממתקים).

רוב האסירים חלקו את השעתיים שקיבלו במתנה וקיבלו משהו אחר..”

סיפור חנוכה מאת ענבר ריינשטיין

פעם לפני  21 שנה, בשנת 1,994 אחרי שאבא שלי השתחרר מהצבא הוא נסע לטיול בצ’ילה.

לפני שהוא הגיע לשם הוא קודם כל עבר אצל בת דודתו בקנדה, היא נתנה לו 2 מספרי טלפון של שתי חברות שלה שגרות בצ’ילה.

כשהוא הגיע לשם הוא הרגיש בודד , הוא הוציא את מספרי הטלפון והתקשר לשתי החברות של בת דודתו, הם נפגשו והלכו ביחד לקניון.

כשיצאו מהקניון פתאום אבא שלי הבחין בחנוכייה ענקית!!! ואותה הדליק איש עם מנוף,

הוא רצה להתקרב אבל עצר אותו שומר ואמר “יש לך דרכון?” (הוא הופתע לגלות שהוא מדבר בעברית). מיד שלף את הדרכון, ומפני  שהדרכון היה מארצנו (ישראל) השומר נתן לו לעבור,

 והוא כבר לא הרגיש בודד, כי הוא היה בהדלקת נר ראשון של חנוכה של הקהילה היהודית בצ’ילה.

וכתבתי את כל זה ביומן ,  ביי ביי יומני היקר.

^{טיול משפחתי במדבר בחנוכה / מאת ליעד ינון}

^{בחרתי לספר על מנהג של המשפחה שלי בחנוכה.}

^{בדרך כלל אנחנו נוסעים למדבר בכל חופשת חנוכה. בטיול הקודם התארחנו ב- 2 מקומות.}

^{היינו עם עוד 2 משפחות. היה ממש כיף. טיילנו בהר הנגב ישנו בחאן בארותיים ליד גבול מצרים.}

^{טיילנו בחמוקי ניצנה וגם נסענו לגלוש בדיונה הגדולה.}

חג החנוכה/ מאת רועי הלל

סבתא שרה מספרת: “כשהגיעה חופשת חנוכה הדלקנו בבית נרות חנוכה כל ערב.

אמא שלי הכינה סופגניות וגם לביבות תפוחי אדמה ופיזרה למעלה סוכר. זה מאוד טעים.

בין החבורות של הילדים שיחקנו בסביבונים שונים שהיו עליהם האותיות  נ.ג.ה.פ  (נס גדול היה פה) בכל פעם שהסביבון

נפל על אות מסוימת היו מקבלים נקודה ואם נפל הסביבון על האות ג’ (גדול) היו מקבלים חמש נקודות.

כך נהגנו לשחק בכל חג חנוכה.

חג חנוכה משפחתי במיוחד/ מאת יואב אופיר

לפני 15 שנה, עוד לפני שאני והאחים שלי נולדנו, אמא שלי בקשה מדודה שלי, מיכל, להכין חג חנוכה משפחתי.

דודתי, שתמיד שמחה לחגיגות, התלהבה ומייד קפצה על המשימה.

התוצאה הייתה מקסימה- חנוכייה שבנויה על השולחן מנרות גדולים וחבצלות ליד כל נר, והרבה מטבעות שוקולד שפזורים על השולחן ונאכלים די מהר… אמא שלי, אחיה ובני הדודים היו עוד רווקים שחיו בתל אביב.

היו המון שירים וריקודים בערב הזה, ומאז, אמא שלי לא ויתרה לה וזה הפך למסורת שלא מפספסים..

מאז, כל שנה, אנחנו מתכנסים בבית של דודה שלי שבינתיים עברה מתל אביב לגור בטבעון. בכל פעם מצטרפים אלינו עוד בני משפחה מורחבת וחברים שרוצים גם הם ליהנות מהמסיבה המשפחתית והשמחה. דודה מיכל מכינה מלא לביבות מכל הסוגים, וגם כמובן סופגניות טעימות. אך לפני שאוכלים.. אנחנו, הילדים, מכינים מסכת לחנוכה, של כל הבני דודים, וכל פעם משהו אחר. השנה המחזנו את השיר של חנה זלדה והיה מצחיק במיוחד. מקנחים בהמון המון שירים לחנוכה, כשהאורות היחידים שדולקים הם הנרות הגדולים על השולחן.. וכמובן תחרות סביבונים שהילדים מכינים.

בפעם האחרונה שחגגנו ביחד, הכנו לכל ילד חנוכיות מפרחים, ושלי יצאה הכי יפה…

אמא שלי אומרת שאין כמו מסורת משפחתית שממשיכה, ואני מסכים אתה.

סיפור חנוכה של סבתא אדווה /מאת שחר שורץ

כשסבתא שלי הייתה קטנה בחנוכה, היו תולים בגן שלה סביבון גדול בתקרה.

בסוף המסיבה היו שרים את השיר ”סביבון סוב סוב סוב” ומורידים לאט לאט את הסביבון.

בתוך הסביבון היו שקיות עם מלא מלא ממתקים. ואז היו מחלקים לכל ילד ”דמי חנוכה” שזו הייתה שקית הממתקים.

 סיפור חנוכה- סבתא סימי מספרת לגילי/ מאת גילי בכרך

בחג החנוכה משפחתה של סבתא שלי והיא היו מדליקים מנורת שמן שבה היו שמים שמן מיוחד ופתיל.

סבתא אהבה ושמחה לראות את מנורת השמן הזורחת בביתה ואהבה שאביה היה נותן לכל ילד פתיל.

לאחר מכן, אמה לקחה את החנוכייה ושמה אותה על אדן החלון שהיה בביתה שאז כך היה נהוג.

אמה של סבתא שלי הייתה מכינה מאכל: לביבות טבולות בסירופ מסוכר ולימון , היא הייתה טובלת את הלביבה הקטנה בזהירות בתוך הסירופ שעשתה סבתא, היא קראה להן סופגניות.  סבתא חשבה שהסופגניות היו מאוד טעימות ואהבה אותן, סבתא שלי אומנם לא מכינה את המאכל הזה לנו, אך אומרת שגם סופגניות רגילות זה טעים..

 נס הללי/ מאת הלל ארוך

לפני 4 שנים קצת לפני חג החנוכה דודה שלי (עינת) והבת זוג שלה (גלי) נסעו לסיביר בשביל לאמץ תינוקת.

הן (עינת וגלי) חיכו הרבה זמן עד שמצאו תינוקת קטנה וחמודה. הן קראו לה הללי ולקחו אותה איתן לישראל.

כשהגיעו לישראל חגגנו כל המשפחה בשמחה את חנוכה ואת יום הולדת שנה להללי שהצטרפה למשפחה.

מאז כך אנו נוהגים כל שנה!

מנהגי חנוכה במשפחת אלדר

אוקיי אז ככה מתחיל סיפורנו…

 שלום, שמי עומר אלדר ואני היום רוצה לספר לכם על אחד ממנהגי החנוכה של המשפחה שלי.

בחג החנוכה, אנחנו נוהגים לחגוג כל ערב את החג עם חברים ומשפחה ולהדליק נרות ולאכול סופגניות ולביבות.

אצלנו במשפחה לכל ילד יש חנוכייה משלו ובכל אחד מהערבים כל ילד מדליק את החנוכייה שלו ואז יש המון חנוכיות דולקות כל ערב.

סבא וסבתא שלנו, משני הצדדים, נוהגים לתת לנו דמי חנוכה.

סבתי מצד אמא תמיד מכינה סופגניות (שאני אוהב) וסבתי מצד אבא תמיד מכינה לביבות (שאותן אני מאד אוהב).

סיפור חנוכה שלנו/מאת רוני נוביק
אבא שלי נולד בנר שמיני של חנוכה.
אבא שלי נולד אחרי 2 בנות, והשמחה היתה רבה.
סבא שלי כל כך שמח ורץ בכל רחבי הרצליה לספר לכולם שנולד לו בן!
מאז בכל שנה, בנר שמיני של חנוכה, מתכנסת כל המשפחה המורחבת להדליק נרות יחדיו.
כל אחד מבני המשפחה מכין את המאכל האהוב עליו: סבתא עליזה מכינה לביבות, היא ידועה כמכינת הלביבות הכי טובות בארץ,
וכשריח הלביבות שלה נישא באויר, כל השכנים מגיעים לטעום מלביבותיה….
דוד שלי אודי מכין לורנצו טעים (זה מאכל של פסטה עם שמנת שאנחנו מאד אוהבים).
אמא שלי מכינה סופגניות מעולות עם שוקולד וסוכריות (יאמי…)
והשמחה רבה!!!!
חג שמח