קיבוצים בישראל

בתקופת העלייה השנייה הוקמה ההתיישבות השיתופית הראשונה כקבוצה, “קבוצת דגניה”. היא זכתה גם לכינוי “אם המושבות”. היא נוסדה בשנת 1910 וממוקמת ממזרח לנהר הירדן.

צפו בסרטון על קבוצת דגניה ומנו חמישה מאפיינים יחודיים של קבוצת דגניה.

לאחר קבוצת דגניה, הוקם הקיבוץ הראשון עין חרוד ומאז לאורך השנים הוקמו עוד מאות קיבוצים נוספים.

הקיבוצים התאחדו יחד בהתארגנות משותפת, ונקבע באספה הכללית שכל החלטה מחייבת את כל הקיבוצים באופן גורף. בניגוד אליהם, ה”קבוצה” ראתה עצמה חייה את חיי השיתוף באופן נפרד משאר הקבוצות או הקיבוצים.

הקיבוצניקים, עולי העלייה השנייה, התאפיינו באופי חילוני, חלוצי, והונעו על-ידי מוסר יהודי כמו שוויון, הגשמה עצמית והומניזם. הם ראו בחקלאות כערך ציוני לכל דבר ושאפו לבנות חברה חדשה שבה כולם יהיו שווים וחופשיים מניצול.

ב1935 התאגדו יחד חלוצים דתיים מארצות אירופה ועלו לארץ להקים קיבוצים דתיים. האמונה והאידיאל שעמד לנגד עיניהם היה שילוב התורה עם העבודה, חיי דת עם חיי קיבוץ, עבודת חקלאות יחד עם עבודת ה’. ב1937 הוקם הקיבוץ הדתי הראשון, קיבוץ טירת צבי, ולאחריו לאורך השנים הוקמו עוד 15 קיבוצים דתיים נוספים. הקיבוצים הוקמו על הגבולות עם הערבים, ובמלחמת העצמאות הדפו כוחות אויב רבים תוך ספיגה של פגיעות ואבידות רבות. חלק מהקיבוצים נאלצו לעזוב ולהתחיל מחדש במקום אחר. אחד הסיפורים המוכרים הוא של קיבוץ כפר עציון שבגוש עציון. ערב לפני הכרזת המדינה, נכנע הכוח ששרד ונטבח על-ידי הלגיונות הירדניים. ילדי הקיבוץ, עלו חזרה לקרקע לאחר 20 שנה והקימו את הקיבוץ מחדש.

ההוואי הקיבוצי מוכר בעיקר מחדרי האוכל, הלינה המשותפת בבתי הילדים, מדשאות רחבות ידיים, הרפת, הלול, טרטורים ומרחב אינסופי לילדים להתרוצץ בו. אולם יש גם הוואי פנימי ומושגים שלוקח שנים להבין.

למשל:

כלבויניק (קערה שעמדה במרכזי השולחנות בחדרי האוכל לשאריות המזון), אגוזן (חמאת בוטנים. “אגוזן” הוא שם החברה שייצרה את הממרח), אקונומיה (מחסני המזון בקיבוץ), בן משק, גיוסים (העזרה לענף שניתנה לרוב לפני או אחרי יום העבודה הרגיל של החבר, נקראה גיוס), הפשפש (שער יציאה וכניסה לקיבוץ להולכי רגל), בית ילדים (שכבת הגיל נקרא גם בית הילדים), קלנועית (כלי התחבורה המרכזי בקיבוץ), ילדי חוץ (ילדים אשר הגיעו מחוץ לקיבוץ ללמוד עם הקיבוצניקם).

להלן סרטון המסביר קצת על ההוואי הקיבוצי.

במשך השנים, נעשו סרטים רבים, סדרות, מחקרים וניסיונות להבין את אופי אותם אנשים המתוארים כ”יפי הבלורית והתואר”, אלו שנחשבו האליטה של החברה הישראלי, החלוצים, הציוניים, עובדי האדמה, מחזיקי ענף החקלאות בארץ. במידה מסוימת התוו הקיבוצניקים מעין דמות ראי לישראלי החלוצי, הצבר. מעבר לזאת לא נשכח את תרומתם הגדולה בפיתוח ההתיישבות והחקלאות בארץ.