קורונה בעייני השיר

עד לא מזמן שאמרו לי “קורונה” ישר חשבתי על בירה. בירה שכיף לשתות בקיץ, בים, באירועים ועם חברים. פתאום, תוך תקופה קצרה ובהפתעה מוחלטת הפכה הבירה האהובה, קורונה לפחד גדול שלי שנוגע לכל הקרובים שלי.

נגיפי קורונה מהווים גורם נפוץ לתחלואה זיהומית ביונקים, זוחלים ובעופות. באדם, הנגיפים מחוללים בדרך כלל זיהום קל בדרכי הנשימה העליונות או במערכת העיכול.

זיהום קל, שהפך את חיינו ללא פשוטים. מדוע?

במדינת ישראל ובעולם כולו, עדין לא יודעים בדיוק מה גורם להידבקות במגפה. חלק אומרים שדרך רוק, חלק אומרים מבוגרים אך לדעתי אף אחד לא יודע באמת. לא רק זה, בנוסף אין חיסון לקורונה. מה שהופך את המצב ליותר מורכב

ואם זה לא הספיק, אז גם אין לנו מספיק בדיקות במדינה כדי לבדוק את כל האזרחים ולנקות בצעדים. לא פשוט בכלל.

הקורונה פגעה כמעט בכל מדינות העולם. הממשלה נתנה הנחיות מאוד קשות וחדשות לאזרחיה, כל מדינה והתקנות שלה. אצלנו בישראל סגרו מועדוני כושר, בילויים, מפגשים חברתיים, חנויות, קניונים, פארקים ועוד ועוד ועוד…

לי היה הכי קשה המשפחה. היה אסור לנו להיפגש, ההורים שלי, הקרובים לי מכולם נמצאים בסיכון. לכן העדפנו לא להיפגש איתם כרגע

אמרו לנו ש”זה בידיים שלנו”, ואני לא הייתי מוכנה לפגוע בהם, לסכן אותם או מישהו מהקרובים שלי. שמרתי על ההנחיות, לראשונה עשיתי ליל הסדר לבד. חוויה כן? אבל לא כמו בבית

הרחובות היו ריקים. בחג הפסח בפעם הראשונה היה הסגר במדינת ישראל.

חלקנו היינו אופטימים, חלקנו פחות. אני האמנתי שיהיה בסדר, שיהיה טוב כי חייב להיות טוב בסוף. הממשלה נתנה לנו תקווה שלאחר פסח יהיו הקלות, ואם נשמור על התקנות יהיה בסדר.

וכך היה! התחילו לשחרר קצת הגבלות, חזרה הפעילות הגופנית שהחזירה לי את השפיות. נפגשנו עם המשפחה לאחר חודשיים! היה כל כך מרגש. אבל החיים שלנו השתנו, אנחנו כאזרחים מחויבים לצאת עם מסכות, יש מקומות עבודה ועסקים שעדיין לא נפתחו ובספק אם יצליחו להרים את עצמם.

נהיה במדינה מצב לא קל, מצב כלכלי לא פשוט ומצב נפשי לתלמידים שלא היו בבתי ספר כל כך הרבה זמן וצריכים להתרגל לשגרת לימודים שונה ומחודשת.

האם אפשר לחיות ככה? מה באמת חשוב?

החיים לא צפויים. לפעמים קורונה, לפעמים שגרה, לפחות למעלה ולפעמים למטה. אבל מה מחזיק אותנו באמת? מה הכוח המניע שלנו? התקווה. האופטימיות לטוב. האמונה שיהיה טוב. כי חייב להיות טוב.

כל עוד אנחנו בריאים, אנחנו נתגבר על הכל. כך לפחות אני מאמינה.

ואם לא נהיה בריאים? זה תלוי בנו? לא. אנחנו נשמור, נאמין, נשמח ונקווה לימים טובים

אך צריך לזכור- שיהיה טוב. ואם לא טוב, סימן שלא הסוף.