רב טוראי אמנון זילברשפיץ ז”ל (חלל נצר אחרון)

אמנון זילברשפיץ נולד בכ”ב באלול תרפ”ד (21.9.1924) בעיר ססרגן (כיום רגין) שבצפון טרנסילבניה שבמדינה רומניה לבלנקה ויוסף

אמנון גדל במשפחה אמידה והתחנך בעירו בקהילה יהודית קטנה בת 1635 נפשות ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה למד בתיכון

בקיץ 1940 על פי חוזה וינה השני שכפו גרמניה ואיטליה על רומניה חבל צפון טרנסילבניה נמסר להונגריה (כיום טרנסילבניה שייכת לרומניה) החוקים האנטי יהודים בהונגריה הוחלו גם על יהודי טרנסילבניה היהודים בהונגריה סבלו מאפליה חברתית וכלכלית וזכויות האזרח הבסיסיות ניטלו מהם

 גברים יהודים בגיל צבא חויבו ב”שירות עבודה” ביחידות מיוחדות של הצבא ההונגרי ורבים מהם נספו

לאחר כיבוש הונגריה בידי הגרמנים (19.4.1944) היו יהודי צפון טרנסילבניה  מהראשונים שתוכנית “הפתרון הסופי” הופעלה עליהם יהודי העיירות והכפרים רוכזו בבתי הכנסת, דברי הערך נלקחו מהם, ואולצו לענוד את הטלאי הצהוב

כעבור כמה ימים עברו לגטאות שבערים הגדולות

בתחילת מאי 1944 נצטוו יהודי ססרגן לעבור לגטו בו רוכזו בני העיירות שבסביבה חודש לאחר מכן כולם גורשו לאושוויץ יחד עם שאר 131,000 יהודי טרנסילבניה הצפונית ומרביתם הושמדו

אמנון וכל משפחתו נשלחו למחנה ההשמדה גם כן ומיד בכניסתם של משפחת זילברשפיץ, אמנון נפרד מהם ונשלח לעבודה

כל משפחתו של אמנון נרצחה, רק אמנון נשאר בחיים

לאחר שחרורו אמנון שהה במחנות העקורים ונטש הכל על מנת להגיע לארץ ישראל

אמנון עבר לאיטליה וקיבל רישיון לעלייה באנייה “דב הוז” אך לאחר שעלה על האנייה ויתר על הרישיון למען ילדים חולים וירד לחוף. רק לאחר מספר חודשים העפיל לארץ באנייה “יאשיהו וודג’ווד” האנייה אורגנה על ידי המוסד לעלייה ב של “ההגנה” והאנייה נשאה על סיפונה 1257 מעפילים מ14 ארצות שונות ובהם נכחו ניצולים, חברי נוער ופרטיזנים לשעבר. הבריטים גילו את האנייה בלב ים, וב-27 ביוני 1946 הגיעה הספינה לנמל חיפה, המעפילים הורדו ממנה והובלו למחנה המעצר בעתלית

לאחר שבועיים משחרורו מהמעצר הצטרף אמנון לקיבוץ דורות בנגב. אמנון היה אהוב על חבריו, טוב לב, שקט וצנוע. אט אט החל לקלוט גם את השפה. הוא התחיל לאהוב את הארץ ואת ישובה והתמסר בכל כוחותיו לעבודה הקשה בשדה

אמנון עבר את אימוני “ההגנה” ואמר “טוב שזכינו לאחוז בנשק ולהגן בזמן הצורך על עצמנו ולא להיזקק לאחרים” בראשית יולי 1947 עבר אמנון לראשון לציון כי חש בצורך ללמוד מקצוע ולבסוף השתקע בראשון לציון ונכנס לעבודה באחד המוסכים בסרפנד (צריפין) כנהג

תקופה זו לא הייתה ארוכה במיוחד כי פרצה מלחמה וכמו רבים גם אמנון התגייס

בינואר 1948 אמנון התגייס לחייל השריון ולחטיבת “גבעתי” חטיבה מספר 5 ב”הגנה”. נמנה עם לוחמי גדוד 52 גדוד שהתארגן בראשית המלחמה מקרב פלוגות החי”ש (חיל שדה) של ה”הגנה” במושבות הדרום, ראשון לציון ורחובות

אמנון ולוחמי גדוד 52 קיבלו משימה לכבוש את תחנת המשטרה בה ישבו חיילים ירדנים וב25.10.1948 הסתערו על התחנה בעזרת זחל”מים ובסדרת פיצוצים הצליחו לשתק את החיילים הירדנים ולכבוש את המקום

אמנון נפל בשעת הפעולה. כשהוא מחפה במכונת ירייה על חבריו המתפרצים אל בניין המשטרה נפגע מכדור בצווארו ומת

אמנון היה בן עשרים וארבע בנפלו. אמנון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בכפר ורבורג

אמנון זילברשפיץ ז”ל נחשב לחלל נצר אחרון

בחרתי באמנון זילברשפיץ ז”ל כי מאוד אהבתי את סיפורו המרתק וגם מכיוון שאימא שלי נולדה ברומניה, בטרנסילבניה אז אני מאוד מחובר למקום הזה