שרון שיטובי הוא הבן של סוזן ושמואל.

הוא בא ממשפחה בת חמישה בנים ומשושלת צבאית.

הוא היה ילד סקרן, ביישן וברוך כישרונות שגדל והתחנך ברמלה.

האו סיים את לימודיו היסודיים בביה”ס ״אשכול״ ואח”כ למד בביה”ס התיכון ״עמל א׳״.

הוא היה ילד חברותי, אהב לסייע לזולת והותיר רושם על כל הסובבים שלו.

הוא נחשב כעילוי בתחום המחשבים והמשיך בלימודי הנדסת התוכנה עד לכיתה י׳ג.

בתום כיתה י׳ג החליט שהוא מקדים את התגייסותו ומתגייס לצבא אל יחידה מובחרת.

שרון היה בן ואח אוהב שבילה שעות בחברת המשפחה וחיכה בקוצר רוח ללידתו של אחיינו הראשון- אך לא זכה להגיע לרגע הזה…

שרון שגדל על אהבת הארץ שלו, דחה זימון להיכנס ליחידת מחשבים ובחר להמשיך במסורת המשפחתית ולהתגייס ליחידה קרבית כמו אביו ואחיו הבוגרים.

במאי 2000, כשיצא צה”ל מלבנון, היה שרון בשיירה האחרונה. תמונתו פורסמה בכלי התקשורת כשהוא מניף את דגל ישראל.

הוא זכה בהערכה רבה בקרב מפקדיו שייעדו אותו לקורס קצינים, אך הוא העדיף להישאר עם חבריו בתעסוקה מבצעית.

במהלך אחד הימים חדר מחבל לאזור החממות בכפר דרום. בחמש לפנות בוקר, בזמן ששרון היה בדרכו להעיר את חבריו, הוא שמע יריות. מהיריות נהרג אחד מהחיילים. שרון חשש שהמחבל ייכנס לאיזור שבו ישנו חבריו, עמד מול המחבל ופתח איתו קרב פנים אל פנים. שרון פצע את המחבל באופן קשה, אך נורה בראשו. במעשה זה הציל את חייהם של חבריו ליחידה, שישנו במגורים ולא ידעו על מה שקורה.

הוא נלקח לבית החולים באופן בהול ונלחם יומיים על חייו, אך הוא נפטר..

הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברמלה.

הרמטכל ומפקד היחידה כתבו למשפחתו של שרון ורשמו להם דברים יפים ומרגשים.

הרמטכ”ל, רב-אלוף שאול מופז, כותב למשפחה: “שרון היה מועמד ראוי בעיני מפקדיו ליציאה לקורס הקצינים בזכות יכולת הפיקוד בה ניחן. תקופה ארוכה משירותו עשה בלבנון, והשתתף כלוחם במבצע היציאה מלבנון. חבריו ומפקדיו העידו עליו כי היה ישר והגון, וכי ניתן היה לסמוך עליו בכל עת. כלוחם, ביצע את תפקידו ללא דופי. מפקדיו וחבריו ידעו להעריך את נחישותו ואת נכונותו להתנדב ולהתייצב תמיד בראש הכוח.”

מפקד היחידה, סא”ל ניר, מוסיף וכותב: “שרון היה לוחם ‘גולני’, אשר התנדב לכל פעילות מבצעית ביחידה. הוא לחם במוצבים החודרים בעומק רצועת הביטחון בלבנון, ולאחרונה לחם בגזרת גוש קטיף. בשיחתנו האחרונה, לאחר ששב מקורס מדריכי כיתות, סיכמנו כי ייצא לקורס קצינים בעוד מספר שבועות. הסברתי לשרון כי אני מעוניין מאוד לראותו קצין ביחידה. נפילתו של שרון הינה אובדן כבד לכם, משפחתו ולנו, הגדוד והפלוגה בפרט.”

מילותיו של אחיו:

אריק, אחיו הצעיר של שרון, כותב לו דברים שכותרתם ‘חי ומת כגיבור’: “שרון, היית בשבילי יותר מאח, היית מלאך, מלאך כזה שמגיע להדריך אותנו, להרים אותנו, להרים לנו את הראש ולהוליך. מלאך בצורת אדם, אדם שלפעמים גם פגיע, רגיש, עוזר. אני הייתי היחיד במשפחה שהיה צעיר ממך. המרחק הקטן בינינו עזר לי להבין שאם אקלע לצרה, אני יודע שאהיה בסדר כי אתה תעזור לי. כל מי שהכיר אותך או בא איתך במגע, התאהב בך מיד. אהבה ממבט ראשון, אהבה ללא תנאי, כאילו הרגישו שזה מה שיקבלו ממך. היית בשבילי גיבור, סופרמן של הנפש, גיבור מהסרטים או מסיפור אגדה ישן שמספרים מדור לדור. גיבור כמו שמשון. חברי ביקרו אותי ואמרו לי כמה הם גאים בך, כמה גיבור אתה, וכך גם מתת, הרי לא כל יום מצילים 11 חיילים. אתה ושניר הפכתם לגיבורים של חיי. יבוא יום ואני אספר לבנים שלי ושאר משפחתי סיפור מהאגדות, על שני לוחמים שלחמו, הצילו אנשים אחרים ומתו בגבורה.”

בני המשפחה הוציאו לאור את הספר ‘פעם אדם, תמיד מלאך’ לזיכרו של שרון. בספר שירים אשר נכתבו על ידו.

בשיר שכתב שרון ב- 12.8.1997 עולה נפש עדינה המגלה רגישות ואמפתיה רבה לזולת: “זה פשוט מעצבן/ שיש לי כל-כך הרבה מלים/ והן לא מסתדרות/ שיש אהבה בין חברים/ כל-כך הרבה מריבות/ מתגייסים צעירים/ אימהות שבירות/ לא מכיר עם אחר/ עם כל-כך הרבה צרות.// סוטים מסתתרים/ ילדות נאנסות/ כדורים שנורים/ גופות נופלות/ אבקות וסמים/ נשמות אבודות/ לא מכיר עם אחר/ שעושה כל-כך הרבה שטויות.// מתאבדים מתפוצצים/ להבות מתפרצות/ אמבולנסים זועקים/ למכוניות מתנגשות, מרוחות/ לא מכיר עם אחר/ שלא מפיק לקחים/ מאלפי הטעויות.”

עוד שיר מאת שרון שיטובי ז”ל:

אני מפחד

מילים: שרון שיטובי
לחן: שאנן סטריט, אמיר בן עמי, משה אסרף, יאיא כהן אהרונוב, שלומי אלון, דוד קלמס וגיא מרגלית

לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת,
לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת…

אני מפחד שיגמרו המילים, שיפסיקו הצלילים,
מנגינות לא נשמעות מילים שלא מדברות,
משפטים חוזרים… משפטים חוזרים
כמו סיוטים מציקים.
שתיפסק ההשראה שתעלם ההרגשה
כמו אדם מוגבל, נוצה חסרת משקל.
שלא אשמע את קולי – אאבד את עצמי
כאילו לא קיים – כאילו כלום לא נרשם.

שאצטרך לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת
שאצטרך לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת
שאצטרך לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת
שאצטרך לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת..

אני מפחד שיגמרו המילים, מפחד שיפסיקו הצלילים,
מנגינות לא נשמעות מילים שלא מדברות,
משפטים חוזרים כמו סיוטים מציקים.
אני מפחד שתיפסק ההשראה,
מפחד שתעלם ההרגשה
כמו אדם מוגבל, נוצה חסרת משקל.
שלא אשמע את קולי, אאבד את עצמי
כאילו לא קיים, כאילו כלום לא נרשם.

שאצטרך לשחק מת, להסתיר את האמת, לשחק מת..

ספר השירים הוענק לראש הממשלה, אריק שרון, שכתב למשפחה: “שיריו המרגשים של שרון משקפים את כאבי לב כולנו. בשל משאלות לב כנות אלו, ובשל גורלו עמוס המכאובים של העם היהודי, אני עושה הכל למען שלומם וביטחונם של מדינת ישראל ושל עם ישראל.”

הוריו של שרון פנו ליחידה להנצחת החייל והציעו להעניק למשפחות השכולות ליום הזיכרון מדליה שתוקדש להנצחת הנופלים במערכות ישראל. הצעתם התקבלה וביום הזיכרון 2003 העניקה היחידה להנצחת החייל את המדליה למשפחות הנופלים.