גו’די פז רוטנר – הפינה שלי

כִּסּוּפִים וְעֶרְגָּה
מֵי הַיָּם רָחֲשׁוּ
לִחֲכוּ אֶת הָאֶבֶן
בָּאֹפֶק צָפְרָה אֳנִיָּה
חֹשֶׁךְ עָטַף כיסופיי
בִּדְמָמָה גָּאוּ- הַגַּלִּים
לִטְּפוּ אֶת הַחוֹף
וְאֶת עָרַגְתִּי לְגוּפְךָ
דִּמְעָתִי זלגה אֶל הַחוֹל
עוֹד גַּל הִתְנַפֵּץ
הָאֳנִיָּה עָגְנָה
וְאָנוּ דָּחַקְנוּ אֶת הַקֵּץ
רָצִינוּ רַק שֶׁהַסּוֹד יְשַׁמֵּר
שׁוּב הֻשְׁמַע הָאוֹת
עַל הָאֳנִיָּה לָשׁוּב
אֶל הַיָּם אָז יָדַעְנוּ
שֶׁהַכֹּל תָּם ונשלם.

מגירה סגורה
במעלה בטנך מתחת לחזה
מסתתרת לה מגירה
בולטת גם כשהיא סגורה.
תהיתי ושאלתי
מה הסתרת בתוכה?
האם אותי נצרת למשמרת בתוכך?
עודני מהרהרת עודני תוהה
ולפתע את פיה פערה ושאלה
האומנם? שוטה

דֶּרֶךְ מְפֻתֶּלֶת
דֶּרֶךְ מְפֻתֶּלֶת
חֲצוּיָה ומִשְׂתָּרֶכֶת
בֵּין עֵצִים חוֹלוֹת וְצִמְחִיָּה
דְּקָלִים שִׂיחִים וְאִכְזְבָה
עָלַיך לִסְלֹל דַּרְכִּך בְּתוֹךְ דְּמָמָה
שְׁקָרִים תַּחֲרוּת וְשִׂנְאָה
גַּם עִם מִשְׁפָּחָה וַחֲבֵרִים
בְּרֶגַע הָאֱמֶת הִנְּך לְבַד עִם אֱלֹהִים
עוֹגֶן בְּחוֹף מִבְטַחִים
גַּם כַּאֲשֶׁר הַכֹּל רוֹעֲדִים
הלחם והמשך לָלֶכֶת
דֶּרֶךְ מְפֻתֶּלֶת
חֲצוּיָה ומִשְׂתָּרֶכֶת

מאוחר מדיי

השביל המוביל אל האור
היטשטש וזרע זר דמעות
צעקות נשמעו מרחוק
לשוב וללכת לי הלאה
הדרך מתפתלת מתארכת
בכבדות עייפות וצליעה
מחפשת מזור אהבה וקרבה
והרגש מתעטף בשמיכה

מֵיתָר קָרוּעַ

מֵיתָר קָרוּעַ
וְגִיטָרָה חֲדָשָׁה
אֶצְבַּע מְהַסֶּסֶת
לְנַגֵּן לֹא רוֹצָה

שקית ניילון שקופה

רשרוש לא ברור
תמונות מטשטשות
מכונית חולפת ביעף
אספלט, רוח נושבת
לא חשה אותה

רכבת החיים

הרכבת עדיין דוהרת
ממוקמת היטב על הפסים
ואני בתוכה יושבת
מטלטלת לצדדים
נאחזת בקרני השיר
מועדת מדי פעם וקמה

עוֹד מְעַט תָּשׁוּבִי.

רֵיחוֹת שֶׁל פְּרִיחָה
צְהֻבָּה וּסְגֻלָּה
וַעֲלֵה זָהוּב נוֹשֵׁר
מְרַפֵּד אֶת דַּרְכִּי
הסוגה בדרדרים

מחוזות ילדותי

חטפתי הצצה למחוזות ילדותי
ראיתי שם מטע של משמש ופרדס
הרחתי את ריח זבל התרנגולות
שמעתי את שיר געיית הפרות

למה 
אמרו חכמים
שהדרך בה תבחר
תתווה את חייך
הכל תלוי בך חבר
כך אמרו
ושכחו
להזכיר את חלקו
של אלוהים
ואת בחירותיו
והשאלה המפרידה
בין השניים
?למה

הים ובתי

כקצף סבון מלחך את רגליה
אדוות הגלים מחייכת לחוף
הים שליו אינסופי ומייגע
מושיט את אזנו להקשיב: לה טוב

כַּדּוּרְסַל

אִצְטַדְיוֹן עָמוּס אוֹהֲדִים
רֻבָּם כְּכֻלָּם צְהֻבִּים
צוֹעֲקִים בְּרִנָּה
אֶל הַכַּדּוּר
הַמִּתְגַּלְגֵּל אֶל הַסַּל
וְנוֹחֵת מִתּוֹכוֹ לְרִצְפָּה
יִשּׁוּבָהּ אֲנִי לְצִדְּךָ
זוֹעֶקֶת בְּשִׂמְחָה
יַחַד אִתְּךָ
צוֹהֲלִים אָנוּ עִם
הַקְּבוּצָה הַמְּנַצַּחַת
בְּהֶפְרֵשׁ גָּדוֹל
מֵהַמִּתְחָרֶה המנופחת