דבר המנהלת
תלמידים, תלמידות, צוות חינוכי והורים יקרים,
העיתון המוצג בפניכם ממחיש את הרצון, החשיבות והצורך של הדורות להקדיש זמן, מחשבה, לשתף, להקשיב ובעיקר לזכור ולא לשכוח את יום השואה החקוק בחוקי המדינה, אך יותר מכל חקוק בלבנו. השנה ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה באווירה אחרת, אך דווקא בשל ההסתגרות בבתים בתקופת הקורונה, השהייה הממושכת עם בני המשפחה, עצירת העשייה השוטפת והעמוסה לה אנו נשאבים בחיי השגרה העצימו את זכר הנספים בשואה. עוצמה נוספת משרה גם הטבע. הטבע הממשיך לפרוח, לצמוח ולהתרבות מאותת לכולנו כי החיים אינם עומדים מלכת ויגיע במהרה היום ונחזור לבית הספר, לחוגים, למפגש עם חברים, הסבים והסבתות ועוד.
אני שולחת ברכת הערכה ותודה לדור הצעיר, לכם תלמידים ותלמידות יקרים, על כך שלא שכחתם להדליק נר זיכרון, לצפות בטקס שנשלח אליכם, לשתף את חבריכם לכיתה בתחושות ובמחשבות ובתבונה רבה להוכיח כ הזיכרון אינו תלוי מקום אלא תלוי אדם.
מודה לצוות החינוכי שאינו מרפה וממשיך בעשייה החינוכית ורואה בכל תלמיד ותלמידה עולם ומלואו.
תודה לכם ההורים על שיתוף הפעולה, האכפתיות והמסירות לילדכם בכל יום שחולף.
בהערכה רבה,
תמר דוד- מנהלת בית הספר
תמונה- איתן שנור, כיתה א’2
תלמידים והורים יקרים.
אבי ז”ל דוב בן אריה נלקח מביתו על ידי הנאצים יחד עם הוריו וחמש אחיותיו בערב פסח 1944 בחודש מאי, הופרד מכול בני המשפחה בסלקציה של ד”ר מנגלה. בני המשפחה הובלו להשמדה, ומאותו רגע נשאר בודד בעולם כשהוא בן 14. במסעותיו, עד הגיעו לארץ ישראל באניית המעפילים “תיאודור הרצל” עבר תלאות רבות, אך כל אלה לא הפכוהו לאדם מריר, להיפך, ערכי ואוהב אדם . לזכרו חרזתי את קורות חייו.
כתבה: שושי הרטשטיין המורה לערבית
אבי זכרו לברכה –מורה לחיים./ שושי הרטשטיין
אבי זכרו לברכה
עמד כנער מול צבאות הצורר,
וכשאמו, סבתו ואחיותיו צעדו בסך,
אל המקום ממנו איש לא שב,
אזר כוחותיו הבליט גובהו
וכך מנגלה “הושיט לחיים” אצבעו.
וכשנפרד במחנה העבודה מאביו
אותו לעולם לא יראה בעתיד,
לא ידע, כי מעתה יוותר בודד בעולם,
ויהא עליו להתמודד לבדו מול קשיי העולם.
ברחבי אירופה הסתובב יתום ומבקש את נפשו,
ובעלייה בשנת 1947 לארץ ישראל ,מגיע למחוז חפצו.
כל אלה היוו לכאורה,
סיבות להפיכתו לאיש מר ושונא אדם,
אך בחירתו של אבי הייתה שונה,
להמשיך ולהיות אנושי , אוהב אדם.
בין שורותיו של צה”ל מצא עצמו
ושם גם מתאהב בבחירת ליבו.
זו האחרונה תימניה מפולפלת,
בו מאוד מאוד מאוהבת,
ולאחר שלוש שנות חברות,
מציעה נישואין לבן זוגה האהוב.
וכמו אישה טובה, חרוצה ונאמנה,
את אישה מכבדת והוא עבורה בראש המעלה.
בהיותו שורד אחרון,
ראה זכות להקים בית לאחר האסון,
את הבטחתו להמשיך את השושלת אמי מכבדת,
ומשפחה בת ארבעה ילדים על רגליה עומדת.
והבית החם פתוח לכולם,
והוריי במאור פנים מקבלים את כולם.
בכול דרך ואופן את אהבתו למדינה הקפיד להביע,
מבנייתה, התפתחותה המהירה ויכולתה בעולם להשפיע.
בשנת השבעים וחמש לחיי אבי ,
לאחר מחלה קשה, השיב נשמתו לבורא עולם,
ללא מרירות וכעס על העולם,
כשהוא חוזר ומדגיש את הזכות הגדולה שבחלקו נפלה,
ומאחיותיו הקטנות נגזלה.
לחיות, מהחיים ליהנות, לראות את הארץ ביופייה,
והחשוב מכול , להקים משפחה.
ולצורר להוכיח, כי אתו משימתו נכשלה.
אבי מעולם לא השלים לימודיו,
אך עבורי היה הטוב שבמוריי,
את הזכות לראות את חציה המלא של הכוס,
האופטימיות והרצון תמיד לסייע ולעזור,
למדתי, לא מתוך קריאה בספרים,
אלא מאבי זכרו לברכה הטוב שבמורים.
שכבה ב’
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה צפינו בבית בטקס יום השואה דרך סרטון, בגלל מחלת הקורונה שיש עכשיו במדינה. לאחר הטקס קיימנו שיחת זום עם המחנכת, שוחחנו על הרגשות שלנו והדלקנו נר זיכרון.
הרגשות של חלק מילדי הכיתה:
יאיר- אני עצוב ומזועזע ממה שקרה בשואה.
שירה- אני הרגשתי עצבות, נזכרתי בסיפורים של סבתא רבתא שלי, שהיא ניצולת שואה והיה לי חשוב להדליק נר נשמה .
רום- בטקס יום השואה הרגשתי עצוב כי חשבתי על היהודים שמתו, התרגשתי גם מהמוסיקה והשירים העצובים.
שי לי- צפיתי בטקס יום השואה והייתי עצובה ואפילו בכיתי, כי המון יהודים נהרגו בזמן השואה.
איתן- אני התחברתי למוזיקה של הנגן בכינור.
התרגשתי שכל הכיתה עשתה שיחת זום עם צביה ודיברנו על יום השואה והדלקנו נר זיכרון.
המורה צילמה אותנו עם נר הזיכרון והתרגשנו מאוד.
נזכור ולא נשכח את ששת המיליונים שנהרגו בשואה ובמותם ציוו לנו את החיים. כתבו: תלמידי כיתה ב’1 והמחנכת צביה
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
היום אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה לזכר שישה מיליון יהודים אשר נרצחו במשך 6 שנים על ידי הגרמנים ובראשם היטלר הרשע. זהו יום עצוב מאוד לכל היהודים וחייבים להזכיר אותו ולעולם לא לשכוח.
ישנם סיפורים קשים וכואבים מאוד על משפחות שלמות שנרצחו, ששיקרו להם ואמרו להם שהם הולכים למחנות עבודה אבל הם הכניסו אותם ל”גטו” (בתים שהקיפו אותם בחומה גבוהה) ורק רצו להרוג אותם ולקחת את כל רכושם. אסרו על היהודים לצאת מהגטו, חייבו אותם לעבוד בעבודות קשות והם חיו שם ברעב גדול, עד שהם נרצחו. למזלנו היטלר הרשע לא הצליח להרוג את כל היהודים. היו יהודים שהצליחו לברוח ונשארו בחיים. אותם יהודים הקימו משפחות חדשות והולידו ילדים והם ממשיכים את העם היהודי. ניצולי השואה מספרים את סיפורם ואנחנו חייבים להמשיך ולשמוע ולספר לכולם את מה שקרה. לזכרם של כל הנרצחים אנחנו עורכים טקסי זיכרון ועומדים דקת דומיה בצפירה. היום יש לנו מדינה וצבא חזק ולעולם לא ניתן שיקרה לנו מקרה כזה שוב.
כתבה: אביגיל קדמי, כיתה ב’1
כיתה ב’3 מציינת את יום הזיכרון
אנו תלמידי כיתה ב’3 למדנו על יום השואה והגבורה השנה דרך הזום בשל נגיף הקורונה שנמצא כאן אצלנו בארץ. במהלך השבוע קראנו קטע מידע ולימור סיפרה לנו חלקים מהסיפור “הבובה שלי”. למדנו מדוע מציינים את יום השואה ומושגים כמו : גטו, מחנה, נר נשמה והיטלר. ביום שלישי בבוקר הייתה צפירה בשעה 10:00 כל אחד עמד בצפירה לבד עם בני משפחתו. לאחר מכן ראינו טקס שלימור שלחה לנו ובסופו נפגשנו למפגש זום.
בטקס שמענו על השואה ומה קרה ליהודים בזמן הזה. בטקס הדליקו נר נשמה שהוא מנהג יהודי שדרכו זוכרים את האנשים שהושמדו . היו גם קטעי קריאה ושירים שמתאימים ליום הזה. במפגש הזום שהיה לנו שיתפנו ברגשות שלנו ביום זה ובמהלך הצפייה בטקס באמצעות ציור. היו תלמידים ששיתפו בסיפורים אישים על הסבים והסבתות שלהם שנצלו בשואה. תלמיד אחד הראה לנו נר שעליו הייתה מדבקה של המשפחה של אמו שלא שרדה את השואה.
תמונה- רואי ליאון תלמיד כיתה ב’3
שכבה ג’
שיעור בזיכרון – מאת יצחק יוזוק
אני רוצה לשתף בסיפור אישי על סבא רבא היקר שלי (סבא של אבא שלי).
קוראים לסבא רבא שלי יצחק יוזוק, אשר נולד ב15 לאוקטובר 1925 בעיירה פוגוסט זגורודסקי, פינסק. יצחק בגיל 16 היה אסיר במחנה עבודה ליהודים, הצליח לברוח יחד עם אסירים נוספים, והצטרף לגדוד פרטיזנים ונלחם בנאצים, בהמשך הצטרף לצבא, והשתתף בקרבות דרך פולין וגרמניה נגד הנאצים.
יצחק איבד כמעט את כל משפחתו בשואה – סבתו, אביו, אמו, אחותו, אחיו הצעיר וקרובים רבים אשר נרצחו בידי הנאצים, אחיו הגדול נהרג במהלך הלחימה, יצחק ואחיו התאום ראובן היחידים מהמשפחה שהצליחו לשרוד את השואה. לאחר המלחמה, הכיר את סבתא רבא שלי חיה-אניה ז”ל, אשר עברה את הזוועות של הגטו בעיר מולדתה רודינה, הקימו משפחה, ועלו לארץ ישראל בשנת 1958. יצחק לא יכול לשכוח את הטרגדיה שפקדה מיליונים של יהודי אירופה והחליט להנציח את המקומות בהם יקיריו ובני עמו נורו באכזריות ונקברו בעודם חיים, הוא איתר את שרידי היהודים והעביר לקבורה מחדש, והקים חמש אנדרטאות לזכר יקיריו ובני עמו.
יצחק הוציא לאור ספר שנקרא ‘שיעור בזיכרון’ על מנת שהדורות הבאים יידעו את האמת על שואת העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה הנוראית והמרושעת ביותר ע”י גרמניה הנאצית ולהנציח את זכרם של הנספים בשואה.
אני מצטטת את סבא רבא מהספר לסיום – “אני פונה לאלה שלא ידעו על האסון הנוראי הזה: אל תתנכרו לסבל שנפל בחלק דורי! זכרו אותו למען העתיד!”
כתבה: יסמין קורצינסקי, כיתה ג1
יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכיתה ג’3
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כיתה ג’3 הגיעה למפגש בחולצות לבנות, הם כיבדו את היום העצוב למדינה, ביחסם הרציני והמכבד ואני גאה בהם מאוד. לאחר שעמדנו בצפירה וראינו את הטקס, התנהל דיון באמצעות מפגש הזום, שבו התלמידים הביעו את רגשותיהם, סיפרו כיצד הם מתחברים לנושא השואה ואילו תחושות עולות בהם. מסתבר שלרבים מתלמידי הכיתה יש קשר משפחתי כלומר, יש סבים וסבתות שחוו את השואה, חלקם שרדו וחלקם לא. חלקם בחיים וחלקם הלכו לעולמם, אך זיכרונם נשאר. תלמידים סיפרו שהם מדליקים נר נשמה לזכרם. דניאל ש ,ספרה שגם סבתא רבתא שלה נספתה בשואה והוריה ספרו לה על כך, והיא מרגישה בעצב למרות שלא הכירה אותה.
במסגרת נושא השואה, אנו לומדים את סיפורה של: חנה גופרית “רציתי לעוף כמו פרפר”, התלמידים סיפרו כי זיהו בטקס יום הזיכרון, את קטע הקריאה שקראנו מתוך הסיפור יום קודם, חלקם סיפרו בהתרגשות, שראו את חנה מתראיינת בחדשות הערב בטלוויזיה. באמצעות סיפורה האישי ההיסטוריה נגלתה לעיניהם הם למדו מושגים כגון: גטו, טלאי צהוב, מיהם הנאצים, תורת הגזע, היטלר, חסידי אומות עולם ועוד. כמו כן, הסיפור עורר בהם תחושות ושאלות רבות כמו: מדוע התרחשה השואה?, איך זה התחיל? היכן ? ועוד.
ערכנו טקס קטן משלנו במפגש זה שבמסגרתו למדנו גם על מוזיאון: “יד ושם” התלמידים הביעו את רצונם לבקר שם. התלמידה ליהן שקראה את הסיפור כולו עם אימה וספרה שזה נגע לליבה עד שגרם לה לבכות, הכינה שלט מיוזמתה : “לזכור ולא לשכוח”, אחרים ציירו פרפר במסגרת משימות לסיפור שבכנפיהם שלחו מכתב עידוד לחנה שבסך הכל רצתה לחיות חופשיה ומאושרת ככל ילד בן גילה.
כתבה: אורלי אורעד, מחנכת כיתה ג’3
שכבה ד’
חשיבות הזיכרון
אני רוצה לשתף בנושא יום השואה. יום השואה הוא יום חשוב לעם היהודי. ביום הזה כולנו זוכרים את כל ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. על מנת לזכור אותם אנו מדליקים נר זיכרון ועומדים דום בצפירה. כל שנה מחדש, כל כיתה לומדת על השואה ועל הגבורה שהייתה בה. כולם שומעים עדויות של ניצולים וקוראים ולומדים על סיפורים אמתיים שהתרחשו בשואה.
השנה קראנו את הסיפור “צ’יקה הכלבה בגטו”. הסיפור מספר על כלבה שהילד מיכאש מאוד אהב אבל לא היה יכול להשאיר אותה כי הנאצים לא הסכימו. המשפחה שלו מסרו את הכלבה לאישה שהם מכירים כדי שתטפל בה עד שתגמר המלחמה. כשהם חזרו לגטו הם שמעו דפיקה בדלת וזו הייתה צ’יקה שחזרה אליהם. למחרת בבוקר אמא של מיכאש שמעה שהמלחמה נגמרה ואז צ’יקה העירה אותו וכולם שמחו. אני אהבתי את הסיפור הזה בגלל שאני מאוד אוהבת כלבים וגם בגלל שאפשר ללמוד ממנו שגם במצבים קשים ועצובים הסוף יכול להיות מתוק. לסיכום, אני חושבת שחשוב שכולם יזכרו את השואה כי שישה מיליון יהודים נספו בה וצריך לכבד אותם ולזכור כדי שלא יקרה שוב משהו דומה.
כתבה: נטע גבלי, כיתה ד‘2
אנחנו הילדים זוכרים ולא שוכחים
השנה, ציינו את יום השואה בצורה שונה מהרגיל. היה מעט מוזר לדבר עם תלמידי הכיתה מבעד לעדשת מצלמת המחשב מבלי לחוש אותם, לראות את תגובותיהם בזמן אמת או אפילו שיראו עד כמה לי כואב. כמה לי קשה. לי, אני… המורה שלהם. בעקבות הקושי שאני עוברת מידי שנה ביום זה ובכלל עם ההתמודדות עם הנושא לאורך השנים, בחרתי השנה לשוחח עם תלמידי הכיתה על הילדים בשואה, על איך היו מעבירים את הזמן יחד, במה היו משחקים, למה הכי התגעגעו, תחושותיהם, רגשותיהם ועוד…
לאחר צפייה משותפת בסרטון הנקרא “שואה – להכיר ולהוקיר”, העלו התלמידים בשיח המשותף קשיים, רגשות, חששות ופחדים מתקופת הקורונה בה אנחנו נמצאים וניסו לשפוך אור חיובי על הילדות בשואה. בסיום השיח המשותף שתפתי את תלמידי כיתתי בתמונה היקרה לי מאוד, תמונה עם סבתא ציפורה שלי ששרדה את השואה וחייה כיום.
התלמידים בביתם עם בני משפחתם הדליקו נר זיכרון.
תלמידי כיתה ד’1 זוכרים, מחבקים, ואף פעם לא שוכחים!
כתבה: מור לוי, מחנכת כיתה ד’1
תמונה- שירה מוהבן מכיתה ד’1 מדליקה נר זיכרון.
לא שוכחים
ביום שלישי ה 21.4 התקיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בשעה 10:00 כולם עמדו ונזכרו ב6 המיליון שנרצחו בשואה.
לא היה לנו קל. אי אפשר לשכוח את כל היהודים שהתעללו בהם בשואה.
גם מדליקים נר, אפשר גם שישה נרות לזכר ה6 מיליון שנרצחו. אנחנו ביום זה מכבדים את כל היהודים שהיו בשואה כמובן יש גם ניצולי שואה. ביום זה אנו לא מקשיבים לשירים משמחים, בלי משחקים, בלי אפליקציות כגון אינסטגרם/ טיק טוק, וגם לא רואים תכניות טלוויזיה. אנחנו נותנים ביום זה לניצולי שואה לפרוק את מה שיש להם בלב, את מה שתקוע להם בראש שנים, את הדבר שקרה להם.
בכיתה ד׳3 כל אחד סיפר על המשפחה שלו בזמן השואה, היו סיפורים ממש מצמררים ועצובים בכל זאת אני מרכינה את ראשי ביום זה ומכבדת ונזכרת ביהודים שהיו בשואה, ב6 מיליון שנרצחו בשואה על ידי נאצים גרמניים.
כתבה: מאיה ג׳רסי, כיתה ד’3
שכבה ה’
סיפור: “הפמוטים שלנו”
ביום ראשון ה19 לאפריל היה לנו שיעור בזום בנושא יום הזיכרון לשואה ולגבורה. במהלך השיעור שוחחנו על הסיפור “הפמוטים שלנו”. שאלנו וענינו על שאלות הסיפור וסיפרנו סיפורים על המשפחה בשואה ועל חפצים שעברו מדור לדור. היה מסקרן ומרגש ללמוד בשיעור הזה. למדנו מסר חשוב!.
כתבו: שחר הררי, ליה מושון וגילי רביב כיתה ה3
תמונות הפרפרים- כיתות א’-ג’ יצרו בעקבות הספר “אין פרפרים פה” בהנחיית מורת האומנות, ענבר סתיו.
Published: Apr 22, 2020
Latest Revision: Apr 22, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-786784
Copyright © 2020