עבודת שורשים

הקדשה:

אני מקדיש את עבודה זאת להוריי שעזרו לי ותמכו בי בכל הדרך ושנתנו לי את המוטיבציה לסיים את העבודה הזאת.

תוכן עניינים:

1. שער {1]
2. הקדשה{2}
3. תוכן עניינים {3}
4. אני עצמי{4-8}
5. המשפחה הגרעינית{9-17}
6. המשפחה המורחבת{17-19}

פרק 2:

7. Myheritage{20}
8. חפץ מדור לדור{20-21}
9. מסלול העלייה{21}

10.נספח היסטורי{21-28}

11.סיכום ורפלקציה{28}

12.ביבליוגרפיה{29}

13.נספחים{30}אין.

פרק 1 {“על עצמי”}:

שמי דניאל רטן ונולדתי באיכילוב בתאריך -20.5.2007 או לפי התאריך העברי ב- ט”ו בניסן משקלי היה 2.74 ק”ג  וגובהי היה 49 ס”מ.

השם שבחרו לי היה מקרי מכיוון שבהתחלה רצו לקרוא לי “נצר” אך סבי מצד אמי אמר להם שהשם הזה לא טוב ושצריך לקרוא לי “דניאל”, לפי השופט של ה’.

הכינוי שהיה הכי שכיח אצלי היה הכינוי “דנדי” קיבלתי  כינוי זה מכיוון שבת דודה שלי מצד אמי לא ידעה לבטא את השם דניאל אז היא אמרה “דנדיאל” וכך הם קיצרו את השם לדנדי.

סיפור מצחיק שקרה לי כשנולדתי היה שהוריי לא הבינו למה הייתי כזה רגוע מכיוון שאותו דבר לא היה עם אחי אז מחשבה שצצה להם בראש הייתה שאולי נתנו לי סמי הרגעה לצורך הטיפול בלידתי.

4

5

ההורים שלי חושבים עליי שאני המתנה הכי גדולה שהם יכלו לקבל, שאני חכם וטוב לב ואוהב לחיות, מוכשר בתחומים רבים וללא ספק ילד שמחייך אל החיים ולכן החיים מחייכים אליו.

אחי חושב שאני בעל פתיל קצר אבל כיף להיות בחברתי בנוסף הוא חושב שאני קצת מעצבן והאצבע הרטובה לאוזן לא עוזרת אבל סך הכול ילד מדהים.

סבתי חושבת שאני חכם ונבון, לפעמים היא מתבלבלת ביני לבין בנה אך זה מועיל מכיוון שהיא נותנת לי יותר כסף כי היא חושבת שאני בנה.

למרות הקשיים שלה היא הצליחה להבין מי אני ואמרה  לי זאת ואני מצטט “דנדי אתה ילד חכם שיודע מה הוא רוצה ותמיד גורם לי לצחוק”.

לדודתי מצד אבי היה הרבה לומר עליי אז אני יסכם את מילותייה “דנדי אתה ילד חכם ובעל חוש הומור כשאני עצובה אתה תמיד גורם לי לצחוק גם ברגעים הקשים”.

חבריי תמיד חשבו שאני הומוריסט ושאני יודע להקשיב.

בנוסף אני חושב שאני ילד מגניב וחתיך {בלי להשוויץ} ושאני מדי פעם יודע להצחיק אף יודע לספר את בדיחותיי ברגעים הנכונים.

אני זוכר בגן החובה שאני וחבריי בילינו את רוב זמננו עם השומר ושיחקנו כדורגל, אולם הגננת לא הרשתה לנו אך זה לא עצר אותנו. תכננו תוכניות שלמות כדי להסיח את דעתה של הגננת מכדי ששאר הילדים יוכלו לעבור וללכת לשחק עם השומר.

מאז ילדותי אני זוכר את עצמי כילד לחוץ מענייני בית הספר כגון: מבחנים, עבודות, בחנים, מבדקים ועוד…

אך עם זה ביליתי את רוב זמני במחשב וכשלא הייתי במחשב היה לי אוסף קטן של מדבקות מקופסאות דגנים שונות.

אני זוכר את היום הראשון בכיתה א’ כאילו זה היה אתמול, אבי השמיע לי את השיר “כל עוד” של יוני רכטר במכונית לפני הגעתי לבית הספר, אחר כך עליתי במדרגות קטנות והגעתי לכיתתי, על הרגע שדרכתי אל מפתן הדלת בירכה

7

אותי המחנכת הראשונה שלי היה זה יום טוב ובסוף היום הכרתי חבר ילדות שהיה איתי לאורך כל 6 השנים בבית הספר.

ובחטיבה.בחטיבה היה לי לא פדוט בהתחלה אבל אז אני פתאום ראיתי שינויים מדהימים

בחברה שסובבת סביבי וזכיתי להכיר ילדים שלעולם לא חשבתי שיהיה חבר שלהם בנוסף אני בניתי לעצמי חברה ידידותית ונחמדה כלפי  וטוב לי איפה שאני.

מפי הוריי:

היום שבו דניאל נולד היה אחד הימים המאושרים בחיינו.

דניאל היה כבר בלידתו ילד חייכני ושליו, שלווה זו המשיכה גם לאורך כל שנות ילדותו הראשונות.

מפי אבי: “דניאל תמיד היה בדרן אני זוכר שבאחד מן הימים הוא נסע אל סבתו במכונית ואחיו התחיל  להצחיק אותנו עד שדניאל הקטן אמר “שי אתה כזה שטוללן” מילה זאת לא קיימת אבל היא דבקה איתנו מאז שאמר אותה”.

“עוד סיפור מצחיק לגבי דניאל, אני זוכר שבשנת 2010 שהינו במלון באילת בדיוק בילינו אני ואשתי בבר למטה ודניאל היה בחדר עם אחיו. בסופו של דבר

החלטנו לחזור לחדרנו במלון שלפתע ראינו אני ואשתי את דניאל עם קצף גילוח מרוח על כל פניו אני ואשתי התפקענו מצחוק ולעולם לא נשכח את רגע זה”.

אני זוכר את דניאל הוא היה כזה קטן וחמוד, אני זוכר שהוא הגיע לי לברך ופתאום עם השנים הוא עוד מעט עוקף אותי אני זוכר שהוא תמיד אהב כדורסל מגיל 8 הוא התחיל לשחק ומאז לא עזב את המשחק אני זוכר שתוכנית הטלוויזיה האובה עליו הייתה “סבא טוביה” ואהב לאכול הכל. מילותיו הראשונות היו אבא באיטלקית {“בבו”} ואמא באיטלקית {“ממא”} ,למרות שלעולם לא דבק עם השפה.

במשפחתי יש 5 נפשות. אבי, אמי, אחי, כלבי וכמובן אני.

רוב משפחתי הם איטלקים אך עדיין אנו דבקים במנהגים היהודים לדוגמה: חנוכה, פסח, פורים, ראש השנה וכו…

אני ומשפחתי אוהבים לשבת בשישי מסביב לשולחן בסלון ולראות טלויזיה. בנוסף אני ומשפחתי אוהבים בימי שני ללכת למקום הנקרא “פנקי מיוזיק” לשיר ולנגן בהרכב המוזיקלי שלנו שנקרא ” ריסק איט פור דביסקיט” {כן. בעברית} בלי להשוויץ אני המצאתי את השם.

רגעים חשובים מאז שנולדתי הם:

המצאת האייפון

אובמה, נשיא שחור ראשון בארצות הברית

שמעון פרס נבחר כנשיא המדינה

ישראל תוקפת את הכור האטומי בסוריה

בר המצווה לפי דעתי מסמן שינוי וחלק חשוב מחיינו, בנוסף אני חושב שבר המצווה מראה את התפתחות שלך ומתחיל את התפתחות הבאה {גיל ההתבגרות}.

שאיפותיי לעתיד זה להיות גניקולוג והכדורסל. זה תחביב אחר אך אני מעדיף לרכז את יכולותיי ברפואת נשים מכיוון שאני רוצה להרגיש את ההרגשה של תינוק בידיי ואת הגאווה והאושר שדבר זה נותן לי ולפי דעתי זה מספיק.

משפחה גרעינית:

ראיון:

ראיון עם אבא:

אני: מה אתה מרגיש בנוגע לאחותך “דליה” ?

אבי: אי אפשר לסכם אפילו מה שאני חושב על דליה היא הרי אחותי הגדולה חבל לי שהיא לא איתנו יותר ואני אוהב אותה מאוד.

אני: מה אתה חושב על בת דודתי טל ?

9

אבי: אני חושב שהיא ילדה חמודה ורצינית ואני מקווה שהיא תיהיה מורה כמו שהיא רוצה.

אני: מה אתה חושב על ההורים של אמא ?

אבי: יש לך שעה וחצי

אני: כן…

אבי: אני מאוד מאוד אוהב את ההורים של אמא במיוחד את אבא שלה.

אני: מה אתה חושב על האחיות של אמא ?להחל לעצמך אח טוב יותר

אבי: אני חושב שהם אחים טובים ביניהם ואני מכיר אותם כבר הרבה שנים, כמובן שלכל אחד יש את השריטות שלו אבל סך הכל אני אוהב אותם.

אני: מה אתה חושב על אחי שי ?הריבים שלכם אבל אני חושב שלא יכולת

אני: מה אתה חושב על ההורים שלך?

אבי: אני חייב להם הכל כל מה שאני היום זה בזכותם ואם תחשוב על זה אתה לא היית נולד אם הם לא היו מחנכים אותי כמו שהם חינכו.

אבי: אז מה אתה חושב עליי ?

אני: אסור לך לראיין אותי אני המראיין

אבי: טוב…

אני: טוב…

אבי: סבבה…

אני: סבבה…

אני: מה אתה חושב על האחים שלך ?

אבי: אני חושב שעם ירון היה יותר מחוברות אבל עם אורי אחי הקטן היה פחות התחברות בגלל שהוא היה קטן ממני ב-6 שנים וכשהוא הגיע לגיל ההתבגרות אני כבר הייתי באיטליה באוניברסיטה לומד.

מה אתה חושב על בני דודי ?

אני חושב שלכל אחד יש את האופי שלו ולא כולם אותו דבר כמובן יש את הנחמדים יותר ויש את הנחמדים פחות אבל הם סך הכל ילדים זהב

אני: היה ראיון טוב וזה הכל תודה רבה לך

אבי: תודה רבה לך

אני: לא. תודה רבה לך

אבי: לא… תודה רבה לך

אני: לא……… תודה רבה לך

אבי: טוב…

אני: טוב…

אבי: סבבה…

אני: סבבה…

הראיון עם אמי:

אני: מה את מרגישה בנוגע לאחותו של אבא ?

אמי: היא חסרה לי היא הייתה אישה מדהימה

אני: מה את חושבת על בת דודתי טל ?

אמי: אני חושבת שהיא בת דודה טובה, היא דואגת לכם, עוזרת לכם ובעיקר עוזרת להיא ולאבא למרות שאתם כבר צריכים פחות עזרה

אני: מה את חושבת על ההורים שלך ?

אמי: תפנה את הלוז שלך אנחנו ניהיה פו הרבה זמן

אני: אוקיי פיניתי

אמי: אתה בטוח ?

אני: כן אני בטוח

אמי טוב…

אני: מגניב…

אמי:אתה בטוח ?

אני: כן. אני בטוח

אמי: טוב…

אני: טוב…

אמי: סבבה…

אני: סבבה…

אמי: טוב אז ההורים שלי הם מדהימים ומה שאני היום זה בזכותם הם היו הורים נורא קשוחים אבל עם לב ממש גדול.

אני: מה את חושבת על האחיות שלך ?

אמי: אויי “איזו שאלה”

אני:..

אמי: אני חושבת בשחוץ מזה שהם היו אחיות שלי הם גם חברות שלי לנשמה למרות כל הריבים שלהם איתי אני עדיין אוהבת אותם ואחי הקטן סילביו הוא קצת היה מרוחק אבל עדיין אנחנו אוהבות אותו אני ואחיותי.

אני: מה את חושבת על אחי שי ?

אמי: על בני שי

אני:………כן

אמי: אני חושבת שהוא בן ואח נפלא ואני חושבת שאתם שונים בהתנהגות אבל עדיין אחים בנוסף אני חושבת שלא יכולת לבקש אח טוב יותר ממנו

אני:….כן

 אני: מה את חושבת על ההורים של אבא ?

אמי: אני חושבת שאמו של בעלי הייתי פחות מחוברת אליה אבל עם אביו של אבא הוא התייחס אליי כאילו שאני אחת משלו

אני: בחוק את נחשבת כאחת משלו

אמי: כן….

אני: ברור…

אמי: טוב שנמשיך ?

אני: כן יאללה בוא נמשיך

אני: מה את חושבת על האחים של אבא ?

אמי: אני חושבת שעם ירון אני יותר מחוברת הוא בדרן מצחיק ועם אורי הייתי פחות מחוברת אבל מאז שדלייה נפטרה התחברתי אל אורי ואני גיליתי את האישיות שלו ואני עדיין מגלה חלקים חדשים

אני: מה את חושבת על בני דודי מצד אבא ?

אמי: אני חושבת שלא כולם אותו דבר אבל סך הכל הם נכדים נחמדים

אני: מה את תאמרי עם אני יאמר לך שאת ענית תשובות יחסית דומות לאבא

אמי: אני איתו כבר למעלה מ-20 שנה אני חושבת שעם כל הזמן הזה שאני איתו  אנחנו נענה כמעט אותו דבר

אני: טוב היה ראיון טוב וזה הכל

אמי: תודה רבה לך

אני: תודה רבה גם לך

שמי דניאל רטן ומקור שמי בא מן התנ”ך דניאל הוא שופטו של ה’.

כל כינויי שבני משפחתי נתנו לי לאורך כל השנים הם:

דנדוש, דנדושון, דנדי, דנדיאל, דני, דן, דנידאל, וכו…

שם משפחתי שונה בשנות ה20 {1920} לרטן מכיוון שפעם בקיבוץ, משפחתי לא רצתה ללכת לצבא אז הם השתמשו בחוק שהיה פעם שהבן הבכור הוא זה שלא יהיה בצבא מכדי לטפל בהורים אז כולם שינו את שמות משפחתיהם וסבא רבה שלי בחר לקצר את שם המשפחה “רטנובסקי”  לשם המשפחה החדש “רטן”.

מקור שם המשפחה “רטנובסקי” לא ידוע לצערי אך משמעותו זה על הצמח רטן.

מהלך חיי הורים:

אבי: {גלעד}

אבי נולד ביום רביעי ה-10.12.69 בבית יולדות בכפר סבא שבישראל.

אבי למד בבית הספר היסודי “ממלכתי א'” {איפה שסבא שלי למד} מחוץ לבית הספר שכנה המרפאה של סבא רבה שלי ד”ר “אריה רטן” ממקימי קופת החולים “מאוחדת” { מרפאה זו קיימת עד היום ונקראת על שמו “מרפאת רטן”}

ובחטיבה אבי גלעד למד בחטיבת ה”ראשונים” {מחזור א’}.

בתיכון לאבי היה קשה מבחינה לימודית עד שהתגבר על המכשול הזה הוא גורש מבית ספר אחד תיכון “מוסינזון” והמשיך בתיכון “רון” עד שגורש גם משם ואחרי הצבא אבי השלים בגרויות.

אבי שירת כחובש קרבי ומדריך חובשים בחיל הרפואה.

שפת הדיבור בבית הוריו של אבי הייתה איטלקית ועברית.

לאבי היו שני אחים ואחות, האחות שמה דליה שהיא הייתה הבת הבכורה,

דליה נפטרה לפני שנתיים אך תמיד יהיה לה מקום בליבנו.

אחרי דליה האח השני הכי גדול קוראים לו ירון, ירון תמיד היה בדרן והוא אחד מהדודים הכי כיפים שיש אחריו אבי והאח הקטן ביותר שמו אורי ולצערי אבי לא היה איתו בקשר טוב מכיוון שהיה קטן מדי ואבי היה כבר באוניברסיטה כשאורי התחיל את גיל ההתבגרות.

אבי גדל ברמתיים ברחוב בן גוריון בתקופה  שהרחובות הסמוכים כגון ישורון לא היו סלולים עדיין.

הוא זוכר את ריחות הפרדסים והשדות במושבה.

בסמוך לבניין בו גדל היה הבית הישן של סבו {רופא המושבה}.

לאביו שהיה רופא גם לו הייתה מרפאה בבית.

אבי מספר שבילדותו נהג לשבת בסלון ולצפות בטלויזיה כשלידו יושבים מטופלים של אביו שמחכים להיבדק על ידי אביו.

ילדותו של אבי עברה עליו במשחקים ברחוב לאחר שעות בית הספר.

אבי זוכר שבילדותו היה רק פדרסים והוד השרון עוד לא  היית קיימת הוא זוכר  שכל הזמן קרא לחברים שלו לבוא לשחק.

לאחר הצבא ולאחר השלמת הבגרויות נסע אבי לעיר סיינה שבאיטליה ללמוד רפואה שם למדו גם אביו וסבו בנוסף שם פגש את אמי {אמי נולדה באיטליה}.

בביתו של אבי דיברו איטלקית ועברית לרוב אבי לא ראה את אבא שלו מכיוון שאבא שלו היה עסוק בלטפל באנשים.

אבי ואמי לא באו ממשפחות דתיות אך בכל זאת תהליך ההתבגרות לווה בטקסים ובמנהגים המקובלים במקמות בהם גדלו.

לסמלים היהודיים יש משמעות חזקה מאוד בעיני אבי כסמלים הקושרים אותנו ואת גורלנו למסורת והיסטוריה ארוכת שנים.

אבי תמיד אומר “דע מאין באתה ותדע לאן אתה הולך”.

המשחקים שאבי הכי זוכר הם גולות הכנס לחור שקיות וכו…

במשפחה שלנו עשינו את כל המנהגים היהודים ואנו עושים עד היום.

אחד המתכונים שהכי אהובים על בני הם:

עוף ברוטב

פסטת בשר

“סלסוורדה”

מתכונים:

עוף ברוטב:

אמי:{באטריצ’ה}

שם:באטריצ’ה בוצ’י רטן

נולדה בעיר: פרוג’ה שנמצאת במחוז אומבריה שבמרכז איטליה.

פרט מעניין בנוגע ללידתה של אמי זה שהיא לא מכירה טוב את העיר מכיוון שאבא שלה מעינייני עבודה היה צריך לעבור למחוז אחר {טוסקנה} 25 ימים אחרי הולדתה של אמי.

15

תאריך העלייה לארץ של אמי זה 2.1.2000 אמי עלתה מהעיר סיינה שבמחוז טוסקנה איפה שהכירה את אבי באוניברסיטה שם למדה.

תחום העבודה האהוב על אמי זה רפואה והיא עובדת ברפואה.

בבית של אמי הם דיברו איטלקית.

סילביו אחייה הקטן של אמי  בן 44 כיום

פדריקה האחות הגדולה ביותר במשפחה של אמי והיא בת 54.

סרנה האחות השנייה הגדולה ביותר והיא בת 52.

בילדותה אמי לא חייתה בעיר אחת במשך מספר שנים מצומצם בגלל עבודתו של אביה{מנהל בנק} נאלצה להחליף מקום מגורים אחת למספר שנים.

את ילדותה החלה בעיר קטנה במחוז אומבריה בשם פרוג’ה העיר בא נמצא ספר ושכנים.

מפעל הממתקים בו עד היום מייצרים פררו רוז’ה באצ’י פרוז’ינה ונוטלה.

משם המשיכה לנדוד בהתחלה ביישוב קטן על חופי טוסקנה לדרום איטליה לעיר בארי ומשם חזרה לטוסקנה בגלל שינויים אלו החליפה אמי חברים, הרגלים, בתי

העיר שאמי זוכרת ואוהבת יותר מכולם זה העיר סיינה בה פגשה את אבי, למדה רפואה וחייתה בסוף חייה הבוגרים.

אמי עלתה לארץ בזכות אבי אחרי ועלתה ג םעם אבי.

אחרי שהם קיבלו את תואר הרפואה אבי ביקש מאמי שהוא והיא יעלו לארץ מולדתו ארץ ישראל .

המשפחה התייבשה בדירה חמודה ברחוב ישורון שם הם גרו שנה.

אמי הגיעה בלי שמץ של מושג לגבי השפה העברית לכן היה לה קשה לקלוט את השפה אבל עדיין הסביבה תמכה בה בתהליך קליטת השפה.

אמנם עם זאת אמי לעולם לא הרגישה שונה {לא שייכת}.

זיכרונות הילדות של אמי הם:

מכיוון שאמי נדדה לערים אחרות פעמים רבות ובזמן קצר הדבר ששימח אותה זה לפגוש את הסבים, בני הדודים, הדודים וכו…

הדבר האופטימי בנדידה הוא שחביריה מערים אחרות ניסו לשמור איתה על קשר אז הם שלחו לה מכתבים והיא שלחה להם.

לאמי לא היה בת מצווה מכיוון שהיא נולדה באיטליה ואין דבר כזה שם.

בבית אמי היחסים אם הורייה היו קשוחים אך גם כרוכים באהבה אביה היה קשוח וכשאמי לא עשתה משהו טוב הוא היה מלקה אותה לפעמים אולם עם זה עדיין אהב אותה.

אחים ואחיות:

ראיון עם אחי{ שי}:

אני:כמה זמן אתה לומד גיטרה?

שי:5 שנים בערך

אני:מה אתה חוזה עליי?

אתה חכם מצחיק קצת חסר טקט אבל סך הכל ילד סבבה

אני:כיצד אני ואתה מבלים את זמננו ביחד ?

שי:לפי דעתי הפעם היחידה בשבוע שבה אני מבלה איתך זה ביום שני בהרכב המוזיקלי שלנו{שלי, שלך ושל אבא}

אני:מ1-10 כמה המראה שלך חשוב לך?

שי: 10 לפחות

אני: מה אתה הכי זוכר הילדות שלך בנוגע אליי?

שי: אני זוכר שנעגת להציק לי ושבהתחלה לא רציתי שיהיה לך אח אך בסופו של דבר אתה האח הכי מגניב בעולם

אני: כיצד הרגשת כאשר עלית לתיכון?

שי: התרגשתי והייתי קצת לחוץ אך בסופו של דבר התרגלתי והפנמתי את מצבי ולאיפו אני שייך

אני: תודה רבה על השתתפותך בראיון

שי: בבקשה

ממתי שהוריי נפגשו עד היום:

אבי ואמי נפגשו בעיר סיינה שבאיטליה אימי התגוררה עם הוריה בעיר ונרשמה ללימודי הרפוה בהיותה בת 19 אבי הגיע לסיינה לאחר שחרורו מהצבא ולאחר שהשלים בגרויות.

אבי בחר  ללמוד בעיר סיינה שבמרכז חבל טוסקנה היות וגם אביו וגם סבו למדו רפואה באותה עיר.

סבתו היתה ילידת העיר.

הורי הכירו כבר  בשנה הראשונה ללימודים.

המועד המדויק בו החלו את הזוגיות שלהם היה ה10.12.1992 יום הולדתו של אבי.

הורי התגוררו יחד במהלך תקופת  הלימודים והחליטו להתחתן לאחר שיהפכו לרופאים.

בסוף הלימודים אכן התחתנו ואבי ביקש מאמי לעלות לארץ.

ואמי אמרה כן בלי חששות הורי עלו לארץ ב1.1.2000 בתחילת המילניום החדש שהגיעו לארץ אבי החל לעבוד בבית החולים החולים איכילוב בתל אביב שם החל להתמחות ברפואת נשים אימי התמקדה בלימודי עברית באולפן ולאחר שלמדה את השפה החלה גם היא בהתמחות ברפואת נשים.

משפחה מורחבת:

סבא רבה {אריה רטן}/סבתא רבתא{:

בשלהי 1939 הודיע דוקטור גינצבורג שקופת חולים של ההסתדרות הציעה לו משרה מלאה, והציע שרמתיים תחפש רופא שימלא את מקומו. הוא נענה לבקשה להוסיף ולהושיט עזרה רפואית לתושבי רמתיים עד שתיפתר הבעיה.
ועד רמתיים פנה לדוקטור ראובן כצנלסון, מייסד קופת חולים לאומית, בבקשה שימצא רופא צעיר וחביב, בעל ניסיון מעשי, תושייה ונכונות לבנות ברמתיים קופת חולים מסודרת, שיהיה אפשר להתהדר בה. דוקטור כצנלסון הפנה את הבקשה לדוקטור לבונטין, שהיה בעת ההיא מנהל בית החולים “הדסה” בתל אביב, והלה המליץ על דוקטור אריה רטן בתור אחד המצטיינים מקרב המתמחים שם.

אריה רטן נולד בליטא ב-1911. הוא היה צעיר הבנים במשפחה בת 11 ילדים. אביו היה רופא. כשהיה בן חמש-עשרה, עלה אריה ארצה ולמד בגמנסיה הרצליה, אחר-כך נסע הצעיר ללמוד רפואה באוניברסיטת סיאנה שבאיטליה, וכשסיים את לימודיו בהצטיינות הוצע לו להישאר ולעבוד שם במשרה חשובה. הדבר היה עם עליית הפאשיזם והוא סירב. ב-1937 שב אריה ועלה ארצה עם אשתו האיטלקייה. תחילה עבד הרופא הצעיר בבית חולים “הדסה”, ומשכורתו הספיקה בקושי לכלכלתו. ב-1939 נולד בנו יעקב והוא התקשה “לגמור את החודש”. פרק זמן עבד דוקטור רטן בתור רופא של בית אבות ואחר-כך הצטרף לקופת חולים עממית. אז הוצע לו לעבוד ברמתיים, נקודת יישוב קטנה ונידחת לצד הדרך תל-אביב-חיפה. באחד מימי 1940 נכנס אל בית קריגר ברמתיים איש צעיר ומלבב ושאל על גברת מניה קריגר, שניהלה סניף של קופת חולים. הוא הציג את עצמו בתור דוקטור אריה רטן והוסיף שנשלח מטעמו של דוקטור כצנלסון כמועמד לכהן בתפקיד רופא ברמתיים, ושהוא מעוניין לקבל פרטים על הסניף המקומי. בין בני הזוג קריגר ובין דוקטור רטן התפתחה שיחה, וזו נמשכה גם בארוחת הצהריים. קריגר לא העלים מדוקטור רטן את העובדה

שמצב הסניף המקומי של קופת חולים עגום. מספר החברים לא היה גדול ועל כן לא היה אפשר להגיש להם עזרה רפואית נאותה. בסוף השיחה אמר דוקטור רטן שהמצב הכספי בסניף אינו מדאיג אותו. הוא הביע תקווה לבנות סניף מסודר שימשוך אליו חברים נוספים שדמי החבר שלהם יבססו אותו מן הבחינה הכספית. בני הזוג קריגר, שהתרשמו ממנו מאוד, לחצו את ידו בחום ובירכו אותו בהצלחה. הם הזמינו אותו לשוב ולבקר עם רעייתו כדי להתחיל לחפש דירה למגוריהם. דוקטור רטן התכוון לשכור דירה שבה תהיה גם המרפאה שלו כדי לחסוך בעלויות החזקה, ולפיכך שכר דירה של כמה חדרים ומרפסת בפינת הדרך למגדיאל, בבית סטמפלר. הוא תלה שם שלט של קופת חולים עממית ולצדו שלט אחר: “דוקטור אריה רטן – רופא”.
קופת חולים עממית היתה של הציונים הכלליים ומפלגות המרכז. לימים היתה לקופת חולים לאומית. עכשיו נפתח דף חדש בתולדות קופת חולים עממית ברמתיים. דוקטור רטן עשה את הסניף המקומי לאחד הגדולים במושבות, ומספר החברים במרפאה גדל והלך. שמו של דוקטור רטן הלך לפניו. הדירה בבית סטמפלר נעשתה צרה מהכיל את המרפאה, ודוקטור רטן עבר לדירה בבית קטן מול בית המועצה, ואת המרפאה פתח בבית שיבק. לימים נבנה בניין

דוקטור רטן לא היה רק אדם עדין ורגיש, אלא גם רופא משפחה אחראי ומסור לחולים שבטיפולו. הוא הכיר את כל חברי הקופה היכרות אישית וטיפל לא רק

בענייני בריאות ועזרה רפואית, אלא גם במשברים שפקדו משפחות. בכל עת היה נכון לייעץ, להדריך ולהגיש סעד נפשי. כשנקרא לחולה – ביום, בלילה ובכל מזג אוויר – היה מגיע בהקדם, בתחילה ברגל, אחר-כך עם חמור רתום לעגלה דו-אופנית, ולימים – במונית. במשך שנים היה נהגו רחמים בנימיני.
ונדה, אשתו של דוקטור רטן, שהיתה אחות במקצועה, סייעה בידו בניהול בית המרקחת של הקופה ברמתיים.
במשך שנים היה קשה להגיע לבית חולים ממושבות השרון. בית החולים הקרוב ביותר היה “בלינסון” בפתח תקוה. והיה גם “הדסה” בתל אביב. לא היו אמבולנסים, וכדי להגיע לחדר המיון היו נוסעים בעגלה או במשאית. דוקטור רטן השתדל לחסוך טלטלה ממטופליו והיה עושה אפילו תפירות של חתכים.
אריה רטן היה איש אשכולות, שדיבר שבע לשונות. בילדותו למד ב”חדר”, ואחר-כך קנה השכלה רחבה מאוד. הוא הרבה לקרוא ספרות מקצועית ועבר השתלמויות. היתה לו יכולת אבחנה קלינית מעולה. בני עדות המזרח, ובמיוחד התימנים, האמינו שהוא מרפא במגע ידו וקראו לו “הדוקטור עם היד הירוקה” – יד מאגית. היתה לו הבנה פסיכולוגית רבה, והוא ידע להתאים את התנהגותו לאופיים של האנשים שבבתיהם ביקר. עם תימנים היה מחליף פסוקי תנ”ך. הם האמינו שלא צריך לספק מידע לרופא, שכן הרופא צריך לדעת. הוא היה מניח

יד על הבטן ומנווט את השיחה כך שהיה מקבל פרטים בהיסח הדעת. גם בערביי הסביבה טיפל דוקטור רטן, ועם השיח’ אבו-קישק דיבר ערבית.
דוקטור רטן, שהיה ציוני כללי בעל השקפת עולם ליברלית, לא הניח לפוליטיקה לחדור לתחום הבריאות, וטיפל בכל מי שביקש ממנו עזרה רפואית. אמנם קופת החולים שבה עבד נתנה שירות לאנשים מן המרכז ימינה, אבל כשהיו אנשי השמאל באים למרפאה באופן פרטי, היה הרופא מטפל בהם חינם או תמורת סכום סמלי. היו לו 4 ילדים, אבל לכסף לא היה משקל רב בעיניו. בימי המאבק בבריטים היה דוקטור רטן מטפל ביום באנשי ה”הגנה”, ובלילות היו דופקים בדלת, נותנים סימנים מוסכמים ומביאים פצועים של אצ”ל או של לח”י. לילה אחד לקחו אותו לטפל בגאולה כהן, ששידרה מרעננה ברדיו המחתרתי של לח”י.

דוקטור רטן היה גם רופא בית הספר, והיה בא לשם עם אשתו לעשות חיסונים. אין תימה אפוא שהרופא היה עסוק שעות רבות ביממה, לרבות בשעות הפנאי והמנוחה. ברמתיים היה בבית הפועלים בית קולנוע (לימים, קולנוע “מופת”). דוקטור רטן אהב סרטים, אבל לעתים קרובות מאוד לא הצליח לראות סרט עד סופו. הוא ישב תמיד במקום קבוע, כדי שלא יתקשו למצוא אותו בעת הצורך. למרבה הצער, הלכו לעולמם ונדה ואריה רטן בגיל צעיר יחסית. חברי הקופה החליטו להנציח את שמם על בניין המרפאה שהקים דוקטור רטן.

פרק 2:

https://www.myheritage.co.il/site-family-tree-718170011/%D7%A8%D7%98%D7%9F

. חפץ מדור    לדור:

החפץ שעובר במשפחתי מדור לדור הוא פנקס שבו יש רשימות והערות בנוגע לרפואה {כל מה שכתוב שם הוא באיטלקית}.

אמי קיבלה את החפץ מאמא, האמא של אמי נתנה לה את הפנקס משום שאמי ברגע זה קיבלה את תואר הרפואה שלה.

החפץ עובר בדורותינו במשך 80 שנה.

20

סבתי {אמא של אמי} שמרה את הפנקס במגירת הגרביים שלה בשקית  אטומה אמא של אמי לא רצתה לתת לכולם את הפנקס מכיוון שזה מאוד חשוב בעיניה וקדוש לה.

משמעות החפץ למשפחתי הוא קדוש מכיוון שאת הפנקס הזה רשם סבא רבא שלי מצד אמי ויש בו נקודות מחשבה והיבטי עולם שונים.

עבור אמי החפץ הזה מאוד מועיל ותומך במקרים שבהם אמי נתקלת בעבודה, בנוסף זה ממלא את אמי בגאווה שאמא של אמי היית מוכנה לתת לאמי את הפנקס מכיוון שהוא מאוד קשור אליה וממלא אותה בגאווה מאביה.

הדבר שניתן ללמוד מהחפץ זה שפעם באיטליה הרפואה לא ריחמה על המטופלים לדוגמה: עקירת שן הוא הוצאת כדור מן הבטן בלי שום תרופת הרגעה או גז מרדים}.

בנוסף שסבא רבא שלי מצד אמי בהסבירו הוא תמיד היה קצר ולעניין בלי שום סיבוכים למרות שלפעמים היה בו את הצורך לפרט יותר מן הרצוי כי הוא הרגיש שזה חיוני, בנוסף היה אפשר להבין מן הכתיבה שלו שהוא היה בדומה לאבן גבירול לא מבחינת הבדידות אלה מבחינת מתיחת הביקורת שלו בלי פחד

לומר לאנשים מן הרמה הגבוהה שהם טעו או לא צדקו או לא פירשו נכון את המצב.

39.2794233,5z/data=!3m1!4b1!4m14!4m13!1m5!1m1!1s0x1500492432a7c98b:0x6a6b422013352cba!2m2!1d34.851612!2d31.046051!1m5!1m1!1s0x46dd94140f33be13:0xf30a54d3a55dbab9!2m2!1d23.881275!2d55.169438!3e0?hl=iw

זהו קישור למסלול העלייה של סבא רבא שלי וסבא שלי מצד אבי.

הנה הם ההוכחות שלכם לטענה של עידו.

: סיכום

לסבא רבא שלי ז”ל היה מאוד קשה למצוא מקום עבודה סביר עם שכר סביר בישראל אחרי שעלה למדינה.

27

חברו של אריה קיבל משרה שאריה נבחן לה ואחרי זה אריה שאל אותו למה אני לא התקבלתי וחבורו אמר לו זאת: “אם אין לך פנקס אדום אתה אפילו לא מועמד למשרה ביישובים” זה היה השיעור הראשון שאריה קיבל על משרה ביישובים.

אחר כך אריה קיבל משרה גרועה עד מאוד עם שכר של ארוחה אחת וזהו ליום,

אם יתמזל מזלו הוא היה יכול להזריק ולקבל על זה גרוש וחצי.

אריה הבין אחרי זמן מה שהוא לא יוכל לפרנס את משפחתו את ובניו אז אריה החליט לנקוט בצעדיםוהלך לחפש עבודה עד שמצא משרה להיות הרופא הראשי ביישוב שנקרא רמתיים הלך להתראיין והשיג את העבודה למרות שהעבודה העניקה לו שכר מועט בקושי כדי שהוא יוכל לסיים את החודש אבל זה לא הפריע לו  הוא פתח מרפאה בביתו ואשתו החליטה לעזור לו ולהיות האחות והרוקחת.

כאשר טיפל אריה במרפאה הוא טיפל בכל דת ומין אפילו לקח סיכון וטיפל בלח”י ובאצ”ל.

כעבור כמה זמן אריה קנה חמור שיישא את משפחתו אבל בעיקר שיעזור לעסק לצמוח.

לאריה לא היה אכפת מהכסף והוא אפילו עזר לעולים שלא היה גרוש בידיהם הם תמיד רצו להחזיר לו אכשהו אך הוא תמיד סירב.

עם הזמן אנשים החלו להכיר אותו ברחבי מגדיאל ויש אפילו שבט שהיה במגדיאל שקרא לו “היד הירוקה”  כי כל פעם שנכנס לחדר החולה נברא.

בקשתו האחרונה של אריה הייתה שתימצא התרופה ל”שהיכריעני” אך עד היום לא מצאו תרופה ומאותה מחלה מתו ממשפחתנו הרבה אנשים מאותה מחלה.

סיכום ורפלקציה:

בהתחלה היה לי קשה מאוד לעשות את עבודת השורשים כי לא הייתי מורגל לגודל כזה של עבודה וידעתי שהייתי צריך להסתמך על זכרונות משפחתי דבר שלא היה כזה נגיש מכיוון שרוב האנשים במשפחתי מתו אבל אכשיהו אני ואבי מצאנו באינטרנט מקורות מידע בנוגע לסבי לאמי לאבי ואפילו לדודי.

גיליתי שבאינטרנט באמת יש כמעת הכל.

אני חושב שעבודת השורשים חשובה מכיוון שעם נסתכל על העתיד ילדיי {אם יהיו לי} ייצתרכו לעשות את עבודת השורשים ואני יוכל לבוא אליהם ולתת להם מקור מידע אמין בנוגע למשפחתם ועליי.

אחת האפליקציות שהכי עזרו לי זה היה myheritage.

הדבר שהכי ריתק אותי זה מסלול העלייה של סבי וסבא רבא שלי.

אחד הדברים שהיו משמעותיים לי זה לדעת שבאורך כל הדורות תמיד היה רופא מהמשפחה שתמיד רצה לתת ולא לקבל בחזרה שלפי דעתי זה מעורר השראה.

מי יודע אולי אני רופא כזה בעתיד…

ביבליוגרפיה:

Myheritage

https://www.myheritage.co.il/

Googlemaps

https://www.google.co.il/maps

“שורשים הוד השרון”

http://shorashim.hod-hasharon.muni.il/

Facebook

d-541132862%26loc_physical_ms%3D20517%26loc_interest_ms%3D%26feeditemid%3D%26param1%3D%26param2%3D&gclid=Cj0KCQjw4dr0BRCxARIsAKUNjWTPaBdMbn83BkLQFg0aKjstkH44pueBtZqPSsm3EQnA5OCRq43_QZEaAqyREALw_wcB

Google

https://www.google.com/search?q=google&rlz=1C1SQJL_iwIL797IL797&oq=google&aqs=chrome..69i57j69i60l3j69i65l2j69i60l2.7109j0j7&sourceid=chrome&ie=UTF-8

הורים

בני דודים