הגשם האחרון שולמית ספיר-נבו

הגשם האחרון

אִם הָיִיתִי יוֹדַעַת

שֶׁזֶּה יהיה הַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן

הָיִיתִי גּוֹנֶבֶת עָנָן

הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לַקֶּשֶׁת לְחַכּוֹת

וְקוֹטֶפֶת כַּמָּה צְבָעִים

הָיִיתִי לוֹקַחַת אֶת חֻלְצָתְךָ

וּמַלְבִּישָׁה בָּהּ

אֶת לִבִּי

היום

הַיּוֹם

וְלֹא מָחָר

לִפְנֵי שֶׁצֶּבַע עֵינֶיךָ

יִתְחַלֵּף

ספרו לי

סִפְּרוּ לִי

הַשְּׁחָפִים הַצְּחוֹרִים

אֶת בֹּא הַחֹרֶף

וַאֲנִי,

הִמְרֵאתִי אִתָּם

מֵעַל סִפּוּן שֶׁנֶּעֱצַר

בְּגָדַת הַיַּרְקוֹן

מַקְשִׁיבָה

לִקְרִיאות עֶרְגָתָם

הַנּוֹשְׁרוֹת

עַל פְּנֵי הַמַּיִם

הנרקוד

הֲנִרְקֹד

בַּאֲפֵלָה

אֶת כָּל הַכֵּן

וְהַלֹּא

שֶׁלָּנוּ

אֶת הַמֶּרְחָק

הַמַּפְרִיד

וְהַמְּחַבֵּר בֵּינֵינוּ

בשדה הקיץ שלי

בִּשְׂדֵה הַקַּיִץ שֶׁלִּי

עוֹלֶה חָצָב רִאשׁוֹן

בְּאוֹר רַךְ

וְאִתּוֹ חֶרְמֵשׁ

יָרֵחַ

הַכֹּל שָׁקֵט

בִּשְׁעַת עֶרֶב זוּ

גַּם הַלֵּב

הַמַּקְשִׁיב לִפְעִימוֹת

הַסְּתָו

הַמִּסְתַּנְּנוֹת

וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּיָדוֹ

לַעֲצֹר אֶת

הַגֶּשֶׁם

לא חבל

לֹא חֲבָל כָּךְ

עַל רֵיחוֹת הַיַּסְמִין

הַמְּפֻזָּרִים עַל הַמִּדְרָכָה,

רֵיחוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְתַעֲנוּגוֹת

לַיְלָה

בִּרְחוֹבוֹת הָאַהֲבָה

שֶׁל צַוָּארָהּ

במערה שלי

בַּמְּעָרָה שֶׁלִּי

גָּר עַכְשָׁו

דֹּב לָבָן

הַמִּתְכּוֹנֵן

לִשְׁנַת הַחֹרֶף

וּפַּרְוָתוֹ מְכַבָּה

גַּעֲגוּעִים מְיֻתָּרִים

כובע הקסמים

כּוֹבַע הַקְּסָמִים שֶׁלּוֹ מוּכָן

הוּא מַפְלִיג לְאָרֶץ

חֲלוֹמוֹתָיו

וַאֲנִי

אוֹרֶזֶת

אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר