שירה נקודה

בין בתי שירה
.
מילה לצד מילה,
שורות אט מתמלאות.
מחשבות על דף אובדות,
כותבות עצמן לדעת.
.
בית אחר בית,
עוד שיר נכתב.
הרהורים בין בתי שירה
מאבדים עצמם לדעת.

מבין השורות
.

רואה פנייך הסמוקות

ופעימות לבך המואצות.

התנשאות שדייך

וברק בעינייך.

רואה לך בעיניים

מרחוק כמקרוב.

רואה לך בעיניים

מבין השורות.

כותבת שירים
.
כותבת שירים יפים
מלאים בגעגועים.
עם שמים וכוכבים,
עננות ועננים.
.
מפזרת מילים
על אהבות ודרכים,
חולות וחופים,
נגיעות ומפגשים.

אך מה לזה ולבית משוגעים ?
שהרי על פי דבריה,
יכול אני להיות שם
דייר של קבע.

שירה נקודה
.
ניקודים ניקודים,
דגש חזק,
קמץ פתוח למרגלות.
שווא נע
הופך שווא נח.
.
אף פעם לא לשווא…

אומרת שירה
.

ידו בנשמתה מרפרפת,

נשמתה בידו מפרפרת.

הולם ליבה בליבו,

סערת גופה בגופו.

וכל כולה

אומרת שירה.

נשיר
.

נשיר בגדים

ונשיר שירים.

נחולל מחולות

ונחולל מהומות.

אך ציפרנייך אנא שמרי,

פן אטעם גם נחת ציפורניה…

חתימת לשון
.

חתימת לשונך מסתחררת,

חרצובות שפתיי משחררת.

תגובת שרשרת,

לשון נופל על לשון,

חותם בך בלשוני.

מעיינות שירה
.
יבשו מעיינות וחרבו בארות,
גשם אין בעיתו.
דוממים מדבר וציה
ובוכה הערבה.
.
יבשו מעיינות שירה
ובלילות מיילל הצבוע,
קד כתן, קד כתן
ושיר אין בי.

שיר של גשם
.
גשם מטפטף ברחובות,
נוקש בחלונות.
מרקד ומזמר
שיר של חלומות,
שיר של גשם.
.
טיפות הגשם על גופי,
נוקשות על ראשי.
מזכירות שיר אחר,
של גשם אחר
ומטריה אחת שבורה.

שיר לקיץ
.

פתחי שקך,

חגור התירי.

כפתורי גופך בלהט חמה,

שיערך כפז מזהיב.

קומי, שירי שיר לקיץ.

עוד חזון עד האביב.

שותקת אהבה
.
בשתיקת ימים,
בדומיית לילות
מטה אזני לך,
את שישנך ואינך.
מקשיב לרחשי לבך,
הומים הם בלבי.
אומרת ואילמות המילים,
מספרת במבטים גנובים.
לוחשת רחש לחש
כרמץ בלהבה,
שותקת אהבה.

בגד כפת
.
בגד כפת בראש מילה,
כך היא אמרה.
עד אותירה ללא חפת,
דגושה בלא כפת.
אתירה מכל בגד
בראש מילה.

שפת גוף
.
שותקת,
עינייך לי מספרות כמיהה.
שותקת,
גופך לי לוחש תשוקה.
שותקת,
לבך אליי משורר אהבה.
שותקת,
אני אותך שומע.

שורות נאלמות
.
נותרו שורות
באילמותן,
באלמותן.
.
אבן מקיר זועקת
ועוף השמים
מוליך את הקול.

לא פחות
.
משפט אחד
ומבט אחד.
החיוך קטן
אך הזכרון גדול.
חזה מתנשם,
הנשמה מנתרת.
.
משפט אחד
וזכרון אחד.
רעד
וצמרמורת.
לא יותר…
לא פחות !

מילים בעלמא
.

לא, ידיה לא היו לי

בחיבוקן החם,

העוטף.

לא לי היה חיבוקה.

.

לא, עיניה לא היו לי

במבטן הסוקר,

החוקר.

לא לי היה מבטה.

רק מילים שרות,

נושרות בשורות,

מילים מעלמה.

מילים בעלמא.

לבבות אדומים לסיום
.
בתחתית שירתה היא מוצאת
לבבות אדומים לסיום.
פועמים הם לקראתה,
הולמים בנפשה.
.
לבבות אדומים לסיום,
כפרחים פזורים על כר,
כחיוך מופרח ממרחק,
פעימה פועמת בשורתה.

בתחתית שירתה מישהו פיזר
לבבות אדומים לסיום.
נושאים עימם תקוה
להתחלה חדשה.

באין שיר
.
משוטט בין השורות
מחפש משפטים אובדים
כהלך העובר ושב ברחובות.
מלקט מילים אבודות,
מילה מפה ומילה משם
כציפור באין שיר.

ברעוב שעות השפל הדלות
.
ברעוב שעות השפל הדלות
שירת שיאים נשמעת.
אויר פסגות,
שירת ערפילי גאות הגל.
.
על חוף כמיהות
נכתבת שירת סער תשוקות,
אהבה פורצת גבולות,
שירה חובקת ומילה עורגת.

שירים
.
שיר במחברת,
על פתק שלקחתי מחברה אחרת.
כרטיס נסיעה או חשבון מכולת,
שיר שנכתב במחשב ומקלדת.
.
כתבתי שיר בחלון
ובזמן המתנה לרכבת,
במיטת חולי במחלקה פנימית
ובמיטת תשוקותיי, בזרועות הנחשקת.

ממרום פסגות אהבה,
מתהומות עצבת
שירה נכתבת.
ועודה…

אחרינו
.

ממרום פסגת האושר,

בעמקי תהומות תוגה,

בבואנו ובלכתנו,

באחריתנו,

אחרינו,

ישארו השירים,

תמיד.

דף חלק
.
ושוב דף חלק
מונח על שולחן,
ודומה שמאום
לא השתנה.
ושוב דף לבן
מתנופף בעיני רוחי.
כמו לפני אלף שנים,
כמו לפני אלף שירים.
ושוב דף חלק
מונח על שולחן…