נעמי שמר – האישה שהשאירה אחריה מורשת

.נעמי שמר נולדה ב13.7.1930 בקבוצת כנרת

מאז ילדותה אהבה מוזיקה, ובגיל 6 כבר החלה לנגן בפסנתר.
בגיל 18 דחתה את שירותה הצבאי כדי ללמוד באקדמיה למוזיקה, חרף התנגדותם של חלק מקבוצת כינרת.

בשובה לקבוצה החלה ללמד נעמי את ילדי הקבוצה ריתמיקה. בתקופה זו נולד שיר הילדים הראשון שלה- “הדואר בא היום”, אשר השראתו נלקחה ממכונית הדואר האדומה שנהגה לחלק דואר לתושבים.

כשהתגייסה, ארבע שנים לאחר דחיית השירות, הצטרפה נעמי ללהקת הנח”ל.

ב1953 פגשה את השחקן גדעון שמר, אשר עתיד להיות בעלה.

ב1956 נולדה לזוג בתם הבכורה, הללי.

ב1957, הוזמנה נעמי שמר לכתוב את התכנית הראשונה ללהקת ‘בצל ירוק’. שם כתבה את להיטה הראשון- ‘משירי זמר נודד’ (הידוע יותר בשמו האחר- ‘הדרך ארוכה היא ורבה’).

שיר נוסף הנכלל במופע זה הוא ‘נועה’, המוכר במיוחד בביצועו של אריק לביא. ככל הנראה, “נועה” היא בכלל נעמי.

כך סיפרה צילה ב”נ מקבוצת כנרת- נעמי שמר, שלא אהבה את השם נעמי ורצתה שיקראו לה נועה (או נוֹמִי), סיפרה שהשיר מספר עליה כילדה שכינוי החיבה שלה היה נועה. בילדותה למדה נעמי שמר פסנתר ואמה חייבה אותה להתאמן מוקדם בבוקר לפני לכתה לבית הספר בדגניה. כשקמה כה מוקדם בבוקר לא הספיקה לשטוף פנים ולכן, פשוטו כמשמעו, נהגה לשטוף פנים בטל שעל העשבים בדרך לבית ספר. כשפורסם השיר חששה נעמי שמר שלא יאמינו לה ויחשבו שמדובר במטאפורה מוגזמת, לכן שינתה ודימתה את נעה/נעמי לאגל טל.
עם פרסום השיר בספר החדש היא החליטה, אחרי שנים, להחזיר עטרה ליושנה, ולהחזיר את המשפט המקורי. וככה היא חזרה לשיר נועה שטפה את פניה בטל. כי זה מה שהייתה עושה, רוחצת את פניה בטל כשמיהרה לבית הספר.

מאז אמצע שנות ה-50 החלה נעמי לכתוב עשרות שירים ללהקות צבאיות, אשר זכו להצלחה והפכו ללהיטים במהרה.

שיר יפיפה שנכתב במסגרת זו הוא “בהאיחזות הנחל בסיני”;

השיר מתאר את התקופה של ישראל פוסט מלחמת ששת הימים, מימוש החזון הציוני של חזרת עם ישראל לארצו והקמת המדינה.

כחלק ממדיניות הממשלה ליישב חלקים רחוקים בארץ, מוקמות היאחזויות נח”ל ע”י חיילים וחיילות- בסיני, כמו גם במקומות אחרים.

נעמי שמר רצתה לתאר תופעה זו, ועל כן כתבה את השיר.

בתחילת השיר מתארת נעמי שמר את המיקום שבו מתרחש השיר ומה שרואות עיניה. לאורך כל השיר היא מנתקת את מקום ההיאחזות מאופיו הצבאי ומקנה לו אופי אחר, חלומי כמעט, כמו שאולי ראתה אותו בעיניה.

זאת ניתן לראות בשורה החוזרת ונשנית- “המון דברים יפים ראו עיני”.

ב1963, לקראת חגיגות היובל של קבוצת כינרת, כתבה נעמי שמר את השיר הידוע “חורשת האקליפטוס”.

בשיר זה מתארת נעמי שמר את חורשת האקליפטוס שבכניסה לקבוצה, אשר סיפק מרחב מוצל לילדי הקבוצה כמו גם לילדי דגניה, הקבוצה הסמוכה לה.

השיר פותח במילים- “כשאמא באה הנה, יפה וצעירה; אז אבא על הגבעה בנה לה בית”, בהם מתארת נעמי שמר את הקמת הקבוצה וכנראה מתייחסת להוריה שלה, שהיו ממייסדי קבוצת כנרת.

“הגשר, הסירה” מתוך השיר מתארים מקום משחק של ילדיה הקבוצה בבריכות הדגים שבחורשה.

כך סיפרה לימים נעמי שמר על השיר- “לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמיתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת.”

בתחילת שנות השישים נפרדה נעמי שמר מבעלה גדעון שמר ונסעה לפריז עם בתה הללי. כך מספרת עליה הללי- “מסכת ההחלטות לא הייתה אצלה דבר מובנה –ההתגלגלות וההתנהלות הייתה של אמן, לא של אדם רגיל, זה צד אחר באישיות שלה. היא הגיעה לפריז בלי תכנית מוקדמת, בלי לדעת לכמה זמן. כזאת היא הייתה”.

עוד הוסיפה וסיפרה-  “היא למדה שם צרפתית והתוודעה לתרבות ולשנסון הצרפתי, שתפס אחר-כך מקום חשוב בזמר העברי. גרנו בפנסיון קטן ומצחיק, שמענו כמובן הרבה מוסיקה ופשוט חיינו. עד שנגמרו החסכונות”.

בימיה בפריז כתבה נעמי שמר את השיר “העיר באפור”.

מצד אחד היה השיר שיר אהבה לעיר פריז;

“בואי ונטיילה על אבני מרצפות… אז אתן את ידי לך…”

אך מצד שני השיר מתאר געגועים לתל אביב, העיר הלבנה (בשם זה תיארה נעמי שמר את תל אביב בשיר הנושא לסרט שהופק לקראת חגיגות היובל לעיר);

“על ספסל אז נשבה ועם רדת האור
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.”

השיר בוצע ע”י שלישיית גשר הירקון.

ב1967 ביקש ראש עיריית ירושלים דאז, טדי קולק, מנעמי שמר לכתוב שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך באותה השנה בבנייני האומה.

בתחילה דחתה שמר את ההצעה מחשש באשר לגודל המעמד, ולימים סיפרה כי היה לה קשה למצוא השראה לכתיבת השיר. לבסוף, כך סיפרה, היא מצאה השראה באגדה התלמודית שלמדה בימי ילדותה- אגדה שבה מעניק רבי עקיבא לאשתו רחל תכשיט ששמו “ירושלים של זהב”.

השיר תאר את מצבה של העיר טרם מלחמת ששת הימים, כאשר העיר הייתה חצויה על ידי חומה שהפרידה בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל ונודעה כקו העירוני אשר תואר בשיר “העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה”.

כשחיפשה נעמי שמר מבצע לשיר שכתבה, הציע בתה הללי את שולי נתן, זמרת צעירה ולא מוכרת באותם ימים.

השיר התקבל באהדה רבה בפסטיבל, והוא זכה להצלחה מסחררת ולהשמעות רבות ברדיו.

שלושה שבועות לאחר השמעת השיר לראשונה פרצה מלחמת ששת הימים, אשר במהלכה שוחררה ירושלים ואוחדו שני צדדיה, ועל כן הוסיפה נעמי שמר בית חדש לשיר- לעומת “איכה יבשו בורות המים” ו”ואין פוקד את הר הבית” בבית השני, הכריז הבית החדש “חזרנו אל בורות המים” ו”שופר קורא בהר הבית”.

לא רק תגובות חיוביות היו לשיר. מאיר אריאל, אשר היה לוחם בצנחנים והשתתף בקרבות על שחרור הכותל, כתב כתגובה לשיר “ירושלים של זהב” את השיר “ירושלים של ברזל”,
השיר היווה ומהווה עד היום בעיני רבים אנטי-תזה לשירה של שמר;
“ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך קראנו דרור”.
ביקורת נוספת השמיע עמוס עוז הייתה בגלל ‘היעדרם’ של הערבים שישבו בירושלים המזרחית מן השיר.
פסקאות כ”כיכר השוק ריקה”, נראו כהתעלמות מכך שגם הערבים שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967 הם בני אדם.
על דברים אלו הגיבה נעמי שמר כך-

ההפתעה הגדולה ביותר בנוגע לשיר המוכר “ירושלים של זהב” הגיעה יום אחד כאשר חובב המוזיקה מנחם קפלן האזין לרדיו ולא האמין לשמע אוזניו- הוא שמע שיר עם באסקי אשר נעימתו דומה כמעט לגמרי למנגינה של שירה הידוע של נעמי שמר, אולם מילותיו של שיר העם סיפרו על גבר באסקי המתכחש לאבהותו על תינוק שנולד מחוץ לנישואים.

האם אכן גנבה נעמי שמר את השיר? האם המנגינה אכן דומה?

החליטו אתם.

בכל מקרה, ביוני 2004, שבועיים לפני מותה, התוודתה כי את הלחן לשיר “ירושלים של זהב’ כתבה בהשפעתו של שיר עם באסקי. הודאה זו עוררה סערה גדולה בציבור; השיר המפורסם, אשר חשיבותו רבה לעמנו, ויש האומרים שהוא אינו אלא “ההמנון השני של ישראל” – מבוסס על מקור זר.

נעמי שמר שלחה את מכתב הווידוי שלה למוזיקאי גיל לאלדמע משום שהיה לו חלק ביצירת השיר, והיא הרגישה שהוא האדם המתאים לקבל את המידע המלא.

כך כתבה לו-

12.06.04

גיל יקירי,

אתה האיש היחידי בעולם – נוסף למשפחתי – שצריך לדעת את האמת על “ירושלים של זהב”, והנה האמת:

באמצע שנות השישים, נחמה הנדל נהגה לבקר אותי בחופשות המולדת שלה. היינו מבלות שעות אחדות יחד, צוחקות, שרות, מבשלות ואוכלות (עשיתי לה קוסקוס ומרק). שום דבר לא נרשם ולא הוקלט (נדמה לי שטרם היה לי אז טייפרקורדר).

כנראה שבאחת הפגישות האלה נחמה שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע, והוא נכנס לי באוזן אחת, ויצא מהשנייה…

בחורף 67′, כשהתלבטתי בכתיבת “ירושלים של זהב” – כנראה שהשיר ההוא זחל אליי בבלי דעת. גם לא ידעתי שיד נעלמה הכתיבה לי שינויים במקור: המעבר למז’ור בתיבה הרביעית, הסקוונצה השלישית במילים “הלא לכל שירייך”, והסיום. יוצא שמישהו כאילו הגן עליי וסיפק לי את שמונה התיבות שלי שמקנות לי את הזכויות לגרסה משלי על שיר העם. אבל כל זה נעשה, כאמור, בבלי דעת. רק שנה או שנתיים אחרי המלחמה שמעתי מחברים שאליהו הכהן מספר בהרצאותיו על שיר העם הבאסקי כמקור השפעה ל”ירושלים של זהב”. נורא כעסתי, ואפילו מסרתי לאליהו הכהן שיפסיק עם השטויות האלה.

ואז נזכרתי בבעתה, שאכן נחמה שרה לי בשעתו משהו כזה. מרוב פאניקה הצלחתי להיזכר רק בתיבה הראשונה, ועברו עוד עשרים שנה עד שאבנר הופשטיין מ”ידיעות אחרונות” הביא לי את המקור.

אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצערת, עד כדי כך מצערת, שאולי בגלל זה חליתי. הנחמה היחידה בשבילי היא שאני מספרת לעצמי שאולי זאת מנגינה של האנוסים, ושבסך הכל החזרתי עטרה ליושנה.

עכשיו אתה, גיל, יודע את האמת, ואני מרשה לך לפרסם אותה ברבים.

באהבה,

נעמי שמר

בשנת 1969 נישאו נעמי שמר ועורך הדין מרדכי הורוביץ, ובשנת 1970 נולד בנם, אריאל הורוביץ, אשר יהיה לימים מלחין ומבצע בזכות עצמו.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, כתבה נעמי שמר את מילותיו של השיר “לו יהי”, אשר נכתב במקור כגרסא עברית לשיר “Let It Be” של הביטלס.

במילותיו של השיר הייתה תקווה ותפילה אישית של שמר לשובם של החיילים בשלום מהמלחמה.

בהשפעת בעלה מרדכי, אשר לא אהב את זה שלשיר של אשתו מחובר לחן זר, חיברה שמר לחן חדש למילים (“אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים, זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית”.)

השיר נהיה לימים לאחד מסמלי המלחמה, והוא זכה לביצועים רבים, ביניהה חווה אלברשטיין, להקת הגשש החיוור ועוד.

עצוב למות באמצע התמוז- נעמי שמר מנבאת את מותה

שנים לפני מותה ממחלת הסרטן כתבה נעמי שמר את השיר “עצוב למות באמצע התמוז” עבור הזמרת נורית גלרון.

בראיון רדיו משנת 1991 מתארת שמר כיצד נולד השיר:

“…הייתי צריכה לעבור איזה ניתוח, וניתוחים היו לי הרבה בחיים כל מיני, ותמיד אני חושבת שאני אמות בניתוח ואני לא אקום מהנרקוזה כי אני פחדנית, את יודעת… הניתוח היה באמצע התמוז שהוא כמו שאמרנו לפני כמה שעות גם יום הולדתי. אז כתבתי, זה היה אז בשביל נורית גלרון, היא בקשה אותי שיר, וכתבתי בשבילה “עצוב למות באמצע התמוז” והשענתי את זה על פסוק מקסים מירמיהו, פסוק מאוד תמוה, מאוד לא מובן ‘כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל’. יש על זה המון פירושים אבל גם בלי פירושים הוא עושה את העבודה”.

ב- 26.06.2004, ז’ בתמוז התשס”ד, הלכה לעולמה נעמי שמר והשאירה אחריה מורשת.

עָצוּב לָמוּת בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז,
עַכְשָׁו בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז נָמוּת
אֶל בֻּסְתְּנֵי הַפְּרִי שֶׁהִתְיַתְּמוּ.
הֵידָד אַחַר הֵידָד, נָפֹל יִפֹּל
ועַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ, וְעַל הַכֹּל…