פִּיץ’ וַחֲבוּרָתוֹ נִלְחָמִים בַּקּוֹרוֹנָה

מֵאֵת: עִירִית וַעֲדִי כֹּהֵן

צִיְּרָה: עֲדִי כֹּהֵן

הִצְטַלֵּם: פִּיץ’

פֶּרֶק 1- אֲנִי פּוֹגֵשׁ אֶת שׁוֹן

כְּשֶׁהַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי הָיְתָה בַּבַּיִת בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, הָיִיתִי הֲכִי מְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם. הָיָה לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר כֵּיף מֵאֲשֶׁר בְּיָמִים רְגִילִים שֶׁבָּהֶם הִיא יוֹצֵאת אִתִּי לְטִיּוּל קָצָר וְאַחַר כָּךְ שָׂמָה עַל הַגַּב שָׁלָה אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁמָּלֵא בְּדַפִּים וַחֲפָצִים קְטַנִּים וְהוֹלֶכֶת (אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְאֵיפֹה). בַּבְּקָרִים הַנֶּהֱדָרִים הָאֵלֶּה בָּהֶם הִיא נִשְׁאֲרָה בַּבַּיִת, הִיא הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה שֶׁלָּהּ עַד מְאֻחָר, וּכְשֶׁהַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה פּוֹתַחַת אֶת דֶּלֶת חֲדֵרָה כְּדֵי לְהָעִיר אוֹתָהּ, הָיִיתִי מְזַנֵּק אֶל תּוֹךְ הַמִּטָּה מְלֵאַת הַכָּרִיּוֹת וְהַבֻּבּוֹת הַצַּמְרִירִיּוֹת שֶׁכֵּיף לִלְעֹס. הִיא הָיְתָה מוֹצִיאָה יָד חַמָּה מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה וּמְלַטֶּפֶת אוֹתִי, עֵינֶיהָ עֲדַיִן עֲצוּמוֹת.

אַחֲרֵי שֶׁהִתְכַּרְבַּלְנוּ זֶה לְצַד זוֹ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת, הִיא הָיְתָה הוֹלֶכֶת אֶל הַחֶדֶר שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ, וַאֲנִי הָיִיתִי עוֹקֵב אַחֲרֶיהָ. שְׁתֵּי הַגְּבִירוֹת הָיוּ מְכִינוֹת בְּיַחַד אֹכֶל עִם רֵיחַ וְטַעַם נֶהֱדָר וּמִדֵּי פַּעַם זָרְקוּ לִי חֲתִיכָה, וְזֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר טָעִים מֵהַכַּדּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁהֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל נוֹתְנוֹת לִי, אֵלֶּה שֶׁבַּשַּׂקִּית הַגְּדוֹלָה אֵלֶיהָ צְמוּד כֶּלֶב שַׁתְקָן, שֶׁאַף פַּעַם לֹא יוֹצֵא מֵהַשַּׂקִּית בִּשְׁבִיל שֶׁאוּכַל לְשַׂחֵק אִתּוֹ.

לְאַחַר שֶׁהֵן סִיְּמוּ לֶאֱכֹל, הָיִיתִי מִתְבּוֹנֵן בָּהֶן, כֵּיצַד הֵן מְסַדְּרוֹת כּוֹסוֹת וְצַלָּחוֹת בְּתוֹךְ הַמַּכְשִׁיר שֶׁעוֹשֶׂה ווג’, ווג’, וְשֶׁהֵן לֹא מַרְשׁוֹת לִי לְהַכְנִיס אֵלָיו אֶת הָרֹאשׁ כְּדֵי לְלַקֵּק מַיִם בַּטְּעָמִים. וְאָז הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה הָיְתָה יוֹצֵאת אִתִּי לֶחָצֵר, וְשָׁם הִיא שִׂחֲקָה אִתִּי, זָרְקָה לִי כַּדּוּרִים וַעֲצָמוֹת, וַאֲנִי לֹא הִתְעַיַּפְתִּי מֵהַמִּשְׂחָקִים. כְּשֶׁהִיא הִתְעַיְּפָה, הִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת לְצִדִּי וּמְלַטֶּפֶת אוֹתִי, וַאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב עַל הַדֶּשֶׁא וּמְכַרְסֵם עֶצֶם מִגּוּמִי.

אַחַר כָּךְ, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה הָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לְצַוָּארִי אֶת הָרְצוּעָה שֶׁלִּי, וְהָיִינוּ יוֹצְאִים לְטַיֵּל. בְּאוֹתָם יָמִים שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנִי מִסְפָּר, לֹא הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הָרַבָּה אֲדוֹנִים וּגְבִירוֹת, וְאֵלֶּה שֶׁכֵּן הָלְכוּ, הָיוּ מְכֻסִּים בְּמַסֵּכוֹת מוּזָרוֹת, לִבְנוֹת, שֶׁהִסְתִּירוּ לָהֶם אֶת הַפֶּה וְאֶת הָאַף. לְצַד הַדֶּרֶךְ כִּמְעַט וְלֹא עָבְרוּ הַחַיּוֹת הָעֲנָקִיּוֹת, אֵלֶּה עִם הָאַרְבַּע רַגְלַיִם עֲגֻלּוֹת שֶׁמִּסְתּוֹבְבוֹת בִּמְהִירוּת וּמִשְּׁמִיעוֹת רַעַשׁ שֶׁל וְוְגְ’ וְבְּרְרְר. הָיָה שֶׁקֶט וְאֶפְשָׁר הָיָה לִזְקֹף אָזְנַיִם וְלִשְׁמֹעַ אֶת כָּל שְׁרִיקוֹת הַצְּוִיץ, שׁוּופְּפּ, וְאוֹּוֹּוֹּ, שֶׁל הַחַיּוֹת הַמְּעוֹפְפוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הָעֵצִים.

בְּאַחַד הַבְּקָרִים הַשְּׁקֵטִים וְהַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, הָלַכְנוּ אֲנִי, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה וְהַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁלִּי לְטַיֵּל. הִתְקָרַבְנוּ אֶל גִּנַּת הַכְּלָבִים, וּכְמוֹ תָּמִיד, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה הִתִּירָה מִמֶּנִּי אֶת הָרְצוּעָה, וַאֲנִי רַצְתִּי מְשֻׁחְרַר דֶּרֶךְ חֻרְשַׁת עֵצִים. חָפַרְתִּי קְצָת בַּחוֹל בְּכַפִּי הַקִּדְמִית, וְתָקַעְתִּי אֶת אַפִּי בָּאֲדָמָה. אַחַר כָּךְ רָדַפְתִּי אַחֲרַי כַּמָּה מִן הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וְהַחַמְקָנִיּוֹת, אֵלֶּה שֶׁמְּדַדּוֹת עַל הַחוֹל וְהֶעֱלִים וְנִרְאֶה שֶׁאֶפְשָׁר לִתְפֹּס אוֹתָן בִּשְׁנִיָּה. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי סֶנְטִימֶטֶר מֵהֶן, הֵן נוֹתְנוֹת קְפִיצָה, עָפוֹת אֶל תּוֹךְ עַנְפֵי הָעֵץ, וּמַשְׁאִירוֹת אוֹתִי עִם הַלָּשׁוֹן בַּחוּץ. נָבַחְתִּי עֲלֵיהֶן בַּחֲשִׁיבוּת, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי סִכּוּי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן. אִם רַק יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מִשְּׁאֵלָה אַחַת, הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לִתְפֹּס אַחַת מֵהֶן. אַחֲרֵי שֶׁנָּבַחְתִּי קְצָת, הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה צָעֲקָה לִי “פיץ׳! בּוֹא!” וְזֶה אֶפְשָׁר לִי לָצֵאת מֵהַמַּצָּב בְּכָבוֹד, כְּמוֹ גֶּבֶר, וְלֹא כְּמוֹ אֵיזֶה נְמוּשָׁה.

רַצְתִּי מַהֵר אֶל עֵבֶר גִּנַּת הַכְּלָבִים וְנֶעֱצַרְתִּי לְיַד הַשַּׁעַר. הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה פָּתְחָה אוֹתוֹ ו…בּוּם! פָּגַע בִּי גַּל שֶׁל רֵיחוֹת מַדְהִימִים, וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לוֹמַר רקסי-הַכְּלַבְלַב, רָץ אֵלַי כֶּלֶב בְּעֵרֶךְ בְּגִילִי, מַגְנִיב כָּזֶה, עִם שֵׂעָר אָרֹךְ וְחָלָק, כְּמוֹ שֶׁלִּי.

רִחְרַחְתִּי אוֹתוֹ, בְּהַתְחָלָה מֵאָחוֹר, אַחַר כָּךְ מִכָּל הַכִּוּוּנִים, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהוּא כָּמוֹנִי, כֶּלֶב רוֹעִים, מִסּוּג אֵלֶּה שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵי כְּבָשִׂים וְעִזִּים. וּבֶאֱמֶת, הוּא הָיָה מַמָּשׁ בְּאוֹתוֹ רֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁלִּי, וְהָיְתָה בֵּינֵינוּ אֶנֶרְגְּיָה אַדִּירָה. רָדַפְנוּ אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי סְבִיב הַמִּתְקָנִים, קָפַצְנוּ זֶה עַל זֶה, הִתְגַּלְגַּלְנוּ וְהִתְפַּלַּשְׁנוּ בַּחוֹל. הוּא לֹא הִתְעַלֵּם מִמֶּנִּי אַף לֹא לְרֶגַע אֶחָד, מִלְּבַד פַּעַם אַחַת שֶׁבָּהּ הַגְּבֶרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ פָּקְדָה עָלָיו: “שׁוֹן! בּוֹא!” אֲבָל מִיָּד הוּא חָזַר אֵלַי, וְהִמְשַׁכְנוּ לִרְדֹּף זֶה אַחַר זֶה בַּמַּעְגָּלִים.

אַחֲרֵי הֲמוֹן סִיבוּבִים, הִתְעַיַּפְתִּי וְנֶעֱמַדְתִּי בַּמָּקוֹם, הוֹצֵאתִי אֶת הַלָּשׁוֹן חָזָק הַחוּצָה כְּדֵי לְקָרֵר לְעַצְמִי אֶת הַגּוּף. הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי, שֶׁמַּכִּירָה אוֹתִי הֵיטֵב, קָמָה מֵהַסַּפְסָל וְנִגְּשָׁה לִבְרָזֶיהָ. הִזְמַנְתִּי בַּנִּימוּס אֶת שׁוֹן לְהִצְטָרֵף אֵלַי. הִיא לָחֲצָה עַל לַחְצַן הַבֶּרֶז, וּשְׁנֵינוּ עָמַדְנוּ מִתַּחַת לְמַפַּל הַמַּיִם שֶׁיָּרַד אֶל תּוֹךְ הַלְּשׁוֹנוֹת הַיְּבֵשׁוֹת שֶׁלָּנוּ.

לְאַחַר שֶׁשָּׁתִינוּ לִרְוָיָה, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה חָזְרָה אֶל הַסַּפְסָל וַאֲנִי הִבַּטְתִּי בָּהּ לְרֶגַע, סְתָם כְּדֵי לוֹמַר תּוֹדָה, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ הֵיטֵב כִּי הִיא לָבְשָׁה מַסֵּכָה לְבָנָה. זֶה גָּרַם לִי לְהַרְגִּישׁ לֹא בְּנוֹחַ, אָז הֵזַזְתִּי אֶת רָאשֵׁי יָמִינָה וְאֶת אָזְנֵי שְׂמֹאלָה. זֶה מִן טְרִיק כָּזֶה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְפָרֵשׁ אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁל הַגְּבִירוֹת וְהָאֲדוֹנִים שֶׁלִּי. אוֹ כְּדֵי לְסַמֵּן לָהֶם שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי. הִיא הֶחְזִירָה לִי מַבָּט וְאָמְרָה: “תַּחְזֹר לְשַׂחֵק פּיץ’!”

בִּזְמַן שֶׁאֲנִי וְשׁוֹן הִמְשַׁכְנוּ לְשַׂחֵק, הִגְנַבְתִּי מִדֵּי פַּעַם מַבָּט לְעֵבֶר הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי. הֵן יָשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל שֶׁלְּיַד הַבִּרְזִיָּה, וּמוּלָן, עַל הַסַּפְסָל הַשֵּׁנִי, בְּמֶרְחָק כַּמָּה מֶטְרִים, יָשְׁבָה הַגְּבִירָה שֶׁל שׁוֹן. עַל פְּנֵיהֶן הָיוּ הַמַּסֵּכוֹת הַלְּבָנוֹת, הַמְּשֻׁנּוֹת, וְזֶה גָּרַם לִי לְהַרְגִּישׁ מֻטְרָד, אֲפִלּוּ מְפֻחָד, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ כְּשֶׁשּׁוֹכְחִים לָתֵת לִי אֹכֶל בַּזְּמַן, אוֹ כְּשֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתִי בַּבֹּקֶר לֶחָצֵר וְנֶעֱלָמִים עַד הָעֶרֶב. שָׁאַלְתִּי אֶת הֶחָבֵר הֶחָדָשׁ שֶׁלִּי, שׁוֹן, אִם גַּם הוּא שָׂם לֵב לְמַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה אֵצֶל הַגְּבִירָה שֶׁלּוֹ, וְהוּא אָמַר: “בָּרוּר, מָה, לֹא שָׁמַעְתָּ עַל הַוִּירוּס?” “מָה זֶה וִירוּס?” שְׁאֵלָתִי. אֲבָל לִפְנֵי שָׂשׂוֹן הִסְפִּיק לַעֲנוֹת לִי, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי קָרְאָה: “פּיץ’, בּוֹא! הוֹלְכִים הַבַּיְתָה!”” וַאֲנִי רַצְתִּי אֵלֶיהָ וְהִתְגַּלְגַּלְתִּי עַל הַגַּב בַּכְּנִיעָה כְּדֵי שֶׁתְּלַטֵּף אוֹתִי בַּבֶּטֶן וְתִקְשֹׁר לִי אֶת הַחֲגוֹרָה. שׁוֹן הִסְתּוֹבֵב סְבִיבִי, מְנַסֶּה לִלְחֹשׁ לִי בְּאֹזֶן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתִי, אֲבָל הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה מָשְׁכָה אוֹתִי מִמֶּנּוּ וְנִגְרַרְתִּי אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁעַר. וְאָז יָצָאתִי לָרְחוֹב, מְבֻלְבָּל וּמֻדְאָג.

פֶּרֶק 2- מָה שרוֹזִי סִפְּרָה לִי

בָּעֶרֶב, הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי לָקְחוּ אוֹתִי שׁוּב לַטִּיּוּל, הַפַּעַם קְשֹׁר בַּחֲגוֹרָה. הַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה אָמְרָה שֶׁהֵן חַיָּבוֹת לַעֲשׂוֹת סְפּוֹרְט, וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ רַצְנוּ. אֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב לָרוּץ, אֲבָל רַק מְשֻׁחְרָר, כִּי כְּשֶׁאֲנִי קָשׁוּר, אֲנִי רָץ הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר מֵהַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי וְאָז הָרְצוּעָה מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי אָחוֹרָה, וְחוֹנֶקֶת אוֹתִי. אֲבָל אֲנִי לֹא מְוַתֵּר, וּמַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת לְהַשִּׂיג אוֹתָן. בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, בִּזְמַן שֶׁרַצְנוּ, הִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם, וְחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה מַהֵר. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, הַגֶּשֶׁם לֹא פָּסַק, וְאֶת רֹב הַיּוֹם בִּלִּיתִי לְצַד הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה, שֶׁשָּׁכְבָה עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן וּבָהֲתָה בַּמַּכְשִׁיר שֶׁעוֹשֶׂה תְּמוּנוֹת וְאוֹרוֹת צִבְעוֹנִיִּים, מְהַבְהֲבִים וּמוֹצִיא קוֹלוֹת מְיֻחָדִים. פַּעַם רָאִיתִי בַּמַּכְשִׁיר הַקָּסוּם הַזֶּה דֹּב קֹטֶב עָצוּם, וְנָבַחְתִּי עָלָיו כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם עָלַי וְהִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ. נֶהֱנֵיתִי לָשֶׁבֶת לְיַד הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה וְהִיא אֲפִלּוּ נָתְנָה לִי לִשְׁכַּב אִתָּהּ עַל הַסַּפָּה וּלְהִתְכַּסּוֹת אִתָּהּ בַּשְּׂמִיכָה.

מִדֵּי פַּעַם זָקַפְתִּי אֶת הָאָזְנַיִם כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אִם יֵשׁ אֵיזֶה חָתוּל מְרֻשָּׁע שֶׁמְּאַיֵּם לַחְדֹּר לַטֶּרִיטוֹרְיָה שֶׁלִּי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶחָד כָּזֶה, זִנַּקְתִּי אֶל עֵבֶר דֶּלֶת הַזְּכוּכִית וְיִבַּבְתִּי כְּדֵי שֶׁיִּפְתְּחוּ לִי אֶת הַדֶּלֶת. רַק כָּכָה זֶה עוֹבֵד עִם הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי, אִם אַתָּה לֹא בּוֹכֶה, אַתָּה לֹא מְקַבֵּל כְּלוּם. בַּצָּהֳרַיִם פָּסַק הַגֶּשֶׁם וְהַגְּבִירוֹת יָצְאוּ אִתִּי שׁוּב לַטִּיּוּל. הָיָה לִי מַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם כִּי הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שִׁחְרְרָה אֶת הָרְצוּעָה מֵהַקּוֹלָר שֶׁלִּי, וְנָתְנָה לִי לָרוּץ בָּרְחוֹב. מִדֵּי פַּעַם פָּנִיתִי אֶל אַחַת הַסִּמְטָאוֹת כְּדֵי לִמְצֹא חֲתוּלִים מְרֻשָּׁעִים שֶׁמִּסְתַּתְּרִים בֵּין הַצְּלָלִים. וּכְשֶׁהַגְּבִירוֹת קָרְאוּ לִי לַחְזֹר, רַצְתִּי לִפְנֵיהֶן בַּדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, רִחְרַחְתִּי אֶת עֲרוּגוֹת וְגִזְעֵי הָעֵצִים שֶׁמֵּהֶם נָדַף רֵיחַ נֶהֱדָר. בִּמְהִירוּת קָלַטְתִּי אֶת הַהוֹדָעוֹת שֶׁהִשְׁאִירוּ שָׁם כְּלָבִים שֶׁעָבְרוּ, וְהָרֵיחוֹת שֶׁהֵרַחְתִּי סִפְּרוּ לִי אֶת כָּל הָרְכִילוּת הָעֲסִיסִיּוֹת שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, מִי נָבַח עַל מִי, מִי טִיֵּל עִם מִי, וּמִי אָכַל מָה. הָיִיתִי שָׁקוּעַ עַד אֶמְצַע הַאַף בַּעֲרוּגַת עֵץ שֶׁמִּמֶּנָּה בָּקַע רֵיחַ טָרִי בִּמְיֻחָד, שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם מַמָּשׁ לִפְנֵי דַּקָּה, וְסִימָן לִי שֶׁעָבְרָה שָׁם כַּלְבָּה קְטַנָּה, נֶחְמָדָה וְשׁוֹבֵבָה.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי לֹא מִתְעַכֵּב זְמַן מְיֻתָּר עַל רֵיחַ אֶחָד, כִּי יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה נִיחוֹחוֹת טוֹבִים וּמְסַקְרְנִים, אֲבָל בָּרֵיחַ הַזֶּה הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, מַשֶּׁהוּ שֶׁאָמַר לִי שֶׁלֹּא מְדֻבָּר פֹּה בְּעוֹד נְקֵבָה מְפֻנֶּקֶת, אֶלָּא בְּטִפּוּס זָרִיז וּמְיֻמָּן. בְּצַיֶּדֶת מְנֻסָּה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵצִיף אוֹתִי גַּל שֶׁל סַקְרָנוּת עַזָּה לִשְׁאֹל אוֹתָהּ אֵיךְ הִיא מַצְלִיחָה לִתְפֹּס אֶת הַיְּצוּרִים הַחַמְקָנִיִּים הַמְּעוֹפְפִים שֶׁאֲנִי מֵעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי לִתְפֹּס.

הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי קָשְׁרָה לְצַוָּארִי אֶת הָרְצוּעָה וּמָשְׁכָה אוֹתִי מֵהָרֵיחַ הַנֶּהֱדָר. נִגְרַרְתִּי אַחֲרֶיהָ, רָאשִׁי עֲדַיִן מֻטֶּה אָחוֹרָה בַּתִּקְוָה לָשׁוּב אַל הָרֵיחַ. פָּנִינוּ בַּסִּמְטָה שֶׁהוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְגִנַּת מִשְׂחָקִים עֲנָקִית, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִדְשָׁאוֹת רְחָבוֹת, אֲבָל תָּמִיד הִיא מְלֵאָה בִּגְבִירוֹת וַאֲדוֹנִים קְטַנִּים. אֲנִי לֹא אוֹהֵב בִּמְיֻחָד אֶת הַגִּנָּה הַזֹּאת, בִּגְלַל שֶׁאַף פַּעַם לֹא מְשַׁחְרְרִים אוֹתִי שָׁם. אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי הִגְבִּירָה הַקְטָנָה, שִׁחְרְרָה אוֹתִי וַאֲנִי רַצְתִּי בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁלְּפֶתַע רָאִיתִי לְפָנַי לֹא אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר הַצַּיֶּדֶת הָאַמִּיצָה.

הִיא הָיְתָה אֲחֻזָּה בָּרְצוּעָה, עָמְדָה לְלֹא נִיעַ, וְהִבִּיטָה בִּי בָּעֵינַיִם פִּקְּחִיּוֹת. אֲנִי לֹא בַּיְשָׁן, אֲנִי מַכִּיר בְּעֵרֶךְ עַצְמִי, גֵּאֶה בַּגֶּזַע הַמְּטֻפָּח שֶׁיֵּשׁ בִּי, שֶׁל רוֹעֵי צֹאן וּבָקָר. אֲנִי מוּדָע לְכָךְ שֶׁפַּרְוָתִי הָאֲרֻכָּה, הָרַכָּה וְהַמַּבְרִיקָה בְּצִבְעִי שָׁחֹר לָבָן מְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת בְּעִקָּר בְּקֶרֶב בָּנוֹת. אֲבָל כְּשֶׁהַקְּטַנְטֹנֶת הַחוּמָה הַזֹּאת הִבִּיטָה בִּי, הֵבַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן עָסַק עִם מִישֶׁהִי מִלִּיגָה אַחֶרֶת, וְהִתְנַהַגְתִּי בַּנִּימוּס.

הִתְקָרַבְתִּי אֵלֶיהָ לְאַט, וּכְבָר יָכֹלְתִּי לְהָרִיחַ אֶת אָזְנֶיהָ וְאֶת צַוָּארָהּ. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַכִּיר אוֹתָהּ לָעֹמֶק וּלְבָרֵר אִתָּהּ אֵיךְ הִיא, כַּלְבָּה קְטַנָּה וַעֲדִינָה, מַצְלִיחָה לִתְפֹּס אֶת הַיְּצוּרִים הַחַמְקָנִיִּים הַמְּעַצְבְּנִים, בְּעוֹד שֶׁאֲנִי, הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק, לֹא מַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֲפִלּוּ לִקְצֵה הַנּוֹצָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע, לְשִׂמְחָתִי הָרַבָּה, שִׁחְרְרָה הַגְּבִירָה שֶׁל הַצַּיֶּדֶת אֶת הָרְצוּעָה שֶׁלָּהּ. רִחְרַחְנוּ אֶחָד אֶת הַשְּׁנִיָּה וּבֶן רֶגַע הִסְתַּעַרְנוּ זֶה עַל זוֹ, וְרַצְנוּ אֶל עֵבֶר הַמִּדְשָׁאָה. כְּבָר בַּשְּׁנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת הָיָה בָּרוּר לִי, שֶׁלַּמְרוֹת רַגְלֶיהָ הַקְּצָרוֹת, הִיא זְרִיזָה מִמֶּנִּי בְּהַרְבֵּה. הִיא רָצָה מַהֵר כְּמוֹ הָרוּחַ, וַאֲנִי רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ, מְנַסֶּה בְּכָל כּוֹחִי לְהַשִּׂיגָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֲנִי, שֶׁבְּעוֹרְקַי זוֹרֵם דָּם שֶׁל בּוֹרְדֶר קוֹלִי, אַפְסִיד בַּמֵּרוֹץ לְכַלְבַּת תַּחַשׁ קְטַנָּה. בַּדֶּרֶךְ שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ וְהִיא עָנְתָה “רוֹזִי”. רַצְנוּ בַּמַּעְגָּלִים סְבִיב הַמִּדְשָׁאָה, קָפַצְנוּ, הִתְגַּלְגַּלְנוּ, וְשַׂחְקָנוֹ בְּתוֹפֶסֶת וּקְרָבוֹת דֶּשֶׁא. כְּשֶׁהִתְעַיַּפְנוּ נִשְׁכַּבְנוּ עַל הַדֶּשֶׁא מִתְנַשְּׁפִים.

פִּתְאוֹם נִזְכַּרְתִּי בְּמָה שָׂשׂוֹן אָמַר לִי לִפְנֵי יוֹמַיִם וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁבֶּטַח כַּלְבָּה חָכְמָה  כְּמוֹתָהּ, יוֹדַעַת דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל כָּךְ. שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: “אַתְּ יוֹדַעַת מָה זֶה וִירוּס?” וְהִיא עָנְתָה: “וִירוּס זֶה יִצֹּר שֶׁעָלוּל לְהַדְבִּיק אֶת הַגְּבִירוֹת וְהָאֲדוֹנִים שֶׁלָּנוּ בַּמַּחֲלָה”. “זֶה מְסֻכָּן?” שְׁאֵלָתִי בַּחֲשָׁשׁ, ורוֹזִי הֵשִׁיבָה: “זֶה לֹא מְסֻכָּן בִּשְׁבִילֵינוּ אֲבָל בִּשְׁבִיל הָאֲדוֹנִים וְהַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ זֶה עָלוּל לִהְיוֹת מְסֻכָּן”.

הַדְּבָרִים שרוזי אָמְרָה גָּרְמוּ לִי לְהַרְגִּישׁ מֻדְאָג, אֲבָל לֹא רָצִיתִי לְקַלְקֵל לְעַצְמִי אֶת הַהֲנָאָה מֵהַמִּפְגָּשׁ עִם רוזי, אָז אָמַרְתִּי: “בּוֹאִי נַחְזֹר לְשַׂחֵק”, וְחָזַרְנוּ לָרוּץ אֶחָד אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה. הִיא רָצָהּ כָּל כָּךְ מַהֵר, וְלַמְרוֹת שֶׁרָצִיתִי לְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ עַל כַּמָּה הִיא רָצָה מַהֵר, נִפְלַט לִי: “לֹא יָדַעְתִּי שֶׁגַּם בְּנוֹת יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת מְהִירוּת לִפְעָמִים”. רוֹזִי הִבִּיטָה בִּי בָּעֵינַיִם מִשְׁתַּהוֹת, הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ הֵחֵלּוּ לִרְטֹט, וְהִיא סִנְּנָה בֵּין שִׁנֶּיהָ, בֶּטוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ עֶלְבּוֹן וְכַעַס: “סְתָם שַׁחְצָן!” הִפְנְתָה אֵלַי אֶת גַּבָּה, וְהֵחֵלָּה פּוֹסַעַת בִּצְעָדִים קְטַנִּים אֶל עֵבֶר כֶּלֶב אַחֵר שֶׁבְּדִיּוּק עָבַר בַּשְּׁבִיל. רָצִיתִי לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיהָ, אֲבָל הַכָּבוֹד הַכַּלְבִּי הַמְּטֻפָּשׁ שֶׁלִּי לֹא נָתַן לִי, וּבְמָקוֹם זֶה פָּלַטְתִּי: “רַק שֶׁתֵּדְעִי שֶׁאֲנִי וִתַּרְתִּי לְךָ, אֲנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מָהִיר”. רוזי לֹא אָמְרָה מִלָּה, וְרַק הִגְבִּירָה אֶת קֶצֶב הֲלִיכָתָהּ, אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב, עוֹקֵב אַחֲרֶיהָ בְּמַבָּטִי, מִצְטַעֵר עַל טִפְּשׁוּתִי, וּמְקַנֵּא בַּכֶּלֶב הַהוּא שֶׁהָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ בְּאִטִּיּוּת.

כָּעַסְתִּי עַל עַצְמִי. אִם לֹא הָיִיתִי כָּזֶה טִפֵּשׁ, כְּבָר מִזְּמַן הָיִיתִי יָכוֹל לְהַזְמִין אוֹתָהּ לִשְׁתּוֹת אִתִּי מַשֶּׁהוּ בַּשְּׁלוּלִית. הָיוּ לִי שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת, אוֹ לָלֶכֶת אֶל הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי וְלִשְׁכֹּחַ מִמֶּנָּה, אוֹ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה. הַבְּחִירָה הָיְתָה קָשָׁה, כִּי יֵשׁ לִי אֶת הַכָּבוֹד הַכַּלְבִּי שֶׁלִּי וקָשֶׁה לי סְלִיחָה. הֶחְלַטְתִּי לָלֶכֶת אֶל רוזי וּבֵינְתַיִם לֹא לְהַגִּיד לָהּ כְּלוּם, נִרְאֶה מָה יִקְרֶה, אוּלַי אַצְלִיחַ לָצֵאת הָעִנְיָן בְּכָבוֹד בְּלִי לְהִתְנַצֵּל.

הִתְקָרַבְתִּי, בְּעוֹד היא וְהַכֶּלֶב  כְּבָר קָפְצוּ זֶה עַל זוֹ וְהִתְגַּלְגְּלוּ יַחַד עַל הַדֶּשֶׁא. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֲלֵיהֶם, הִבְחַנְתִּי לְהַפְתָּעָתִי שֶׁהַכֶּלֶב שרוֹזִי מְשַׂחֶקֶת אִתּוֹ זֶה שׁוֹן, כֶּלֶב הַקּוֹלִי שֶׁשִּׂחֵק אִתִּי בְּגִנַּת הַכְּלָבִים. נִסִּיתִי לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם, אֲבָל הֵם הָיוּ שְׁקוּעִים בְּרִיצָה וּבִכְלָל לֹא שָׂמוּ לֵב אֵלַי.  הִתְרַחַקְתִּי עָצוּב לְעֵבֶר הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי. לְמַזָּלִי, הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי מֵתָה עָלַי, וְלֹא מַפְסִיקָה לוֹמַר לִי כַּמָּה אֲנִי חָמוּד וְיָפֶה וְגָאוֹן. וְלָכֵן, כְּשֶׁהִיא נִשְּׁקָה אוֹתִי בְּלֶחְיִי, זֶה קְצָת הֵקֵל עַל תְּחוּשַׁת הָאַכְזָבָה.

פֶּרֶק 3 – אֲנִי מִתְנַצֵּל

לְמָחֳרָת הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי לָקְחוּ אוֹתִי שׁוּב אֶל גִּנַּת הַכְּלָבִים. הָיִינוּ שָׁם לְבַד, וְהִסְתּוֹבַבְתִּי מְשֻׁעֲמָם בֵּין הָעֲשָׂבִים וְהַשִּׂיחִים. מִדֵּי פַּעַם נִגַּשְׁתִּי אֶל הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה כְּדֵי שֶׁתְּכַבֵּד אוֹתִי בְּלִּטּוּף אוֹ בְּאֶחָד מֵחֲטִיפֵי הַצִּ’יפְּס שֶׁאָכְלָה. הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בַּטֶּכְנִיקָה שֶׁלִּי, שֶׁתָּמִיד עוֹבֶדֶת: אֲנִי שָׂם רֶגֶל אַחַת עַל הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה וּפוֹתֵחַ זוּג עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל זֶה עוֹבֵד מִיָּד, וְאִם לֹא, אֲנִי מוֹשִׁיט אֶת הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה. וְאִם אֲפִלּוּ זֶה לֹא הוֹלֵךְ, אֲנִי קוֹפֵץ עָלֶיהָ וּמוֹשִׁיט לָהּ אֶת שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי, וְאָז אַף אֶחָד לֹא יָכֹל לַעֲמֹד בְּקִסְמִי.

הִתְחַלְתִּי מַמָּשׁ לְהִשְׁתַּעֲמֵם וְלַעֲשׂוֹת סִיבוּבִים סְבִיב הַגָּדֵר כְּדֵי לִבְדֹּק אִם מִישֶׁהוּ מֵהָרְחוֹב מִתְקָרֵב אֶל הַגִּנָּה. כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁהָרְחוֹב שׁוֹמֵם עָשִׂיתִי אֶת מָה שֶׁאֲנִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹשֶׂה כְּשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי מְאֹד. אֲנִי לוֹעֵס וְאֹכֶל אֲבָנִים וּמַקְּלוֹת. הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי מִיָּד קָרְאָה: “פיץ’ בּוֹא! אָסוּר לֶאֱכֹל מַקְּלוֹת!” הִרְגַּשְׁתִּי מֻשְׁפָּל, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה טוֹב בִּשְׁבִילִי. וְאָז לְפֶתַע, בְּדִיּוּק כְּשֶׁרָאשִׁי הָיָה מָלֵא בַּמַּחְשָׁבוֹת עַל כָּךְ שֶׁכָּל הָעוֹלָם נֶגְדִּי, רָאִיתִי אוֹתָהּ נִכְנֶסֶת. הִיא נִרְאֲתָה מַקְסִימָה מִתָּמִיד, שַׂעֲרָה הַחֹם הָרַךְ וְהַחֵלֶק כִּסָּה אֶת מִצְחָהּ, וְאַפָּהּ הָאָרֹךְ וְהָרָטֹב הִבְרִיק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. לֹא יָדַעְתִּי מָה לוֹמַר, אֲבָל הֶחְלַטְתִּי לְוַתֵּר עַל הַכָּבוֹד הַכַּלְבִּי שֶׁלִּי. נִגַּשְׁתִּי אֶל רוזי בִּזְהִירוּת, וְאָמַרְתִּי: “סְלִיחָה”. הִיא לֹא עָנְתָה, אֲבָל אָזְנָהּ רָטְטָה בְּרֶגֶשׁ, וּמִיָּד הִתְחַלְנוּ לְשַׂחֵק. שָׂמַחְתִּי שֶׁהִיא סָלְחָה לִי. אֵצֶל כְּלָבִים, מָה שֶׁחָשׁוּב זֶה הַמַּעֲשִׂים וְלֹא הַדִּבּוּרִים.

כְּמוֹ אֶתְמוֹל, רַצְנוּ זֶה אַחֵר זוֹ, קָפַצְנוּ, שִׂחַקְנוּ תּוֹפֶסֶת, מַחְבּוֹאִים, שׁוּב קְרָבוֹת דֶּשֶׁא וְהִתְפַּלַּשְׁנוּ בַּחוֹל. הָיָה מַמָּשׁ כֵּיף. כְּשֶׁהִתְעַיַּפְנוּ שָׁאַלְתִּי אֶת רוֹזִי: “אֶפְשָׁר לְהַזְמִין אוֹתְךָ לִשְׁתּוֹת אִתִּי מַשֶּׁהוּ?” וְהִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי לְעֵבֶר שְׁלוּלִית שֶׁנִּקְוְתָה בִּקְצֵה הַגִּנָּה מִן הַגֶּשֶׁם הָאַחֲרוֹן. רוזי הַנֶּהֱנֶה בָּרֹאשָׁה וַאֲנִי נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה עַל כָּךְ שֶׁרָחַשְׁתִּי אֶת אֱמוּנָה מֵחָדָשׁ. בִּזְמַן שֶׁאָסַפְנוּ בִּלְשׁוֹנוֹתֵינוּ אֶת הַמַּיִם הַקְּרִירִים, שָׁאַלְתִּי אֶת רוֹזִי: “מְעַנְיֵן לָמָּה הַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ לוֹבְשׁוֹת מַסֵּכוֹת?” וְהִיא עָנְתָה: “אָסוּר לָאֲדוֹנִים וְלַגְּבִירוֹת לְהִתְקָרֵב אֶחָד לִשְׁנֵי יוֹתֵר מִדַּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בְּוִירוּס הַקּוֹרוֹנָה”. “אָז לָמָּה הֵם לֹא מְגָרְדִים אֶת הַקּוֹרוֹנָה הַזֶּה עִם הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁלָּהֶם, אוֹ מוֹצְאִים אוֹתוֹ מֵהַגּוּף עִם הַשִּׁנַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים עִם הַפַּרְעוֹשִׁים שֶׁלָּנוּ?” שְׁאֵלָתִי,רוֹזִי הֵשִׁיבָה בַּהִגָּיוֹן: “גַּם אֲנַחְנוּ לֹא תָּמִיד מַצְלִיחִים לְהִפָּטֵר מֵהַפַּרְעוֹשִׁים שֶׁלָּנוּ”. שָׁאַלְתִּי בִּדְאָגָה: “הַוִּירוּס הַזֶּה, הוּא יָכֹל לְהַדְבִּיק גַּם אוֹתָנוּ?”

פִּתְאוֹם רָאִיתִי בְּתוֹךְ הַשְּׁלוּלִית בְּבוֹאָהּ שֶׁל כֶּלֶב נוֹסָף. זֶה הָיָה, מִי אִם לֹא, שׁוֹן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. “לֹא”. הֵשִׁיב שׁוֹן בְּיַדְעָנוּת. “הַקּוֹרוֹנָה לֹא מַדְבִּיק כְּלָבִים, רַק אֲדוֹנִים וּגְבִירוֹת”. “אָז מָה יִקְרֶה לָנוּ אִם יִכָּנֵס לְתוֹכָם הַקּוֹרוֹנָה הַזֶּה?” חָקַרְתִּי בִּדְאָגָה. “אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, אֲבָל מָה שֶׁבָּטוּחַ, שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה טוֹב בִּשְׁבָלֵינוּ”. “מָה זֶה קָשׁוּר אֵלֵינוּ?” שְׁאֵלָתִי, וְשׁוֹן הֵשִׁיב: “כִּי אִם הֵם יִהְיוּ חוֹלִים, הֵם לֹא יוּכְלוּ לְטַפֵּל בָּנוּ”. “מָה נַעֲשָׂה אִם הָאֲדוֹנִים וְהַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ לֹא יוּכְלוּ לְטַפֵּל בָּנוּ?” שָׁאַלְתִּי אֶת שׁוֹן בִּדְאָגָה. הוּא לֹא עָנָה, וְרַק הִסְתַּכֵּל עָלַי בְּמַבָּט מֻטְרָד.

הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ עוֹרֵר בִּי זִכָּרוֹן יָשָׁן וְכוֹאֵב, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁשְּׁלָשְׁתֵּנוּ חוֹשְׁבִים עַל אוֹתוֹ דָּבָר, וְלָכֵן סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהִגְבִּירָה הַקְטָנָה שֶׁלִּי לָקְחָה אוֹתִי אֵלֶיהָ הַבַּיְתָה. הָיִיתִי גּוּר בֵּן חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וְגַרְתִּי בְּבֵית עַם אָדוֹן רַגְזָן. יוֹם אַחַד הָאָדוֹן פָּשׁוּט נָסַע מֵהַבַּיִת וְהִשְׁאִיר אוֹתִי לְבַד, סָתַם כָּךְ בַּחוּץ. עָבַר יוֹם וְעָבְרוּ יוֹמַיִם, וְהוּא לֹא חָזַר לְהַאֲכִיל אוֹתִי. הָלַכְתִּי לְחֹפֶשׁ אֹכֶל וְרַצְתִּי שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בָּרְחוֹבוֹת, מְחַפֵּשׂ שְׁאֵרִיּוֹת מָזוֹן בְּפַחֵי אַשְׁפָּה. סְבִיב הַפַּחִים הָיוּ כְּנוּפְיוֹת שֶׁל חֲתוּלִים. פַּעַם תָּקַף אוֹתִי חָתוּל גָּדוֹל וּמְרֻשָּׁע וְשָׂרַט אוֹתִי בַּמֵּצַח. מֵאָז אֲנִי שׂוֹנֵא חֲתוּלִים. בָּרַחְתִּי לַשָּׂדוֹת, בְּלִילוֹת הָיוּ סְבִיב רְעָשִׁים מוּזָרִים וּמַפְחִידִים. לָעַסְתִּי עֲשָׂבִים כְּדֵי לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנִי, וְרֹב הַזְּמַן רַצְתִּי בַּשְּׁבִילִים, בְּלִי לָדַעַת לְאָן. הָיִיתִי רָעֵב וּמְיֹאָשׁ.

בְּסוֹף אֲנָשִׁים נֶחְמָדִים מָצְאוּ אוֹתִי, הִכְנִיסוּ אוֹתִי לַמְּכוֹנִית וְטִפְּלוּ בִּי בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ שָׁלֵם. עַד שֶׁהַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי בָּאוּ וְלָקְחוּ אוֹתִי אֲלֵיהֶן. לָקַח לִי קְצָת זְמַן לָתֵת בָּהֶן אֵמוּן, אֲבָל הֵן הָיוּ טוֹבוֹת אֵלַי, לִטְּפוּ אוֹתִי כָּל הַיּוֹם, וּבִמְהֵרָה הִתְרַגַּלְתִּי אֲלֵיהֶן.

רוזי וְשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּ בִּי בְּמַבָּט רַךְ, וְהָיָה לִי בָּרוּר שֶׁהֵם מְבִינִים אוֹתִי. רוזי לִקְּקָה אֶת פְּנֵי לִקּוּק מְנַחֵם, וְשׁוֹן אָמַר: “אֶצְלִי זֶה הָיָה דּוֹמֶה אֲבָל גַּם שׁוֹנֶה. הָיִיתִי כְּבָר בֶּן שָׁנָה כְּשֶׁזֶּה קָרָה. הָאָדוֹן וְהַגְּבִירָה שֶׁלִּי נָסְעוּ וְהִשְׁאִירוּ אוֹתִי בֶּחָצֵר שֶׁל אִישׁ גָּדוֹל וְשָׁמֵן שֶׁהָיוּ לוֹ הֲמוֹן כְּלָבִים סְגוּרִים בַּכְּלוּבִים. לִפְנֵי שֶׁמָּסְרוּ אוֹתִי לָאָדוֹן הַגָּדוֹל, הֵם אָמְרוּ: יִהְיֶה לְךָ טוֹב כָּאן, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּבַּיִת. תִּרְאֶה אֵיזֶה שָׂדוֹת יָפִים יֵשׁ כָּאן, תּוּכַל לָרוּץ כָּל יוֹם, וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי לָהֶם. וּבֶאֱמֶת הַשָּׂדוֹת מִסָּבִיב הָיוּ יְרֻקִּים, רְחָבִים וּמַזְמִינִים. אֲבָל הָאָדוֹן הַגָּדוֹל, הוּא סָגַר אוֹתִי בַּכְּלוּב וְלֹא נָתַן לָצֵאת אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. אַחֲרַי כַּמָּה יָמִים כְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי יוֹתֵר לִסְבֹּל, חָפַרְתִּי בּוֹר מִתַּחַת לַגָּדֵר וּבָרַחְתִּי.

רַצְתִּי יָמִים רַבִּים. אִם נִגְּשׁוּ אֵלַי אָדוֹן אוֹ גְּבִירָה, בָּרַחְתִּי כִּי פָּחַדְתִּי שֶׁכֻּלָּם אוֹתוֹ דָּבָר, רָעִים. הַפַּרְוָה שֶׁלִּי הִתְמַלְּאָה בַּקּוֹצִים, וְקוֹץ נִתְקַע בְּכַף רַגְלִי, הָיִיתִי צָמֵא וְרָעֵב, וְנִגְמַר לִי כָּל הַכּוֹחַ. עֶרֶב אֶחָד נִכְנַסְתִּי אֶל תּוֹךְ חָצֵר שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁלָּהּ הָיָה פָּתוּחַ, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ קְצָת מַיִם וְאֹכֶל. פִּתְאוֹם נִגְּשָׁה אֵלַי גְּבִירָה קְטַנָּה, הִיא לֹא הִתְקָרְבָה יוֹתֵר מִדַּי וְלֹא הִפְחִידָה אוֹתִי, רַק הָלְכָה לְאַט לְאַט וְהוֹשִׁיטָה לִי אֶת גַּב הַיָּד שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁאָרִיחַ אוֹתָהּ. לֹא פָּחַדְתִּי מִמֶּנָּה, כִּי הִיא הָיְתָה קְטַנָּה. הֵרַחְתִּי אוֹתָהּ, וְהִיא לִטְּפָה אֶת גַּבִּי, נָתְנָה לִי לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל, וְשָׁלְפָה אֶת הַקּוֹץ מִכַּף רַגְלִי. מֵאָז אֲנִי אֶצְלָהּ. אֲנִי לֹא פּוֹחֵד מִגְּבִירוֹת קְטַנּוֹת, אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן פּוֹחֵד מֵאֲדוֹנִים גְּדוֹלִים שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר. שׁוֹן סִיֵּם, וְהִרְכִּין אֶת צַוָּארוֹ לָאֲדָמָה כְּאִלּוּ מִתְבַּיֵּשׁ בְּפַחְדָנוּתוֹ.

כָּעֵת שְׁנֵינוּ הִבַּטְנוּ ברוֹזִי. “אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת”, אָמַרְתִּי לָהּ, אֲבָל הִיא בְּכָל זֹאת סִפְּרָה: “לָאָדוֹן וְלַגְּבִירָה שֶׁלִּי הָיְתָה תִּינֹקֶת, וְהֵם הִרְשׁוּ לִי לְהִתְכַּרְבֵּל עַל יָדָהּ עַל הַשְּׂמִיכָה. מְאֹד אָהַבְתִּי אֶת הַתִּינֹקֶת, וְהָיִיתִי מְלַקֶּקֶת אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הָאֹכֶל מִיָּדֶיהָ הַדְּבִיקוֹת, הַמְּתוּקוֹת וַאֲפִלּוּ מִלְחִיָּה. בֹּקֶר אֶחָד, הַגְּבִירָה עָמְדָה לָצֵאת אִתִּי וְעִם הַתִּינֹקֶת שֶׁלָּהּ לַטִּיּוּל. הַתִּינֹקֶת יָשְׁבָה בָּעֲגָלָה, וַאֲנִי כְּבָר הָיִיתִי קְשׁוּרָה בָּרְצוּעָה. הָיִינוּ בַּחֲצַר הַבַּיִת, מִתַּחַת לָעֵץ, כְּשֶׁהִגְבִּירָה צֻוְּתָה עָלַי לְשַׁבָּת וַחֲזָרָה אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, כַּנִּרְאֶה כְּדֵי לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ שֶׁשָׁכְחָה, מַשְׁאִירָה אוֹתִי לְצַד הָעֲגָלָה.

לְפֶתַע עָפָה מִן צִפּוֹר גְּדוֹלָה וּשְׁחֹרָה, הִפְתִּיעָה אוֹתִי מֵאָחוֹר, וְתָפְסָה לַתִּינֹקֶת בַּשֵּׂעָר הַקָּצָר שֶׁעַל רֹאשָׁה. הַתִּינֹקֶת הֵחֵלָּה לִבְכּוֹת בַּקּוֹל, וַאֲנִי זִנַּקְתִּי עַל הַצִּפּוֹר בַּנְּבִיחוֹת וְהִבְרַחְתִּי אוֹתָהּ מִמֶּנָּה. הַגְּבִירָה יָצְאָה בְּרִיצָה לֶחָצֵר וְרָאֲתָה אֶת הַתִּינֹקֶת בּוֹכָה. הַצִּפּוֹר כְּבָר לֹא הָיְתָה שָׁם, אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ, הֵבִיא אוֹתִי הָאָדוֹן לַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ הֲמוֹן כְּלָבִים נַבְחָנִיִּים. הָיִיתִי אֻמְלָלָה וְלֹא הִפְסַקְתִּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ הַבַּיְתָה וְלִכְעֹס עַל הַצִּפּוֹר הַגְּדוֹלָה, הַמְּרֻשַּׁעַת שֶׁבִּגְלָלָהּ הָאָדוֹן וְהַגְּבִירָה שֶׁלִּי זָרְקוּ אוֹתִי מֵהַבַּיִת. מֵאָז אֲנִי שׂוֹנֵאת צִפּוֹרִים, וּמְנַסָּה לִתְפֹּס אוֹתָם בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת”.

רוזי סִיְּמָה אֶת סִפּוּרָהּ. הִיא, שׁוֹן וַאֲנִי הִבַּטְנוּ זֶה בַּזֶּה בַּדְּמָמָה, וְאָז שׁוֹן אָמַר: “אֲנִי לֹא יָכֹל לַחְשֹׁב עַל הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁהָאָדוֹן שֶׁלִּי יַשְׁאִיר אוֹתִי שׁוּב לַבַּד בַּמָּקוֹם עִם אָדוֹן רַע כָּזֶה”. אֲנִי אָמַרְתִּי: “גַּם אֲנִי לֹא מוּכָן לְהִפָּרֵד שׁוּב מֵהַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי”. ורוזי אָמְרָה: “כְּמוֹכֶם, גַּם אֲנִי לֹא מוּכָנָה שֶׁזֶּה יְקָרָה”. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַפְּגִישָׁה בֵּינֵינוּ לֹא הָיְתָה מִקְרִית. שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְאַחֵד כְּדֵי לְהִלָּחֵם בְּוִירוּס הַקּוֹרוֹנָה הַנּוֹרָא.

כְּבָר הָיִינוּ עֲיֵפִים מֵרִיצוֹת, קְפִיצוֹת וּבְעִקָּר מִמַּחְשָׁבוֹת מַטְרִידוֹת עַל מָה יִקְרֶה אִם הַגְּבִירוֹת וְהָאֲדוֹנִים שֶׁלָּנוּ יָחֵלּוּ וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּטַפֵּל בְּנוֹ, וּכְשֶׁהַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ קָרְאוּ לָנוּ וְקָשְׁרוּ אוֹתָנוּ בָּרְצוּעוֹת, שָׁלַחְנוּ מַבַּט פְּרֵדָה זֶה אֶל זֶה. אֲבָל הָיָה לָנוּ בָּרוּר, כְּמוֹ עֶצֶם וּמַיִם, שֶׁנִּפָּגֵשׁ שׁוּב, כִּי יֵשׁ מְשִׂימָה חֲשׁוּבָה לְבַצֵּעַ, וַאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַצְלִיחַ.

פֶּרֶק 4 – אֵיךְ נִרְאֶה וִירוּס הַקּוֹרוֹנָה

בָּעֶרֶב, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי קָשְׁרָה אֵלַי אֶת הָרְצוּעָה וְצַעֲדָהּ אִתִּי, כְּשֶׁלְיָדָהּ הַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה. נִסִּיתִי לִקְפֹּץ וְלִתְפֹּס בְּפִי אֶת הָרְצוּעָה כְּדֵי לִרְמֹז לָהֶן שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהוֹבִיל אֶת עַצְמִי, אֲבָל הַפַּעַם הֵן לֹא שִׁחְרְרוּ אוֹתִי. לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ עָצַרְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם אַשְׁאִיר סִימָנִים שֶׁעָבַרְתִּי בַּדֶּרֶךְ, שׁוֹן ורוזי יֵדְעוּ הֵיכָן לִמְצֹא אוֹתִי. אֲבָל לֹא פָּגַשְׁתִּי אוֹתָם, הַטִּיּוּל הָיָה קָצָר, אוּלַי מֵאָה מֶטֶר, וְחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה מַהֵר. הָיִיתִי מְאֻכְזָב. בַּבַּיִת, שָׁכַבְתִּי עַל הַשָּׁטִיחַ בַּסָּלוֹן וְנִסִּיתִי לְהֵרָדֵם, אֲבָל מַחְשָׁבוֹת טוֹרְדָנִיּוֹת קִפְּצוּ לִי בָּרֹאשׁ כְּמוֹ פַּרְעוֹשִׁים. חָשַׁבְתִּי עַל הַקּוֹרוֹנָה הַמְּרֻשָּׁע. אֵיךְ אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְהִלָּחֵם נֶגְדּוֹ? אָמַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁכְּדֵי לְהִלָּחֵם נֶגֶד מִישֶׁהוּ חַיָּבִים לְהָרִיחַ, לִשְׁמֹעַ וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ. אֲבָל אֵיךְ הוּא בִּכְלָל נִרְאֶה? דִּמְיַנְתִּי אוֹתוֹ כְּמוֹ חָתוּל שָׁחֹר וְשָׁמֵן, דּוֹמֶה לֶחָתוּל שֶׁתָּקַף אוֹתִי בְּפַחֵי הָאַשְׁפָּה כְּשֶׁשּׁוֹטַטְתִּי לְבַד בָּרְחוֹבוֹת. הֶחְלַטְתִּי שֶׁכְּשֶׁאֶפְגֹּשׁ אֶת שׁוֹן וְאֶת רוזי, מִיָּד אֲסַפֵּר לָהֶם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ הַקּוֹרוֹנָה נִרְאֶה. חָתוּל שָׁחֹר, מַפְחִיד וְאַכְזָרִי, עִם עֵינַיִם יְרֻקּוֹת וְצִפָּרְנַיִם חַדּוֹת. קִוִּיתִי שֶׁאֶפְגֹּשׁ אוֹתָם בְּקָרוֹב.

וּבֶאֱמֶת לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי לְגִנַּת הַכְּלָבִים, הֵרַחְתִּי מֵרָחוֹק אֶת שׁוֹן וְאֶת רוזי. הִתְרַגַּשְׁתִּי נוֹרָא וּמָשַׁכְתִּי אֶת הָרְצוּעָה שֶׁלִּי בְּכָל הַכּוֹחַ, כְּדֵי לְזָרֵז אֶת הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁרָצָה אַחֲרַי. הִיא פָּתְחָה אֶת הַשַּׁעַר וַאֲנִי הִתְפָּרַצְתִּי פְּנִימָה וּפָגַשְׁתִּי אֶת שׁוֹן ורוזי בִּקְפִיצוֹת וְחִבּוּקִים. שִׂחַקְנוּ קְצָת וְאָז נֶעֱמַדְנוּ לְיַד הַגָּדֵר, זֶה לְצַד זֶה, וְרִחְרַחְנוּ אֶת הָעֲשָׂבִים. פָּתַחְתִּי וְאָמַרְתִּי: “אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי שֶׁכְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָגֵן עַל הַבְּעָלִים שֶׁלָּנוּ מִפְּנֵי הַקּוֹרוֹנָה הַמְּסֻכָּן, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָדַעַת לְזַהוֹת אוֹתוֹ. אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לָדַעַת אֵיזֶה רֵיחַ יֵשׁ לוֹ, וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה”. שְׁנֵיהֶם שָׁתְקוּ, וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי בַּחֲשִׁיבוּת: “לְמַזַּלְכֶם, אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ”. “גַּם אֲנִי!” אָמַר שׁוֹן. “וְגַם אֲנִי!” הוֹסִיפָה רוזי. קְצָת הִתְאַכְזַבְתִּי, כִּי רָצִיתִי לְהַרְשִׁים אֶת רוזי בַּתַּגְלִית שֶׁלִּי אָז הִזְדָּרַזְתִּי לוֹמַר אֶת דְּבָרַי רִאשׁוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה לִי אֶת אֶפֶקְט הָרִאשׁוֹנִיּוֹת. “אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַקּוֹרוֹנָה נִרְאֶה כְּמוֹ חָתוּל שָׁחֹר, גָּדוֹל שֶׁשּׂוֹרֵט אֶת כָּל מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו עִם הַצִּפָּרְנַיִם הע-נ-ק-י-וְ-ת שֶׁלּוֹ!” “מָה? הוּא מַמָּשׁ לֹא נִרְאֶה כָּכָה!” אָמַר שׁוֹן בְּבִטּוּל. “אָז אֵיךְ הוּא נִרְאֶה, לְדַעְתְּךָ?” שְׁאֵלָתִי בַּלַּעַג, וְשׁוֹן הֵשִׁיב: “אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹ אֲדוֹן עֲנָק וּמַפְחִיד”. לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם, וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל רוזי בַּתִּקְוָה שֶׁתְּבַטֵּל אֶת הָרַעְיוֹן הַמּוּזָר וְהַלֹּא הֶגְיוֹנִי שֶׁל שׁוֹן, וְשֶׁתְּשַׁבֵּחַ אוֹתִי עַל הָרַעְיוֹן הַגְּאוֹנִי שֶׁלִּי.

אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי רוזי אָמְרָה בְּהֶחְלֵטִיּוּת: “שְׁנֵיכֶם טוֹעִים. הַקּוֹרוֹנָה נִרְאֶה כְּמוֹ צִפּוֹר גְּדוֹלָה עִם מָקוֹר אָרֹךְ וְחַד וְאֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁתּוֹפְסוֹת חָזָק בַּשְּׂעָרוֹת”. “נוּ… רוֹזִי, בִּרְצִינוּת, צִפּוֹר עֲנָקִית שֶׁתּוֹפֶסֶת בַּשְּׂעָרוֹת?” קָרָאתִי, וּמִיָּד הֵבַנְתִּי אֶת גֹּדֶל טָעוּתִי. רוֹזִי הָרֵי סִפְּרָה אֵיךְ צִפּוֹר תָּפְסָה בַּשַּׁעַר שֶׁל הַגְּבִירָה הַקְּטַנְטַנָּה שֶׁלָּהּ. היא הִבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט נֶעֱלָב וְכוֹעֵס, וְהִפְנְתָה אֵלַי אֶת גַּבָּה. אֲבָל אֲנִי, עִם הַשְּׁטֻיּוֹת הַכַּלְבִּיּוֹת הַמְּטֻפָּשׁוֹת שֶׁלִּי, סִנַּנְתִּי מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה, אֶל עֵבֶר שׁוֹן: “מָה כְּבָר אָמַרְתִּי? אֵיזֶה רְגִישָׁה!” רוֹזִי הִסְתּוֹבְבָה אֵלַי: “שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ!” אָמְרָה בְּכַעַס, וְהָלְכָה.

פֶּרֶק 5 – אֲנִי פּוֹגֵשׁ חָתוּל

חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה. הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי שָׂמָה לֵב שֶׁאֵין לִי מַצַּב רוּחַ, וְלִטְּפָה אוֹתִי בָּרָאשִׁי. אַחַר כָּךְ הַגְּבִירוֹת הֵכִינוּ בְּיַחַד אֹכֶל בַּמִּטְבָּח, וְנָתְנוּ לִי שְׁאֵרִיּוֹת. כָּל מָה שֶׁנּוֹתְנִים לִי אֲנִי טוֹעֵם, לִפְעָמִים אֲנִי לוֹעֵס וּבוֹלֵס, וְלִפְעָמִים אֲנִי יוֹרֵק. הֲכִי אֲנִי שׂוֹנֵא גֶּזֶר וּבָּנָנָה (חוּץ מֵהַקְּלִפָּה), וַהֲכִי אֲנִי אוֹהֵב דָּג וַחֲבִיתָה. אַחֲרֵי שֶׁאָכַלְתִּי, הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שָׁכְבָה עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן וְהִסְתַּכְּלָה עַל סוּג שֶׁל חֵפֶץ שֶׁהָיָה לָהּ בַּיָּד, שֶׁעָשׂוּי מֵעֲרֵמָה שֶׁל דַּפִּים מֻצְמָדִים שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם סְמָלִים מוּזָרִים וְצִיּוּרִים. פַּעַם אָכַלְתִּי חֵפֶץ כָּזֶה, וְהַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה כָּעֲסָה עָלַי מְאֹד.

אֲבָל כָּעֵת, יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לֶאֱכֹל אוֹתוֹ, וְרַק קָפַצְתִּי עַל הַסַּפָּה וְנִשְׁכַּבְתִּי לְיַד הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה, וְהִיא לִטְּפָה אוֹתִי. בַּחוּץ עָבְרוּ שְׁנֵי חֲתוּלִים וְהִבְחַנְתִּי שֶׁהֵם מִתְגַּנְּבִים לְכַוֵּן צַלַּחַת הָאֹכֶל שֶׁלִּי. קָפַצְתִּי מִיָּד מִן הַסַּפָּה וְרַצְתִּי אֶל הַזְּכוּכִית, נוֹבֵחַ בְּכָל כּוֹחִי (כִּמְעַט בּוֹכֶה) כְּדֵי שֶׁהַחֲתוּלִים יִשְׁמְעוּ וְיִסְתַּלְּקוּ. הַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה פָּתְחָה לִי אֶת הַדֶּלֶת אֲבָל שְׁנֵי הַחֲתוּלִים כְּבָר הִסְפִּיקוּ לָקַחַת לִי אֶת הָאֹכֶל, וּלְהִסְתַּלֵּק מִזְּמַן. עָמַדְתִּי וְנָבַחְתִּי בְּלִי לָדַעַת עַל מָה, רַק כְּדֵי לְהַחְזִיר לְעַצְמִי קְצָת מֵהַכָּבוֹד הָעַצְמִי שֶׁלִּי.

חָזַרְתִּי אֶל תּוֹךְ הַבֵּית מֻשְׁפָּל וְעָצוּב, נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַשָּׁטִיחַ, וּמֵרֹב מַחְשָׁבוֹת טוֹרְדָנִיּוֹת

עַל רוזי, עַל שׁוֹן וְעַל הַקּוֹרוֹנָה, שָׁכַחְתִּי מָה מֻתָּר וּמָה אָסוּר לִי וְכִרְסַמְתִּי אֶת קְצֵה הַשָּׁטִיחַ. הַגְּבִירָה הַגְּדוֹלָה צָעֲקָה עָלַי, גֵּרְשָׁה אוֹתִי מֵהַסָּלוֹן וְסָגְרָה אוֹתִי בַּחֶדֶר. אֵילוּ רַק יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁאֲנִי דּוֹאֵג לָהּ וְלַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה, שֶׁאֲנִי מְאֻכְזָב מֵעַצְמִי עַל שֶׁפָּגַעְתִּי בְּרוֹזִי וְרוֹצֶה לְהִפָּגֵשׁ שׁוּב אִתָּהּ וְעִם שׁוֹן, חַבְרֵי הַיְּחִידִים, כְּדֵי לְהִתְפַּיֵּס עִם רוזי וּלְתַכְנֵן בְּיַחַד אֶת הַמַּהֲלָךְ הַבָּא.

עָבְרוּ עָלַי יוֹמַיִם לֹא פְּשׁוּטִים, רֹב הַזְּמַן הָיִיתִי בַּבַּיִת כִּי שׁוּב הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם, וְגַם בְּמַהֲלַךְ הַטִּיּוּלִים הַקְּצָרִים עִם שְׁתֵּי הַגְּבִירוֹת לֹא הֵרַחְתִּי שׁוּם סִימַן לָשׁוֹן ורוֹזִי. כְּבָר כִּמְעַט הִתְיָאַשְׁתִּי. עַד שֶׁאַחַר צָהֳרַיִם אֶחָד, יָצָאנוּ הַחוּצָה וּמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְיֻחָד עוֹמֵד לִקְרוֹת. הָאוֹר הָיָה בָּהִיר וְחַם, הָרוּחַ לִטְּפָה אֶת אָזְנַי וּפִזְּרָה רֵיחוֹת נְעִימִים שֶׁל תְּחִלַּת הָאָבִיב. פְּרָחִים קְטַנִּים פָּרְחוּ בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים וּבֵין גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב, וּמִסָּבִיב עָפוּ כָּל מִינֵי פַּרְפָּרִים לְבָנִים, וּדְבוֹרִים מָצְצוּ צוּף מִתּוֹךְ פִּרְחֵי הַחַמְצִיצִים וְהַחַרְצִיּוֹת. הִתְקָרַבְנוּ אֶל עֵבֶר גִּנַּת הַמִּשְׂחָקִים שֶׁבָּהּ אֲנִי ורוזי נִפְגַּשְׁנוּ לָרִאשׁוֹנָה. לְשִׂמְחָתִי הִיא וְשׁוֹן הָיוּ שָׁם, רָצִים עַל הַמִּדְשָׁאָה הָרְחָבָה, מְשַׂחֲקִים וְנֶהֱנִים.

הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה שִׁחְרְרָה אוֹתִי מֵהָרְצוּעָה וְהִצְטָרַפְתִּי אֲלֵיהֶם בְּרִיצָה שְׂמֵחָה. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהֵם רוֹאִים אוֹתִי, אֲבָל הֵם הִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי. עָמַדְתִּי בַּצַּד, מַרְגִּישׁ דָּחוּי וּבוֹדֵד. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת. חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ שֶׁבַּפַּעַם שֶׁבַּקָּשָׁתִי סְלִיחָה מרוֹזִי, הִיא סָלְחָה לִי. אֲבָל הַפַּעַם זֶה הָיָה שׁוֹנֶה. גַּם בִּגְלַל שֶׁעָבְרוּ כְּבָר כַּמָּה יָמִים מֵאָז, וְלֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ אִם בַּקֶּשֶׁת סְלִיחָה נֶחְשֶׁבֶת אַחֲרֵי שֶׁעוֹבֵר הַרְבֵּה זְמַן. וְגַם בִּגְלַל שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אִם היא עֲדַיִן מְעֻנְיֶנֶת בִּכְלָל לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלִּי, אוֹ שָׂשׂוֹן מַסְפִּיק לָהּ. גַּם לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ אִם שׁוֹן הוּא בִּכְלָל חָבֵר אֲמִתִּי. לָמָּה הוּא מִשְׂחָק בִּלְעָדַי?

אֲבָל הָיָה לִי מַזָּל שֶׁהַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁכַּנִּרְאֶה כְּבָר נַעֲשׂוּ חֲבֵרוֹת, קָשְׁרוּ אוֹתָנוּ וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ נִגְרַרְנוּ אַחֲרֵיהֶן, כִּי זֶה סִפֵּק לִי הִזְדַּמְּנוּת. שׂוֹן שָׁאַל בְּחַשְׁדָנוּת: “לְאָן הֵן לוֹקְחוֹת אוֹתָנוּ?” נִצַּלְתִּי אֶת הָרֶגַע וְהִתְקָרַבְתִּי אֲלֵיהֶם. רוֹזִי הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ מֵהַפֶּרַח שֶׁהֵרִיחָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ, כְּאִלּוּ מְחַכֶּה לְמַשֶּׁהוּ. אֲבָל אֲנִי רַק אָמַרְתִּי בַּחֲשִׁיבוּת: “לְדַעְתִּי יֵשׁ כַּמָּה סוּגִים שֶׁל קוֹרוֹנָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם נִרְאֶה אַחֶרֶת”. רוזי הִבִּיטָה בִּי מְאֻכְזֶבֶת וְחָזְרָה לְרַחְרֵחַ אֶת הַפֶּרַח, אֲבָל אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי: “לָכֵן, אִם אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהִלָּחֵם בַּקּוֹרוֹנָה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְגָרֵשׁ אֶת כֻּלָּם. גַּם אֶת הַצִּפּוֹרִים הָעֲנָקִיּוֹת עִם הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת, גַּם אֶת הָאֲדוֹנִים הַגְּדוֹלִים, הַמַּפְחִידִים, וְגַם אֶת הַחֲתוּלִים הַשְּׁחֹרִים הַגְּדוֹלִים”.

לְשִׂמְחָתִי שׁוֹן אָמַר:”זֶה נִשְׁמַע לִי הֶגְיוֹנִי “. וְאָז רוזי הוֹסִיפָה: “רַעְיוֹן לֹא רַע. אֲבָל שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁהִשְׁלַמְתִּי אִתְּךָ. אֲנִי אֲשַׁתֵּף אִתְּךָ פְּעֻלָּה רַק כְּדֵי לְחַסֵּל אֶת הַקּוֹרוֹנָה, אֲבָל לֹא דַּקָּה יוֹתֵר מִזֶּה”. לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ אִם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ עַל כָּךְ שֶׁהִיא מַסְכִּימָה לְדַבֵּר אִתִּי, אוֹ לִהְיוֹת מְאֻכְזָב מִכָּךְ שֶׁהִיא עֲדַיִן כּוֹעֶסֶת, אֲבָל לְפֶתַע רָאִיתִי שֶׁהִגַּעְנוּ לְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָאֲהוּבִים עָלַי. זֹאת הָיְתָה הַמִּסְעָדָה אֵלֶיהָ לָקְחוּ אוֹתִי הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי בְּיוֹם שֶׁבּוֹ הִגַּעְתִּי אֲלֵיהֶן. אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם הֵן הִכְנִיסוּ אוֹתִי לָאוֹטוֹ שֶׁלָּהֶן וְכָל הַדֶּרֶךְ הִגְבִּירָה הַקְטָנָה לִטְּפָה אוֹתִי וְהִשְׁמִיעָה קְרִיאוֹת שִׂמְחָה: “אֵיזֶה יָפֶה הוּא! הוּא מַמָּשׁ מֻשְׁלָם!” בַּדֶּרֶךְ, הַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי הָיוּ רְעֵבוֹת וְעָצְרוּ בַּמִּסְעָדָה. הֵן יָשְׁבוּ בַּחוּץ עַל סַפְסַל עֵץ, וַאֲנִי רָבַצְתִּי לְיָדָן, זוֹכֶה מִדֵּי פַּעַם לְהִתְכַּבֵּד בְּפֵרוּרֵי אֹרֶז אוֹ דָּג טְעִימִים. אַחַר כָּךְ הֵן נָתְנוּ לִי לְכַרְסֵם מַקֵּל עֵץ קָטָן, וְשָׁכַבְתִּי שָׁם מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, מְחַכֶּה שֶׁיְּכַבְּדוּ אוֹתִי בְּעוֹד פֵּרוּרִים. זֹאת הָיְתָה הַמִּסְעָדָה שֶׁכָּעֵת עָמַדְנוּ מוּל פִּתְחָה וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהִגַּעְנוּ אֵלֶיהָ, כִּי אָהַבְתִּי אוֹתָהּ וְשׁוּם דָּבָר לֹא יָכֹל אַף פַּעַם לַהֲרֹס לִי אֶת הַהֲנָאָה כְּשֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְשָׁם.

אֲבָל הָיְתָה תַּקָּלָה. בַּכְּנִיסָה לַמִּסְעָדָה, לְיַד הַדֶּלֶת, יָשַׁב חָתוּל שָׁחֹר עֲנָק עִם עֵינַיִם יְרֻקּוֹת וְנוֹצְצוֹת.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁאֲנִי נוֹבֵחַ עַל חֲתוּלִים, הֵם מִסְתַּלְּקִים מִיָּד, אוֹ שֶׁסּוֹמְרִים אֶת גַּבָּם, אוֹ נוֹשְׁפִים עֲלֵי נְשִׁיפָה מְאַיֶּמֶת, אֲפִלּוּ שׁוֹלְחִים אֶת כִּפָּתָם הַמְּעֻטֶּרֶת בְּצִפָּרְנַיִם חַדּוֹת וּמְנַסִּים לִשְׂרֹט אוֹתִי. אֲבָל הֶחָתוּל הַזֶּה, כַּמָּה שֶׁנָּבַחְתִּי בְּכָל כּוֹחִי, מוֹשֵׁךְ קָדִימָה אֶת הָרְצוּעָה וּמְנַסֶּה לְהַגִּיעַ אֵלָיו, הֶחָתוּל הַמּוּזָר הַזֶּה לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ, עָמַד כְּמוֹ פֶּסֶל, לֹא הֵנִיעַ שְׁרִיר בְּגוּפוֹ, וּפָנָיו נוֹתְרוּ רְגוּעוֹת שְׁלֵווֹת. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הַבְּזִיקָה בְּמוֹחִי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁזֶּה חֲתוּל הַקּוֹרוֹנָה, וְשֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲמֹד בִּפְנֵי רְצוֹנוֹ לִתְקֹף אֶת הַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ. אֶלָּא אִם… אֲנִי אֲחַסֵּל אוֹתוֹ.

הַגְּבִירָה הַקְּטַנָּה מָשְׁכָה אֶת הָרְצוּעָה שֶׁלִּי בְּכָל כּוֹחָהּ אֲבָל אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי, וּמָתַחְתִּי אֶת הָרְצוּעָה עַד שֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינִי לְבֵין הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר וְהַמְּאַיֵּם הָיָה לֹא יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה סֶנְטִימֶטְרִים. הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ כִּמְעַט נָגַע בְּשֶׁלִּי. אֲבָל לְתַדְהֵמָתִי, הוּא הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ לְלֹא נִיעַ, מְלַקֵּק בְּאִטִּיּוּת אֶת כִּפָּתוֹ הַיְּמָנִית. פִּתְאוֹם הוּא פָּתַח אֶת פִּיו וַאֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא עוֹמֵד לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, אֲבָל הוּא פִּהֵק וְאָמַר בַּשַּׁלְוָה: “הֵרָגַע, בָּחוּר, בְּיָמִים עֲכוּרִים אֵלּוּ, מוּטָב לִשְׁמֹר מֶרְחָק”.

הָיִיתִי מְבֻלְבָּל. מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא לֹא בּוֹרֵחַ, וּמָה זֶה בִּכְלָל ‘עֲכוּרִים’. הִסְתַּכַּלְתִּי אֶל שׁוֹן ורוזי בְּמַבָּט שׁוֹאֵל, הִסְתּוֹבַבְתִּי בְּעַצְבָּנוּת סְבִיב הַגְּבִירָה שֶׁלִּי, מִתְרַחֵק וּמִתְקָרֵב, מְרַחְרֵחַ סְבִיב הֶחָתוּל מִכָּל הַכִּוּוּנִים וּמוֹצִיא מִפִּי, לְלֹא שְׁלִיטָה, קוֹלוֹת נְבִיחָה זוֹעֲמִים. אֲבָל הֶחָתוּל הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ, מְלַקֵּק כָּעֵת אֶת כַּפָּתוֹ הַשְּׂמָאלִית. וְאָז, הוּא שׁוּב פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: “שְׁמַע , נַעֲרִי, אִם תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתּוֹבֵב כָּכָה סְבִיב עַצְמְךָ בַּמַּעְגָּלִים, לְעוֹלָם לֹא תַּצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת הַקּוֹרוֹנָה”. “אַתָּה הַקּוֹרוֹנָה!” עָנִיתִי בַּזַּעַם.

פֶּרֶק 6 – עוֹרֵב שָׁחֹר

הֶחָתוּל לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. הוּא הִבִּיט אֵלַי בְּעֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת, הַנּוֹצְצוֹת וְשָׁאַל בַּנֹּעַם: “וּמֵהֵיכָן אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת?” שָׁתַקְתִּי, כִּי לֹא יָדַעְתִּי מָה לְהָשִׁיב לוֹ. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: בֶּאֱמֶת מֵאֵיפֹה אֲנִי יוֹדֵעַ? פִּתְאוֹם הֶחָתוּל הַזֶּה, שֶׁיָּשַׁב בִּמְקוֹמוֹ, לֹא זָז וְלֹא סִמֵּר אֶת גַּבּוֹ מוּלִי, נִרְאֶה לִי הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵאִיִּים. אֲבָל עֲדַיִן הָיִיתִי חַשְׁדָן כְּלַפָּיו, אָז דָּרַשְׁתִּי הֶסְבֵּרִים. הֶחָתוּל הִתְחַכֵּךְ בְּסַפְסַל הָעֵץ, וְאָמַר: “אַתָּה לֹא צָרִיךְ מִמֶּנִּי שׁוּם הֶסְבֵּר, הַתְּשׁוּבוֹת לְכָל שְׁאֵלוֹתֶיךָ נִמְצָאוֹת בְּתוֹכְךָ”. הוּא עִצְבֵּן אוֹתִי וְהִתְחַשֵּׁק לִי לְהוֹשִׁיט אֶת רַגְלֵי הַקִּדְמִית וְלִסְטֹר בְּפָנָיו, אֲבָל הָיְתָה לִי מַטָּרָה וְלָכֵן הִבְלַגְתִּי וְנִסִּיתִי לַחְקֹר אוֹתוֹ עוֹד קְצָת, כִּי עָבְרָה בְּמוֹחִי מַחְשָׁבָה שֶׁאוּלַי הוּא בְּכָל זֹאת הַקּוֹרוֹנָה וְהוּא מִתְחַזֶּה לְחָתוּל חָכָם וּמִתְנַשֵּׂא”. אָז אִם אַתָּה כָּל כָּךְ חָכָם, תַּגִּיד לִי אֵיפֹה נוּכַל לִתְפֹּס אֶת קוֹרוֹנָה?” שְׁאֵלָתִי בַּלַּעַג. הֶחָתוּל לֹא נֶעֱלַב, וְרַק קִשְׁקֵשׁ בִּקְצֵה זְנָבוֹ, כְּאִלּוּ מְסַמֵּן לָנוּ לְהִסְתַּכֵּל הַצִּדָּה, וּלְמַעְלָה. רוזי וְשׁוֹן, שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן הֶאֱזִינוּ לַשִּׂיחָה בֵּינִי לְבֵין הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר, הֵרִימוּ אֶת רֹאשָׁם בְּיַחַד אִתִּי, וּלְתַדְהֵמָתֵנוּ רָאִינוּ שֶׁעַל עֵץ שֶׁעָמַד שֵׁם, יָשַׁב עוֹרֵב שָׁחֹר וְגָדוֹל, אֶצְבְּעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת וְהַמַּפְחִידוֹת מְלַפְּפוֹת אֶת הֶעָנָף.

רוזי נִבְהֲלָה, פָּתְחָה בְּרִיצָה וְהָרְצוּעָה הַנִּמְתַּחַת שֶׁלָּהּ הִתְאָרְכָה עַד לְגֶזַע הָעֵץ. הִיא הֵחֵלָּה מְנַסָּה לְטַפֵּס, בְּעוֹדָהּ חוֹשֶׂפֶת שִׁנַּיִם קְטַנּוֹת וּמְחֻדָּדוֹת וְנוֹבַחַת בַּטֵּרוּף. הַצִּפּוֹר לֹא נָעָה מִמְּקוֹמָהּ, וְרַק הִרְכִּינָה אֶת צַוָּארָהּ הַמַּבְרִיק אֶל עֵבֶר רוזי, וְאָמְרָה בְּנַחַת: “מֹתֶק, תִּלְמְדִי מִמֶּנִּי, טַפְּסִי תָּמִיד רַק עַל עֵצִים שֶׁתּוּכְלִי לָרֶדֶת מֵהֶם”. רוזי הִשְׁתַּתְּקָה לִשְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת, וְשׁוּב פָּצְחָה בִּנְבִיחוֹת קוֹלָנִיּוֹת, וְהָעוֹרֵב קָרָא: “מֵרֹב רַעַשׁ שֶׁאֶת עוֹשֶׂה, אַתְּ כְּבָר לֹא שׁוֹמַעַת מָה אַתְּ רוֹצָה”, וְהִתְעוֹפֵף אֶל עָנָף גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. “אֲנִי רוֹצֶה לִתְפֹּס אוֹתְךָ!” צָרְחָה רוזי, “קוֹרוֹנָה רָשָׁע!” הָעוֹרֵב שָׁאַל בַּתּוֹכָחָה: “מִי הִכְנִיס לְךָ לָרֹאשׁ שֶׁזֶּה אֲנִי? יֵשׁ לָךְ בִּכְלָל הוֹכָחָה?” רוזי פָּסְקָה מִלִּנְבֹּחַ אֲבָל פִּיהָ נוֹתָר פָּעוּר. “הַכַּלְבָּה נוֹבַחַת, וְהַשַּׁיָּרָה עוֹבֶרֶת”, הִמְשִׁיךְ הָעוֹרֵב. “תִּסְתַּכְּלִי מִסְּבִיבְךָ, אוּלַי הַקּוֹרוֹנָה עָבְרָה עַל פָּנַיִךְ וְלֹא שַׂמְתְּ לֵב?”

פֶּרֶק 7 – אָדוֹן גָּדוֹל

הָעוֹרֵב הִפְנָה אֶת צַוָּארוֹ אֶל עֵבֶר הַמִּסְעָדָה, שֶׁבְּאוֹתוֹ הָרֶגַע יָצָא מִמֶּנָּה אָדוֹן.

 בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנִי מְאֹד מְחַבֵּב אוֹתוֹ, כִּי כְּשֶׁהַגְּבִירוֹת שֶׁלִּי יוֹשְׁבוֹת וְאוֹכְלוֹת,הוּא תָּמִיד מַגִּישׁ לִי מַיִם וְאֹכֶל בְּכֵלִים צִבְעוֹנִיִּים. אֲבָל כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת שׁוֹן קוֹפֵא בִּמְקוֹמוֹ, נִצְמַד בְּפַחַד אֶל הַגְּבִירָה שֶׁלּוֹ, שֵׂעָר גַּבּוֹ סוֹמֵר וְהוּא נוֹהֵם בָּאִיּוּם, לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אֶת עַצְמִי: הַאִם יִתָּכֵן שֶׁהָאָדוֹן שֶׁל הַמִּסְעָדָה הוּא הַקּוֹרוֹנָה? אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, הָאָדוֹן נִגַּשׁ אֵלֵינוּ וְחִיֵּךְ לְשָׁלוֹם אֶל הַגְּבִירוֹת. הוּא הֵנִיחַ עַל הָרִצְפָּה  כְּלֵי מַּיִם, לִטֵּף אֶת גַּבִּי וְאָמַר לַגְּבִירוֹת: “הַמִּסְעָדָה סְגוּרָה, בִּגְלַל הַקּוֹרוֹנָה, אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא לָכֶם אֹכֶל הַחוּצָה”. וְאָז הוּא הוּא נִכְנַס  וְכַעֲבֹר זְמַן מָה יָצָא אֵלֵינוּ, בְּיָדוֹ הָאַחַת, שַׂקִּית שֶׁעָלָה מִמֶּנָּה רֵיחַ נִפְלָא עֲבוּר הַגְּבִירוֹת שֶׁלָּנוּ, וְלָנוּ הוּא הֵנִיחַ עַל הָרִצְפָּה כְּלִי נוֹסָף, מָלֵא בַּשְּׁאֵרִיּוֹת שֶׁל אֹרֶז וְדָגִים. אֲנִי, שׁוֹן ורוזי, עָמַדְנוּ סְבִיב צַלַּחַת הָאֹכֶל וְהִסְתַּכַּלְנוּ בָּאָדוֹן בִּפְלִיאָה.

פֶּרֶק 8 – הַסּוֹף

שׁוֹן הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאָזַר אֹמֶץ וְאָמַר: “נִרְאֶה לִי שֶׁטָּעִיתִי, הַקּוֹרוֹנָה זֶה לֹא אָדוֹן גָּדוֹל. סְתָם פָּחַדְתִּי כָּל כָּךְ”. רוזי אָמְרָה: “זֶה כַּנִּרְאֶה גַּם לֹא עוֹרֵב. סְתָם נָבַחְתִּי כָּל כָּךְ חָזָק”. וַאֲנִי אָמַרְתִּי: “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם אֲנִי טָעִיתִי, הַקּוֹרוֹנָה זֶה לֹא חָתוּל שָׁחֹר”. יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה הַזְּמַן לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי רוזי, אֲבָל לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל עֲדַיִן, אָז הוֹסַפְתִּי: “מָה נַעֲשָׂה? אֵיךְ נְנַצֵּחַ אֶת הַקּוֹרוֹנָה?” שׁוֹן ורוזי שָׁתְקוּ, אֲבָל הֶחָתוּל הַשָּׁחֹר שֶׁכָּל אוֹתוֹ זְמַן הִמְשִׁיךְ לָשֶׁבֶת לְיַד דֶּלֶת הַמִּסְעָדָה, הִתְבּוֹנֵן בְּנוֹ, וְאָז לְפֶתַע אמר: “פיץ’, אַתָּה פַּעַם פָּחַדְתָּ מֵחֲתוּלִים, אַתָּה כְּבָר לֹא מְפַחֵד”. עָנִיתִי: “הָאֱמֶת, אֲנִי כְּבָר לֹא מְפַחֵד”. “רוזי”, הִמְשִׁיךְ הֶחָתוּל, “אַתְּ פַּעַם פָּחַדְתְּ מֵעוֹרְבִים, וְעַכְשָׁו אַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת”. “אַתָּה צוֹדֵק!” קָרְאָה רוזי. “וְאַתָּה, שׁוֹן, פַּעַם פָּחַדְתָּ מֵאֲדוֹנִים גְּדוֹלִים וְהַיּוֹם גִּלִּיתָ שֶׁהֵם דַּוְקָא אַחְלָה”. שׁוֹן עָנָה: “זֶה נָכוֹן”. וְאָז הֶחָתוּל לִשְׁלָשְׁתֵּנוּ וְאָמַר: “נִצַּחְתֶּם אֶת הַפַּחַד שֶׁבְּתוֹכְכֶם. אַתֶּם צְרִיכִים לְהַאֲמִין בִּיכָלְתְּכֶם לִפֹּל תָּמִיד עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם”. וְהָעוֹרֵב הַשָּׁחֹר קָרָא מִמְּרוֹם הֶעָנָף: “זִכְרוּ כִּי לִפְעָמִים צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד וְלִקְפֹּץ לַגֹּבַהּ, עַל מְנַת לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקַּשְׁכֶם”.

שְׁלָשְׁתֵּנוּ הוֹרַדְנוּ אֶת רָאשֵׁינוּ אֶל צַלַּחַת הַדָּגִים, וְהִתְחַלְנוּ לִזְלֹל בַּהֲנָאָה. כְּשֶׁסִּיַּמְנוּ לֶאֱכֹל, הִבַּטְתִּי בְּעֵינֶיהָ הַחוּמוֹת וְהַפִּקְּחִיּוֹת שֶׁל רוזי וְאָמַרְתִּי בָּאֹמֶץ: “אֲנִי מִצְטַעֵר רוזי שֶׁפָּגַעְתִּי בְּךָ. אַתְּ סוֹלַחַת לִי?” רוזי נָתְנָה לִי נְשִׁיקָה וַאֲנִי הִסְמַקְתִּי וְאָמַרְתִּי: “אִם נִצַּחְנוּ אֶת הַפְּחָדִים שֶׁלָּנוּ, נְנַצֵּחַ גַּם אֶת הַקּוֹרוֹנָה”.

וּשְׁלָשְׁתָּם יָצְאוּ לְמַסָּע חָדָשׁ, כְּדֵי לְנַצֵּחַ אֶת הַקּוֹרוֹנָה.

הַסּוֹף