שירת הים
Copyright © 2020
זה הוא הספר השלישי שמכיל שירים, ותמונות שציירתי בהשראתם.
שני הספרים הקודמים: “ניגון החלומות” ו”שירת הפרחים”.
חלק מן השירים שלי תרגמתי לרוסית. וכמה שירים של משוררים רוסיים תרגמתי לעברית.
תודה ענקית לבורא עולם, שברחמיו הרבים נתן לי את היכולת להביע את רגשותיי באומנות שלי.
שירת הים
נגני ילדה שלי, ניגני,
שירת הים. ולי נעים
להאזין ולדמיין,…
כאילו זו אני.
חלמתי עוד בילדותי
על הכינור ומנגינות.
רציתי לנגן כמוך
במקהלת גלים.
ולא היה לי הים,
ולא היה כינור,
היו לי משאלות
יפות, אך רחוקות.
וכאן את ילדתי
הגשמת חלום שלי.
ניגני ילדה שלי,
ניגני גם בעבורי.
גל רוקד
גל רוקד עם השחר, מול החמה.
הוא מדד על עצמו צבעי הזריחה.
התכופף אל המים להנות מהשקפה,
ובנוהם המחאה נעלם בתוך הים.
Волна танцует на заре перед солнцем,
На себя примерив цвета его восхода.
Нагнулась к воде, желая полюбоваться собой,
Но с рокотом протеста она исчезла в море
זורע כוכבים
אני עצוב, אז אמהר
בליל ירח הזוהר
לשוט לים כדי להלוות קצת אור.
אהיה זורע
כוכבים
בשדה שמיים
מוארים.
Мне грустно очень.
Быть может мне стоит поспешить
Отплыть на лодке в ночь,
Занять немного света у луны,
Посеять звезды в небесном поле.
כנרת
כנרת את כינור דוד
קרני השמש מיתרים הם לך
כנרת את שבית לבי
יפה ביום וגם בלילה
זריחות יפות וגם שקיעות
ירח הוא כדור גדול, צהוב
מזמין את כינרת לשחק אתו
עד אור הבוקר, כל הלילה
לצוד ירח בגלים
כנרת את לא מצליחה
והוא צוחק ומשחק אתך
ומשתקף בך בשמחה
כנרת רק עליך חולמת
על כחול המים ושמיים
גלי הקצף הכסוף
אני רוצה אליך לשוב
כנרת את לגליל תפארת
על שפת הים אני עומדת
ומסתכלת על הרים
שרק באופק הם נראים
עצי התומר הגבוהים
סובבים אותך כנרת
ובין עצים חיוך מדהים
אלי כנרת מחייכת
כנרת את שבית לבי….
עשה שלום
אוהבת לשבת על חוף הים
ולחשוב על מה שעבר עלי,
לדמיין אך אבנה את עתידי,
לנתח מה כרגע קורה איתי.
“עשה שלום עם העבר שלך,
כדי שהוא לא יקלקל את ההווה”.
כמה שאמירה הזאת נכונה ויפה
איזה תובנה מדהימה ושווה!
לא לשכוח, גם לא לטבוע.
לא לבכות בלי סוף.
לא רחמנות עצמית הורסת.
לנסות לסלוח לעבר,
את עצמך לא לתקוף
באשמות ובענישה לא מוצדקת.
להרגיש שכל מה שעברת,
כל מה שכאבת
מנקה, מטהר, מזכה.
לנסות לעשות את השלום עם עצמך
ולראות שההווה, והעתיד,
ובסופו של דבר גם העבר,
כל זה המתנה היפה מבורא העולם
העושה שלום לכולם!!!
הגשמת אהבה
עשיתי לי מתנה ליום הולדתי
ציירתי וכתבתי לעצמי
ראיתי צילומים מאוד יפים
על היצורים המקסימים,
על הגורים של הדולפינים.
על יד הצילומים
היה כתוב באלו המילים:
“כאשר בני אדם משתמשים
את ידיהם כדי להחזיק,
ולא להרוג אחרים,
זה הגשמת אהבה אמתית”
רק מי שאוהב גם את “האני”
אוהב את העולם, את כל האנשים!
אני אוהבת אתכם חברים
תודה על כל האיחולים הנפלאים
המפרש הלבן מיותם[1]
המפרש הלבן מיותם
בערפל הים הכחלחל,
מה מחפש הוא בארץ רחוקה?
את ארצו המולדת למה עזב?..
הגלים משחקים – מאיימת הרוח,
התורן מתנדנד ווחורק, לא בטוח…
אבוי! לא אל האושר הוא משחר
וגם לא בורח מאושר!
זרם תכול מתחתיו,
מעליו קרן שמש מוזהב…
והוא, מרדן, מבקש סופה,
כאילו בסערות נמצאת השלווה!
[1] תרגום מרוסית של שיר מאת מכאיל לרמונטוב
על תפגע בי[2]
כך קורה תמיד,
בכל פעם שמתאהבת בתקווה,
בעת שממלאה את מפרשי ספינה,
ממני שחה היא.
כך קורה תמיד,
על רצוני נסתר לא להיות לבד,
אני תמיד בוכה ומשלמת מחיר יקר,
בלילות הארוכים ללא שינה.
אל תפגע בי.
כשאני מביטה מהחלון
איך שאתה עוזב אותי פתאום ,
ורק הכפור נשאר בנשמתי,
לא נתראה שוב אהובי.
אז אל תפגע בי.
עבור שהאמנתי לך תמיד,
עבור ניצוץ האושר בגורל שלי,
בגלל שזוהרו עיניך עבורי,
וגם בגלל שאהבתי אותן אני.
כך קרה תמיד,
כחולשה פירשת את אהבתי,
שוב ושוב כזר חזרת בבקרים
בטוח שבסבלנות אסבול ואקבל אני.
אבל הלילה , אל השמים אשליך את משאלתי,
סופה תכריז משם את פסק דיני,
שלא אוהב עוד לעולמים…
[2] תרגום מרוסית של שיר מאת אלה פוגצ’ובה
חלום
חלמתי בלילה דבר נפלא.
אני עומדת בחוף לבד,
מולי סלע ענק וממנו נופל
זרם מים אדיר לתוך הים.
על ידי, על החוף עומד עץ ענק,
וממנו נושרת פריחה סגלגלה,
היא יוצרת מפל אדיר נוסף
שגם הוא נכנס למי הים.
יודעת אני[3]
יודעת אני מה איתך יקירי
איבדת את עצמך, איבדת גם אותי
עזבת אותי, את חופך המבטחים ,
ולא הגעת לאחר, נתקעת….
בלעדיי לך, אהוב שלי,
העולם קטן, בודד כמו אי.
בלעדיי, אהוב של, אתה,
כציפור עם כנף אחת.
אז תחפש את עצמך אהובי,
יודעת אני שזה בכלל לא קל,
אך בטוחה שעוד תחזור אלי,
ואנו שוב נשיר ביחד.
שוב ושוב מצילה אותך,
לא יכולה, יותר לא יכולה.
אולי לשווא, אך מקווה אני,
אמתין לך עדיין על החוף שלי.
בלעדיי לך, אהוב שלי,
העולם קטן, בודד כמו אי.
בלעדיי, אהוב שלי, אתה,
כציפור עם כנף אחת.
אז תחפש את עצמך אהובי,
יודעת אני שזה בכלל לא קל,
אך בטוחה שעוד תחזור אלי,
ואנו שוב נשיר ביחד.
[3] תרגום מרוסית של שיר מאת אלה פוגצ’ובה.
השחר
השחר מגיע מהאפלה
מעורר את הים מההרדמה.
הים לא מרוצה
מסרב ושוצף,
לא מוכן להקנה
לדרישה חצופה
להתחיל את היום החדש.
“כמה טוב הוא הלילה
שקט ונעים,
שאפשר בו בנחת
להניע גלים,
לערסל כלי השיט,
האצות, הדגים,
וגם הירח והכוכבים
שבמימי משתקפים.
לילה, רוגע, שלווה…
מתנצל אני, השחר,
זה רצון שלי,
זה מה שלי מתאים.”
אך השחר משיב:
“הים העצל
תפסיק להתנצל.
תתנער, תתעורר,
אלו הם החוקים,
אלו הם התנאים
של טבע וחיים.
כוכב בודד
הים מהפנט
הגלים והשקיעה …
הכוכב הבודד
מנצנץ בצנעה
ואני אוספת צדפים בחוף
ואבנים בצורות משונות
Море завораживает
Волны и закат
Одиночные звездочки
В небе робко светят
А я собираю ракушки
И разные странные камушки
הים[4]
זורם ונוצץ, שקוף כבדולח
הים הכחלחל,
ובמרחק נצנוצי ארגמן.
רוח רועשת וחזקה
מסייעת לריצת ספינתך.
רב חובל, לפני שתפליג בשמחה
תבדוק האם הספינה שלך אמינה,
האם שלד שלה די מוצק,
האם המפרש שלם וחזק?
הים ערמומי, לפעמים
מורד ומעלה גלים גבוהים,
בכוחו נוראי מתחתית עמוקה
מעלה הוא בזעף את רגשותיו,
רותח, זועם, מתפרץ הוא בכעס,
אכזר כמפלצת הוא אז!
[4] תרגום מרוסית של שיר מאת ניקולאי יזיקוב.
מִשְׁתוֹקֶקֶת אֵלַיִךְ
(עריכה וניקוד – ענת אומנסקי)
מִשְׁתוֹקֶקֶת אֵלַיִךְ
אֶרֶץ הָאָבוֹת
חוֹלֶמֶת עָלַיִךְ
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת.
דרך הַיָם
גַלִים וְרוּחַ
שְׂאוּ נָא אוֹתִי
אֶל הַמָקוֹם הַבָּטוּחַ.
גַם בְּלֵילוֹת סוֹעֲרִים
כְּשֶׁהַצִיפּוֹרִים שׁוֹתְקוֹת
בְּאַרְצִי זוֹרֵחַ
אוֹר יְקָרוֹת.
וּתְפִילוֹתַי לִי יוֹצְרוֹת
מַלְאָךְ וְשׁוֹמֵר
הוּא יוֹצֵא לִקְרָאתִי
וּבְשֶׁקֶט אוֹמֵר:
“הָאַמִינִי בַּתְפִילוֹת,
בְּמִשְׁאֵלוֹתַיִךְ הַכֵּנוֹת
וַחֲלוֹמוֹתַיִךְ
יִפְתְחוּ לָךְ
אֶת כָּל הַחַלוֹנוֹת”.
אֵיפֹה אַתְ? אֵיפֹה?
אֶרֶץ הַחֲלוֹמוֹת?
הַדֶרֶךְ אֲרוּכָּה
וּגְדוּשָׁה זִכְרוֹנוֹת.
בִּסְפִינַת דִמְיוֹנוֹת,
מַפְלִיגָה מַהֵר מְאוֹד,
בְּנָתִיב הַתִקְווֹת
אֶל אֶרֶץ הָאָבוֹת.
עוֹד אֶזְכֶּה
בְּאוֹשֶׁר
עוֹד אֵדַע
שִׂמְחָה
וּבְבוֹא הַיוֹם
אֱמוּנתי
תִתְקַבֵּל בִּבְרָכָה.
מִשְׁתוֹקֶקֶת לְהַגִיעַ
מִתְגַעְגַעַת…
לְנַשֵׁק אֶת הֶעָפָר
בְּאַדְמָתִי לָגַעַת.
מִשְׁתוֹקֶקֶת לָאָרֶץ, מִתְגַעְגַעַת…
הנצח הכחול[5]
הים אתה שב
עם צעקות השחף,
בשיר גלישת הגלים
על הזריחה מעיד.
אותך מקבל הלב
כחברו הוותיק,
הלב הוא גם כמו שיר
אליך ממהר.
הים, אך הים,
לסלעים מסורים
רק לזמן מצומצם
את הגלים מעניק.
קח אותי גם, הים,
למרחקים,
כמפרש ארגמן
יחד אתך.
כוכבים עצובים
בחיפוש הליטוף
דרך נצח כחול
טסים אל ארצי.
והים לקראתם,
כבאגדת ילדים,
משייט אוניות
על כפיו הכחולות.
[5] תרגום מרוסית של שיר מאת גנדי קוזלובסקי.
לא נורא!
אל תהיה עצוב אף פעם,
אפילו אם אתה בצרה,
תחייך ותגיד: “לא נורא!
“אתגבר על הכל, בוודאי!”
אל תמתין לרגע המכריע,
אל תחשוב הזמן טרם הגיע,
תחייך ותגיד: “לא נורא!”
והפוך את הרגע למתאים לעכשיו.
ובמקום לבכות ולהאשים
עדיף לקחת צבעים עליזים,
לחייך, להגיד: “לא נורא!”
ולצבוע את החיים מחדש.
אם תאמר לא תמיד זה אפשר ולא קל
להתחיל את החיים מהדף החדש.
תחייך ותגיד: “לא נורא!”
כי אפשר לשנות כתב היד.
כדי לטוס בכדור מעופף
זורקים כל משקל מעודף.
תחייך ותגיד: “לא נורא!”
השתמש בכלל זה להמראה.
תחייך ותגיד: “לא נורא!”
תחייך, אל תפסיק לעולם!
אל תאמר “כך יהיו לי קמטים”…
הקמטים מופיעים במקום חיוכים.
תחייך ותגיד: “לא נורא!”
הוויכוח
השמש והים
התווכחו פעם
מה פירוש המילה
“חופש”.
השמש:
“חופש, יש בו אות ‘ש’,
עם אות זו מתחיל
הכינוי שלי.
וגם בשמי הנוסף ‘החמה’
ישנה אות נוספת
ה’ח’ של המילה.
בִּגְלַל זֶה
ה’חופש’ זה אני,
נקודה!”
הים:
“לא נכון!
איך את לא מבינה?!
האות ה’ש’
הוא הרחש של הגלים שלי!
תקשיבי: ‘ש…ש…ש…’
הקשיב להם שימי,
הילד הקטן,
שבילה בחוף הים
עם המשפחה.
הוא צחק מאושר
מתוכן השיחה
ונכנס לוויכוח
עם זה המשפט:
“המוסג ה’חופש’
זה פשוט כל כך,
זה ה’חוף’ ו’יש’
מה כאן לא מובן?”
אז שמח הים,
וגם השמש שמחה,
ומיד הם פירשו
עוד מילה.
השמש:
“אז נופש, זה הנוף
ו’יש’, גם בו אות ה’ש’,
כזכור, עם אות זו
שמי מתחיל.”
הים:
“כן, נכון!
וגם האות ה’ש’
הוא הרחש של הגלים שלי!
תקשיבי שוב: ‘ש…ש…ש…’
שירת נעמה
שבח לאל – יצאנו מצרה!
המצרים צועקים ובוכים הפעם.
ואנחנו עומדים על שפת הים
בדרך לארץ אבות העם.
ולפתע שומעים קול הרעש,
שוב אויבנו אחרינו במרדף!
מה עושים, מי עלינו יגן עכשיו?
צועקים אנו אל משה באימה.
אני נעמה, יושבת עצובה,
על חוף הים.
לא התחתנתי עד עתה,
כי פרעה איים על עתיד בני.
מתבוננת אני בגלים,
מתחננת שיסיעו אותי לארצי.
מה עושה שם נחשון בן עמינדב?
הוא התייאש? החליט לטבוע בים?
מייבבת אני: “אמא אמרה
שקשה הזיווג כקריעת הים.
מה זה? הים נבקע!
שוב השם גואל את העם!!!”
בוא, נשחק!
הים רגוע, נהדר.
בחוף הים שיחק נדב,
ושעיריו הזהובים
מרוח הם מפוזרים.
דולפין גם הוא שיחק בים.
לפתע שמש הוא ראה.
הופתע דולפין – כל כך נפלא
השמש על החוף חנתה.
מיד לחוף הוא התקרב,
והתרומם על הזנב,
ואז צחק, כי הוא הבחין
בילד, ובשעירו מדהים.
נדב זרק כדור למים,
דולפין זינק עד השמים.
שמח דולפין על המשחק
היכה כדור הוא בזנב.
כך שחקו עד השקיעה.
“שלום חבר שלי חדש,
מחר אגיע שוב לים.
אתה תגיע גם? מוסכם?!”
מגדלור
השמיים מתקדרים.
הים מגביע גלים.
מתקרבת סערה,
אך זה לא כל כך נורא.
על הסלע מגדלור,
הוא יאיר לספינות,
ינווט אותן בים,
כדי שלא יטעו בשייט.
בין מבזק למבזק
הוא שולח אות תקווה
שיגיעו המלחים
לחוף מבטחים.
ריקוד
בילדותי חלמתי חלום כל כך נשגב
על דג-לא-דג בים המורם מעל גליו,
ורוקד על ידי תזוזת הזנב,
וזורחת השמש בריקוד מעליו.
ומאז חלמתי הרבה בלילות
שאני מתרוממת מעלה ועוד,
מצמידה את הרגליים והן נעשות כה קלות,
ואני ממש כמותו מתחילה לרקוד.
לרקוד…
כן אני תמיד רוצה לרקוד,
עוד ריקוד, ועוד ריקוד, ועוד,
עד שיסתובב ראשי,
עד שיתרונן לבי,
כן אני ארקוד בלי להפסיק,
עד שכל העולם סביבי
יהפוך לאור זוהר,
כן אני ארקוד מהר, מהר!
כשגדלתי, קראתי על הדולפין,
ראיתי את תמונתו ונזכרתי בחלומי,
ראיתי איך שהוא רוקד בים מעל הגלים,
שמחתי שהחלום חצי מעצמו הגשים.
מצפה להגשמת חלקו השני,
עד אז בחלומותיי את ריקודי אמשיך.
היופי והדר
הים המדהים הזה
יש רק בארצנו, בישראל!
שקיעות וזריחות עד כדי להתפעל
אין בשום מקום אחר!
נפלאה את ארצי הקטנה,
מלוקט בך כל יופי שבעולם!
אמשיך לצייר את הנופים שלך,
ולשורר את יופייך!
שירת מרים
“ותיקח מרים הנביאה … את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ותען להם מרים שירו לה’….” (שמות).
תצאנה נשים צדיקות,
תצאנה אחרי, נשירה תפילות,
נזמר לשם הודיה
על כל הניסים שעשה,
על כל הפעמים שרחם
עלינו, על עמו הנבחר.
תצאנה לרקוד בחוף,
בשמחה נתופף בתוף,
ננגן את שירת גלי ים
שברצון הבורא עבורנו נבקע.
על כל דור ודור נתפלל
שנזכה למשיח הגואל.
את השמחה נעורר לדורות,
לגאולה הסופית אנו כמיהות,
והיא תתממש לבסוף
בזכותנו, נשים צדקניות.
אז תצאנה אחרי אחיות
בתופים ובמחולות.
תִּקְוָה
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
עֵץ אַלּוֹן עַתִּיק עוֹמֵד בָּדָד
מוּל יָם כָּחֹל, עַל גִּבְעָה.
אֶת שָׁרָשָׁיו עָמֹק מַחְדִּיר,
וּבָהֶם אוֹחֵז בָּאֲדָמָה…
כְּמוֹ הַפְּלִיטִים מִן הַגּוּשׁ,
שֶׁחִבְּקוּ אֶת אַדְמָתָם בְּעֵת הַגֵּרוּשׁ
מִבָּתֵּיהֶם, שֶׁנִּבְנוּ בְּאַהֲבָה
וְשֶׁנֶּהֶרְסוּ בְּיַד אוֹיֵב אַכְזָר.
רַק מְעַט הַפְּרָחִים שֶׁמִּסָּבִיב לָאַלּוֹן
נִשְׁאֲרוּ, פּוֹרְחִים בְּצִפִּיָּה,
בְּתִקְוָה לִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת
שֶׁל שִׁיבָה לְגִנּוֹת יָפוֹת.
כֵּן! נִזְכֶּה לָשׁוּב בְּקָרוֹב
לְחוֹפֶיהָ שֶׁל עַזָּה הַחָפְשִׁיָּה
וְנַחֲזֹר גַּם לִבְנִיָּה
שֶׁל יִשּׁוּבִים יָפִים יוֹתֵר לָרֹב.
השיר הכתום[6]
כבר יומיים בלי הפסק אני מציירת.
יש הרבה צבעים אצלי ואני בוחרת.
אצייר עולם כולו
באהוב כתום, רק בו:
כתומים השמיים, כתום גם הים.
כתומים הם הדשא, הפרחים וגם הגמל,
ואמהות הכתומות לילדיהן הכתומים
שרות בכתום רק כתומים השירים.
לביתנו בא אורח, הוא מאוד הופתע,
כשראה ציור שלי בראשו הוא נד.
הוא אמר לי: “זה השטויות,
לא יכול בכלל להיות,
לא השמיים הכתומים, ולא ים הכתום,
לא גמל כמו התפוז, ולא דשא אדום.
איפה את ראית בכלל אמהות כתומות
ששירים הכתומים לילדן שרות.
ולפתע בשמיים האירה השמש,
היא צבעה עולם כולו
כמו רציתי – בכתום!
דוד מוזר הביט סביבו
וראה אז הוא פתאום:
כתומים השמיים, כתום גם הים
כתומים הם הדשא, והפרחים, וגם הגמל.
כתומות אמהות לילדיהן הכתומים
שרות בכתום רק כתומים השירים.
את השיר הזה אני
בכל מקום אשיר .
כשאהיה גדולה גם אז
אשיר אותו תמיד.
ואפילו אם אתה גדול כבר
טוב לראות ולא מאוחר:
כתומים השמיים, כתום גם הים,
כתומים הם הדשא ,והפרחים, וגם הגמל.
כתומות אמהות לילדיהן הכתומים
שרות בכתום רק כתומים השירים.
[6] תרגום מרוסית של שיר מאת ארקדי ארקנוב.
נוֹף קָסוּם
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
יְפִי הַנּוֹף
נִשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן:
אֲגַם טָהוֹר
וְשׁוֹשַׁנּוֹת מַיִם בּוֹ;
מֵעַל הָאֲגַם
גֶּשֶׁר מְקֻשָּׁט
בְּשִׂיחַ וֶרֶד
הַמִּשְׂתָּרֵג עָלָיו.
וַעֲרָבָה בּוֹכִיָּה
עֲנָפֶיהָ הַגְּמִישִׁים
לְתוֹךְ הַמַּיִם
כְּמוֹ יָדַיִם
מַכְנִיסָה.
Красивый вид
Из моего балкона:
Озерцо чистое,
Кувшинок миллионы;
Меж берегами мостик,
Розами увит.
И ивушка плакучая
Спустила в гладь воды,
Как руки,
Стебли гибкие свои.
זקנה
(לפי צילום של שולי ספיר נבו)
להיות זקן – דבר לא קל.
לא כל אחד יכול להיות זקן.
אבל מי שמצליח במשימה,
זה נהדר, זה טוב, זה כבוד זקנה.
למרות הכאבים לא להיכנע למחלה,
לא להקשות לאחרים עם חולי,
להיות מסוגלים לשמוח בחברה,
ולבלות ולהנות יותר מקודם.
ולטייל בים עם בן הזוג נפלא
צעיר ממך רק בשנה,
תומך יותר טוב ממקל זקנה,
להתפעל ביחד מיופי הבריאה
גם אם בודד אתה, בלי אף אחד,
תהיי ראוי לשרוד את המצב.
להיות זקן מאוד קשה ללמוד,
לא כל אחד זקן יכול להיות.
להיות זקן – דבר לא קל.
לא כל אחד יכול להיות זקן.
אבל מי שמצליח במשימה,
זה נהדר, זה טוב, זה כבוד זקנה.
יש אנשים[7]
יש אנשים – “שקיעות”, יש אנשים-“זריחות”,
אלה שלא מרוצים, ואלה שקצת מוזרים,
אך אלה ה”מוזרים” תמיד הם מחייכים,
ואלה ה”שקיעות” הם בדרך כלל אומללים.
יש אנשים קרים ואיתם בכלל לא נעים.
ויש – שגם בגיל 70 בנפש צעירים,
והם בלב שמח לכולם אור מפיקים,
והאחרים לעולם לא מאירים פנים.
אבל אם לתת לאיש “שקיעה”
קצת אור שפעם לו נעלם,
ולא להאשימו שקשה לו בפנים,
אז גם הוא ירצה להאיר ולהנעים.
הרי אנשי – “שקיעות” פעם
גם הם רצו להיות באושר רב,
אך פחדו הם להביע אהבה כנה
וזו סיבה לעוקצנות וזעם.
אך כשהכרת תודה בנפש נעלמת לעולמים
גם אנשי -“זריחה” הופכים לשליליים,
הם כענן שחור את השמש מסתירים,
ואז גם השמיים זריחות לשקיעות מחלפים.
מדי פעם אני נלחצת גם, אבל יודעת
שזו היא העצבות, היא תעלם בשחר.
וגם אם מישהו יגיד עלי: “היא מוזרה…”
יש אנשים – “שקיעה” ויש אנשי – “זריחה”.
[7] תרגום מרוסית של שיר מאת אירנה סמרינה.
מסע בחלל בקליפת פיסטוק
בשוק קניתי לי
פיסטוק טעים,
בגודל מדהים.
בבית התיישבתי
בכיסא נדנדה,
על שולחן על ידי
צלחת מלאה
בפיסטוק טעים
שקניתי בשוק.
וכדי שתהיה הנאה שלמה
קראתי ספר חדש
“המסע בחלל”
שהשאלתי בספריה.
פיצחתי, אכלתי,
קראתי – צללתי
לתוך סיפור המסע,
ולבסוף נרדמתי
בנדנדה הנוחה.
חלמתי על החלל
ועלי…
היושב בקליפה,
בכובע מוזר,
וחותר, משייט,
בין כוכב לכוכב.
הִשְׁתַקְּפוּת
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים
מִשְׁתַּקְּפִים
הַשֶּׁמֶשׁ וְהָעֵצִים
הַגֶּשֶׁר, הָעֲנָנִים,
וְגַם הַשָּׁמַיִם הַתְּכֻלִּים.
אָז אֵיךְ נֵדַע
מָה מַיִם
וּמָה שָׁמַיִם?
В реке прозрачной
Отражаются
И солнце, и деревья,
И мост, и облака,
Совсем невозможно
В них различить
Где воды?
И где небеса?
מתנה מין השמיים
ההורים שזכו בילדם –
פיקדון הוא יקר עבורם,
מתנה מין השמיים,
ומביא שמחה כפליים.
והילד גודל בינתיים
בין שנה לשנה,
בין טיפול לטיול,
בין משחק ללימוד,
בין דרישות – בקשות,
בין הפחד והנחת.
ורק כאשר יהפוך
להורה הוא בעצמו
יהיה מסוגל להבין,
ובכל זאת להעריך
את העבודה הקדושה
והאחראית
של גידול בנים.
ואז יגיד:
“בידיך חמימות את ערסלת אותי אמא,
אתה שיחקת איתי תמיד אבא.
כשאני בבוקר מתעורר נזכר בכם,
כמה עצוב לי בלי ליטוף אוהב של ידיכם.
אמא ואבא, אני מתגעגע.
כל ערב נזכר בכם ובוכה.”
כמה קשה לי ללא עידוד מילותיכם,
כמה בודד אני בלעדיכם.
פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
בָּאָבִיב פּוֹרֵחַ הַדֻּבְדְּבָן.
זֶה מַרְאֶה מְיֻחָד, כַּמּוּבָן,
עָדִין, רֵיחָנִי וְחָמוּד.
פְּרִיחָתוֹ הַוְּרַדְרַדָּה
מְהַדֶּרֶת אֶת הַנּוֹף בְּכָל מָקוֹם,
וַחֲלוֹם עַל פְּרִיחָתוֹ
מְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.
Цветет весною вишня.
И это не просто красиво,
Это еще ароматно и мило,
И это совсем не излишне.
Цветенье ее розоватое
Украшает пейзажи везде.
И, цветущая вишня во сне,
Предвестник отличных вестей.
מַפָּל מַיִם
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
זֶרֶם מַיִם
שׁוֹצֵף וְגוֹעֵשׁ,
צוֹנֵחַ מִסֶּלַע,
בַּשֶּׁמֶשׁ נוֹצֵץ,
שׁוּב בַּסֶּלַע פּוֹגֵשׁ,
גַּם מִמֶּנּוּ גּוֹלֵשׁ.
עוֹד סֶלַע זָקוּף –
נְפִילָה נִפְלָאָה.
וְעוֹד, וְשׁוּב,
צְנִיחָה אַדִּירָה.
הַמַּיִם מִסְתּוֹבְבִים,
מִתְעַרְבְּלִים בְּטֵרוּף
עַד שֶׁלְּבַסּוֹף מַגִּיעִים
לִבְרֵכָה עֲמֻקָּה
וּבָהּ נִרְגָּעִים
וְשׁוֹקְטִים.
שׁוֹשָׁנָה צְחוֹרָה
(עריכה וניקוד – יהודית שבתא)
שׁוֹשַׁנָּה לְבָנָה
בַּבֹּקֶר הֵקִיצָה,
הִתְמַתְּחָה,
וּבְמַיִם זַכִּים הִתְרַחֲצָה.
הִיא שָׁטְפָה הֵיטֵב
אֶת עֲלֵי כּוֹתַרְתָּהּ,
וְרַק אַחַר כָּךְ
הִתְבּוֹנְנָה בְּבָבוּאָתָהּ.
בְּסִפּוּק הִיא הִפְטִירָה:
“טוֹב, עַכְשָׁו
אֲנִי צְחֹרָה וְיָפָה!”
אהבה נצחית
לא יכולים להיות הברבורים
ללא אהבה אחת אל השני.
ונאמנים עד תום חיים
לבן הזוג אחד ויחיד.
“תסתכלי לי בעיניים,
אני אוהב אותך, את עולמי.
אנו לנצח נהיה ביחד,
בלעדיך אין לי חיים.
חיפשתי אותך ומצאתי,
לא מוכן אותך להפסיד.
תסתכלי לי בעיניים,
אהובה שלי, את כל עולמי.”
“תסתכל לי בעיניים,
אני אוהבת אותך כפליים
שנים רק עליך חלמתי
ורק לך ייחלתי.
בלעדיך אין לי חיים,
להפסיד אותך לא מוכנה אני.
אז תבטיח להיות תמיד על ידי.
אהבה שלי, אתה כל עולמי.”
הים והשמש[10]
הים מאוהב בחמה,
השמש חושקת בים…
הגלים מענגים אותה בזריחה,
ומרוב אהבה מטביעים כמעט
כמו ביקב חלום-משאלה;
אך כשהים מתעורר בשחר –
השמש מאירה כבר!
השמש תצדיק, לא תשפוט בדין,
הים, האוהב, בה שוב יאמין…
כך תמיד היה, כך יהיה לנצח,
רק את כוחה של החמה
הים למדוד לא מסוגל.
[10] תרגום מרוסית של שיר מאת איגור סבראנין.
הים השובב[11]
למה אתה כל כך רגזן, הים?
זה בלתי אפשרי, הים, אתה שומע?
כך אי אפשר!
אתמול מאוד השתוללת,
הגבהת גלים, איימת.
אני בקשתי: -הים, תירגע, תקשיב,
הגעתי אליך רק לכמה ימים.
הרי היינו ידידים וותיקים…
אתה זוכר? אתה שומע?
אך הים התעצבן עלי עוד יותר!
והיום… היום אתה, הים, אחר.
בכל היקום אין חבר טוב ממך!
אתה משחק איתי עם גלים מלטפים,
נאנח בבושה,
ולוחש לי: “סליחה….”
[11] תרגום מרוסית של שיר מאת יורי פולקוב.
לילה סוער[12]
תהילה כאילו רק באצבע
סרבלו חול וחצץ.
ובחוזקה, כמו קונכייה,
נסגר הצי רקיע.
ואחרי הלבנה
בין צאן העניים
כאבן בדולח בהקה.
ואז רעד כל מסביב.
וכאשר נרעד גם ים,
הנשמה שמחה,
הנשמה הרנינה,
ואז חמדה את השמיים,
ונכספה לרוח חיים,
לרעם, ולנפילה.
ומה שכבר היה אצלה,
זה לא הספיק לה!
[12] תרגום מרוסית של שיר מאת איגור סבראנין.
אביב בים[13]
בסלעים נפסקו הסופות.
האוויר הוצף באור,
התיזה זוהר השמש
על המפרץ הצוהל!
היום יעבור – התעייפות בגוף,
אך מרחיקים את התשישות,
קולות חיים מתוך הנשמה,
בה מתרוננת מנגינה חדשה.
אור ירח דקיק באפלה,
החוף מעט מואר בלילה,
כמו חתלתול, הים בשקט,
על המזח מרשרש…
[13] תרגום מרוסית של שיר מאת ניקולאי רובצוב.
הנשמה שואפת[15]
מה ניתן להשוות לים לוטפני?
התזה האיטית גלי הטורקיז,
כתום של השמש, ולחשוש גלי ים,
חלומות-משאלות לרומנטיקה ואהבה…
כמה יש בזה הרגשה נפלאה!
מאותת לרצון לנפוש בים.
השכחת העבר זו מלאכה.
העבר מושך אליו בחוזקה.
בוא נשכח בעיות. נעזוב דאגות.
נאסור על עצמנו מלזכור עלבונות.
נעריך את היופי של הטבע הנצחי
עמוק נשאף את האוויר הנקי.
מי שלא היה בים, הוא פשוט לא מכיר,
עד כמה החיים מדהימים וטובים,
עד כמה נעים לו לגוף
לנוח על החול הרטוב.
והנשמה שואפת שוב ושוב
אל כוכבי שמחה וליטוף.
[15] תרגום מרוסית של שיר למשורר לא ידוע לי.
לילה בים[16]
נרגע הים בחשכה של לילה …
התעוררתי לפתע מרוב השלווה,
מסתכל בשמיים – כוכבים, כוכבים.
ואני לבד שוכב בעשבים,
עם ריח יבש וחריף…
ורק השמיים, רק ההרים,
והים, הוא מעט בהיר…
אני שואף ריחות ממרגלות ההר,
עשבי ערבה, מפרצים מלוחים.
נושם שיכרון של שקט מדהים,
לשבוע בריחות איני מצליח.
[16] תרגום מרוסית של שיר מאת סרגיי סופר.
.
הים אינו רק חלק מהטבע.
כאשר אני משוררת ומציירת אותו, אני מתארת את רגשותיי ושאיפותיי, את השלווה שהים מביא לי.
כולי תקווה שהצלחתי להראות לקורא את היופי של הים בכל הגוונים שלו. ואם הים קיבל חיות בעיניים של הקורא מהציורים והשירים שבספר, מה נעים וטוב לי!
בלה יפרה
Published: Apr 1, 2020
Latest Revision: Apr 1, 2020
Ourboox Unique Identifier: OB-761452
Copyright © 2020
Skip to content