בשיעור היום נתחיל ללמוד על מלחמת העולם הראשונה ונבנה ציר זמן כללי של המלחמה

לאחר תהליך ממושך, שכלל הסכמים, מלחמות ובריתות, הוקמה בשנת ‏1871 גרמניה המאוחדת – מדינה שאוחדה מממלכות ומנסיכויות. בראש המדינה עמדו הקיסר וילהלם הראשון והקנצלר (ראש הממשלה) אוטו פון ביסמרק.
הקמתה של גרמניה המאוחדת השפיעה על המערכת המדינית באירופה. גרמניה המאוחדת הייתה למעצמה צבאית ותעשייתית, והדבר ערער את מאזן הכוחות באירופה

לאחר הקמת גרמניה המאוחדת ניהל ביסמרק מדיניות חוץ שנועדה לבודד את צרפת באירופה ולמנוע כל אפשרות שגרמניה תיאלץ להילחם בשתי חזיתות: הן בגבולה המערבי עם צרפת הן  בגבולה המזרחי עם רוסיה.
לשם כך הוא יזם ב-1879 ברית צבאית בין גרמניה  לאוסטרוהונגריה. שתי המדינות הסכימו לעזור זו לזו אם רוסיה תתקיף אותן. כעבור שלוש שנים, בשנת ‏1882, הצטרפה לברית גם איטליה, והברית נקראה הברית המשולשת. 

הצארית, השוכנת ממזרח לגרמניה, חתמה -ב-1893 על הסכם צבאי עם צרפת הרפובליקנית, השוכנת במערב אירופה. 

שתי המדינות, השונות זו מזו במשטרן, בתפיסתן הפוליטית ובכלכלתן, התחייבו לסייע זו לזו אם גרמניה תתקיף אותן.
ברית רוסיה-צרפת עוררה חששות כבדים בגרמניה, שהייתה נתונה עתה לסכנת מלחמה בשתי חזיתות: רוסיה במזרח וצרפת במערב. 

בריטניה חששה שגרמניה תנסה לפגוע בעוצמתה, והחלה לחפש בעלות ברית. כך 
נוצרה הסכמה מדינית בין בריטניה לצרפת, ושתי המדינות חתמו ב-1904 על “ההסכמה הלבבית”. לא הייתה זו ברית צבאית, אלא הסכמה שנועדה לפתור חילוקי דעות בין בריטניה לצרפת בשאלות ההתפשטות האימפריאליסטית.
בריטניה לא ראתה את עצמה מחויבת לתמוך באינטרסים של צרפת באירופה או להצטרף לברית שכבר הייתה קיימת בין צרפת לרוסיה. עם זה, -ב-1907 חל שינוי רב חשיבות במצב המדיני באירופה, כאשר בריטניה, צרפת ורוסיה חתמו על “ההסכמה המשולשת”, שבמסגרתה הוסכם על שיתוף פעולה בין שלוש המדינות. 

בשנת ‏1905 פרץ 
סכסוך בין גרמניה לצרפת בשאלת מרוקו, שהייתה נתונה להשפעה צרפתית אבל הייתה 
עצמאית. כדי לפעול נגד צרפת, תמכה גרמניה בשליטים מקומיים במרוקו אשר פעלו נגד צרפת. 

ב-1911 החריפה גרמניה את המשבר כאשר שלחה אניית מלחמה לנמל אגדיר שבמרוקו, בטענה  שצעד זה נועד להגן על האזרחים הגרמנים במקום. למעשה גרמניה ביקשה להביע בכך תמיכה בשליטים המקומיים במרוקו, אולם עמדתה התקיפה של צרפת ותמיכתה של בריטניה בצרפת גרמו לנסיגת גרמניה. 

המתיחות הלאומית הגיעה לשיאה ברצח פוליטי.
ב-28 ביוני ‏1914 הרג גברילו פרינציפ, אזרח סרביה לאומני קנאי, בשתי יריות אקדח את פרנץ פרדיננד, יורש העצר האוסטרו-הונגרי, ואת אשתו.
יורש העצר נרצח בעת ביקור רשמי בעיר סרייבו בירת בוסניה, שהייתה באותה תקופה בשליטת אוסטרו-הונגריה. תושבי סרייבו – סלווים במוצאם האתני – אהדו את סרביה, המדינה השכנה הסלווית, שהייתה כאמור עצמאית, ולא את הקיסרות האוסטרו-הונגרית ששלטה בהם. 

ממשלת אוסטרו-הונגריה הטילה על סרביה את האשמה ברצח והציבה לה אולטימטום – התראה אחרונה, שהייתה מלווה בכמה דרישות: לפרק את הארגונים הלאומיים שפעלו שם, להטיל פיקוח על העיתונות ולאפשר לנציגי אוסטריה לחקור את הרצח. 
באולטימטום הודגש כי אם לא ימולאו הדרישות, תכריז אוסטריה מלחמה על סרביה. הסרבים הסכימו לקבל את מרבית הדרישות, פרט לראשונה, ובתגובה, ב-8 ביולי ‏1914 הכריזה אוסטריה מלחמה נגד סרביה. מערכת הבריתות החלה לפעול – ובתוך כחודש כל מעצמות אירופה היו מעורבות במלחמה. 

באוקטובר ‏1917 התחוללה ברוסיה מהפכה נוספת, ובעקבותיה חתמה רוסיה ב-3 במרס ‏1918 על הסכם שלום עם גרמניה ואוסטריה, הסכם ברסט-ליטובסק, ופרשה מן המלחמה. פרישת רוסיה מן המלחמה סייעה למדינות המרכז.

כשנתיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה, באפריל ‏1917, הצטרפה ארצות הברית למדינות ההסכמה. עד אז שמרה ארצות הברית על מדיניות ניטרלית, אולם בשנת ‏1917 החלה גרמניה במלחמת צוללות – בלא הגבלות, כנגד כל כלי שיט – ומלחמה זו הייתה אחד הגורמים אשר זירזו את כניסתה של ארצות הברית למלחמה. במהלך מלחמת הצוללות הוטבעו אניות רבות, ובכללן גם אניות אמריקניות. 

ב-9 בנובמבר ‏1918 פרצה בגרמניה מהפכה, והקיסר וילהלם השני נמלט להולנד, מדינה 
שהייתה ניטרלית במלחמה.
כעבור יומיים, ב-11 בנובמבר ‏1918, בשעה ‏11 לפני הצהריים, נחתמה הפסקת האש, ומלחמת העולם הראשונה תמה.