הכול עובר כל כך מהר, ואף אחד לא עוצר. תרימו את הראש, תצאו ממרוץ החיים,

תסתכלו על עצמכם ותראו את הטוב.

איך מתחילים יומן מסע? אם זה היה תלוי בי לא הייתי כותבת אותו בכלל. אבל זה לא תלוי בי, ובגלל זה אני עכשיו יושבת וכותבת משהו שיכול להיות יעלם בעוד כמה שנים, או אולי להפך, לא יעלם, וכשאני אסתכל עליו בעוד כמה שנים אני אצחק על הכתב או על מה שכתבתי. אז עכשיו צריך לענות על השאלה הראשונה, מה שרוב הילדים נראה לי שואלים את עצמם: על מה לכתוב? על החיים? על מה שעולה לנו לראש? זה לא קל, ולי לא עולה כלום. כשאומרים לי יומן מסע אני שומעת צרצרים בראש. נראה לי שלרוב הילדים יש על מה לכתוב, אז להם אין את הבעיה שלי. אז איך מתחילים יומן מסע?

(אורי).

אני לא ממש יודעת מה לכתוב. אני פשוט לא יודעת איך לכתוב את המחשבות והרגשות שלי מבלי להרגיש חשופה. זאת אומרת, עד עכשיו כל מה שקרה לי בראש היה שלי והוא תמיד נשאר שלי. אף אחד לא היה יכול לדעת מה אני חושבת ומרגישה, אלא אם אני בחרתי לספר לו. יומן המסע בעצם זה ההפך. זה לא לשמור את הכל לעצמך, אלא לשתף.  עצם המחשבה שעוד אנשים ידעו מה הולך אצלי בראש פשוט יגרום להכל להרגיש אמיתי ומציאותי, ליותר מאשר סתם מחשבות ורגשות שיש בי. הם יהפכו להיות חלק מעוד אנשים חוץ ממני.

רותם

הרבה אנשים אומרים שהפעם הראשונה בכל דבר שעושים היא הכי קשה, ואלו שאחריה, רק נהיות קלות יותר ויותר. אני חושב שאותם האנשים צריכים לכתוב יומני מסע… ביומן מסע הראשון שלי גיליתי די הרבה דברים שאפשר לכתוב עליהם, אבל אחרי הפעם הזאת, שאפשר לכתוב מה שרוצים, הרעיונות מתחילים להתרוקן. אני מרגיש שלמרות שזה יומן המסע השני שלי, הוא יכול להיות קשה יותר מהראשון. אחרי שכתבתי את זה, ראיתי שזה דומה למה שקורה בסדרות וספרים. כל פעם, נראה שהאתגרים הופכים חזקים יותר וקשים יותר, וכל פעם שנראה, שזהו, הם פיצחו את הפורמולה ומשם הדרך סלולה, פתאום מגיע יסוד חדש שבכלל לא חשבו עליו.

(יאיר)