פניה של ארץ ישראל בשלהי המאה ה-19

חשיבות התקופה הזאת נובעת מן העובדה שבמצבן של ערי ארץ ישראל לא חל שינוי משמעותי במשך מאות שנים עד ראשיתה של תקופה זו, חלו בתחילת המאה התשע עשרה התפתחות עיקריות בגיאוגרפיה העירונית. ראשית העיר החשובה ביותר ירושלים ושנית שש ערים בפנים הארץ( צפת, בית לחם, נצרת, טבריה, חברון ושכם). שלישית עכו, חיפה, יפו, עזה, רמלה ולוד.

ירושלים עיר שהתפתחה ביורת במאה התשע-עשרה ,חברון ושכם שכנו בעמקים צרים על דרכים ראשיות, שניהן היו מוקמות סביב מבנים עתיקים וחשובים וערים בפנים הארץ ומקומן בתוך שטחים הררים, על אף מצבן הגיאוגרפי ותנאי הסביבה השונים שבניהן נמצא דמיון מרובה אם בגודל אוכלוסין ובסוגי ענפי הפרנסה של תושביהן, הן שימשו ערי דרכים ומסחר, אך בעיקר שירתו את האזורים הכפריים סביבן, ויותר הם ישובים חקלאים גדולים.

נצרת היא עיר מקשרת בין ערי החוף, חיפה ועכו מצד אחד לבין הדרום מצד אחר. בית לחם שכנה לידה עיר חשובה כל כך ומתפתחת כירושלים.