מערת הפילים

בלי מֶלַח אין חיים.

כל בַּעֲלֵי הַחַיִים זקוקים למעט מלח.

גם הפילים זקוקים למלח, בִּלְעָדָיו הם יֶחֱלוּ ויָמוּתוּ.

הבְּעָיָה היא שהפילים אינם יכולים לקנות מלח בסוּפֶּרְמַרְקֶט.

בכל מַאֲכָל שאנו אוכלים, יש מֶלַח.

בלֶחֶם יש מלח, ביְרָקוֹת יש, ואף בפֵירוֹת.

גם הפילים מקבלים את המלח שהם זקוקים לו, מן הפֵּירוֹת ומהיְרָקוֹת שהם אוכלים, אך כַּמוּת מֶלַח זוֹ אינה מספיקה להם.

לְמַזָלָם של הפילים, המֶלַח נמצא לא רק ביָם אֶלָא אַף במִרְבְּצֵי מֶלַח ובסְלָעִים הרחוקים מהיָם.

הפילים יודעים למצוא סְלָעִים המְכִילִים מלח.

הם הולכים לסלעים האלה ומְלַקְקִים את המלח…

אבל לפילים החיים ליד הר אֶלְגוֹן, באַפְרִיקָה הַמֶרְכָּזִית-הַמִזְרָחִית, יש בְּעָיָה חֲמוּרָה.

הם יכולים למצוא את המלח שהם זקוקים לו, רק בְּמָקוֹם אחד- במְעָרַת מֶלַח הנמצאת בָּהָר.

בכל עֶרֶב, אחרי שהפילים מסיימים לִסְעוֹד את לִבָּם, הם הולכים למְעָרַת המֶלַח, כדי לִכְרוֹת מֶלַח מקִירוֹת המערה ולְלַקֵק אותו.

הפילים מְלַקְקִים מלח במערת המלח במשך עֶשְׂרוֹת אלפי שנים, דוֹר אחרי דוֹר. במשך השנים הם הֶאֱרִיכוּ והֶעֱמִיקוּ את המערה.

היום מערת המלח היא מְעָרָה ארוכה מאוד וחֲשׁוּכָה מאוד, אך הפילים ממשיכים לבוא אליה.

הם מְגַשְׁשִׁים בָּאֲפֵלָה, עד שהם מַגִיעִים לִקְצֵה המְעָרָה.

שָׁם הם ממשיכים לַחְצוֹב בהַר ולְלַקֵק מלח…