הביצה שהתחפשה

פעם הייתה ביצה שלא רצתה להיות ביצה

 מפני שלא יכלה לא לעמוד, לא לקפוץ, ולא ללכת

וכל הזמן הייתה רק מתגלגלת

פגשה הביצה בלון, אמרה לו

שנינו עגולים, בוא נתגלגל יחד

אבל הבלון היה מנופח ורודף רוח ובכלל לא רצה לענות

הוא נמשך לו למעלה ועלה ופרח לו משם והלאה

נתגלגלה הביצה לבדה וחשבה לה

מה אפשר לעשות מה עוד אפשר לנסות

פתאום היה לה רעיון נפלא

היא תתחפש למשהו אחר

התחפשה הביצה לפטרייה אומנם שמנמונת, אבל נחמדה מאוד

עמדה לה בצד קצת נפחדת.

הפטריות הביטו בה בתימהון

הפטרייה החדשה- יש לה קליפה קשה ורגל עבה, ומתנדנדת

ניסתה הביצה תחפושת אחרות.

התחפשה לסל ולשעון ולתפוח אבל, שום דבר לא הועיל.

בכל פעם הכירו אותה מיד.

גם התרנגולת הכירה אותה.

איפה היית, ביצתי שלי?

כבר מזמן רציתי לשבת עליך, לדגור, כמובן.

אמא, אינני רוצה

אמרה הדוגרת: ועכשיו את תעשי בדיוק כמו כולם. וכבר דגרה עליה.

פתאום הייתה הביצה בחום ובחושך והייתה מוכרחה להמתין.

אבל למי?

יום אחד הייתה לה הרגשה מוזרה

משהו נע בה וזז בה וזע בה, היא התרגשה

מה קורה לי, אמא?

ולא שקטה ולא השלימה.

אני כבר לא ביצה! משהו מנסה בי לבקוע, לפתוח, לפרוח!

כמובן, אמרה אמא

סוף סוף אתה אפרוח!