מפלצות

הֵן הָיוּ בְּכָל מָקוֹם. הֲכִי מְשֻׁנֶה הָיָה שֶׁאַף אֶחָד אַחֵר לֹא רָאָה אוֹתָן. חוּץ מִלוֹלִי. הִיא רָאֲתָה מִפְלָצוֹת בְּכָל מָקוֹם. כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָה עוֹד קָרְאָה לַהוֹרִים שֶׁלָהּ שֶׁיְגָרְשׁוּ אוֹתָן.

“אַבָּא! יֵשׁ לִי מִפְלֶצֶת מִתַחַת לַמִטָה! תְגָרֵשׁ אוֹתָהּ!”

וְאַבָּא הָיָה בָּא, נֶאֱנַח, יוֹרֵד עַל הַבִּרְכַּיִם, לִפְעָמִים אֲפִלוּ לוֹקֵחַ מַקֵל שֶׁל מַטְאֲטֵא, מֵזִיז אוֹתוֹ כַּמָה פְּעָמִים מִתַחַת לַמִטָה שֶׁל לוֹלִי וְאוֹמֵר: “קִישְׁטָה, מִפְלֶצֶת, קִישְׁטָה.” וְאָז הָיָה מִזְדַקֵף וְאוֹמֵר: “זֶהוּ, הִיא הָלְכָה.” אֲבָל לוֹלִי יָדְעָה שֶׁהִיא בְּסַךְ הַכֹּל עָבְרָה לָאָרוֹן.  אֵיךְ הוּא לֹא רוֹאֶה

.לְאַט לְאַט הִתְוַסְפוּ עוֹד וְעוֹד מִפְלָצוֹת

כְּשֶׁהָלְכוּ לַבְּרֵכָה, חִכְּתָה מִפְלֶצֶת בַּמַיִם הָעֲמֻקִים.

כְּשֶׁהָלְכוּ לַגִנָה, הָיוּ הַמִפְלָצוֹת צוֹחֲקוֹת מֵעַל עַנְפֵי הָעֵצִים. לִפְעָמִים גַם הָיוּ מִסְתַחְרְרוֹת בַּקָרוּסֵלָה אוֹ מְחַכּוֹת לְלוֹלִי בַּשָׁלָב הֲכִי גָבוֹהַ בַּסֻלָם.

בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא וְסָבְתָא הָיְתָה אַחַת עַל הַמַדָף עִם אֹסֶף הַבֻּבּוֹת מִכָּל הָעוֹלָם. הִיא הָיְתָה מַחְרִידָה.

וּבְכָל פַּעַם שֶׁלוֹלִי נִסְתָה לְהַסְבִּיר עַל הַמִפְלָצוֹת אוֹ לְהַרְאוֹת אוֹתָן, אַף אֶחָד לֹא רָאָה וְלֹא הֵבִין.

עִם הַזְמַן הָיוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר דְבָרִים שֶׁלוֹלִי לֹא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת. לְמָשָׁל, לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹר לִפְנֵי הַשֵׁנָה, לְהִכָּנֵס לַבְּרֵכָה אוֹ לַיָם, לַעֲלוֹת גָבוֹהַ בַּסֻלָם בְּגַן הַשַׁעֲשׁוּעִים וְעוֹד הַרְבֵּה דְבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהַמִפְלָצוֹת מָנְעוּ מִמֶנָה לַעֲשׂוֹת.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁלוֹלִי סֵרְבָה לָלֶכֶת עִם הַמִשְׁפָּחָה לַפַּארְק, אָמְרָה אִמָא אֶת הַמִשְׁפָּט שֶׁלוֹלִי שָׂנְאָה יוֹתֵר מִכֹּל: “אַתְ כְּבָר לֹא יַלְדָה קְטַנָה, לוֹלִי, אַתְ צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁמִפְלָצוֹת הֵן לֹא אֲמִתִיוֹת.”

אֲבָל הַפַּעַם לוֹלִי לֹא הִתְעַצְבְּנָה אוֹ בָּכְתָה, הִיא אָמְרָה פָּשׁוּט: “לְהֶפֶךְ, אַתְ צְרִיכָה לְהָבִין שֶׁמִפְלָצוֹת הֵן כֵּן אֲמִתִיוֹת.”

“אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לְהָבִין אִם אֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָן?” שָׁאֲלָה אִמָא.

וְאָז עָלָה בְּמוֹחָהּ שֶׁל לוֹלִי הָרַעְיוֹן הֲכִי גָדוֹל וַהֲכִי נֶהֱדָר בָּעוֹלָם: הִיא תְצַיֵר מַדְרִיךְ מִפְלָצוֹת. בִּשְׁבִיל כָּל הַמְבֻגָרִים שֶׁלֹא רוֹאִים אוֹתָן וּבִשְׁבִיל כָּל הַיְלָדִים שֶׁכֵּן רוֹאִים אוֹתָן.

בָּעַמוּד הָרִאשׁוֹן כָּתְבָה לוֹלִי אֶת הַכּוֹתֶרֶת:

מַדְרִיךְ הַמִפְלָצוֹת שֶׁל לוֹלִי

בָּעַמוּד שֶׁאַחֲרָיו כָּתְבָה:

מִפְלְצוֹת גַן הַשַׁעֲשׁוּעִים

הִיא צִיְרָה וְתֵאֲרָה אֶת מִפְלֶצֶת הַקָרוּסֵלָה שֶׁמְסוֹבֶבֶת לַיְלָדִים אֶת הָרֹאשׁ וְעוֹשָׂה בְּחִילָה. אֲבָל אָז רָצְתָה לְצַיֵר אֶת הַמִפְלֶצֶת שֶׁמְחַכָּה עַל רֹאשׁ הַסֻלָם וְלֹא הִצְלִיחָה לְהִזָכֵר אֵיךְ הִיא נִרְאֵית. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן כְּבָר לֹא טִפְּסָה עַל הַסֻלָם בִּגְלַל הַמִפְלֶצֶת הַזֹאת!

“אִמָא, מָחָר נֵלֵךְ לַגִנָה, בְּסֵדֶר?” שָׁאֲלָה.

אִמָא מְאֹד הִתְפַּלְאָה וְלוֹלִי הִסְבִּירָה לָהּ שֶׁכְּדֵי לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַמִפְלָצוֹת, הִיא צְרִיכָה לְהִזָכֵר אֵיךְ הֵן נִרְאוֹת.

כְּשֶׁהִגִיעוּ לַגִנָה, שָׁמְעָה לוֹלִי אֶת נַהֲמָתָהּ שֶׁל הַמִפְלֶצֶת כְּבָר כְּשֶׁהָיְתָה עַל הַשְׁלַבִּים הָרִאשׁוֹנִים.

“אַתְ תִפְּלִי פְּלִי פְּלִי,” הִיא אָמְרָה לָהּ מִלְמַעְלָה. בְּכָל יוֹם רָגִיל, לוֹלִי הָיְתָה מְפַחֶדֶת וּמְוַתֶרֶת, אֲבָל הַפַּעַם הָיְתָה לָהּ מְשִׂימָה. שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב הִיא הִתְקַדְמָה. רַק הֲצָצָה קְטַנָה וְדַי, חָשְׁבָה לְעַצְמָהּ. בְּבִרְכַּיִם רוֹעֲדוֹת הִיא הִגִיעָה לְרֹאשׁ הַסֻלָם וְהֵישִׁירָה מַבָּט אֶל הַמִפְלֶצֶת שֶׁחִכְּתָה לָהּ שָׁם. הָיָה בָּרוּר שֶׁהַמִפְלֶצֶת לֹא אוֹהֶבֶת שֶׁמִסְתַכְּלִים בָּהּ.

“לְכִי מִפֹּה,” הִיא אָמְרָה לְלוֹלִי, אֲבָל לֹא נִשְׁמְעָה מְאַיֶמֶת כָּרָגִיל, אֶלָא קְצָת עֲיֵפָה. לוֹלִי הִסְתַכְּלָה בָּהּ שׁוּב וְיָרְדָה בִּזְהִירוּת אֶת כָּל הַדֶרֶךְ לְמַטָה בִּתְחוּשַׁת נִצָחוֹן.

לִפְנֵי שֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה עָלְתָה לוֹלִי עַל הַנַדְנֵדָה כְּדֵי לִרְאוֹת כְּמוֹ שֶׁצָרִיךְ אֶת מִפְלֶצֶת הַנַדְנֵדוֹת הָאֲיֻמָה, שֶׁמְאַיֶמֶת לְהַשְׁלִיךְ מֵעָלֶיהָ אֶת הַיְלָדִים בִּתְנוּפָה.

בַּבַּיִת, אַחֲרֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב, יָשְׁבָה לוֹלִי לְיַד שֻׁלְחַן הַמִטְבָּח, צִיְרָה אֶת שְׁתֵי הַמִפְלָצוֹת וְכָתְבָה עֲלֵיהֶן תֵאוּר קָצָר. אַחַר כָּךְ הִיא הֵכִינָה שַׁעַר:

מִפְלְצוֹת הַמַיִם

הִיא תִצְטָרֵךְ לִמְצֹא דֶרֶךְ לִפְגֹשׁ אֶת מִפְלֶצֶת הַיָם וְאֶת מִפְלֶצֶת הַבְּרֵכָה.

וְאָז הִתְעַיְפָה וְהָלְכָה לִישֹׁן.

אֲבָל לִפְנֵי שֶׁנִרְדְמָה, בִּקְשָׁה מֵאַבָּא שֶׁיְכַבֶּה הַפַּעַם אֶת הָאוֹר. כְּדֵי לְצַיֵר מָחָר גַם אֶת הַמִפְלֶצֶת שֶׁמִתַחַת לַמִטָה, הִיא צְרִיכָה לְהִזָכֵר אֵיךְ הִיא נִרְאֵית.

לְמָחֳרָת, עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָצְאָה מֵהַבַּיִת, הִסְפִּיקָה לְצַיֵר אֶת מִפְלֶצֶת הַשֵׁרוּתִים. זֹאת שֶׁעוֹשָׂה אֶת הָרַעַשׁ הַמַחְרִיד כְּשֶׁמוֹרִידִים אֶת הַמַיִם.

הַמִפְלָצוֹת, לְעֻמַת זֹאת, לֹא הָיוּ מְרֻצוֹת אוֹ שְׂמֵחוֹת. הֵן לֹא אָהֲבוּ שֶׁמִסְתַכְּלִים לָהֶן יָשָׁר בָּעֵינַיִם. מִפְלָצוֹת מִטִבְעָן אוֹהֲבוֹת לְהִתְחַבֵּא. זֶה לֹא בִּגְלַל שֶׁהֵן בַּיְשָׁנִיוֹת אוֹ מַשֶׁהוּ כָּזֶה, הֵן פָּשׁוּט יוֹתֵר מַפְחִידוֹת כְּשֶׁלֹא מַמָשׁ מִסְתַכְּלִים עֲלֵיהֶן.

הַמִפְלָצוֹת שֶׁל לוֹלִי עָשׂוּ כִּנוּס חֵרוּם וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֵלֶיהָ מִפְלֶצֶת חֲדָשָׁה. מִפְלֶצֶת שֶׁתֵשֵׁב לָהּ עַל הַכָּתֵף בִּזְמַן שֶׁהִיא מְצַיֶרֶת אֶת “הַמַדְרִיךְ לְמִפְלָצוֹת” וְתִלְחַשׁ לָהּ דְבָרִים מַעֲלִיבִים בָּאֹזֶן.

וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁיָשְׁבָה לוֹלִי לְצַיֵר אֶת הַמַדְרִיךְ שֶׁלָהּ (הִיא בְּדִיוּק עָבְדָה עַל הַמִפְלֶצֶת בַּבַּיִת שֶׁל הַשְׁכֵנָה. הִסְתַבֵּר שֶׁהִיא דוֹמָה לְכֶלֶב דֵי קָטָן), הוֹפִיעָה פִּתְאוֹם הַמִפְלֶצֶת הַחֲדָשָׁה וְאָמְרָה לָהּ: “זֶה בִּכְלָל לֹא דוֹמֶה.”

לוֹלִי הִפְסִיקָה לְצַיֵר וְהַמִפְלֶצֶת הִמְשִׁיכָה לִלְחֹשׁ: “כֻּלָם יִצְחֲקוּ עָלַיִךְ. אֵיזוֹ יַלְדָה בְּגִיל בֵּית סֵפֶר רוֹאָה מִפְלָצוֹת? גִיחְגִיחְגִיחְ.”

“אַתְ מְצַיֶרֶת פָּשׁוּט מַחְרִיד,” הִמְשִׁיכָה הַמִפְלֶצֶת, וְלוֹלִי הֶאֱמִינָה לָהּ, סָגְרָה אֶת הַמַחְבֶּרֶת בַּחֲבָטָה, הִכְנִיסָה אוֹתָהּ לַמְגֵרָה הַחֲשׁוּכָה וְהָלְכָה לְצַחְצֵחַ שִׁנַיִם. הִיא הִשְׁתַדְלָה לֹא לְהִסְתַכֵּל בַּחוֹר שֶׁבַּכִּיוֹר, כִּי שָׁם חִכְּתָה לָהּ מִפְלֶצֶת הַבִּיוּב הָאֲיֻמָה.

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָה יָמִים רָצְתָה לוֹלִי לַחְזֹר לַעֲבֹד עַל מַדְרִיךְ הַמִפְלָצוֹת שֶׁלָהּ, אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּתְחָה אֶת הַמְגֵרָה, רָאֲתָה צְלָלִית שֶׁל הַמִפְלֶצֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁרָבְצָה עַל הַמַחְבֶּרֶת. הִיא הָיְתָה מְרִימָה אֶת הָרֹאשׁ, מְלַחְשֶׁשֶׁת: “לֹא כְּדַאי…” וְזֶה הָיָה מַסְפִּיק. לוֹלִי הָיְתָה סוֹגֶרֶת אֶת הַמְגֵרָה וּמוֹצֵאת מַשֶׁהוּ אַחֵר לַעֲשׂוֹת.

עֶרֶב אֶחָד שָׁאֲלָה אוֹתָהּ אִמָא: “מָה קוֹרֶה עִם מַחְבֶּרֶת הַמִפְלָצוֹת שֶׁלָךְ? אֲנִי כְּבָר סַקְרָנִית.”

“הִפְסַקְתִי עִם זֶה,” אָמְרָה לוֹלִי. “זֶה לֹא הָיָה טוֹב.”

“מִי אָמַר?”

“אֲנִי אוֹמֶרֶת… כְּלוֹמַר, מִפְלֶצֶת הַמַחְבֶּרֶת אוֹמֶרֶת,” עָנְתָה לוֹלִי בְּכֵנוּת.

“מְעַנְיֵן,” אָמְרָה אִמָא. “יֵשׁ מִפְלֶצֶת שֶׁמַפְרִיעָה לָךְ לְצַיֵר מִפְלָצוֹת.”

“כֵּן.”

“אָז כְּדַאי שֶׁתְצַיְרִי אוֹתָהּ, לֹא? וְאוּלַי אֲפִלוּ תִכְתְבִי עָלֶיהָ סִפּוּר קָצָר,” הִצִיעָה אִמָא.

“הִיא לֹא תֹאהַב אֶת זֶה,” אָמְרָה לוֹלִי.

“בְּדִיוּק,” אָמְרָה אִמָא.

לוֹלִי פָּתְחָה אֶת הַמְגֵרָה בְּאֹמֶץ.

“בִּשְׁבִיל מָה לָךְ?” נָהֲמָה הַמִפְלֶצֶת. “מִמֵילָא יֵצֵא לָךְ מְכֹעָר…”

לוֹלִי שָׂמָה אֶת הַמַחְבֶּרֶת עַל הַשֻׁלְחָן וּפָתְחָה אוֹתָהּ. הַמִפְלֶצֶת הִתְיַשְׁבָה לָהּ עַל הַכָּתֵף.

“לֹא עָדִיף שֶׁתִרְאִי טֵלֵוִיזְיָה?” הִיא הִצִיעָה. “נִרְאֶה לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר כֵּיף. וּפָחוֹת מְעַיֵף.”

לוֹלִי הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ וְהִבִּיטָה יָשָׁר בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַמִפְלֶצֶת.

“בַּחַיִים לֹא תַצְלִיחִי לְצַיֵר יְצוּר מֻרְכָּב כָּמוֹנִי,” אָמְרָה הַמִפְלֶצֶת בְּבוּז.

אֲבָל לוֹלִי לָקְחָה אֶת הַצְבָעִים וְצִיְרָה אוֹתָהּ. הֲכִי מְדֻיָק שֶׁיָכְלָה. אַחַר כָּךְ הִיא כָּתְבָה עָלֶיהָ סִפּוּר. וְזֶה, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, הַסִפּוּר הַזֶה.