פרק ראשון – ״אני ומשפחתי״

על עצמי

שמי עמית קורן, נולדתי בישראל בבית החולים בלינסון בפתח תקווה ביום שבת ה- 12/5/2007 בשעה 8:00 בבוקר, והתאריך העברי הוא כ”ד באייר התשס”ז.

נולדתי במשקל 2.711 ק”ג  ובגובה ממוצע. אמי מספרת שמהר מאוד עליתי במשקל והייתי תינוק שמנמן ומתוק.

הורי בחרו לקרוא לי בשם עמית לאחר שאחי הגדול גל קרא לי במשך 9 חודשי ההריון של אמי בשם זה ואמר שהוא בחר את השם של אחיו. הורי שכבר התרגלו לשם זה במשך תקופת ההריון וחשבו שזה שם יפה, החליטו לקרוא לי בשם עמית.

משמעות השם עמית זה “חבר” ובשפה ההודית משמעות השם היא “אין סוף”.

כינויים בהם משפחתי מכנה אותי הם: “תות” ו”תיתי”.

משפחתי ואני  

במשפחה שלי מאוד אוהבים לטייל בטבע, בבוסטון היינו נוסעים להמון טיולים ועושים קמפינג, הייקינג וטיולים אתגריים כמו סנפלינג, ראפטינג, אומגות ועוד.

 בכל יום הולדת של מישהו מהמשפחה אנחנו אוהבים ללכת למסעדה,

אנחנו אוהבים מאוד לעשות סקי בחורף, והיינו נוסעים כמעט כל סופ”ש לאתר סקי שקרוב לביתנו.

עד שנסענו לבוסטון, כל יום שישי היינו מתארחים אצל סבא וסבתא שלי מצד אבי וכל יום שבת היינו מתארחים אצל סבא וסבתא מצד אמי. בחגים היינו תמיד חוגגים אצל סבי וסבתי בכל שנה מצד אחר, ולפעמים כולם ביחד. בשש השנים שחיינו בבוסטון היינו חוגגים את החגים עם משפחות של חברים.

אמי מבשלת מאכלים מצריים שסבתא רבתא לילי הייתה מכינה, וגם סבתא אמי מכינה אותם.

אני מאוד אוהב את המטבח המצרי.

 אירועים היסטוריים במהלך החיים שלי

 2007 – 29/6/2007 החל להמכר בארה”ב האייפון הראשון

 2011 – דרום סודאן מקבל עצמאות

 2011 – אוסאמה בן לאדן מת

 2011 – גלעד שליט שוחרר הביתה לישראל לאחר חמש שנות שבי שהוחזק ע”י החמאס

 2014 – היעלמות המטוס המלזי – טיסה 370 של מלזיה איירלינס שיצאה ממלזיה לביג’ינג שבסין לא הגיעה ליעדה. עקבות המטוס נעלמו ולא היה ברור מה עלה בגורלם.

 2014 – התפרצות גדולה של נגיף האיבולה במערב אפריקה שנמשכה שנתיים עד   2016 וגבתה חייהם של 11,315 אנשים מתוך 28,616 שנדבקו במחלה.

 2014 – מבצע צוק איתן: החל ביוני 2014 בו נחטפו שלושת הנערים נפתלי פרנקל,אייל חפר וגיל-עד שער. ע”י מחבלים פלסטינים מהם ביקשו טרמפ באיזור גוש עציון. לאחר מציאת גופות הנערים פרץ מבצע צוק איתןשנחשב לאחד המבצעים הנרחבים ביותר של צה”ל.

 2016 – הנשיא דונלד טראמפ נבחר להיות נשיאה ה 45 של ארה”ב.

אנו מתבגרים

אני חושב שבר מצווה מתייחס לזמן שבו ילד הופך לגבר. יש לי עוד הרבה זמן עד הבר מצווה אז עדיין לא התחלתי לחשוב על זה אבל אם אני צריך להגיד משהו אז אני אגיד שאני מתרגש וקצת לחוץ מזה כי אני לא יודע טוב עברית. 

תחומי העניין שלי הם מדעים, ספורט, עימות/דיון. בעתיד הייתי רוצה להיות מדען, עורך דין ושחקן כדורסל. 

אני זוכר את עצמי 

אני זוכר את היום הראשון בביה”ס בבוסטון, בכיתה א’, לא ידעתי איך לתקשר כי כולם דיברו באנגלית, קיבלתי קלפים עם תמונות כדי לתקשר עם המורה שאני צריך ללכת לשירותים, לשתות, לאכול וכדו’.

אני זוכר את הפעם הראשונה שעשיתי סקי בגיל 6 בבוסטון, גם שם לא ידעתי עדיין אנגלית, והבנתי את הוראות המדריך ע”י תנועות והדגמות בלבד. למרות הקושי בשפה, נהנית מאוד מהסקי והפכתי להיות גולש ממש טוב. היה לי חבר שגם שמו הוא עמית וגם הוא לא ידע אנגלית ולכן הוא ואני היינו כל הזמן ביחד ועזרנו אחד לשני.

מבחינה מוטורית הורי מספרים שלא התהפכתי עד גיל די מאוחר מרוב שהייתי שמנמן, אבל בגיל שנה ושלושה חודשים התחלתי ללכת, והייתי תינוק מאוד חייכן וכל הזמן התגלגלתי מצחוק. הייתי תינוק רגוע ושליו שכמעט ולא בוכה, 

המילה הראשונה שלי הייתה אבא. מאוד אהבתי לשיר ולשחק בלגו. המאכל שהכי אהבתי לאכול בתור ילד קטן היה פסטה ושעועית ירוקה.

המשפחה הגרעינית

אחים ואחיות

אחי הגדול – גל

אחי גל נולד ב 19 ליולי 2003. יש ביננו הפרש של ארבע שנים.

אחי אוהב מאוד ספורט ושיחק בענפי ספורט רבים כמו: ג’ודו, בייסבול, פוטבול, הוקי קרח, כדורסל וכדורגל.

הספורט הוא משהו ששנינו מאוד אוהבים ומחבר ביננו. אנחנו אוהבים לצפות במשחקי ספורט ביחד, במיוחד במשחקים של הסלטיקס (קבוצת הכדורסל של בוסטון) ושל הפטריוטס (קבוצת הפוטבול של בוסטון). בבוסטון היינו הולכים לראות את המשחקי כדורסל של הסלטיקס ביחד וגם את המשחקים של הברואינס (קבוצת ההוקי של בוסטון).

חוץ מזה שנינו מאוד אוהבים לעשות סקי, והיינו נוסעים לסקי ביחד כמעט כל סופ”ש בבוסטון.

אנחנו אוהבים מאוד להרביץ ולעצבן אחד את השני וברור שהוא תמיד מנצח. אני כבר מחכה להיות גדול מספיק כדי להחזיר לו.

גל אח מעצבן אבל הוא לפעמים גם אח מאוד טוב כי הוא דואג לי ומשחק איתי כדורסל.

גל ילד מאוד תחרותי, מצחיק, חכם ודואג.

אחותי הקטנה – נועה

נועה אחותי הקטנה נולדה ב 30/7/2012 והיא היום בת שבע.

נועה קטנה ממני בחמש שנים, ולמרות שיש ביננו הפרש שנים גדול אנחנו משחקים המון ביחד ומאוד אוהבים אחד את השניה.

אני אוהב לדבר עם אחותי, לשחק איתה במשחקי קופסא ולפעמים גם לעצבן אותה, כמו שהיא מעצבנת אותי.

אחותי תמיד דואגת לי, אפילו שאנחנו רבים, אם אמא שלי תכעס עלי היא יכולה לבכות ולהגן עלי ולהגיד שלא עשיתי לה כלום.

בבוסטון למדנו באותו ביה”ס והיינו הולכים כל יום ביחד לביה”ס.

כשאחותי הייתה פוגשת אותי בביה”ס היא תמיד ממש שמחה לראות אותי.

אחותי ילדה שמחה שאוהבת לשיר ולרקוד, ולשמוע הרבה מוזיקה שאותי משגעת.

אחותי רוקדת בלט הרבה שנים ולפעמים אני נאלץ לראות אותה מופיעה בהופעות מחול.

אחותי מאוד רגישה ונעלבת בקלות, אז אני נזהר לא להעליב אותה.

ההורים שלי

איך הורי נפגשו:

לאמא ואבא שלי הייתה חברה משותפת בשם הילה.

הילה אמרה לאמי שהיא חייבת להכיר לה מישהו שנראה לה שמאוד יתאים לה.

אמא שלי לא הסכימה לצאת איתו ל”דייט” לבד והילה ארגנה מפגש של חברים שאמא שלי ואבא שלי יפגשו.

הם הלכו ביחד לסרט ואחר כך יצאו לבית קפה.

אחרי הפגישה הזאת, אבא שלי יצר קשר עם אמא שלי והם נפגשו רק בסופי שבוע כי שניהם היו בצבא. אמא גרה באלפי מנשה ואבא בהוד השרון. 

שהשתחררו מהצבא ואחרי 4 שנות חברות הם החליטו להתחתן. הם עברו להתגורר בהוד השרון ושם הקימו את המשפחה. 

בדף הבא- תמונות מהחתונה של הורי.

אבא איתי

אבי איתי נולד בשנת 1978 בחודש מרץ בחג הפסח בבית היולדות של בית חולים מאיר בכפר סבא. לא הייתה סיבה מיוחדת לשם שבו בחרו לקרוא לו- איתי, פשוט סבא וסבתא אהבו את השם. אבי הוא הבכור משלושת אחים, ואחיו הצעירים הם אילון ועמרי.

למרות שבתור ילד לא אהב לאכול ותמיד היה צריך להכריח אותו לאכול אבא התפתח מוטורית מאוד מהר והתחיל ללכת לפני גיל שנה. סבא וסבתא מספרים כי בגלל שאבא התחיל ללכת בגיל מוקדם ובגלל שהיה ילד שובב הוא הצליח להגיע לכל מקום ולעשות נזקים בכל הבית.

המשפחה של אבי היא ממקימי הוד השרון והתגוררו מאז ועד היום בעיר. שאבי היה צעיר, הוד השרון הייתה עיר צעירה וקטנה, לא צפופה, עם הרבה שטחים חקלאיים. אבי היה אוהב ללכת לטיולים עם הוריו בין הפרדסים ולקטוף פרי הדר ותותים. הבית של סבא וסבתא בהוד השרון היה בשכנות לבית סבתא רבתא וסבא רבא שלי, דבורה ז”ל וצבי ז”ל.

אבא מספר שהיה אוהב ללכת לבקר את סבתו ולשחק איתה משחקי קופסא. בגלל שסבתי בת חן הייתה במהלך תואר ראשון באוניברסיטה שאבי נולד, שתי הסבתות, דבורה ומריים דאגו לטפל באבא. סבתא סיפרה שאבא החל לדבר בגיל מוקדם ואחת המילים הראשונות שאבא ידע להגיד זה “אמא באוניברסיטה”.

מגיל מאוד צעיר אבי התחיל לשחק כדורגל וניתן לראות בתמונות מגיל 3 אוחז בשני כדורים. שאבי היה צעיר לא היו מחשבים וטלפונים ניידים והוא מספר שהיה כל היום מבלה במגרש הכדורגל. למרות שהקדיש את רוב היום לאימונים, אבי היה גם תלמיד מצטיין ולא זלזל בלימודים. האהבה לכדורגל לא פסקה והוא שיחק בכל קבוצות הילדים של הפועל כפר סבא עד שהגיע לשחק בקבוצת הבוגרים בליגת העל. בשלב זה שהכדורגל הפך להיות מקצועני, אבי היה ספורטאי מצטיין בצבא והשתייך לסגל נבחרת ישראל עד גיל 21. כספורטאי מצטיין אבי שירת בחיל המשטרה הצבאית בבסיס בה”ד 21 בבית ליד. מהפועל כפר סבא, אבי עבר לשחק במכבי חיפה ולאחר מכן בעירוני ראשל”צ. בעקבות פציעה קשה בברך בזמן משחק כדורגל נאלץ אבי לפרוש בגיל 23.

בעקבות הפציעה, אבי החליט לעשות שינוי קריירה ולעבור לעסוק באהבה השנייה שלו לאחר הכדורגל- אהבה למדע. את האהבה למדע קיבל מסבתא חני שהייתה גם היא מדענית ומורה לביולוגיה בהמשך. אבי סיים תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן תואר שני ודוקטורט במכון וויצמן. בדומה לכדורגל שדורש הרבה התמדה, מחשבה קדימה, תכנון מהלכים ורעיונות גם במדע אבא מצא את מקומו ומאוד אוהב את מה שהוא עושה. במעבדה אבי מתכנן ומבצע ניסויים וחוקר את מחלת הסרטן וכיצד ניתן לרפא אותה. כשמתאפשר אבא לוקח אותי ואת אחי ואחותי למעבדה ומסביר לנו על הניסויים שלו ומראה לנו את הצלחות שהוא מגדל תאים סרטניים.   

בין הכדורגל להשלמת לימודי הדוקטורט אבא פגש באימי אפרת והם התחתנו בשנת 2002, ובחרו לגור בהוד השרון ולהקים את המשפחה בעיר.  

בגיל 35 בעקבות לימודי פוסט דוקטורט של אבי עברה משפחתי לבוסטון. התגוררנו שם 6 שנים עד שאבי סיים את לימודי הפוסט דוקטורט. בשנת 2019 חזרנו להוד השרון ואבי התחיל לעבוד באוניברסיטת בר אילן כראש קבוצה ופרופסור מתחיל.

אמא אפרת

אמא שלי נולדה ב 2/12/1978 בבית היולדות כפר סבא.

סבא שלי מאוד אהב את השם אפרת ולכן החליטו לקרוא לה בשם זה. 

אמא שלי היא הבכורה מבין שלושה ילדים ויש לה אח ואחות גלעד ומיכל. היא גדלה בעיר כפר סבא ובגיל חמש עברה לאלפי מנשה.

אמא שלי בילדותה אהבה מאוד אומנות, רקדה בלט וג’אז והשתתפה בלהקה של היישוב שגדלה בו באלפי מנשה, וסיפרה שאחת החוויות שהיא זוכרת במיוחד הייתה הנסיעה שלה עם הלהקה של היישוב להופעה בגרמניה במסגרת חילופי משלחות נוער, ומאוחר יותר הגיעו ילדים גרמנים להתארח בביתה.

היא זוכרת במיוחד את שיעורי האומנות המיוחדים שהשתתפה בהם, המורה שלהם לקחה אותם הרבה לטבע והם היו מציירים ומפסלים בטבע. אמא שלי גם למדה לנגן בפסנתר והופיעה בקונצרטים.

אבא של אמא שלי (סבי יובל) היה איש קבע בנחל והרבה להיעדר מהבית, ואמא שלי מספרת שהיא ואחותה הקטנה היו ישנות עם אמא שלהן (סבתא שלי) במיטה שלה. היא הייתה ועדיין קשורה מאוד לאחיה והייתה מבלה איתם המון בילדותה.

הם היו מטיילים הרבה בארץ ועושים קמפינג ובמיוחד אמא שלי זוכרת את הנסיעות לאילת בארבע בבוקר כי סבא יובל מאוד אוהב זריחות והיה נוהג להעיר אותם מוקדם כדי להספיק לראות את הזריחה בכל מיני אתרים. כשהייתה בת עשר נולד אחיה הקטן גלעד והיא טיפלה בו הרבה ושיחקה איתו המון. עד היום היא ואחיה חברים מאוד קרובים.

לאמא שלי יש שמונה בנות דודות מצד אבא ועוד שתי בנות דודות מצד אמא. אח של אמא, גלעד הוא הבן היחיד בין כל הבנות. אמא שלי מספרת שהרבה פעמים הייתה הולכת לסבתא שלה יעל (סבתא של אמא שלי מצד אביה) עם כל בנות הדודות וסבתא שלה הייתה ממלאה להם בריכה בחצר והם היו נהנות מאוד ביחד.

סבתא יעל הייתה מגיעה לטפל באמא שלי ואחיה פעם בשבוע ותמיד מכינה שניצלים טעימים ופסטה. היא הייתה אוהבת לבלות איתם מחוץ לבית ותמיד לקחה אותם לכל מיני מקומות. סבא צבי (סבא של אמא שלי מצד אביה) היה נוהג לקחת את אמא שלי ובנות הדודות האחרות לטיולים בטרקטור שלו במושב צופית, והוא היה מסגר אז הכין גם אומגה ארוכה בחצר ביתם וגם בנה נדנדה ענקית שתמיד היה מנדנד את כל הבנות דודות ביחד.

חוץ מזה הוא למד לנגן במפוחית בשואה (הוא ניצול שואה) והוא היה יושב ומנגן לאמא שלי ובנות הדודות האחרות המון שירים במפוחית.

סבתא לילי וסבא ניסים (סבא וסבתא של אמא שלי מצד אמה) גרו ממש על ידה בכפר סבא והבניין שלהם היה צמוד לגן הילדים שאמא שלי למדה בו, הם היו מבקרים אותה בהפסקות ולוקחים אותה הרבה פעמים אליהם הביתה. סבתא לילי בישלה המון אוכל מצרי טעים ותמיד דחפה אוכל ועוגות ועוגיות טעימות לאמא שלי ואחיה. 

אמא שלי שירתה בצבא כמורה חיילת לילדים שהוצאו מהבית שלהם ע”י צו של בית משפט. אמא מספרת שזאת הייתה תקופה מאוד מאתגרת והילדים האלה מאוד ניקשרו אליה והיא אליהם. פעם ראשונה בחייה שנחשפה לסיפורים כאלה ולילדים שגדלו בצורה מאוד שונה ממנה.

אמא שלי למדה פסיכולוגיה באוניברסיטה ועבדה באמדוקס (חברת הייטק) במשך 13 שנים ואז עברנו לבוסטון, שם עבדה בקונסוליה הישראלית חמש שנים.

סבים וסבתות שלי

סבא יוסי

סבי יוסי נולד בשנת 1952 בבית היולדות בכפר סבא. גר מאז ומתמיד בהוד השרון. בילדותו היה שובב מאוד ואהב לשחק ברחוב. לסבא יוסי אח, יהודה, הגדול ממנו ב11 שנים. אמו דבורה דאגה לחינוכו ואביו צבי שהיה חוזר מאוחר בלילה מעבודתו בתל אביב היה “מקלקל את החינוך” שלו ע”י מתנות מפנקות. בילדותו גר בסמוך לבני הדודים שלו והיה בחברות טובה איתם. המשחק האהוב עליהם היה מחבואים בפרדס. בפרדס מאחורי הבית היו עצי פרי וכוורות דבורים. סבא היה עובד בפרדס ודואג להשקות אותו בצינורות ברזל ארוכים וכבדים. פעם סבא מצא נחש בתוך הצינורות של ההשקיה! סבא והחברים אהבו לעשות תעלולי רחוב כמו לגלגל צמיג במרכז הכביש ולראות מה קורה למכוניות שמגיעות ממול ופוגשות בצמיג מתגלגל לעברן. סבא אהב גם לטייל בשדות החקלאיים ולקטוף סברסים אפילו אם זה הסתיים בידיים מלאות בקוצים. כדי להרוויח כסף לבזבוזים סבא היה אוסף בוטנים במטע של השכנים.

בדומה לאבא שלי גם סבא יוסי לא היה אכלן גדול ואמא שלו הייתה רודפת אחריו עם אוכל כדי להאכיל אותו. סבא למד בבית ספר יסודי שפרינצק בהוד השרון ואחר כך בתיכון כצנלסון בכפר סבא שם הכיר את חבריו ששמר איתם על קשרים טובים עד היום.

כדי להגיע לתיכון רכב סבא כל יום על אופניים עם החבר הטוב שלו וכל הדרך דיברו על לימודים והתכוננו למבחנים. בתיכון שיחק כדורגל בנוער של כפר סבא  והתעמל בהתעמלות קרקע בהפועל כפר סבא .הוד השרון נקראה מגדיאל ולא היה בה תיכון.

אחיו יהודה היה טייס בחיל האוויר וגם סבא רצה להיות טייס קרב. יום אחד בזמן הפסקה בבית ספר, יהודה עבר עם המטוס מעל הבית ספר וכתב באוויר את השם יוסי וזו היתה חוויה מאוד מיוחדת שמשכה תשומת לב וכל תלמידי בית הספר היסודי יצאו לראות את זה.    

לאחר התיכון התגייס סבא לחיל האוויר והצטרף לקורס טייס אך לא סיים אותו והמשיך לשרת בחיל האוויר. כשהשתחרר מהצבא התחיל לעבוד בארקיע ועבד שם שנים רבות בהנאה רבה ובמסירות כקצין מבצעים עד הפרישה לפנסיה השנה (2020).

סבא פגש את סבתא שהייתה חיילת והתאהב בה והם התחתנו בשנת 1977 ואבא איתי נולד שנה אחרי החתונה ב1978.

סבא שלי כל הזמן מאוד אוהב לארח אותי. הוא גר ליד החטיבה ואני אוהב לבוא לבקר אותו ואת סבתא אחרי הלימודים. בארון במטבח יש מלא ממתקים ובמקפיא יש ארטיקים- אני קורא למטבח שלו הקיוסק של סבא יוסי.

אני אוהב אותו כי הוא תמיד מוצא דרך להצחיק אותי ולשמח אותי.

סבתא בת חן

סבתי בת חן  נולדה בשנת 1957 בבית היולדות בכפר סבא. שמה היה בת חן רגב ושם החיבה שלה היה חני. בילדותה היא  גרה ברמת גן, ובתיכון עברה המשפחה שלה לפתח תקווה. לאחר שנישאה בגיל 20 לסבא יוסי עברה להוד השרון. בגיל בית ספר יסודי  (עליות) הייתה חברותית מאוד וכל אחר הצהרים לאחר הכנת השיעורים, הייתה יורדת לרחוב ומשחקת עם חברים 5 אבנים, מחניים, תופסת ומחבואים גם בפרדסים בסביבת ביתה. סבתא הייתה תלמידה טובה מאוד ואהבה מאוד להכין שיעורים בספרייה ששם פגשה חברים והכינה שיעורים ביחד איתם. בכיתה ד’ הצטרפה לתנועת הצופים ואהבה מאוד גם את הפעולות וגם את הטיולים וגם את ההליכה ביחד עם החברים מהצופים כדי לאכול סביח ופלאפל במוצאי שבת. לסבתא בת חן אח צעיר ממנה בשנתיים ששמו ניר ואחות שצעירה ממנה ב12 שנים ששמה טל .אמה שלה (מרים) היתה עקרת בית וידעה להכין אוכל מאוד טעים שסבתא אהבה מאוד והיזדרזה לחזור מבית הספר כדי לאכול אותו חם וטרי. אמא שלה מרים אהבה מאוד את הטבע והצמחים ובעלי החיים ולכן היא יצאה עם הילדים שלה לטיולים רבים בטבע ואימצה בעלי חיים כמו אפרוח או כלב.

אמא שלה אהבה מאוד לקרא סיפורים ושירים וכך למדה סבתא שלי בת חן לאהוב ביולוגיה, בעלי חיים וסיפורים. אבא של סבתא בת חן, אריה , ידע טוב מאוד מתמטיקה ופיסיקה. הוא אהב מאוד ללמד אותה את המקצועות הריאלים ולעזור לה להכין שיעורי בית.

בת חן למדה בלט ומוסיקה בגיל צעיר ואהבה מאוד לשחק במסיבות הסיום בכל שנה בבית הספר היסודי. כשהיתה בת חן בתיכון “אחד העם” בפתח תקוה, המשיכה להיות תלמידה טובה וחרוצה אך באותה תקופה של גיל ההתבגרות ,היתה עסוקה גם בריקודים סלוניים והיה לה אוסף גדול של תקליטים וקלטות שאותם נהגה לקחת בימי שישי למסיבות בבתים של החברים שלה. בחופש הגדול היא נהגה לעבוד ולהרוויח כסף כדי לממן את לימודי רישיון נהיגה והייתה הראשונה מהכיתה שלה שהוציאה רישיון נהיגה. לסבתא היה חבר במשך 3 שנים מכיתה י’ והוא למד בכיתה י”א. עם החבר הם היו רוכבים בסופי שבוע על אופנוע מפתח תקווה לתל אביב כדי לאכול ולבלות ובנוסף הם היו חלק מקבוצה גדולה של חברים שאהבו לבלות ולעשות חיים. בתקופת התיכון סבתא הייתה שחקנית כדורסל בקבוצת אליצור פתח תקוה בתפקיד סנטר כי הייתה מאוד גבוהה. סבתא סיימה בציונים טובים מאוד את מגמת ביולוגיה בתיכון ואז התגייסה לצבא.

בחיל האוויר היא שרתה בתפקיד “מוכמת” במצפה רמון. לבסיס היתה מגיעה מהבית בטרמפים כך שהנסיעה ארכה חצי יום. היא עבדה במשמרות ויצאה הביתה פעם בשלושה שבועות אך לא סבלה אלא נהנתה בבסיס המפנק של חיל האוויר  עם המון חברים ומסיבות. כשהשתחררה מהצבא מייד התחתנה עם יוסי אהובה (סבא שלי), שאותו הכירה במהלך השירות הצבאי ותוך חצי שנה (1977) הם החליטו להתחתן. החתונה שלהם הייתה אולי חתונת הגן הראשונה בארץ והתקיימה בחצר גן בכפר שמריהו בנוכחות מספר מצומצם של חברים רק כדי לרצות את ההורים שלהם. סבתא התחילה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה ותוך שנה מהחתונה נולד אבא שלי איתי. סבתא למדה גם לתואר שני בביולוגיה ואז נולד הדוד שלי אילון (אח של אבא). לאחר התואר השני התחילה סבתא ללמד ולחנך בחטיבת הביניים “הראשונים” בהוד – השרון ואז נולד הדוד שלי עמרי. לאחר מכן עברה ללמד ביולוגיה ולחנך בתיכון “היובל/הרצוג” בכפר- סבא. סך הכל סבתא לימדה וחינכה באהבה את תלמידי ישראל 35 שנים עד שפרשה לפנסיה. כל השנים נהגנו להגיע בערב שישי לבית של סבתא וסבא ולאכול ארוחה משפחתית עם האחים של אבא שלי.

כשהיינו 6 שנים בבוסטון סבתא התגעגעה אלינו מאוד וטסה אלינו כל שנה לפחות פעם אחת והיתה איתנו ביחד חודש בחופש הגדול בכל שנה. סבתא הכינה לנו שניצלים ובלינצ’סים והלכה אתנו לסרטים ולטיולים באגם ובמקומות נוספים סביב בוסטון. עכשיו כשחזרנו מבוסטון אנחנו מבקרים הרבה ובכיף את סבתא וסבא שגרים קרוב לחטיבת השחר וגם קרוב לבית שלנו שברחוב הטווס. ימי שני זה היום הקבוע שאני ואחותי נועה מתפנקים אצל סבתא וסבא בבית. לפעמים בסופי שבוע ובחגים אנחנו אוהבים מאוד להתארח ולהנות מארוחה עשירה אצל סבתא וסבא בבית כשסבתא מכינה תמיד שניצלים ובנוסף דברים אחרים טעימים כמו פלפל ממולא, כדורי בשר, ותפוחי אדמה בכל מיני צורות בישול ואפייה.

אני אוהב אותה כי היא תמיד מלמדת אותי דברים חדשים והיא גם אוהבת שאני מלמד אותה דברים חדשים.

סבתא אמי

סבתי אמי נולדה  ב-13 באוגוסט שנת 1955 במצרים. הוריה סיפרו לה שהם היו בחופשה בעיר הנמל אלכסנדרייה (הם עצמם גרו בעיר הבירה קהיר) שהיתה גם עיר נופש אליה נהרו תיירים רבים והיא “קטעה” את חופשתם. היה נהוג בתקופה של סבתא לקרוא למי שנולד על שם הסבא או הסבתא מצד אבא ואחר כך אם נולד עוד ילד נותנים את השם של סבא או סבתא מצד האמא. קראו לסבתא שלי אמילי על שם הסבתא שלה מצד סבא רבא שלי -ניסים. כשהם עלו לארץ נולדו שני אחיה של סבתא. הגדול נקרא גמליאל על שם האבא של סבא רבא שלי (ניסים), והקטן נקרא עזרא על שם האבא של הסבתא רבתא שלי (לילי). 

היא עלתה לארץ בשנת 1957 וגדלה כאן. כשרשמו את השם שלה במרשם האוכלוסין, הפקיד החליט לכתוב במקום אמילי – עמליה. ולכן יש לסבתא שלי שני שמות- אחד באופן רשמי כל המסמכים שלה הם על שם עמליה ורק בבית קוראים לה אמי (קיצור של אמילי). 

במשך חצי שנה היא גרה בקיבוץ ניר דוד שבעמק בית שאן ולאחר מכן עברה לשכונה של הרבה עולים חדשים בכפר סבא שנקראה: מצקין. הבתים היו בני קומה אחת על הקרקע שיש בהם שני חדרים בלבד. השירותים והמקלחת היו בחדר אחר מחוץ לבית. כמובן שאז לא היו מכונות כביסה, ולכן השתמשו בסיר גדול של מים אותם הרתיחו על פתיליה. הפתיליה היתה במקלחת ויום אחד כשנכנסה לשם, היא עלתה על שרפרף כדי להגיע לכיור ונפלה על הסיר של המים הרותחים ועד היום יש לה צלקת על הגב מזה.

בשכונת מצקין היתה לסבתא חברה מאוד טובה שקראו לה מרילה, שיחד הם עשו עבודות רקמה ושיחקו בחצר הבית בחמש אבנים.

לימים היא עברה לבית גדול יותר בשכונה חדשה בכפר סבא ושם הכירה את שש חברותיה שגרו על ידה והן למדו יחד את כל שנות בית הספר היסודי ואחר כך גם את התיכון, ויותר מאוחר היו גם יחד בצבא. הן היו בטירונות באותה מחלקה. והיום הן נשארו ארבע חברות מאוד טובות.

בבית היו להם שכנים מכל העדות: מפרס, מפולין, מתורקיה ועוד. אבל בבית דיברו בשפה הערבית יחד עם עברית אבל כשההורים שלה לא רצו שהיא והאחים שלה יבינו, הם דיברו ביניהם בצרפתית ולכן היום היא מבינה צרפתית וזה ממש מוזר לה שהיא למדה בצורה כזאת את השפה.

משחקי הילדות שסבתי זוכרת הם: קפיצה בחבל, חמש אבנים, קלאס, מירוץ שליחים, גומי, מחבואים, בחורף כיון שהאדמה לחה ורטובה הם שיחקו במשחק שנקרא “תוקע” זה היה מין סכין שצריך לכוון לאדמה כדי שהוא ייכנס.

לא היתה טלויזיה אבל היה רדיו. סבתא אמי מאוד אהבה לשמוע את התוכנית שנקראה “פול טמפל” זו היתה סדרת מתח ששודרה בשעה תשע בלילה וכמעט כל בני גילה היו מרותקים לזה.

בתיכון בכיתה יא’ סבתא אמי הכירה את סבא יובל. הבילויים העיקריים שלהם היו לראות סרטים ולהיות במסיבות ריקודים. הם התחתנו בגיל 21. הם בני אותו גיל יש ביניהם רק חצי שנה הבדל.

סבתי אמי שירתה בחיל המודיעין ולמדה בקורס מאוד יוקרתי את השפה הערבית במשך 5 חודשים מהבוקר עד הלילה. בסיום הקורס סבתא נשארה שם להדרכה היא לימדה חיילים וחיילות את השפה הערבית. 

אחר כך למדה באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון את השפה הערבית וגם לשון עברית. בהמשך למדה גם תואר שני בהוראת שפות. וכשהתחילה לעבוד בחטיבת הביניים “שרת” בכפר סבא היא לימדה גם ערבית וגם לשון עברית. יותר מאוחר התחילה ללמד בתיכון הרצוג בכפר סבא.

ושם הכירה את הסבתא השנייה שלי -סבתא חני, אמא של אבא, שגם הייתה מורה באותו התיכון. אבל הן התחברו רק אחרי שאמא ואבא שלי התחילו לצאת יחד.

הבת הבכורה שלהם שהיא אמי-אפרת נולדה לאחר שלוש שנות נישואים.

סבתא אמי התחילה לעבוד בהוראה בשנת 1984 בחטיבת שרת בכפר סבא אבל עוד לפני כן לימדה בבית תרבות לצעירים בכפר סבא ערבית מדוברת למבוגרים. מאז היא גם לימדה בתוכנית מיוחדת מטעם הטלויזיה החינוכית דרך הטלפון גם כן ערבית מדוברת.

יותר מאוחר עבדה בפיקוח על הוראת הערבית והייתה מדריכה של מורים היא הייתה נוסעת לבתי ספר רואה איך המורים מלמדים, מעירה להם הערות טובות וגם הערות לשיפור. כמוכן היא הכינה השתלמויות למורים.

אחר כך עבדה במכללת לוינסקי ולימדה סטודנטים שרצו להיות מורים לערבית איך מלמדים. התפקיד הזה נקרא מדריכה פדגוגית. היא מאוד אהבה את התפקיד הזה.

בשלב מסויים גם לימדה באוניברסיטת תל אביב.

כשאני מבקר את סבתא אמי היא מכבדת אותי במאכלים מצרים שאני אוהב ואפילו עכשיו שאני מראיין אותה היא נתנה לי לאכול לוביה ובורגול (😋).  

סבא יובל

סבא נולד ב- 1955 בכפר סבא ליעל (אורסולה) ואליהו השכל. השכל הוא שם משפחתנו לפחות משנת- 1800. הסבא רבא שלו חיו בפולין ואח”כ עברו לגרמניה. סבתא שלו נולדה בגרמניה. סבתא וסבא שלו יחד עם אבא שלו עלו לישראל ב- 1933.

סבא נולד בשכונת בן ציון בכפר סבא. משם הוא לא זוכר דבר. בגיל כמה חודשים סבא רבא שלי אליהו החל לנהל את בית הספר היסודי במושב צופית והם עברו לגור בצופית. הילדות שלו בצופית הייתה מרתקת. ראשית משום שסבא רבא אליהו היה מאד דומיננטי בחיי הקהילה במושבים בסביבה ולכן הם היו מעורבים בדברים רבים. בנוסף היו להורים שלו חברים רבים וכל סוף שבוע כלל ביקורים וטיולים. ונהנו מאוד. 

בגיל 5-6 הם עברו לגור ברעננה. הוא למד עד סוף כיתה ב’ בצופית ונסע עם אבא שלו לצופית יום יום.

ברעננה, עיר ילדותו של סבא רבא אליהו, חיו הוריו של סבא אליהו סבא משה וסבתא אלה. סבתא אלה היתה מרכז המשפחה המורחבת. כל החגים נחגגו אצלם ברוב הדר ופאר.

כל הילדים אהבו מאד לבא אליהם משום שסבתא אלה דאגה לכולם, לנכדים שלה ולבני האחיינים של סבא משה. כך למשל כל ילד שעלה לכיתה א’ קיבל מסבא משה וסבתא אלה חרוט גדול ממנו ובו מתנות רבות, ביגוד, ממתקים וציוד לבית הספר. סבתא אלה היתה גם בשלנית מעולה ואהבו לאכול אצלה. בביתם היה מזווה (ממש גדול שנהגו להסתתר בו במשחקי מחבואים) ובו תמיד היו ממתקים.

בסוף כיתה ב’ סבא רבא אליהו עזב את הבית. סבא יובל עבר ללמוד ברעננה עד כיתה ו’.אז גם סבתא אלה נפטרה וסבא משה עבר לחדרה ובעצם מהלך החיים השתנה. סבתא יעל (אמא של סבא יובל) נאלצה לעבוד קשה והייתה פחות פנויה בשביל הילדים. שגרת החיים הייתה בקרבת הבית. מדינת ישראל של שנות ה- 50 תחילת  60 הייתה במצב כללי לא חזק. המצב לימד אותם לייצר לבד את ההנאות והחוויות שלהם. הם יצרו משחקים דמיוניים בקרבת הבית. הם בנו בתים על עצים או חפרו מערות, יצרו חרבות מעץ ונלחמו נגד אף אחד. הקרב המסוכן ביותר שהיה להם היה להתגנב למערה של הקבוצה השניה או לגנוב את הדגל במשחק שני דגלים. מקל מחודד בשני הקצוות שלו עליו הם היכו והעיפו למרחק נקרא “דודס”. המטרה הייתה לגמור הקפה אחת עד שהיריב יחזיר את ה”דודס” ל”בסיס”.היה משחק נוסף דומה רק עם כדור ונקרא “ההקפות”.

במהלך כיתה ה’ החל לבקר אצל סבא יובל בבית מי שלימים יהיה סבא צבי, הבעל השני של סבתא יעל. כשנישאו ב- 1967 הם עברו לצופית בחזרה. סבא יובל היה מאושר לחזור הביתה לחברי ילדותו המאושרת.  לסבא צבי היו 3 ילדים משלו. ולסבא יובל היו שני אחים, הבכור עמיר והקטנה עירית.

מעט אחרי שחזרו לצופית התרחשה מלחמת ששת הימים. ימי ההיערכות למלחמה היו מרתקים ומפחידים גם יחד. הגבול עבר רק כמה קילומטרים מממושב צופית בו גרו. הפרדסים היו מלאים ביחידות חיילים, תותחים וטנקים. הם נהגו לבקר את החיילים ולהביא להם כיבוד. לא היה אז חדר ממד לכן הם חפרו תעלה בחצר, והם שמו בצדדים שלה שקי חול. סבתא יעל הכינה מזון לשעת חרום. עם פרוץ המלחמה הם עברו לישון בתעלה. למחרת בבוקר ריכזו את כל הילדים במושב בשני מקלטים שהיו בבית הספר. דוד לאון, אח של סבתא יעל, שלח 6 כרטיסי טיסה לילדים. בצרפת חששו שהערבים יחסלו את מדינת ישראל. עד שהספיקו לסדר להם ויזות, המלחמה כבר נגמרה בניצחון גדול. הם שמחו למרות שהפסידו טיול לצרפת.

בינתיים סבא אליהו התחתן שוב, ונולדו לו 3 ילדים משלו: אלון, רונן וליאור.

אהבתו של סבא יובל לצופית הייתה מילדותו וגדלה עם חזרתו למושב. אך, בגיל 16 פגש אהבה גדולה יותר, היא סבתא אמי. סבתא אמי הייתה בשבילו עוגן חשוב מאוד מאז ועד היום.

לצבא התגייס למסלול מיוחד לבני מושבים. היה זה מסלול בנחל לבני מושבים שאותרו לתפקידי פיקוד. זמן קצר לאחר שהתגייס פרצה מלחמת יום כיפור. בערב יום כיפור 1973 הוא היה בדרך הביתה לחופשה ארוכה עד סוף סוכות, זה היה פרס על מקום ראשון ביום ספורט. לפתע, עקף הג’יפ של המ”פ את האוטובוס והחזיר אותם לבסיס. מלחמת יום כיפור נפתחה בהפתעה גמורה עבור מדינת ישראל וצבאות ערב כבשו שטחים גדולים. היו הרבה נפגעים. עוד ביום כיפור הסיעו אותם לבקעת הירדן כדי לעצור כוחות שריון ירדנים מחשש שממלכת ירדן תיכנס למלחמה ותנסה לכבוש את ירושלים. הם היו במתח וחשש גדול אבל חדוריים אחריות לגורל ירושלים. למזלם תוך כמה ימים היה ברור שהירדנים לא יכנסו למלחמה והעבירו אותם לרמת הגולן. שלושה חודשים אחרי, (עקב מחלה) יצא פעם ראשונה הביתה. הוא נסע ישר לבסיס בו סבתא אמי שירתה.

מהנחל המוצנח יצא לקורס קצינים שאחריו היה לקצין מחקר במודיעין.

לאחר שירות קבע השתחרר מהגדנ”ע ב- 1986. התפקיד האחרון שלו היה קצין החינוך של חיל הגדנ”ע.

סבתא אמי וסבא יובל נישאנו ב- 31/3/1976.  בתחילה גרו בצופית שם אמא שלי נולדה, עברו לכפר סבא שם דודה מיכל נולדה ומשם לאלפי מנשה שם גלעד הדוד שלי נולד.

הוא התחיל לעבוד בתעשייה אווירית בכח אדם. אהב והצליח במה שעשה ולכן הפך להיות מנהל במשאבי אנוש. בעבודתו אהב  את היכולת שלו להשפיע ולעזור לאחרים. אם לחלשים ע”י תמיכה ועצה טובה ואם לחזקים בלעזור להם לממש את היכולת שלהם לצמוח ולהשיג את מה שמאתגר אותם.

זיכרון הילדות החזק ביותר שלו הוא הטיולים המשפחתיים. ואת זה אהב לעשות גם עם המשפחה שסבתא אמי והוא הקימו. הם נהגו לטייל הרבה. אפילו בחצר שלהם בבית יצאנו לטיול הם היו עושים פיקניק בדשא וישנים במרפסת בשקי שינה. סבא אהב לקחת את כולם לטיולי זריחה. למה? כי זריחה זו התחלה חדשה ומאירה שהולכת ומשתלטת על העולם. והכי חשוב כל יום מחדש. זכור לו הטיול הראשון עם אמא שלי, אפרת, לוואדי קלט. היא הייתה בת 3-4 וכל כך נהנה ממנה שחשב שהיא כל העולם או יותר נכון שכל העולם סובב סביבה.

המשפחה המורחבת

סבא רבא ניסים אשכנזי

מקור המשפחה של סבא ניסים מפולין. אבא של סבא ניסים נולד בפולין. שם משפחתו היה שפיגל. כשהסבא של סבא ניסים נפטר, דודים בעלי אמצעים שהתגוררו במצריים הציעו לאבא של סבא ניסים לעבור למצריים כדי שיוכלו לעזור לו. כשאבא של סבא ניסים הגיע למצריים ומאחר והיה אשכנזי, כל הזמן קראו לו “האשכנזי” ולימים הוא החליף את שם המשפחה משפיגל לאשכנזי.

סבא ניסים נולד במצרים בעיר טנטה הנמצאת בין קהיר לאלכסנדריה ומאוחר יותר עבר לקהיר, שם למד בביה”ס אליאנס. שפת הלימוד הייתה צרפתית. בתחילה ביה”ס לא היה מוכר ע”י משרד החינוך. על מנת לקבל הכרה ע”י משרד החינוך הוחלט לבחון את התלמידים בערבית וסבא ניסים היה אחד מהתלמידים הראשונים שעברו את המבחן והתמונה שלו הופיעה על ביה”ס אליאנס. סבא מספר שבתקופת הילדות היו גרים בשכנות טובה מוסלמים, נוצרים ויהודים. אף פעם סבא לא הרגיש מופלה על רקע היותי יהודי, לא הרגיש אנטישמיות במצריים כלפי יהודים. וגם בארץ אף פעם לא הרגיש נחות בתור היותו ספרדי ולא הרגיש אפליה.

סבא ניסים הוא השני בסדר מבין חמישה אחים. לסבא יש אח גדול בשם נתן, אחות נינה, אח ז’ק ואחות רשל. שנתיים הפרש בין כל ילד ובין סבא לאחיו הגדול יש 5 שנים.

סבא זוכר שהיה מטייל הרבה ברגל. בשדות במצריים יש הרבה קני סוכר. והם היו הולכים לשטח ואוכלים את קני הסוכר. משחקי כדור לא היו ובמקום זה היו משחקים בגרביים.

אבא של סבא ניסים עסק בארכיטקטורה והוא תכנן את הבית שלהם, בנוסף לכך הוא עסק בעבודות נוספות אבל תמיד המשפחה גרה בבית פרטי.

כשקמה מדינת ישראל ב 48 סבא ניסים עדיין היה במצריים והתגייס לצבא הבריטי. לצבא הבריטי במצריים היו הרבה בסיסים. אחיו נתן וסבא שירתו באותו הבסיס. סבא היה מפקד ופיקד על מספר חיילים.

סבא מספר שפעם אחיו נתן עשה לו משהו מאוד לא נעים בצבא – ״חזרתי לבסיס ומצאתי את הארון שלי ואת המיטה שלי מחוץ לאוהל. הלכתי למשרד ונתתי הוראה להקים אוהל אחר ובחרתי כמה אנשים להיות איתי באוהל, הכנסתי את הדברים לאוהל החדש ולא שאלתי מי עשה את זה אך החרמתי את אחי, ולא דיברתי איתו ולא נפגשתי איתו. אפילו לא ביקשתי חופש בזמנים שאחי יוצא כדי שלא נפגש בבית. עד שיום אחד נתן הגיע אלי להתנצל והשלמנו״.

שמצרים קיבלה עצמאות, החיילים הבריטיים חזרו לאנגליה. אבל התנאי שהיה לאנגלים שכל מי שעבד בצבא הבריטי כולל סבא ניסים הופך להיות עובד מדינה. סבא קיבל עבודה במשרד המכרזים. סבא מספר שהוא היה מרוויח יותר מהבוסים שלו בגלל שהגיע מהצבא הבריטי עם השכר של הצבא הבריטי.

יום אחד שסבא היה באמצע העבודה, הוא ראה אדם שמציג את עצמו כאדון כהן. סבא ידע שכהן זה יהודי. הפקיד שקיבל אותו אמר לו שהוא עסוק, אז ״קראתי לו אלי, והוא מאוד שמח. סיפרתי לו שאני גם יהודי והוא חשב שאני מתבדח. הוכחתי לו עם תעודת זהות והוא ממש הופתע שאני במעמד כזה למרות שאני יהודי. ואז הוא שאל אם אני רוצה להכיר את הבת שלו. באותה תקופה מאוד הערכתי אדם שמחפש לבתו בן זוג. אמרתי לו שאני מוכן לפגוש אותה בקפה אסטרה וקבענו את הפגישה״.

לפגישה הגיעו אדון כהן ואשתו ובתו לילי. ואז התחילו לצאת לתקופה סבא ניסים ולילי לכל מיני מקומות בילוי, מסיבות וכדו’…באחד הימים אביה של לילי הזמין את סבא ניסים לארוחת שבת ושאל אותו מה הוא חושב על חתונה. סבא הסביר כי עליו לחתן את אחותו הקטנה לפני שהוא יכול להתחתן. אבא של סבא ניסים כבר לא היה בחיים. הוא נפטר בגיל 54 מאבנים בכליות כשסבא היה בן 20.

במשך שנתיים סבא לא נפגש עם לילי. עד שרשל אחותו התחתנה. אז לילי הופיעה בחתונה של רשל ואמרה שהיא הוזמנה. סבא ולילי קבעו בחתונה שחוזרים להיות ביחד ואחרי חצי שנה הם התחתנו.

קצת לפני החתונה סבא החליט שהעבודה כפקיד מכרזים די מונוטונית ולא מעניינת.

בחור בשם גאסטון פשקס שסבא הכיר והיה מהנדס אלקטרוניקה, הציע לסבא ניסים להקים חברה חדשה ליבוא רדיו שהוא יהיה המנהל הטכני וסבא רבא ניסים יהיה מנכ”ל החברה. סבא הסכים וקראו לחברה ” איסטרן רדיו קומפאני”. החברה מאוד הצליחה.

סבא התחיל עם 50 מכשירי רדיו, והטיל על השותף שלו שהיה מהנדס אלקטרוניקה משימה- במצריים היתה בעיה בחברת החשמל שהמתח כל הזמן היה עולה ויורד ומכשירי חשמל לא היו עובדים. סבא ביקש מהשותף שימצא דרך לאזן את המתח ואחרי שישה חודשים הוא מצא דרך לבצע את זה. הם היו היחידים במצריים שידעו לעשות זאת. הם קנו עוד מכשירים ומכרו הרבה מכשירי רדיו.

כשסבא ניסים התחתן עם סבתא רבתא לילי ב- 11 באפריל 1954 הוא היה כבר כמה חודשים בעל החברה. שנה מאוחר יותר באוגוסט 1955 סבתא אמי נולדה.

באוקטובר 1956 היתה מלחמת סיני שידועה בישראל גם בשם מבצע קדש. זו הייתה מלחמה קצרה (עד 5 בנובמבר 1956) שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מצד אחד לבין מצרים מצד שני. למעשה בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה במטרה להשתלט על תעלת סואץ אך בסופו של דבר נכשלו, וישראל נגררה למלחמה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים.

בעקבות מלחמת סיני יצא צו להלאים את הרכוש של הנתינים הזרים- האנגלים, הצרפתים והיהודים. וכיון שעבד אלנאצר הלאים את תעלת סואץ הסחורה לא יכלה לעבור משם. מאז שיצא הצו קיבל סבא מכתבים שמחפשים דרך גם לקחת את החשבונות האישיים של היהודים. בנוסף האשימו אותו שהוא העביר כספים לאנגליה כי ידע שיש תקיפה מישראל. אבל למעשה הכספים שהועברו לאנגליה היו כדי לתת לאשתו של גאסטון שילדה בת ב1956, אבל המצרים חשבו שהבריח כספים מטעם המדינה. ביקשו ממנו להחזיר את הכסף שהועבר לאנגליה למצרים  וברור שסבא לא היה יכול. השלטונות גם איימו ואמרו שאם לא יחזיר את הכספים הוא ילך לבית סוהר.

ולכן סבא החליט לעזוב את מצרים. בתקופה זו סבתא לילי היתה בהריון עם בנם השני גמיל.

מנהל המכירות של סבא רשם לו שהוא עובד שכיר בחברה כי שכירים הורשו לצאת מהמדינה.

סבא החליט לקחת את כל המשפחה לישראל. בפברואר 1957 יצאו ממצרים באונייה והפליגו ליוון ומשם לישראל. במהלך ההפלגה מיוון לישראל היו נציגי התנועה הקיבוצית ותנועת המושבים שניסו לשכנע את העולים להתיישב בארץ במקומות שלהם, במושבים או בקיבוצים.

סבא שהיה בן 28, חש שיש לו אחריות גדולה, היו איתו מעל 30 עולים- אחיו, אחיותיו, אימו המשפחה של סבתא לילי המשפחות של גיסי ועוד. ההצעה של התנועה הקיבוצית נתנה לו תחושת ביטחון, הקיבוץ נותן אוכל ועבודה אף אחד לא ירעב ללחם, יש קורת גג לכולם ומרשים להחזיק ברכוש פרטי. ההחלטה היתה ללכת לקיבוץ. כולם שובצו לקיבוץ תל עמל, ניר דוד של היום.

בקיבוץ נולד גמיל, ב-23 ביוני 1957.

הקיבוץ עזר להם מאד. תמך ולימד את כולם איך להסתדר בארץ שתרבותה ומנהגיה היו זרים להם. עם זאת היה להם קשה לראות את עצמם לטווח ארוך בקיבוץ. לא יכלו לחשוב על לינה משותפת ועל עבודה חקלאית לאורך זמן. באותם ימים 1957 לא הייתה תעשייה בקיבוצים ובטח שלא מסחר ויבוא. סבא החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור קרוב ככל האפשר לת”א שהיא מרכז העסקים ולהקים סוכנות בארץ של רדיו. הקיבוץ  סייע לו וארגן פגישה בסוכנות בת”א. בפגישה הציעו לו לעבור לכפר סבא או נתניה. סבא בדק מה מחיר כרטיס אוטובוס לכפר סבא ולנתניה. כרטיס לכפר סבא היה זול בכמה אגורות וזה מה שקבע. כשחזר ביקש לעבור לכפר סבא.

משרד המסחר והתעשייה לא אישר את בקשתו לייבא מכשירי רדיו פיליפס. לכן סבא נרשם בלשכת תעסוקה במטרה למצוא עבודה. בשנת 1958 סבא התקבל לעבודה בחצי משרה במבטחים קרן פנסיה ומוסד לביטוח סוציאלי. לא קל היה לקבל עבודה שכן המצב הכלכלי בארץ היה קשה. סבא התחיל בסניף מבטחים כפר סבא. הוא הקים את מערכת הנהלת החשבונות. בהמשך קיבל חצי משרה נוספת בפרדס חנה. עם הזמן ממנהל חשבונות הפך סבא למבקר הנהלת חשבונות. כמבקר חשבונות במבטחים, סבא זכה לשבחים רבים על עבודתו והתקדם בסולם התפקידים עד הגיעו לסמנכ”ל הכספים של מבטחים.

במקביל המשפחה התרחבה ועזרא (אח של סבתא אמי) נולד ב-11.11.1958 והיה הילד הצבר הראשון במשפחת אשכנזי בארץ ישראל.

השליחות הציבורית והאחריות החברתית היו כאמור נר לרגלי סבא ולכן במקביל למשפחה ולעבודה, פעל סבא בהתנדבות לסייע בקליטת עליה בין היתר בשל ידיעתו מספר שפות: אנגלית ערבית וצרפתית. כמו כן במסגרת עיריית כפר סבא כיהן סבא כיושב ראש של ועדות שונות והיה שותף להחלטות רבות. לימים כהוקרה על פועלו קיבל את אות יקיר העיר שמופיע בהמשך.

היום סבא ממשיך להתנדב בביטוח לאומי ובשי״ל- שירות ייעוץ לאזרח.

סיכום כללי על המשפחה המורחבת

המשפחה המורחבת שלי מאוד אוהבת להפגש בארוחות משפחתיות בסופי שבוע. ביום שישי היינו מתארחים אצל סבא וסבתא מצד אבא וביום שבת אצל סבא וסבתא מצד אמא. אני מאוד אוהב לפגוש את כל בני הדודים שלי ולשחק איתם. לפעמים במקום ארוחות אנחנו יוצאים לטיולים בטבע. סבא יובל מארגן את המסלול ודואג לארוחת בוקר מפנקת וכולנו נפגשים לטיול בטבע או לרכיבת אופניים משותפת. סבתא חני וסבא יוסי אוהבים מאוד כל פעילות שקשורה למים. הם מארגנים את כולם ללכת לים, לבריכה או לכנרת. שם אנחנו מבלים כל היום, אוכלים מלון ואבטיח וזוללים ארטיקים.

פרק שני – “המשפחה כחוליה בשרשרת״

גלגולו של חפץ

קיבלתי את החפץ מסבתא חני שהיא בעצמה קיבלה את זה מסבא שלה, סבא נולדי. החפץ נמצא במשפחה 5 דורות- בערך 85 שנה. החפץ היום משמש כקישוט במטבח של סבתא חני. 

החפץ הזה מסמל את תחילת המשפחה בצד של אבא שלי כיוון שבאמצעותו התפרנסה המשפחה שהתחילה את חייה בישראל כזוג ציונים שהגיעו מרומניה והקימו בית חדש בכפר סבא, שכונת אליעזר. 

החפץ שימש לשקילת ומיון ביצים לשלושה גדלים- קטן, בינוני וגדול ולפי זה נקבע המחיר. סבא נולדי וסבתא סימה היו לולנים והיה להם לול בחצר האחורית. בלול היו אלפי תרנגולות מטילות. סבתא חני היתה מגיעה בכל חופש ועוזרת באיסוף ביצים ובחלוקת תערובת לתרנגולות. סבא נולדי היו מושיב את סבתא חני על המריצה ומסיע אותה בכל הלול. שהיו הולכים לקנות את התערובת סבתא היתה מחכה בקוצר רוח להצטרף. היו מושיבים אותה על שקי תערובת ולכל אורך הדרך הביתה מהמפעל היא הייתה יושבת על ערימת השקים וצופה על הדרך מלמעלה. 

מהחפץ ניתן ללמוד כי פעם המכשירים היום בנויים בצורה פשוטה ואדם הכין את המכשיר, לא מכונה.

אדם היה ממיין את הביצים לעומת היום שיש מכונות ובית אריזה. אנשים התפרנסו מחקלאות ועבודת כפיים קשה מאוד. סבתא מריים, הסבתא רבתא שלי, מגיל 5 התחילה לעבוד בלול. וביצים כאוכל היו מקור החלבונים העיקרי. בשר היה מאוד יקר. 

מהלול אפשר היה להתפרנס לא רק ממכירת ביצים אלא גם ממכירת עופות לבשר, מכירת נוצות. בנוסף הצואה של התרנגולות נאספה ונמכרה לדשן לחקלאות. בתקופת מלחמת השחרור הלול שימש גם מקום למחבוא נשק של תנועת ההגנה. 

סבא נולדי נפטר לפני שנולדתי אבל סבתא סימה הייתה בת 98 ועדיין בחיים שנולדתי. היא נפטרה שהייתי בן שנתיים. אמא ואבא סיפרו לי שצחקו עם סבתא מריים, הסבתא רבתא שלי, שהיא בישרה לאמא שלה, סבתא רבתא רבתא סימה, על הלידה שלי היא אמרה: “אמא, אמא, נולד לי נין”. ואני בתור דור חמישי נקרא חימש. 

בתמונות אפשר לראות את המכשיר למדידת ביצים; סבא נולדי בלול בשנות ה-40, ובחצר ביתו בשנות ה-90; סבא נולדי, סבתא סימה וסבתא מיקי, ותמונה נוספת של חמשת הדורות.

נספח גיאוגרפי

מפה המציגה את ארצות המוצא של משפחתי ומסלול עלייתם ארצה

• בצבע כחול: ארצות המוצא של משפחת אבי

• בצבע אדום: ארצות המוצא של משפחת אמי.

•  מסלול העלייה מארץ המוצא ועד לארץ ישראל מוצג במפה.

• לינק למפה מצורף:

https://drive.google.com/open?id=1g3DWgTNDFWHvjCgJByqvSmqhyJlv5bSL&usp=sharing

נספח היסטורי

סבתא רבתא אורסולה-יעל

סבתא רבתא אורסולה-יעל לבית גולדבלט נולדה בלייפציג גרמניה ב- 1923. אמא ואבא של סבתא אורסולה התגוררו בסמוך לסבא וסבתא של סבתא אורסולה, אליעזר וחנה. אליעזר וחנה שהיו ילידי גרמניה וראו עצמם גרמנים יותר מאשר יהודים, לא אהבו את החתן, שמואל מורדכי גולבלט (אבא של סבתא יעל), שאך זה היגר מפולין וראו בו “אוסטיודן״.

אוֹסטיוּדֶן (בגרמנית: Ostjuden, “יהודי המזרח”) הוא מונח בשיח של יהדות גרמניה, שנועד לתאר את הריכוז הגדול של יהודים במזרח אירופה וסביבותיה שלא עברו תהליכי מודרניזציה של ממש. כלומר נראו ליהודי גרמניה נחותים. יהודי גרמניה זכו בסוף המאה ה- 18 לשיויון והזדמנות לצאת מהגטאות ולהשתלב בחברה הגרמנית. הזדמנות שלא ניתנה ליהודי המזרח ולכן ראו בהם נחותים.

כשסבתא אורסולה הייתה בת 7 הם נאלצו לעבור לקסל שם חיו הוריו של אביה, שמואל מורדכי גולבלט.

בפברואר 1933 היטלר “כובש” את השלטון ויוצר דיקטטורה בעזרת תקנות לשעת חרום. במרץ 1933 מוקם מחנה ריכוז דכאו למתנגדי השלטון. מחוקק חוק “ההסכמה” שמעביר להיטלר את כל הסמכויות. במקביל לרדיפת מתנגדיו החלו רדיפות אתניות ובהם היהודים.

בשנת 1933 אורסולה בת 10, מתדפקים על דלת הבית חיילי SS. הם באו לעצור את אב המשפחה מרדכי גולבלט. אסתר (האמא) מבינה את גודל הסכנה ושולחת את ביתה, אורסולה עם מזודה להזהיר את אביה ולהגיד לו שיברח.

שמואל מרדכי עובר מדינות רבות באירופה ומנסה להתיישב בהם אך הוא מסורב. בשנת 1933, יהודים אוסטרים רבים, אשר עבדו וגרו בגרמניה במשך שנים, חזרו לאוסטריה. בתקופה זו עדיין מצבם של יהודי אוסטריה טוב והם נהנים משיוויון אזרחי אך יש כבר סימנים ראשונים לאנטישמיות. בכל מקרה אוסטריה לא קיבלה אליה פליטים יהודים שאינם אוסטרים. לבסוף שמואל מרדכי מתיישב בעיר ליאון שבצרפת.

אסתר, אמא של אורסולה, סוגרת את החנות המשפחתית בקסל גרמניה ונוסעת עם 5 ילדים ובהם אורסולה לעיר ליאון בצרפת לפגוש את בעלה שמואל מרדכי גולבלט.

בתקופה שבין עליית הנאצים לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, נקלטו במדינות שונות בעולם כ-400,000 פליטים יהודים משטחי גרמניה הנאצית. רוב היהודים שלא יצאו בזמן משטחי גרמניה הנאצית, הושמדו במסגרת הפתרון הסופי במהלך שנות המלחמה.

אורסולה גדלה בליאון משנת 1933. כאשר הגרמנים כבשו את ליאון בשנת 1941 משפחתה ברחה לדרום צרפת. אחרי כמה חודשים התברר שכוחם של הגרמנים בליאון אינו חזק ולכן חזרה המשפחה לליאון. עם זאת עדיין הייתה סכנה ולכן אורסולה נאלצה להשיג תעודות מזויפות כאילו היא נוצריה. היא שכרה דירה והחביאה את הוריה בדירה. אך לא לזמן רב. לאורסולה היה חבר יהודי שנתפס מסייע למחתרת הצרפתית והוא הוצא להורג. המשטרה של וישי והגרמנים חיפשו את החברה שלו (אורסולה) ולכן אורסולה ברחה לעיר רואן להסתתר.

עם עלית הנאצים לשלטון גדלה מאד הגירת יהודים לצרפת. ב- 1935 הגיע מספרם ל- 250 אלף. בצרפת הייתה התנגדות למדיניות ההגירה של הממשלה.

עם כיבושה של צרפת בידי הגרמנים במאי 1940 חולקה צרפת לשני חלקים: האזור הצפון-מערבי תחת כיבוש גרמני, והאזור הדרום-מזרחי כמדינה “ריבונית” – צרפת של וישי, בת ברית לגרמנים. במאי 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה”חופשי” של צרפת, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים.

כ-76,000 מיהודי צרפת (כרבע מיהודי המדינה) נשלחו למחנות ההשמדה. מתוכם ניצלו כ-2500 בלבד.

שהמלחמה נגמרה החיים חזרו לשגרה. מורדכי גולבלט חזר לעבוד והשתלב בפעילות של הציונים בצרפת. אחרי המלחמה אורסולה לא מצאה עוד את מקומה בצרפת ומנגד הרעיון החדש, הציונות, שאבא שלה הביא לידיעתה קסם לה מאד.

ב-1948 היא פנתה לסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית ביקשה מאורסולה להגיע לעיר הנמל מרסיי בדרום צרפת ומשם הסוכנות תסדר לה שתפליג לישראל.

הסוכנות היהודית הוקמה בשנת 1929 כזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית העולמית. הסוכנות היוותה לשכת קשר בין היישוב היהודי בארץ ישראל (פלשתינה-א”י) לבין המנדט הבריטי. החל מקום המדינה, תפקידיה העיקריים של הסוכנות היהודית מתרכזים בתחומי העלייה והקליטה, חינוך יהודי-ציוני בתפוצות וחיזוק החברה הישראלית. מדינת ישראל הפקידה בידי הסוכנות היהודית את הטיפול האדמיניסטרטיבי במועמדים לעלייה באמצעות משרדיה בחוץ לארץ, בהם פועלים שליחי העלייה והעובדים המקומיים.

בארץ ישראל האוניה של אורסולה עגנה בנמל חיפה.

אורסולה מקבלת שם ישראלי -יעל- ומצטרפת לפלמ”ח.

הפלמ”ח (ראשי תיבות: פלוגות המחץ)בפיקודו של יצחק שדה, היה הכוח הצבאי המגויס של ארגון “ההגנה”, ששימש כצבא של המדינה היהודית שבדרך, בארץ ישראל בשנים 1941–1948. הפלמ”ח יצר הוויה ייחודית של לוחמים, חלוצים ומפקדים, אשר התגלמה בדמויות כגון יגאל אלון ויצחק רבין. עם הקמת המדינה וצה”ל ב-1948, פורק מטה הפלמ”ח ויחידותיו שולבו בשורות הצבא הסדיר.

השפעתו של הפלמ”ח על תולדותיה של מדינת ישראל, על תרבותה ועל ההיסטוריה שלה, חורגת מתרומתו הצבאית, החשובה כשלעצמה.

יעל לקחה חלק בקרבות הפלמ”ח באזור ניצנה ופריצת הדרך לירושלים. שם פגשה חייל דובר גרמנית, אליהו השכל, שלימים יהיה בעלה ואבא של סבא יובל.

ביבליוגרפיה

1. עליית הנאצים לשלטון (ויקיפדיה)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F

2. פירוש המילה אוסטיודן (ויקיפדיה)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%93%D7%9F

3. השואה (ויקיפדיה)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94

4. שואת יהודי צרפת (ויקיפדיה):

https://www.google.com/search?client=firefox-b-1-d&q=%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA+%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94&spell=1&sa=X&ved=2ahUKEwj2iqK5_7DoAhWQqaQKHQY1D-UQBSgAegQIDBAl&biw=1374&bih=695

5. שואת יהודי צרפת (אתר יד ושם)

https://www.yadvashem.org/he/articles/general/historical-review.html

6. הסוכנות היהודית (אתר הסוכנות היהודית)

www.jewishagency.org

7. מקורות מידע אנושיים-  סבא יובל סיפר על סבתא יעל ועל השואה.