המלך הבודד

פעם, בעבר הרחוק, היה מלך מפורסם, שמלך על ממלכה רחבת ידיים. למלך היה כל טוב – ממלכה ענקית ופורייה, מגוון רחב של בגדי משי עבודת יד, הרבה משרתים, אוכל גורמה שרק אנשים ברמתו היו רשאים לסעוד ממנו, תכשיטים רבים ויקרים, ממון כאוצר, תשומת לב רבה וכל אשר רצה וחפץ בליבו, במהרה קיבל. אבל למרות הכל השפע שהיה בידו, למלך היה חסר משהו. מה זה הדבר? זה אהבה. את ליבו השומם עטפה בדידות ששלטה על חייו הטובים. לשם כך, מצב רוחו של המלך היה רדוד, והוא בילה את זמנו הרב בישיבה על כיסאו המפואר וחשב מה לעשות עם בעייתו.

ומשרתיו? עשו ככל האפשר! הם בדקו שלל נשים, והם החליטו אם הן ראויות להינשא למלך. למרות כל העבודה המפרכת של המשרתים, המלך סירב לכל ההצעות שעמדו בפניו, ומצב רוחו אינו השתפר בכלל. המשרתים החסרי ישע פנו אל המלך מתוך רצון להבין מה  בעייתו: “כבוד המלך, עשינו ככל האפשר כדי לנסות לפתור את בעייתך – בדקנו שלל נשים מכמעט חצי עולם, והצענו לך מגוון רחב של אפשרויות לבחירה, אך למרות כל זאת, סירבת לכל אופציה שהוצעה לפניך! נא ממך, הסבר לנו מדוע! הנשים לא היו יפות  מספיק בשבילך?”. “אנכי מעריך את עבודתכם הרבה בשבילי, וזה לא מפני שהתכונות אופי החיצוניות והפנימיות שלהן לא השביעו את רצוני” אמר. “אלא מפני שכאשר התבוננתי בנשים, במהרה הבנתי כי אין להן באמת אינטרס אמיתי להינשא לי ולתת לי חיבה. אלא היה להן רצון לחלוק את רכושי הרב – הרי כאשר יינשאו לי, השפע הרב שיש בידי ייחשב גם כשלהן”. המשיך המלך: “זו לא נקראת אהבה אמתית, זה נחשב לניצול…” אמר המלך ושתק.

“אז מה תרצה שנעשה כדי להשביע את רצונך אדוני המלך? הרי כמעט וכל דבר אנו יכולים לבצע בשבילך” אמרו לו המשרתים. “ובכן, כדי לגלות לאיזו אישה יש רצון לאהבה אמתית ולא רצון לעושר, אנו צריכים להראות מסכנות ועוני, שיבינו כי העושר והשפע לא נכלל באהבה אמתית”. “וכיצד נבצע את דבריך?” שאל אחד המשרתים. “כך”, ענה המלך ופירט: “אנכי אלבש בגדים קרועים  כאביון, ואתם תזמינו את  הנשים שהבאתם שוב פעם, והפעם, לא תזמינו אותן לממלכתי המפוארת, אלא לבקתת עץ הרוסה ופשוטה” אמר המלך את המשימה. וכך אכן היה, המלך הוריד את התכשיטים והבגדי משי , והחליף לבגדי בד קרועים וישנים. משרתיו שלחו גלויות ומכתבים לאותן נשים והם הזמינו אותן לבקתת העץ הנטושה בקצה עיר הממלכה, הנמצאת באזור העניים. שהתכנית יצאה לפועל, לא תאמינו עד כמה המלך צדק  – חלק מן הנשים שבאו התבוננו בבקתה ההרוסה ובמהרה עזבו, חלק ראו את ה”מלך” בבגדים קרועים וישר העדיפו לשוב לביתן, חלק התפלאו למראה עיניהן וחלק מן הנשים בכלל לא באו. ובכך בסופו של דבר המלך לא נישא לאף אישה שבאה.

לאחר המאורע פנה המלך למשרתים ואמר: “האם הבנתם את דבריי?” שאל. “ללא ספק כן כבוד המלך, אבל למרות זאת, לא נפתרה בעייתך!” אמרו המשרתים. “כן, אנכי יודע זאת, אך עצם העובדה שעשינו זאת גרמה לי להבין כי אף פעם לא הייתי לבד, אלא מוקף בשלל אנשים תומכים ונאמנים!” המלך אמר בעוד חיוך על פניו. ובכך השתפר מצב רוחו של המלך והוא הפך להיות שמח ואכפתי יותר. הוא כעת נוהג להיות נדיב  עם משרתיו והוא מעניק להם הרבה דברים.

ומאז המלך וממלכתו חיים באחדות שלמה ובאושר רב!