עבודת שורשים

מגיש: לוטן גוטמן

כיתה :ז5

בית-ספר: השחר הוד-השרון

1. הקדמה: אני הרגשתי כשכתבתי את עבודת השורשים שלי שאני עושה משהו חשוב, שיעזור לי ויחשוף בפני ידע רחב וחדש לגמרי.

תוכן עניינים:

• 2…………………………………………………………………………על עצמי

• 7………………………………………………………………המשפחה הגרעינית

• 13……………………………………………………………………אחים ואחיות

• 17…………………………………………………………….המשפחה המורחבת

• 23……………………………………………………………………..אילן יוחסין

• 29…………………………………………………….סיכום רפלקציה וביבליוגרפיה

על עצמי:

• אני

  • נולדתי ב18.8.2007 בבית החולים שיבא תל השומר שברמת גן.

  • הורי חיפשו שם מתאים לבן באינטרנט, ומצאו את השם לוטן, שמשמעותו הינו “לוט” הלקוח מהתנ”ך.

  • תאריך לידתי העברי: ד אלול ה’תשס”ז.

  • מזלי הינו אריה.

  • נולדתי במשקל 3קילו ו700 גרם, והייתי באורך 54 ס”מ.

• חושבים עלי ש:

  • הורי חושבים עלי שאני יפה, מקסים, סקרן ומשעשע.

  • אחי הקטן חושב שאני מעצבן.

  • אחותי מעריצה אותי.

  • סבי מצד אמא וחברי חושבים שאני מצחיק ומלא חיים.

  • סבי מצד אבא וסבתי מצד אמא חושבים שאני מצחיק ויפה.

  • סבתי מצד אבא חושבת שאני ממש יפה וחכם.

  • אני חושב על עצמי שאני חכם ומצחיק.

• שנות חיי:

  • אני זוכר את יומי הראשון בכיתה א, כשחששתי מכל הילדים שמסתובבים במסדרונות.

  • אני זוכר את הפעם הראשונה שרכבתי על אופניים בלי גלגלי עזר, במשך כמה ימים, אבי ניסה ללמדי ללא הצלחה רבה, עד שאימי הגיעה ולימדה אותי צ’יק צ’ק.
    • אמא שלי מספרת: לוטן נהיה סקרן מרגע שנולד, תמיד ישן מעט מאוד כי העולם היה הרבה יותר מעניין. כשהתחיל לדבר, המילה עם הכי הרבה חזרות היתה “למה” והחזרות לא נעצרו, אחרי כל הסבר היתה סיבה לשאול עוד “למה”.
    • כאשר לוטן היה בן 5 שנים, הוא היה מנסה “לאגור” כל מטבע שהיה מוצא בתוך הבית לאיזו צנצנת שהייתה לו. כאשר שאלתי אותו למה הוא עושה זאת, הוא ענה שהוא צריך כסף, כדי לדאוג לאחותו ולאח שלו (שרק נולד לפני כמה חודשים) במקרה ויקרה לנו (להורים) משהו. כזה הוא לוטן 😊.

• משפחתי ואני:

  • בביתנו יש חתולה ג’ינג’ית גדולה וחמודה.
  • למשפחתנו יש תחביב מיוחד: ללכת לניווטים בטבע.
  • כל שנה אנחנו חוגגים שנה אזרחית חדשה, ואנו מזמינים 20 חברים שמגיעים להתארח אצלינו.
  • אנו אוכלים אוכל טבעוני, שבד”כ מי שמבשל היא אמא, אך אני עוזר לה המון, והרבה פעמים מכין מאכלים כגון: לחמים (כולל הבצק), בורקסים, עוגות, פסטה, חומוס, סלט ועוד.
  • באמצע שבוע, אני מגיע מהבית ספר, ומכין אוכל לי ולאחותי.
  • פעם בשבועיים-שלוש אנו נוסעים להתארח אצל הסבתות שמתגוררות בדרום. לפעמים אצל הסבתא מצד אבא, ולפעמים מהצד של אמא.

• אירועים היסטוריים כלל עולמיים במהלך חיי:

  • 12 במאי 2008 – רעידת האדמה בסצ’ואן –

  • רעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט פקדה את מחוז סצ’ואן שבסין. ברעידת האדמה נהרגו 69,197 בני אדם, 374,176 נפצעו, היו 18,238 נעדרים, ו-4.8 מיליון בני-אדם נותרו חסרי בית.

• טבח התלמידים בפשאוור –

          אירוע בו פרצו שבעה טרוריסטים מארגון הטליבאן ב-15 בדצמבר 2014 לבית ספר בעיר   פשאוור שבצפון מערב פקיסטן. 145 אנשים נרצחו, ביניהם 132 תלמידים בגילאים 6-16. עשרות תלמידים נוספים נפצעו ופונו לבית החולים המקומי.

• אנו מתבגרים:

• • משמעות בר המצווה בעיני זה שאני מתבגר, הופך לאיש אחראי יותר, שיותר סומכים עליו ושיותר נטל מוטל על כתפי.

  • שאיפותי לעתיד זה לקבל תעודות טובות, להתקבל לאוניברסיטה טובה, למצוא עבודה טובה ולהקים משפחה.

המשפחה הגרעינית

חלק 1:

שם סבתי: אינה גוטמן

משמעות שם המשפחה “גוטמן” הינו איש טוב בגרמנית. מקור השם הוא בצרפתית מהשם גוטמן.

חלק 2:

[17:32, 3/21/2020] אבא: אוקראינה/שפטובקה/1980/ ביום שנולדתי ליד כדור הארץ עבר מטאוריט, שאיים להשמיד את האנושות

עליתי ב 1991 מאוקראינה

למדתי באורט ערד, לאחר מכן למדתי תוארים 1+2+3 בהנדסת מחשבים ב אוניברסיטת בן גוריון. תחומים אהובים: פיזיקה ומתמטיקה.

בצבא עשיתי טירונות קרבית (07), וחלק גדול מהזמן הייתי מפקד בבסיס ביסלח (בית ספר לחי”ר).

בילדותי למדתי: רוסית/אוקראינית/אידיש

אין אחים

גרתי בבניין ישן, בן 4 קומות, בלי מעלית. היה לנו חדר אחד, שמשותף לי ולאמא (גגלתי ללא אב, שעזב אותי כאשר הייתי קטן). סה”כ היה לי די כיף, בגלל הצפיפות הגדולה שבה התגוררנו, היו הרבה שכנים עם ילדים בני גילי, ורוב הזמן ביליתי איתם.

כולם ידעו שאנו יהודים, ו סה”כ התייחסו די בכבוד… היו כמה משפחות שמדי פעם קיללו פה ושם, והאשימו (בעיקר אותי) בכל מני מעשים ונדליסטים שילדים אחרים עשו… אך זה לא היה כ”כ נורא.

עליתי לארץ עם אמא/סבא/סבתא ב 1991, לאחר שברית המועצות התפרקה, והיה ניתן לעזוב. סבא וסבתא שלי (ז”ל) היו ציוניים, ואפילו דתיים, אך אמא שלי לא כ”כ, ופשוט נגררה עם הזרם. רוב החברים שלה עזבו לארה”ב, ונשארו שם עד הים (היא עדיין בקשר הדוק איתם). לישראל באנו דרך רומניה. לקחנו מאוקראינה רכבת לרומניה(בוקרשט) ולאחר מכן מטוס לתל אביב.
היה סיפור מעניין ברומניה… בזמן שהיינו שם, הייתה מלחמת המפרץ, וסגרו את השמיים של ישראל, כי אירקים שיגרו טילים. אז בגלל זה, נתקנו במלון ברומניה במשך שבועיים, ולא ידענו כלום… אפילו היו שמועות שישראל הושמדה, ואין לנו לאן להמשיך. בזמן ששהינו ברומניה (סגורים במלון), פנו אלינו משגרירויות גרמניה/ארה”ב, והציעו כסף כדי שלא נגיע לישראל, אלא אליהם. (אמא שלי היא

ביולוגית מצליחה, ולכן הם רצו אותה. סבא שלי, לא הסכים, וכך הגענו לישראל. אגב אמא שלי, היא עדיין עובדת במעבדה בסורוקה, ומשמשת כסגנית ממהלת של מעבדה בקטראולוגית הגדולה בישראל.
[17:53, 3/21/2020] התיחשבנו בערד (אמא שלי גרה שם עד עכשיו) כי היו כל מני המלצות… בדיעבד יש יתרונות וחסרונות, לא בטוח האם זאת הייתה החלטה נכונה.

הקליטה הייתה לא קלה (במילים עדינות). בבית ספר שלי היו הרבה קונפליקטים, כי ילדים לא קיבלו אותי (הייתי שונה מן הסתם). מה שהחמיר את המצב היה המצב הכלכלי הקשה שחיינו בו. אמא שלי (למרות ההבטחות) לא התקבלה לעבודה במקצוע שלה, כי בישראל לא קיבלו את התעודות שלה, שמעידות על ההשכלה וניסיון שלה. בגלל זה היא נאלצה לעבוד בניקיון, ובעבודות מזדמנות אחרות. היו מקרים שבהם הייתי עוזר לאמא שלי לנקות מדרגות/דירות של ילדים בכיתה שלי… זה כמובן רק הגביר את ההצקות של הילדים בבית הספר.

בשנותי ראשונות, גרתי עם אמא ואבא ב”מעונות לזוגות צעירים”. היה לנו חדר קטן, ושרותים/מטבח/מקלחת משותפים ל 20 משפחות. כאשר הייתי בן שנתיים, שיחקתי במטבח, וסיר מים רותחים(שכיבסו בו) התהפך אלי, וגרם לפציעות

קשות בכל הגוף…במשך חודשים הייתי מאושפז, אך יצאתי שלם, למרות שהרופאים לא נתנו הרבה סיכויים.

בר מצווה עשיתי בארץ… רב של עיר בערד אסף כמה עשרות עולים חדשים בגילאי 13-16, ועשה לכולם מסיבת בר מצווה… היה מאוד כיף, ועם חלק מהילדים, אני עדיין בקשר.

בגלל שאמא שלי עבדה קשה, לא כ”כ ראיתי אותה בילדותי, אז מי שבעיקר גידל אותי, היו סבא וסבתא. הם דיברו אידיש ורוסית, ולכן אני מכיר את שתי השפות.

באוקראינה היינו שומרי מסורת, למרות האיסור. אני זוכר שאני הייתי הולך עם סבא ל” מחתרת “, לקנות מצות לפסח… בישראל סבתא וסבא המשיכו, ואמא קצת פחות… אני לא שומר מסורת כלל.

אמא:

נולדתי בברית המועצות, רפובליקה אוקראינה בזמנו, בחצי אי קרים עיר סימפרופול. החצי אי ציורי עם נופים מהממים, הרים, חופים, אתרים הסטוריים – היה איזור תיירות של כל ברית במועצות. כשנפתחו השערים, לקראת התפרקות ברית המוצעות, כל היהודים התחילו לעזוב, כולל קרובי המשפחה שלי. הורים שלי היססו, כי המעבר לא קל. בימים שהרפובליקה הפכה למדינה עצמאית, מצב כלכלי הדרדר עוד יותר (גם לפני זה גרנו משפחה של 4 נפשות בחדר 10 מ”ר), עלינו לארץ ב1995 חודשיים לפני רצח רבין.
בבעיר מגוריי באוקראינה – בירה איזורית, עיר גדולה, קהילה יהודית היתה לא כל כך מגובשת, יהודים פחדו להתחבר לקיים את אורח חיים מסורתי, לכן הורים שלי בקושי שמעו ידיש, היו חילוניים ושמרו רק על מנהג אכילת מצא בפסח, שאר המנהגים נעלמו. לקראת העזיבה סוכנות יהודים התחילה להפעיל בתי ספר ללמידה עיברית, לכן כשעליתי, ידעתי אלף-בית וקריאה בסיסית.
יחס של אוקראינים לא תמיד היה אוהד, ילדים נהגו ללעוג לי על רקע יהדותי, למרות חוץ משם משפחה ואולי מראה, לא הינו שונים מאוקראינים ורוסים. לא

נתקלתי באלימות לשמחתי. לא חגגתי בת מצווה, זה לא היה נהוג באותה התקופה. היו לי ציפיות גבוהות לעליה לישראל, שהצטיירה אצלי כארץ אחדות ואחווה, ללא פילוג, ורק אהבת רעים.
כשהגענו לארץ נסענו ישר לדימונה, איפה שכבר היו לנו קרובי משפחה. הורים שלי ישר התחילו לעבוד כדי לפרנס את המשפחה, מאז לא חזרו לעסוק במקצועות שלהם – אמא שלי מהנדסת מכונות עם תואר שני ואבא – צייר. הסתפקו בעבודות במפעל, נקיון חדרים במלונות, סיעוד, נקיון רחובות וכו’. היה עצוב לראות את זה מצד אחד, מצד שני ראוי להערכה ודרבן אותי ללמוד יותר, להשתלב, ולצאת מדימונה.
לאחר חיים בנופים ירוקים עם ארבע עונות, היה קשה להתרגל למדבר, אבל עם הזמן למדתי לאהוב גם את היופי בנגב ואוהבת לטייל גם בצפון וגם בדרום.
אחי הגדול ממני בשנתיים נסע ללמוד לפנימיה אורט של חייל הים, מכיתה י’ עד כיתה י”ד. אני התחלתי ללמוד בארץ מכיתה ט’, בבית ספר קיבלו אותי בחום, אבל פער בשפה מנע ממני מליצור קשרים, בדימונה בכלל היחס היה פחות נחמד, הרבה עוינות, קללות, למזלי באותה תקופה היו הרבה עולים חדשים

שתמכו אחד בשני. אחרי שסיימתי תיכון בדימונה בהצטיינות, התגייסתי לדובר צהל בתור אחראית מחשוב. היתה זו תקופה מהנה שאיפשרה לי לראות את הארץ מחוץ לדימונה, להרחיב אופקים, ללמוד יותר טוב את השפה, להכיר אנשים שונים.
אחרי שחרור חזרתי לדימונה ועבדתי במלצרות עד שהתחלתי ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בשנה שניה ללימודי הנדסת חשמל, פגשתי את איגור – אבא של לוטן, במהלך תואר שני התחתנו ולוטן ושני האחים שלו נולדו, עברנו לגור ברמת גן ועכשיו – הוד השרון. ברגשנו שאופי החילוני ומעט כפרי של הוד השרון מתאים לנו יותר.

אחים ואחיות:

יש לי אחות בת 9 חמודה, עם עיניים ירוקות-חומות, שמדהימה בכל דבר, לוקחת ברצינות התעמלות אומנותית, משתתפת בתחרויות וזוכה תמיד במקום ראשון, אני אוהב לרכוב איתה באופניים, ולריב איתה.

יש לי אח בן 7 חמוד ומצחיק עם עיניים חומות, שמדהים בכל דבר, לוקח ברצינות שחמט ורוכב על אופניים, הוא משקיע ומצליח בכל דבר ואני אוהב ללכת איתו לסקייטפארק, לשחק איתו במחשב ולרכוב איתו על אופניים.

עד סיום תיכון אמא שלי גרה בדימונה ואבא בערד. אחרי סיום צבא שניהם התחילו ללמוד באותה פקולטה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, פקולטה להנדסת ומחשבים. אמא בשנת 2001 ואבא שנה לאחר מכן. הם הכירו בקורס משותף ומאז הם ביחד. הם החליטו להתחתן כשסיימנו תואר ראשון והתחילו תואר שני באותה הפקולטה.

התמונה מתחילת הקשר, 2002

כפי שציינתי, שני ההורים שלי גרו בדרום ובזמן הלימודים האקדמאיים בבאר שבע, חיפוש עבודה בתחום הנדסת חשמל הביא אותם למרכז הארץ והם התמקמו ברמת גן, שהיתה נוחה יחסית מבחינת מחירים, ממוקמת קרוב למרכזי היי טק ומלאה בתחבורה ציבורית. ברמת גן אני ושני האחים שלי נולדו.

היה ליד הבניין שלנו פארק גדול, כל החוגים במרחק הליכה, יש לי זכרונות טובים מהתקופה. אני מאוד נהניתי בחוגי שחמט, ג’ודו, אחותי גם הייתה בג’ודו, שחמט והתעמלות אומנותית, אחי ניב היה קטן מידיי לחוגים בזמן שגרנו ברמת גן. אני והאחים שלי ישנו בחדר אחד, לפעמים רבנו ולא נתנו לישון אחד לשני, במיוחד שכשניב היה קטן  הוא התעורר הרבה פעמים, אבל בעיקר היה נחמד מאוד לחלוק לחלוק חדר עם האחים. המשכנו לגור ברמת גן עד שנת 2018. אז הוריי החליטו לחפש מקום מגורים מתאים יותר מבחינת בתי ספר, סביבה, מיקום, בית. הם חיפשו בהרבה מקומות עד שהתמקדו בשכונה אחת בהוד השרון ובסופו של דבר עברנו לבית באותה השכונה, קיבלתי חדר לבד, זה מאוד נוח כי כשחברים באים לישון אצלי, יש לנו פרטיות.

המעבר להוד השרון היה חלק, קיבלו אותנו מאוד יפה בשכונה, התחלתי ללמוד בבית ספר רבין. צוות מורים חם וקשוב, אני נהנה מסביבה ירוקה, קירבה של סקייטפארק. התחלתי לרכוב בקבוצת אופניים, כי פה, בהוד השרון, קל מאוד לצאת לטבע, יש מסלולי רכיבה רבים.

המשפחה המורחבת –

משפחתי מצד אמא ואבא שמרו על זהות יהודית עד כמה שזה היה אפשרי באותה

התקופה, לדוגמה: סבתא רבתא שלי הייתה הולכת לשוחט שהיה הורג תרנגולים

(לצורך מאכל) ושאחר כך היה מכשיר אותו. דרך עליית משפחתי מצד אמא לארץ ישראל הייתה לגאלית ומאורגנת ע”י נוצרים אמריקאים שהאמינו שארץ ישראל מובטחת ליהודים. הם שכרו אונייה ששטה שלושה ימים מאודסה שבאוקראינה לחיפה, וככה הגיעו בני משפחתי מצד אמא שלי לארץ. משפחתי מצד אמא גרה בסימפירופול בחצי האי קרים שהיה שייך לאוקראינה בזמנו ושעכשיו נכבש ע”י רוסיה.

משפחתי מצד אבא טסה לישראל, אבל בגלל שהם היו אמורים לנחות בזמן שהייתה מלחמת המפרץ, הם התעקבו ברומניה כשבועיים סגורים במלון, שהיה ממוגן היטב, היו שם המון שומרים ואף אחד לא היה יוצא החוצא או נכנס פנימה, אלא אם כן זה מקרה מיוחד ואם כן מקבלים אישור לצאת החוצה, אז זה עם אבטחה כבדה. לפני שעלו לארץ, גרו בעיר שפיטופקה שבאוקראינה.

סבא רבא שלי, השתתף בצבא האדום, במלחמת העולם השנייה, וספג כדורים מרובה ברגל ובבטן, והתפוצץ מוקש לידו. הוא נפטר בשנת 2004.

תעודות הוקרה ומדליות של סבא רבה שלי מהצבע האדום ומישראל על תרומתו במלחמת העולם השנייה:

אילן יוחסין:

חפץ משפחתי:

שעון.

השעון הזה בן יותר מ70 שנים, יש למשפחתנו המורחבת עוד פריטים כאלו, אבל זה חלק ממה שאנחנו קיבלנו.

נספח גאוגרפי:

מסלול עליית משפחתי לארץ:

בכחול: מסלול עליית משפחתי מצד אבא

בירוק: מסלול עליית משפחתי מצד אמא

כמו שאולי ידוע לכם, בתקופת ברה”מ היה היה ברה”מ אתאיזם מדיני(אין קשר ליהדות). אצל היהודים, היה דבר שנקרא: המחתרת. בפסח, לפי היהדות, צריך לאכול מצות. היהודים היו הולכים ל”מחתרת” והיו קונים שם מצות. אבא שלי, היה הולך עם סבא רבא שלי באוטובוס ואחר כך ברכבת לעיר מרוחקת, שם היה פוגש אותם איש שהיה לוקח אותם למאפיה תת קרקעי, ושם הם היו קונים מצות. ככה מאות אלפי יהודים ברחבי ברה”מ שמרו על המסורת היהודית, ובינהם המשפחה שלי.
הנה סיפור מעניין: סבתא רבתא שלי הכירה את סבא רבא שלי מיד בתום המלחמה, והתחתנה איתו יומיים אחרי שראתה אותו יורד מהרכבת (שם היא גם ראתה אותו בפעם הראשונה). לפני כמה שנים אבא שלי שאל אותה: למה התחתנת איתו? הרי הוא היה פצוע קשה, חירש וכמעט לגמרי עיוור? והיא ענתה: כי היו אצלו 2 תכונות חשובות מאוד, הוא היה יהודי, והוא היה חי!

לעבודת השורשים ניגשתי במחשבה שאגלה משהו חדש, ולמדתי דברים חדשים. בעבודה היה לי קושי שידע רב רק אנשים מסויימים ידעו אותו, אבל הצלחתי למצוא עוד אנשים שיודעים את המידע הזה.

ביבליוגרפיה:

לא השתמשתי במקור מידע באינטרנט, אני רק תשאלתי אנשים:

אווה גוטמן: אחותי

איגור גוטמן: אבא שלי

אינה גוטמן: סבתה שלי

אלה גוטמן: אמא שלי

ניב גוטמן: אח שלי