השרשרת הקסומה

שלום,קוראים לי אליסיה ואני בת 12.

לא מזמן סבתא שלי נפטרה. זה היה עצוב מאוד.לי, ולהורי. יום לפני פטירתה, סבתא קראה לי לחדרה.פתחתי לאט את דלת החדר והצצתי פנימה. ראיתי שמחכה לי שם סבתא שלי עם חיוך של סוד על פניה.נכנסתי והתיישבתי לידה.סבתא הוציאה מהכיס שלה שרשרת זהב מיוחדת .היא אמרה לי: “קחי אליסיה,במשך חייך, את עוד תגלי את כוחה העצום. את תעברי חוויות רבות עם השרשרת הזאת. בדיוק כמוני,כשהייתי נערה בגילך.” הייתי מאוד מבולבלת. לא הבנתי מה סבתא רוצה “בסדר סבתא.” עניתי לה. ” אני סומכת עליך אליסיה.” אמרה לי . ובאותו הלילה, הלכה לעולמה.

ואני עדיין, עם השרשרת מנסה להבין מה כוחה. יום אחד פתחתי את השרשרת, וגיליתי בתוכה כפתור. לחצתי עליו ופתאום הרגשתי סחרחורת ובחילה. עצמתי את עיני בחוזקה. לא הבנתי מה קורה. הרגשתי כאילו אני נשאבת לאנשהו. כאשר פתחתי את עיני מצאתי את עצמי בעולם אחר וקסום. לא הבנתי איפה אני. לפתע, ראיתי גמד קטן עם 4 זרועות. “סליחה, אתה יודע איזה עולם זה?” שאלתי. הוא בהה בי כאילו נפלתי מחלל החיצון. “תגידי, מתי הגעת לכאן?” הוא שאל אותי. “אפשר לומר שממש הרגע.” “טוב, לא הבנתי אותך. נראה אותך למלכה. פופציקים!” בין רגע הופיעו מולי המון גמדים שהיו ממש עותק של הגמד הראשון.

כולם התגודדו סביבי וקשרו אותי בחבלים.ניסיתי להתנגד, אך לא יכולתי, החבלים היו חזקים  מידי.השירה התקדמה, ואני כבולה בתוך כרכה.הלכנו מעט זמן עד שהגענו. כשהגענו,נעמדתי מול המלכה בפחד.”מי את?” שאלה המלכה. “קוראים לי אליסיה ואני בת 12. הגעתי לכאן בטעות,בגלל השרשרת.”את מנסה לרמוז שהיא שרשרת קסומה?” “אני בעצמי לא יודעת, אבל לפי מה שקרה, נדמה לי שכן.”הורידו לה את השרשרת!” ציוותה המלכה. “לא!!! בבקשה!קיבלתי אותה מסבתא שלי, והבטחתי לה שאני אשמור עליה.” “רק רגע” אמרה המלכה. אבל המשרתים הורידו לה כבר את השרשרת.”איך קוראים לסבתא שלך?” “אליזבת”

“אני מכירה אותה!” אמרה המלכה. “היא  החברה הכי טובה שלי!”

“את נכדתה?” “כן” עניתי, והרגשתי הקלה גדולה. “שחררו אותה מיד ציוותה המלכה. המשרתים מיהרו למלא את רצונה.”קחי את השרשרת שלך, ומחזרי לביתך”. “תודה” עניתי בהתרגשות. שפתחתי את השרשרת, ראיתי שהכפתור הרוס.אמרתי למלכה,והיא אמרה שיש לה בארמון מתקן דברים. “הביאו אלי את המתקן!” המשרתים מיהרו לקרוא לו. “תודה” אמרתי, וקולי רעד. המתקן בא בריצה אל המלכה.”במה אוכל לסייע לך?” “תתקן את הכפתור, כדי שאליסיה תוכל לחזור לביתה”. “מיד” אמר, ורץ לחדרו.

הגיע הערב. “אני אדאג לך לחדר.” אמרה המלכה במתיקות. “בשביל חברים…”

“המלכה, הצלחתי לתקן את השרשרת.” “יופי” “בבקשה” אמר, והושיט בבישנות את השרשרת לאליסיה. “מה שמך?” “אליסיה דדון, ואתה?” “אריאל דדון” הם הביטו זה בזה. “אנו אחים?” “יש רק דרך אחת לברר, נשאל את הורי.אתה פשוט תחזור איתי.” הם לחצו  על הכפתור ומצאו את עצמם בחדר של אביגיל. “אמא! אבא!” צעק דוד “דוד!” אמרו שניהם. “למה לא סיפרתם לי?” “חשבנו שאת  קטנה בשביל זה” “קטנה?!” “כבר לא.” ענו בחיוך.

סוף