סיפור העליה של סבא שלמה

סיפור העלייה של שלמה סתיו

עלינו לארץ מבגדד בעיראק, בתקופת החורף כאשר ברחנו בעצם מהפרעות שעשו לנו הערבים.

העלייה נקראת עליית עזרה ונחמיה, הממשלה העיראקית נתנה אישור ליהודים לעזוב את המדינה בשני תנאים:

1. לא ניתן יהיה לחזור לעיראק
2. כל הרכוש צריך להישאר בעיראק.

משדה התעופה עלתה המשפחה: אבא, אמא, סבא ושישה אחים, אמא שלי היתה בהריון בחודש השביעי.

כשירדנו מהמטוס, ריססו את כל העולים בספריי DDT (נגד מזיקים), ומשם לקחו אותנו במשאית למקום שלא ידענו מה הוא, מעברה באזור חיפה שנקראה: אל-רואי,

.ליד הישוב אל-רואי

העגה לארץ

הגענו בלילה ושמו אותנו באוהל, ללא תאורה, ללא שירותים וללא מים.

אני הייתי בן שנה כשהגעתי לישראל.

למחרת התחלנו להבין שהגענו מבגדד, בה היה למשפחה בית גדול עם מטבח,חשמל,מים. במעברה נתנו לנו מעט מזון, היה חסר חלב.

אבא שלי היה איש עסקים בבגדד והיה בהלם גדול כשהגענו לארץ.

לא היתה עבודה ואבא שלי כל הזמן אמר שהכי חשוב שהגענו לארץ ישראל,  וחיפש עבודה כל הזמן אמר שהכי חשוב שהגענו לארץ ישראל, וחיפש עבודה כל

הזמן. 

עברנו לצריף

לאחר תקופה קצרה במעברה, בה היו תנאים קשים מאוד, החל אבא שלי לעבוד בתחנת הרכבת בחיפה, בניקיון ועבודות דחק.

לאחר תקופה במעברה, הגיע לבקר אותנו אחד מקרובי המשפחה, שכבר היה בארץ שנים רבות, הוא הזדעזע מהתנאים, כל המשפחה חיה באוהל אחד קטן (10 אנשים), והוא המליץ לנו לבוא לרעננה, לגור לידו בצריף. עברנו לרעננה לצריף הרבה יותר גדול מהאוהל, אבל בלי חשמל, רק עם עששיות, ברז אחד בתוך הבית ושירותים ומקלחת בחוץ. וחצי דונם (בדמי מפתח). בקרקע גידל אבא שלי ירקות: מלפפונים, קישואים, חצילים. עד שנת 56 היו תלושים למזון – בתלושים קיבלו מעט

חלב ובשר.