נהר השוקולד

בִּכְפָר קָטָן עַל גְדוֹת הָאָמָזוֹנָס חַיָה לִפְנֵי זְמַן רַב מְאֹד יַלְדָה וּשְׁמָה מָאלָה. הִיא הָיְתָה חֲכָמָה וְטוֹבָה, אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל – נְחוּשָׁה. כְּשֶׁיַלְדֵי הַכְּפָר הִתְחָרוּ בְּטִפּוּס עַל עֵצִים, מָאלָה לֹא נָחָה עַד שֶׁהִגִיעָה לַמָקוֹם הַגָבוֹהַ בְּיוֹתֵר. כְּשֶׁחָגְגוּ אֶת הָאָבִיב בִּמְסִבָּה גְדוֹלָה, הָיוּ רִקוּדֶיהָ שֶׁל מָאלָה הַפְּרָאִיִים וְהַיָפִים בְּיוֹתֵר. כֻּלָם יָדְעוּ שֶׁתִגְדַל לִהְיוֹת אִשָׁה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָה.

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיָשְׁבוּ סְבִיב הַמְדוּרָה בְּסוֹף יוֹם אָרֹךְ וּמְעַיֵף, סִפֵּר אֶחָד מִלוֹחֲמֵי הַכְּפָר אֶת הַסִפּוּר עַל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד. “הוּא אֲמִתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אֲמִתִי,” אָמַר הַלוֹחֵם, “פֵּרוֹת הַקָקָאוֹ נוֹשְׁרִים בְּמוֹצָא הַנָהָר וְאָז נִגְרָסִים עַל יְדֵי אֲבָנִים גְדוֹלוֹת. בְּמוֹרַד הַנָהָר הוֹפְכִים הַמַיִם לִזְרִימָה גוֹעֶשֶׁת שֶׁל מַשְׁקֵה אֵלִים נִפְלָא, וְכָל אֶחָד שֶׁמַגִיעַ אֶל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד יָכוֹל לִשְׁתוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲפִלוּ לְהִשְׁתַכְשֵׁךְ בַּשׁוֹקוֹלָד הַנֶהֱדָר.”

כָּל הַיְלָדִים אָהֲבוּ אֶת הַסִפּוּר, אֲבָל רַק מָאלָה נִשְׁבְּעָה לְעַצְמָה שֶׁלֹא תָנוּחַ וְלֹא תִשְׁקֹט עַד שֶׁתַגִיעַ לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד. וְעִם הַמַחְשָׁבָה הַזֹאת נִרְדְמָה לְיַד הַמְדוּרָה.

חָלְפוּ שָׁנִים, מָאלָה נֶהֶפְכָה לְנַעֲרָה. הַמַחְשָׁבָה עַל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד לֹא הִרְפְּתָה מִמֶנָה, וּבֹקֶר אֶחָד הִכְנִיסָה לְתַרְמִילָה קְצָת צֵידָה וְיָצְאָה לַדֶרֶךְ בְּלִי לְהִפָּרֵד מֵאַף אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹא יְנַסוּ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָה לְהִשָׁאֵר בִּצְעָקוֹת אוֹ בִּדְמָעוֹת.

צָעֲדָה מָאלָה בְּתוֹךְ יַעֲרוֹת הָעֲנָק שֶׁל הָאָמָזוֹנָס. זוֹ לֹא הָיְתָה הֲלִיכָה פְּשׁוּטָה. הִיא נֶאֶלְצָה לְפַלֵס לָה דֶרֶךְ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה מֵעוֹלָם. צִפּוֹרִים צִבְעוֹנִיוֹת וִיפֵהפִיוֹת לִוּוּ אֶת דַרְכָּה. מָאלָה הִבִּיטָה בָּהֶן, שָׁמְעָה אֶת שִׁירָתָן וְאָמְרָה לְעַצְמָה: “צִפּוֹרִים יָפוֹת, אֲבָל הֵן כְּלוּם בְּהַשְׁוָאָה לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד הַמֻפְלָא שֶׁמְחַכֶּה לִי.”

לְכָל אֹרֶךְ דַרְכָּה צָמְחוּ עֲצֵי פְּרִי שֶׁהוֹשִׁיטוּ לָה אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם הַמְתוּקִים וְהָרַעֲנַנִים. מָאלָה הָיְתָה קוֹטֶפֶת פְּרִי אוֹ שְׁנַיִם, אוֹכֶלֶת מֵהֶם וְחוֹשֶׁבֶת: “נֶחְמָד, אֲפִלוּ טָעִים, אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת זֶה לְפֵרוֹת הַקָקָאוֹ וְלִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד שֶׁזוֹרֵם לוֹ עֲבוּרִי אֵי שָׁם?”

כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים רַבִּים הִגִיעָה לְשׁוּלָיו שֶׁל כְּפָר גָדוֹל. יְלָדִים חֲמוּדִים קִבְּלוּ אֶת פָּנֶיהָ בִּתְרוּעוֹת וְלִוּוּ אוֹתָה לְמֶרְכַּז הַכְּפָר. אַנְשֵׁי הַכְּפָר הִקִיפוּ אוֹתָה בִּבְרָכוֹת וְהִצִיעוּ לָה מַאֲכָלִים וּמַשְׁקָאוֹת. הֵם הִצִיעוּ לָה לְהִשָׁאֵר וְלַחְגֹג אִתָם בָּעֶרֶב. בַּהַתְחָלָה סֵרְבָה מָאלָה. הָיָה לָה חֲבָל לְבַזְבֵּז אֲפִלוּ שָׁעוֹת סְפוּרוֹת בְּדַרְכָּה אֶל הַנָהָר. אֲבָל אָז הִסְכִּימָה לְהִשָׁאֵר לַיְלָה אֶחָד בִּלְבַד כְּדֵי לָנוּחַ וְלֶאֱגֹר כֹּחוֹת.

הַמְסִבָּה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הָיְתָה נֶהֱדֶרֶת. כֻּלָם הִצִיעוּ לָה תַבְשִׁילִים טְעִימִים שֶׁכְּמוֹתָם לֹא רָאֲתָה וְלֹא טָעֲמָה מֵעוֹדָה. הַיְלָדִים רָצוּ לְשַׂחֵק אִתָה וְהַמְבֻגָרִים בִּקְשׁוּ לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָה. מָאלָה הוֹדְתָה לְכֻלָם עַל קַבָּלַת הַפָּנִים הַנֶהֱדֶרֶת, אֲבָל בֵּינָה לְבֵין עַצְמָה חָשְׁבָה שֶׁלֹא כְּדַאי לְהִקָשֵׁר יוֹתֵר מִדַי לָאֲנָשִׁים הַטוֹבִים אוֹ לַיְלָדִים הַחֲמוּדִים כְּדֵי שֶׁלֹא תִתְפַּתֶה לְהִשָׁאֵר וּלְוַתֵר עַל נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד שֶׁזוֹרֵם לוֹ אֵי שָׁם וּמְחַכֶּה לָה. כְּשֶׁהֵאִיר הַשַׁחַר עָזְבָה מָאלָה אֶת הַכְּפָר הַמַקְסִים, וּבְלִי לְחַכּוֹת שֶׁתוֹשָׁבֵי הַכְּפָר יָקוּמוּ מִשְׁנָתָם נִכְנְסָה שׁוּב לְתוֹךְ הַיַעַר.

יָמִים, שָׁבוּעוֹת וַאֲפִלוּ חֳדָשִׁים פִּלְסָה מָאלָה אֶת דַרְכָּה. הִיא הִגִיעָה לִמְקוֹמוֹת מַרְהִיבִים בְּיָפְיָם וּפָגְשָׁה אֲנָשִׁים מְעַנְיְנִים, אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁעָמְדָה עַל פִּסְגַת הַר גָבוֹהַ אוֹ רָאֲתָה שְׁקִיעָה כְּתֻמָה צוֹבַעַת אֶת מֵי הַנָהָר בְּזָהָב, הִקְפִּידָה לְהַזְכִּיר לְעַצְמָה שֶׁהָעוֹלָם אָמְנָם יָפֶה, אֲבָל הִיא לֹא יְכוֹלָה לֵהָנוֹת מִמֶנוּ הֲנָאָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁלֹא תַגִיעַ לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד.

יוֹם אֶחָד עָבְרָה מָאלָה סְבַךְ קוֹצָנִי אָרֹךְ וּמְיַגֵעַ בִּמְיֻחָד. הִיא פִּלְסָה לָה דֶרֶךְ בְּעֶזְרַת הַמָצֵ’טָה הַחַדָה שֶׁלָה כְּשֶׁלְפֶתַע פִּתְאֹם מָצְאָה אֶת עַצְמָה עוֹמֶדֶת עַל גָדָה שֶׁל נָהָר גוֹעֵשׁ שֶׁצִבְעוֹ חוּם וְהוּא מֵפִיץ נִיחוֹחַ מֻפְלָא שֶׁל קָקָאוֹ.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהִגַעְתִי? שָׁאֲלָה מָאלָה אֶת עַצְמָה. הִיא כָּרְעָה לְיַד הַנַחַל, הֶעֱבִירָה אֶת יָדָה בְּתוֹכוֹ וְהֵרִימָה אוֹתָה אֶל פִּיהָ. טַעַם גַן-עֵדֶן שָׁטַף אֶת כָּל-כֻּלָה. אֲפִלוּ תְנוּכֵי אָזְנֶיהָ הִסְתַמְרוּ בְּעֹנֶג מֵהַשׁוֹקוֹלָד הַנֶהֱדָר. הִיא שָׁתְתָה עוֹד וָעוֹד, וְאָז נָחָה קְצָת עַל שְׂפַת הַנַחַל וְשָׁאֲפָה עֲמֻקוֹת אֶת רֵיחוֹ. אַחֲרֵי מְנוּחָה קְצָרָה הִכְנִיסָה לַנָהָר רֶגֶל מְהֻסֶסֶת וְאָז עוֹד רֶגֶל, עַד שֶׁטָבְלָה כֻּלָה בַּנוֹזֵל הֶעָשִׁיר. כְּשֶׁיָצְאָה הִרְגִישָׁה שֶׁגוּפָה חָלָק וְזוֹהֵר, כְּאִלוּ טִהֵר הַשׁוֹקוֹלָד אֶת עוֹרָה הַפָּצוּעַ.

בַּהַתְחָלָה שָׁמְעָה קוֹל רָחוֹק. הִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה אִם זוֹ קְרִיאַת צִפּוֹר אוֹ קוֹל אֱנוֹשִׁי. אֲבָל אָז רָאֲתָה דְמוּת אָדָם רְחוֹקָה וְנוֹפְפָה בְּיָדָה.

“שָׁלוֹם,” אָמְרָה לַגֶבֶר כְּשֶׁהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, “שְׁמִי מָאלָה.”

“וַאֲנִי נָאפְּיוֹ,” הוּא עָנָה. “אֵיךְ הִגַעַתְ לְכָאן? הַאִם הִגַעְתָ לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד בְּמִקְרֶה?”

“לֹא. חִפַּשְׂתִי אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים מְאֹד, מֵאָז שֶׁהָיִיתִי יַלְדָה,” עָנְתָה מָאלָה, וְנָאפְּיוֹ אָמַר שֶׁכָּךְ זֶה גַם אֶצְלוֹ.

הֵם הִבְעִירוּ מְדוּרָה, וְרֵיחַ הֶעָשָׁן הֵבִיא אֲלֵיהֶם עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים צְעִירִים שֶׁהִגִיעוּ לִנְהַר הַשׁוֹקוֹלָד רַק לִפְנֵי יוֹמַיִם: לוּסָה וְסָאקָאר.

הָיָה מְרַתֵק לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרֶיהָ הַחֲדָשִׁים עַל הַדֶרֶךְ הָאֲרֻכָּה שֶׁהֵבִיאָה אוֹתָם לְכָאן. אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא זָכַר פְּרָטִים רַבִּים עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגְשׁוּ, הַדְבָרִים שֶׁרָאוּ וְהַמְקוֹמוֹת שֶׁהָיוּ בָּהֶם. הֵם שָׁתוּ עוֹד וָעוֹד מִמַשְׁקֵה הַשׁוֹקוֹלָד שֶׁזָרַם לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם. הֵם הִשְׁתַכְשְׁכוּ בּוֹ וְשִׂחֲקוּ וְאָז שָׁתוּ עוֹד. הֵם הָיוּ מֻקְסָמִים וּמְאֻשָׁרִים.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִרְדְמָה מָאלָה בְּשַׁלְוָה מֻחְלֶטֶת, גַם אִם בִּטְנָה כָּאֲבָה קְצָת.

כָּךְ בְּדִיוּק בִּלוּ אֶת יוֹם הַמָחֳרָת, וְאֶת הַיוֹם שֶׁאַחֲרָיו.

בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי אָמַר נָאפְּיוֹ: “שִׁמְעוּ, חֲבֵרִים. שָׁמַעְתִי עַל מָקוֹם רָחוֹק וּמֻפְלָא: הַר הַזָהָב. כֻּלוֹ מָלֵא סְלָעִים עֲצוּמִים שֶׁל זָהָב טָהוֹר וַאֲפִלוּ הַצְמָחִים שֶׁעָלָיו עֲשׂוּיִים מֵעַלְעַלֵי זָהָב דַקִיקִים. אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁחַיַי אֵינָם חַיִים עַד שֶׁאַגִיעַ לְאוֹתוֹ הַר זָהָב מֻפְלָא.”

“כֵּן,” אָמְרָה לוּסָה, “גַם אֲנִי שָׁמַעְתִי עַל הַר הַזָהָב… אֲנִי חַיֶבֶת לָצֵאת לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.”

“גַם אֲנִי אֶצְטָרֵף אֲלֵיכֶם,” הִכְרִיז סָאקָאר. “אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁרַק בְּהַר הַזָהָב אוּכַל לְהַשִׂיג שַׁלְוָה. נֵצֵא לַדֶרֶךְ מָחָר?”

כֻּלָם הִסְכִּימוּ בְּהִתְלַהֲבוּת. כֻּלָם מִלְבַד מָאלָה. הִיא עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ וְנִזְכְּרָה בַּצִפּוֹרִים הַיָפוֹת שֶׁפָּגְשָׁה בְּדַרְכָּה וְכִמְעַט לֹא הִסְתַכְּלָה עֲלֵיהֶן; בַּפֵּרוֹת הָרַעֲנַנִים שֶׁאָכְלָה, וְכִמְעַט לֹא הִרְגִישָׁה בְּטַעֲמָם; בִּשְׁקִיעוֹת הַזָהָב הַכְּתֻמוֹת. פִּתְאֹם הִבְהֵב בְּרֹאשָׁה זִכָּרוֹן יָשָׁן עַל כְּפָר קָטָן מָלֵא יְלָדִים מְתוּקִים וַאֲנָשִׁים נֶחְמָדִים. כְּפָר שֶׁבּוֹ הִרְגִישָׁה רְצוּיָה וַאֲהוּבָה.

“אֲפִלוּ נְהַר הַשׁוֹקוֹלָד יַחְוִיר אֶל מוּל הַר הַזָהָב, אַתְ תִרְאִי, מָאלָה!” אָמַר נָאפְּיוֹ שֶׁיָשַׁב לְיָדָה.

מָאלָה נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁה. “אֲנִי לֹא אָבוֹא אִתְכֶם,” אָמְרָה.

“מָה, תִשָׁאֲרִי כָּאן?” נִדְהֲמָה לוּסָה. “כַּמָה שׁוֹקוֹלָד אֶפְשָׁר לִשְׁתוֹת? הַבֶּטֶן שֶׁלִי כּוֹאֶבֶת כְּבָר יוֹמַיִם.”

לְמָחֳרָת מִלְאָה מָאלָה בַּקְבּוּק גָדוֹל בְּמַשְׁקֵה שׁוֹקוֹלָד עָשִׁיר וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ לְתִיקָה. יַלְדֵי הַכְּפָר בְּוַדַאי יִשְׂמְחוּ לִטְעֹם מִמֶנוּ. הִיא פָּסְעָה עַל הַשְׁבִיל בַּדֶרֶךְ חֲזָרָה בְּרַגְלַיִם קַלוֹת. צִפּוֹר צִבְעוֹנִית לִוְתָה אוֹתָה בְּשִׁיר.

https://padlet.com/revayagrumbach/49prn29jlbvr