סיפור עלייתה של סבתא רבא הרטה לאופר פיק

סבתא רבא הרטה לאופר פיק – 1919-2000

סבתא רבא הרטה פיק נולדה בברנו בצ׳כיה.

הרטה היתה אחותם הצעירה של עוד שלושה בנים, ובתור בת זקונים קיבלה הרבה פינוקים, אהבה אך גם סבלה מ״התעללות״ אחיה הבנים שאהבו להציק לאחותם הקטנה.

אביה היה בעל איטליז.

עם עליית הנאצים לשילטון ופלישתם לצ׳כיה נתפס אחד הבנים והועבר לכיכר העיר עם עוד יהודים רבים לשילוח לגטו.

הרטה נשלחה ע״י אביה לראות מה מצבו, הסתתרה מאחורי עמוד בכיכר המרכזית וראתה את אחיה מובל לקרונות הרכבת.

אביה חש בסכנה והחליט לשלוח את בתו הקטנה (19) ואחיה קארל שהיה נשוי לעליזה, לארץ ישראל בעליית נוער יהודי.

אחיה הבכור היה נשוי ואב לבן קטן, בעל חנות תכשיטים, החליט להישאר עד חלוף הסכנה, אך הוא ומשפחתו נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם.

אביה של הרטה נשלח למחנה עבודה מאונטהאוזן ושם נפטר.

אימה נשלחה לאושוויץ ונרצחה.

הרטה קארל ועליזה מצאו עצמם בעגלה עם סוס בדרך ארוכה ורצופת תלאות מברנו ועד הנמל ברומניה ממנו יצאו לארץ.

סבתא רבא הרטה הקימה משפחה בארץ, התחתנה וילדה את סבתא שלי, סבתא עדנה.

אני לא הכרתי את סבתא רבא הרטה שנפטרה ב24.11.2000ֿ, יום לפני ציון מועד טביעתה של הפאטריה.

רקע

בתחילת מלחמת העולם השנייה ניסו יהודים לברוח מאירופה ולהגיע לארץ. הבריטים סגרו את שערי הארץ כדי למנוע מיהודים לשנות את הסטטוס קוו בפלשתינה.

בספטמבר 1940 עלו 3600 יהודים על שלוש ספינות שעברו שיפוצים במשך חודשים, והצליחו להגיע אל חופי הארץ. בהגיעם לנמל חיפה נתפסו המעפילים ששרדו את המסע בידי הבריטים וחלקם הגדול הועבר לאנייה גדולה בשם ‘פאטריה’ ששימשה לגירוש מעפילים. באותם ימים הופצצה בריטניה ללא רחם בידי חיל האוויר הגרמני כמו גם תל-אביב וחיפה שהופצצו על ידי חיל האוויר האיטלקי.

הפאטריה הייתה אנייה צרפתית גדולה שהבריטים החרימו מהצרפתים כאשר האחרונים בחרו להיכנע ולהתייצב לצד גרמניה הנאצית. פאטריה בלטינית פרושה ‘מולדת’. הבריטים העלו על הפאטריה כ-1800 מעפילים והחליטו לגרש אותם לטרינידד או מאוריציוס שנמצאת כ-1000 ק”מ מזרחית למדגסקר. רחוק בקיצור.

ה’הגנה’ רצתה לסכל את הגירוש בכל מחיר אבל לפגוע באנייה בריטית ששימשה להעברת חיילים, באמצע מלחמה מול גרמניה הנאצית לא היה דבר מקובל. למרות זאת הפעולה אושרה במטה ההגנה. איש הגנה עלה לאנייה במסווה של מתקן תנורים ומסר למעפילים מטען חבלה במשקל של קילו עד שניים שנועד לפעור חור בדופן האנייה. לאחר שהמנגנון לא פעל, הוברח לאנייה מנגנון נוסף.

ב-9 בבוקר ב-25 בנובמבר הופעל המטען שיצר חור ענק בדופן הספינה שהייתה כפי הנראה רעועה מכפי ששיערו. הספינה החלה להתמלא במים במהירות ותוך 15 דקות שקעה למצולות. נוסעים רבים החלו לקפוץ למים ולשחות לחוף. אחרים נמשו על ידי ספינות בריטיות וערביות שהגיעו למקום.

לאחר שחולצו המעפילים התברר שכ-200 מעפילים, גברים נשים וילדים ועשרות שוטרים בריטים נעדרים. הללו נלכדו בבטן הספינה ולא הצליחו לחלץ עצמם. כ-200 אחרים נפצעו. את הגופות שמשו מהמים קברו בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה כאשר רבים נקברים כאלמונים לחלוטין.

הבריטים לא ידעו זמן רב ממה נגרם הפיצוץ. לאחר דין ודברים הורתה בריטניה להרשות לניצולי הפאטריה להישאר בארץ והם, כולל סבתא רבא הרטה, הועברו למחנה העלייה בעתלית. את שאר המעפילים שלא עלו על האנייה, הם גררו בכוח מצריפי מחנה המעצר. במשך שעתיים נאבקו המעפילים בבריטים אך לבסוף הועלו על ספינה וגורשו למאורציסוס, שם שהו קרוב לחמש שנים עד לסוף מלחמת העולם השנייה.

עדותה של סבתא הרטה כפי שסיפרה לאבי אורן

סבתא שלי סיפרה רבות את סיפור עלייתה ארצה.

זיכרונות שהיו לה בתור נערה צעירה מהמסע לארץ:

נסיעה ארוכה עם אחיה בעגלה מעיר הולדתה עד לנמל.

ההתרגשות מהמסע אל ארץ ישראל.

מצב רוח טוב של בני נוער עליזים, מלאי מוטיבציה ושמחה לעלות לארץ ישראל.

ניגנו ושרו וקיבלו בהבנה את התנאים הקשים שהיו במסע.

סבתא זוכרת את אנשי ההגנה שעלו עם ארגזי שוק מלאים בתוצרת רקובה וביצים סרוחות, מטען הנפץ הוחבא מתחת לתוצרת מהשוק. הסירחון גרם לחיילים הבריטים לוותר על הבידוק של ארגזים אלו.

סבתא זוכרת שהאניה פוצצה ונטתה על צידה במהירות.

סבתא סיפרה שהיתה רזה ולכן היה קל למשוך אותה מחלון האנייה העגול. אנשים מלאים יותר נתקעו בחלון ונמרחו בשמן על מנת “להחליקם” החוצה ולהצילם.

סבתא סיפרה רבות על מחנה העלייה בעתלית, שם קיבלו הקצבה יומית של פרוסת לחם דקה,מרק, חלבה וממרח חמאה.

היא היתה אחראית על קילוף הבצל במחנה כי לא ירדו לה דמעות מהבצל.

סבתא לא אכלה מאז שחרורה ממחנה עתלית חלבה, זאת לאחר שאכלה במשך 11 חודשים מדי יום חלבה.

אני זוכר שכילד סבתא נהגה למרוח לי פרוסת לחם עם חמאה וריבה, הפרוסה תמיד הייתה דקה מאוד וסבתא עם חיוך אמרה לי שככה היא אכלה בעתלית.

הניספים

בפיצוץ האונייה נהרגו 261 מעפילים – רובם בטביעתה של הפאטריה.

כמו כן נהרגו 51 בריטים שעסקו בניסיונות חילוץ.

בבית הקברות הישן בחיפה קבורים המעפילים וישנה אנדרטה להנצחתם.

לזכר המקרה ואירוע טביעתה של ה- ‘סטרומה’ כתב יעקב אורלנד את השיר ‘אם הופלנו’:

אִם הֻפַּלְנוּ –
לֹא נִבְהַלְנוּ!
עַל כָּל “פַּטְרִיָּה” וּ”סְטְרוּמָה”
שׁוּב נָקוּמָה.
אִם נִשְׁבַּרְנוּ –
עֹז הִגְבַּרְנוּ!
עֹז הִגְבַּרְנוּ וְנַגְבִּיר!

כִּי זֹאת הָאָרֶץ, זֹאת, אַחֶרֶת אַיִן,
וּבָהּ נִחְיֶה וְלֹא נִתַּם, אַחַי,
וּבָהּ נִפְקַח, לֹא נַעֲצֹם עֵינַיִם,
כִּי חַי, עוֹד חַי,
עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי!