ירושלים

שמות המגישים: ולד שטנקביץ, קיריל נוביקוב

שם המורה: גלי

כיתה: ו-1

בית ספר: אשקולות

תוכן עניינים

3 _____________מה היו השיקולים לבחירת העיר?

4 _____________תעודת זהות:

5 _____________מפת היר

6 _____________מיקום גיאוגרפי

7 _____________אקלים 

8 _____________צמחיה ובעלי חיים

9 _____________היסטוריה

10 ____________דת

11 ____________מתכון קוגל ירושלמי

12 ____________סכום ורפלקציה

מה היו השיקולים לבחירת העיר?

ירושלים בירת ישראל

הכרזת ירושלים כבירת ישראל הייתה בנאום של ראש הממשלה דוד בן-גוריון בכנסת ב-13 בדצמבר 1949. מיום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 ועד הכרזת ירושלים כבירת ישראל, לא הייתה למדינת ישראל עיר בירה ובפרק זמן זה הוצעו כמה חלופות. הכרזת ירושלים כבירת ישראל הביאה לקביעת מעמדה החוקי של ירושלים לפי החוק הישראלי, וחתמה תהליך מתמשך ומורכב. ההכרזה חלה על מערב ירושלים שעם תום קרבות מלחמת העצמאות בחזית ירושלים הייתה בשליטת ישראל, בה בעת שירושלים המזרחית הייתה בשליטה של ירדן עד מלחמת ששת הימים.

תעודת זהות:

שם העיר: ירושלים

מיקום בארץ:

ירושלים שוכנת בהרי יהודה, על קו פרשת המים הארצי של ארץ ישראל, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570 עד 857 מטרים מעל גובה פני הים.

שטח: 125.1 km²

מס תושבים: סה”כ 927,000

אוכלוסייה: 

עיר הבירה של מדינת ישראל והעיר עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בה. העיר מקודשת ביהדות, בנצרות ובאסלאם.

כלכלה עיקרית:

הכלכלה בירושלים מתבססת על מספר ענפים עיקריים. חקלאות, סחר חוץ ופנים. לצד ההכנסה מחקלאות ומסחר העיר נהנה מתיירות.

סמל העיר: 

בתקופת המנדט הבריטי לא היה לעיריית ירושלים סמל. סמלה של ירושלים התקבל בשנת 1949, בעקבות מכרז שפרסמה “ועדת הסמל” של עיריית ירושלים. במכרז זכתה הצעתה של “אגודת הציירים הירושלמים לגרפיקה שימושית”.
הסמל הנבחר כולל שלושה מרכיבים:
עלי זית – מסמלים שלום בין בעלי הדתות והלאומים השונים החיים בעיר, כמו גם את עצי הזית הנפוצים באזור.
חומות ירושלים – מסמלות את חומת העיר העתיקה.
גור אריה יהודה – מוצג בתנ”ך כסמלו של שבט יהודה, ומאוחר יותר גם כסמלה של ממלכת יהודה (ירושלים הייתה מאז ימי דוד המלך בירתו של שבט יהודה וממלכת יהודה).

מיקום גיאוגרפי

ירושלים שוכנת על רצועת ההר המרכזית של ארץ ישראל המערבית, ועל קו פרשת המים שלה, בין הים התיכון וים המלח, ברום של 570–857 מטרים מעל גובה פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בעיר היא פסגת שכונת גילה, המתנשאת לגובה של 859 מטרים מעל פני הים. העיר שוכנת בהרי ירושלים, חבל הרים השייך להרי יהודה.

מרכז העיר, הממוקם בחלקהּ הצפוני של העיר, בנוי על אזור מישורי יחסית. מרבית שכונות העיר בנויות על הגבעות, כאשר ביניהן נפרשים עמקים וואדיות, דוגמת עמק יהושפט, גיא בן הינום, עמק רפאים, נחל קדרון, נחל שורק ועמק הצבאים.

אקלים

רושלים שוכנת על קו הגבול, המפריד בין האזור הים-תיכוני ובין סְפָר המדבר. הקיץ בה חם ויבש, והחורף קר וגשום. כמות המשקעים הממוצעת בה עומדת על כ-554 מילימטרים בשנה. ממוצע הלחות השנתי בה עומד על כ-60%. לעיתים יורד בעיר שלג, בעיקר בשכונותיה הגבוהות, דוגמת גילה (859 מטרים מעל פני הים), רמות אלון (850 מטרים מעל פני הים), רוממה ובית וגן. אחת ל-3–5 שנים, יורד בעיר שלג כבד, המצטבר לגובה של כעשרים סנטימטרים, ואשר גורם לשיבושי תנועה בכבישים, לשיבושים באספקת החשמל לתושביה ולנפילת עצים.

“ירושמיים” הוא אתר אינטרנט ייעודי, המתעד והסוקר את מזג האוויר הייחודי של העיר.

צמחיה ובעלי חיים

בירושלים יש 145 סוגים בהלי חיים

בעלי חיים:

חקלילית הצים:אזור: ים המלח ומדבר יהודה, דרום הנגב והרי אילת, מרכז הנגב והמכתשים, מישור החוף וגוש דן, גליל עליון וגליל מערבי, חרמון, גולן ואצבע הגליל, שומרון, צפון הנגב, ירושלים, הרי ירושלים והשפלה, כרמל, רמות מנשה, גליל תחתון, עמקים וגלבוע

מרית צפונית:אורכה 44-52 ס”מ. מוטת כנפיה 73-82 ס”מ. מקננת במקווי מים מתוקים עשירי צומח או בביצות עם מספיק מים פתוחים. בישראל; חולפת וחורפת

ירקון:אורכו  14-16 ס”מ. מקנן בשולי חורש, באזורי מרעה זרועי עצים, בחורשות, בסבכי שיחים ובגנים. שכיח גם בתוך ישובים. הקן נבנה בעצים או בשיחים.

וגם בירושלים יש 692 צמחים

צמחים:

הרקפת: היא צמח פקעת הנפוץ ביותר במזרח התיכון (יוון, דרום תורכיה, סוריה, לבנון וארץ ישראל). בארץ אפשר למצוא אותה בגולן, בגליל, בשומרון

נרקיס המצוי:קצת על הנרקיס הנרקיס המצוי הינו גיאופיט בעל בצל ממשפחת הנרקיסיים. ראשו הלבן של הנרקיס המצוי מעוטר בכתר זהב והא פורח מתחילת נובמבר

הכלנית:הכלנית היא צמח רב שנתי ממשפחת הנוריתיים. רוב הכלניות אדומות, אבל יש גם כלניות כחולות, סגולות, ורודות ולבנות

היסטוריה

על-פי ממצאים ארכאולוגיים, תחילת תקופת ההתיישבות בירושלים מתוארכת לתקופה הכלקוליתית. בשנת 2009 נתגלו בחפירות בשכונות הקצה של העיר ממצאים ארכאולוגיים המתוארכים לתקופה הנאוליתית[דרוש מקור: בכל שכונות הקצה התבצעו חפירות בבת אחת?]. ממצאים אלו מעידים על התיישבות בעת העתיקה, באזור השוכן על הגבעה המכונה “עיר דוד”. ההתיישבות במקום זה נבעה מהקרבה ל”מעיין הגיחון”, אשר שימש מקור מים לתושבי הגבעה, כמו גם היותהּ נקודת ציון אסטרטגית, החולשת על השטח הסובב אותה. עם הפיכתהּ של העיר ליישוב קבע, ניצלו תושביה את תנאי השטח הטופוגרפיים ההרריים, הקשים לטיפוס, לשם הגנה מפני כובשים.

עיר דוד – שחזור מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני
בשנת 1909 נתגלו באזור מעיין הגיחון, במחקר ארכאולוגי בראשות מונטגיו פרקר, שברי חרס אשר תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה. ממצאים אלו היוו עדות למגורים בסמוך. הפיכתהּ של ירושלים מיישוב ארעי לעיר קבע התרחשה, ככל הנראה, במהלך המאה ה-19 לפנה”ס.

בתקופת הברונזה המאוחרת, במאה ה-14 לפנה”ס, ביססה ירושלים את מעמדהּ כעיר-מדינה כנענית מבוצרת וחשובה. על כך מעידים מכתבי אל-עמארנה, שבהם מוזכרת ירושלים פעמיים.

דת

ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ליהדות. קדושתה נובעת מהמבואר במקרא שהיא המקום שבו בחר הבורא לשכן את שכינתו ושמו (ועל כן היא נקראת בתהילים עיר האלוהים), כמו גם מהעובדה ההיסטורית שבירושלים שכן בית המקדש הראשון בתחילת האלף הראשון לפני הספירה, ובית המקדש השני שהתקיים בירושלים מן המאה הרביעית לפני הספירה עד המאה הראשונה לספירה. במסורת היהודית נאמר גם שאבן השתיה, שהייתה מתחת לקודש הקודשים, היא הסלע שממנו הושתת כל העולם, ומקום עקידת יצחק.

בראשית הנצרות (המאה ה-4), היה היחס לירושלים דו ערכי. בירושלים שוכנים האתרים במהלכם חי ומת ישו, דוגמת ויה דולורוזה וכנסיית הקבר. חורבנהּ של ירושלים במרד הגדול נתפש כעונש לעם ישראל, על כך שדחה את ישוע כמשיח. בתקופה הביזנטית, נבנתה ירושלים מחדש כעיר נוצרית, אולם הר הבית הושאר שומם, כסמל לחורבן העיר.

ירושלים היא אחת מהערים הקדושות לאסלאם. באסלאם הסוני נחשבת ירושלים האתר השלישי בחשיבותו הדתית, לאחר מֶֿכָּה ואַל-מַדִֿינָה; לפיכך היא מכונה: “תַֿ’אלִת’ אַל-חַ’רַמָֿיְין” (ثالث الحرمين) – השלישי מבין המקומות הקדושים. באסלאם השיעי מהווה ירושלים את המקום הרביעי בחשיבותו, אחרי מסגד אימאם עלי בנג’ף ומקדש אימאם חוסיין בכרבלה.

מתכון קוגל ירושלמי

קוגל (בהגיית יוצאי גליציה ופולין: קיגל) היא פשטידה נפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה. לקוגל גרסאות רבות מרכיבים שונים, בדרך כלל על בסיס תפוחי אדמה או אטריות. המכנה המשותף של כל הסוגים הוא המנהג לבשל את הקוגל בסיר, או תבנית ברזל, בעיקר חד פעמית, שניתן להניח על פלטת שבת.

מצרכים
לתבנית גדולה:
2 חבילות אטריות דקות (800 גרם)
240 מ”ל (1 כוס) שמן
300 גרם (1/2 1 כוסות) סוכר
6 ביצים
1 כף מלח
1 כף פלפל
אופן ההכנה
1. מרתיחים מים בסיר גדול ומבשלים בו את האטריות עד שהן מתרככות. מסננים.2. מחממים בסיר גדול את השמן, ורק כשהוא מתחמם מוסיפים את הסוכר. מערבבים בכף עץ, עד שהסוכר משחים והופך לקרמל.
3. שופכים בזהירות את האטריות לתוך הסיר עם הקרמל ומערבבים במהירות.
4. מוסיפים את הביצים, את המלח והפלפל, ומערבבים.
5. שופכים את התערובת לתוך תבנית אפייה גדולה. אופים בחום של 180 מעלות, עד שהוא משחים.

סכום ורפלקציה

https://he.wikipedia.org/wiki/

https://www.tiuli.com/fauna/

https://www.tiuli.com/flora/

https://www.academy.ac.il/Branches/

https://www.haaretz.co.il/gallery/

https://food.walla.co.il/