אחרית הימים- לידתו המוקדמת (מדי) של הרוק הישראלי

אחרית הימים היתה להקת רוק ישראלית שפעלה בין השנים 1971 -1972.

הלהקה הורכבה מחמישה מהיוצרים הצעירים והבולטים במוזיקה הישראלית של שנות השישים והשבעים: זוהר לוי, גבי שושן, אלי מגן, יצחק קלפטר ומירי אלוני.

חזון הלקה היה כפי שהגדיר אותו לימים זהר לוי: “לעשות משהו שלא יהיה דומה לשום דבר שהיה לפני כן במוזיקה הישראלית. לימים, רבים יגדירו את אחרית הימים כ”להקת הרוק הישראלית הראשונה”.

ישראל של תחילת שנות השבעים הייתה מדינה שמרנית באופייה התרבותי. האווירה של אחרי מלחמת ששת הימים הביאה לפריחתן של הלהקות הצבאיות ולכך שמהפכות המוזיקה והתרבות של שנות השישים בעולם חדרו לשוליים של המוזיקה הישראלית בלבד.

אחד היוצרים הייחודיים ופורצי הגבולות בתרבות הישראלית באותה תקופה היה מתופף צעיר בשם זוהר לוי. בסוף 1969 הלחין ועיבד את המוזיקה לאחד המחזות השערוריתיים ביותר שנוצר במוזיקה הישראלית: “מלכת אמבטיה” (שנכתב על ידי חנוך לוין). לאחר 19 הופעות בלבד ירד המחזה מהבמה בשל התנגדות חריפה של הציבור הישראלי. לוי ניסה את כוחו בתקופה זו בהרכבים שונים אך חלומו נשאר להקים להקת רוק ישראלית ייחודית.

לוי לא ויתר על חלומו וב-1971 הוא אסף סביבו את חבורת האמנים המוכשרת שתהווה את להקת “אחרית הימים”. מירי אלוני שבאה מלהקת הנח”ל (שירה), יצחק קלפטר שהגיע מהצ’רצ’ילים (להקה שאמנם נגנה רוק בישראל, אבל באנגלית. קלפטר עצמו שר וניגן ביגטרה), אלי מגן (בס) וגבי שושן (שירה). לוי עצמו הלחין את שירי הלהקה וניגן על התופים.

תהליך יצירת האלבום של הלהקה היה ארוך. לוי הלחין שירים מורכבים וקשים לנגינה לשירי משוררים שבחר, מחציתם של חנוך לוין, שהגיע בעצמו לא פעם לחזרות.

מכיוון שלא ניגן על כלי הרמוני ולא ידע לכתוב תווים, הקליט את עצמו שר את השירים שהלחין ללא ליווי על טייפ סלילים כדי ללמד את הלהקה. “זוהר מוזיקאי טבעי, רגיש, מוכשר והייתה לו אמביציה להוכיח לכולם שאפשר לעשות רוק בעברית”, אמר עליו אלי מגן.

במקביל אחרית הימים התחילה להופיע, אבל לא הצליחה למשוך קהל להופעות והיו מחשבות על פירוק. ואז הגיע אריק איינשטיין, שזכר לטובה את לוי מימי “החלונות הגבוהים” (לוי היה המתופף של הלהקה אותה הובילו איינשטיין ושמוליק קראוס), וסיפק גלגל הצלה זמני כשהזמין את הלהקה להופיע במשותף.

אבל תגובת הקהל והתקשורת נשארה פושרת: המוזיקה הייתה חדשנית, רועשת וקשה מדי לעיכול עבור הקהל הישראלי השמרן.

לאחר חצי שנה של הופעות שהתרסקו כלכלית, המופע ירד והלהקה התפרקה. האלבום שלה השתחרר בסוף 1972 כשהלהקה בפועל כבר לא הייתה קיימת.

למרות שכבר לא הייתה קיימת יותר, להקת אחרית הימים צברה תארים רבים באותן השנים בהם להקת השנה של קול ישראל, גלי צה”ל ו”להיטון” ופרס “כינור דוד” למרות ההצלחה המאוחרת ואולי בגללה, לוי חש אכזבה עצומה מפירוק הלהקה.

עם השנים המשיכו כל חברי הלהקה בקריירות מוזיקליות (כאשר מידת ההצלחה – כמו גם התקופות בהן הם הצליחו – משתנה לחבר לחבר). ואולם, שירי האלבום הבודד הפכו לקלאסיקות רדיו שמנוגנות עד היום דרך קבע – ובהם השירים “יש לי יום הולדת”, “פתחי לי את הדלת” ו”העץ הוא גבוה”.

זוהר לוי הופיע מעט מאז וכתב עוד מספר שירים לתיאטרון, אך הקריירה המוזיקלית שלו לא נסקה. בראיון לעיתון מעריב (2010) הוא מסכם בתחושת החמצה ובכעס כבוש: “לעולם לא נדע מה היה קורה אם לא היינו מתפרקים”.

אסיים באחד השירים המוצלחים ביותר שביצעה הלהקה: “העץ הוא גבוה”, שנכתב על ידי חנוך לוין. בעיניי מילות השיר והלחן שכתב לו זוהר לוי מדגישים את היופי שבטבע לצד הניכור שהוא מקרין. הסולו האדיש של אלי מגן לצד השירה המשותפת בפיזמון מדגישים בעיניי את ההבדלים והעצב שיש בבדידות לעומת החיים בקבוצה.

השיר נחתם בסולו הגיטרה של יצחק קלפטר שהוא בעיני רבים מהיפים במוזיקה העברית.