קזבלן והמחזמר הישראלי

הצגות מוזיקליות, בעיקר סביב סיפורי התנ”ך, היו נפוצות ביהדות כבר מזמנים עברו.
במאה ה-19 נפוצו מחזות מוזיקליים ביידיש שהציגו לרוב את חיי היהודים העממיים בעיירות. כזה היה המחזה “שני קונילמל” שכתב אברהם גולדפדן ואף זכה לעיבוד ישראלי בתיאטרון הספריה ובשנת 1966 עובד לסרט בעברית.

בסוף שנות ה-20 הוקמו בישראל תיאטרון “הקומקום” ו”המטאטא” שהעלו בעיקר מופעי מערכונים. עם זאת, בשנת 1933 עלה ב”מטאטא” מה שנחשב כמחזה המוזיקלי העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל – “המנון לתוצרת הארץ” שכתב עמנואל הרוסי עם מוזיקה של משה וילנסקי.

בשנותיה הראשונות של המדינה נראו מספר ניסיונות ליצור מחזות זמר תוצרת הארץ, אך תור הזהב הגיע רק בשנות ה60 כאשר הועלו מספר מחזות זמר שהצליחו במיוחד. ביניהם “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” מאת נתן אלתרמן (מוזיקה: סשה ארגוב), אשר נחשב לאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים בישראל.

“בקזבלן היו נותנים כבוד לבנאדם אפילו אם הוא לא בנאדם.”

בשנת 1966 החליט המפיק גיורא גודיק להפיק מחזמר מקורי – “קזבלן”, שהועלה עשור לפי כן כהצגה דרמטית.

המחזה נכתב במקור על ידי יגאל מוסינזון כמחזה דרמתי, כאשר התבקש לכתוב מחזה שיפנה לעולים החדשים (1954).

המחזה עוסק בעיקר בשסע העדתי- יחסי אשכנזים- מזרחים ונישואים בין-עדתיים: סיפור המחזה עוקב אחר קזבלן, מנהיג כנופיה שעלה ממרוקו ומציק לתושבים בשיכון המעורב עדתית בו הוא גר. הוא מרגיש מקופח לעומת שכניו האשכנזים, ומתגעגע למרוקו.

קזבלן מתחרה על ליבה של רחל, ביתו של ראש השיכון הפולני, מול יאנוש הסנדלר ההונגרי, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר. בסוף על אף פערי העדות הוא זוכה באהבתה של רחל אהובתו.

השירים לעיבוד המיוזיקלי נכתבו על ידי עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר.

השיר המרכזי והכי מוכר מהמחזמר הוא “כל הכבוד”, הממחיש את מעמדו של קזבלן בקרב הבריונים בשכונה. להלן השיר מתוך הסרט:

השיר “יש מקום” – על הגעגועים למרוקו:

השיר “דמוקרטיה”:

המחזמר והסרט “קזבלן” זכו למעמד של “קלאסיקה ישראלית” – הם מציגים את כור ההיתוך הבלתי אפשרי של החברה הישראלית. הסרט מכר למעלה ממליון כרטיסים – זאת כאשר אוכלוסיית ישראל מנתה כ3 מיליון בלבד.

דן אלמגור אמר עליו שהוא סימל “דמות של סולידריות וגאווה לאנשים ממוצא ספרדי… הוא נתן ביטוי לרגשות של אפליה שנרכשה במהלך השנים הראשונות לקיום המדינה על ידי העולים החדשים תושבי המעברות”.

קזבלן בולט בהצלחתו בעולם מחזות הזמר העבריים.

לאחריו נוצרו מעט מאוד מחזות זמר עבריים חדשים, כאשר התאטראות העדיפו להציג בעיקר מחזות זמר לועזיים או חידושים של הפקות עבר.

אחת ההצלחות הבודדות לאחר קזבלן הייתה ב1988 עם המחזמר “סלאח שבתי” – עיבוד של אפרים קישון לסרטו משנות ה60. גם מחזה זה עסק בשסע העדתי בישראל והציג את חייהם של תושבי המעברות המזרחיים.

“אח יא ראב יא ראב” (מילים- חיים חפר, לחן- נורית הירש):

“משיח הזקן” (מילים: אוריאל אופק, לחן: יוחנן זראי)

מאז “סלאח שבתי” הועלו עוד מספר מחזות זמר עבריים דוגמת “בוסתן ספרדי” (הפקה ראשונה 1969, אך ההפקה שזכתה להצלחה היתה בשנת 1998).

רבים ממחזות הזמר בישראל בימיניו נכתבים סביב שירים מוכרים (“מרי לו” המבוסס על שיריו של צביקה פיק), או כהפקות מסחריות לילדים בחג החנוכה ומבוססים על אגדות עם ידועות. הבולט בהם (והאהוב עליי במיוחד) הוא “עוץ לי גוץ לי” שכתב אברהם שלונסקי והלחין דובי גלצר.

“קהל נכבד, ברגע זה
מתחיל סיפור המחזה,
וזה הרגע לגלות
את הנפשות הפועלות;
כלומר, מה שמו של כל שחקן
ולמה הוא מופיע כאן,
אבל ברמז! רק קורטוב!
ועם תוספת: בוקר טוב!”

קזבלן נחשב לאחד ממחזות הזמר העבריים הכי אהובים ומוכרים. שיריו אהובים עד היום וגם הילדים בימינו מכירים את הסיפור והשירים.

תור הזהב של מחזות הזמר העבריים היה קצר במיוחד, ורבים ממחזות הזמר המועלים היום הם עיבודים למחזות לועזיים או הפקות שנכתבות לשירים קיימים.

עם זאת, מלאכת התרגום של מחזות זמר לועזיים לעברית גם היא ראויה להערכה ונעשית בהצלחה רבה במקרים רבים (“עלובי החיים”, “אנני”).

נותר רק לקוות שנראה בעתיד יותר הפקות מקור עבריות שיזכו להצלחה כמו שקזבלן זכה לה כשיצא.

ונסיים עם שיר :