שקר ופחתא

זוגות זוגות אל התיבה, ציווה הקדוש ברוך הוא את נוה, ומאותו רגע החלו הזוגות לזרום אל התיבה, חרקים ועופות, יונקים וטורפים, זוחלים ופרוקי רגליים, כולם באו אל התיבה להינצל מהמבול המאיים לבוא

יש נקר דבקות על הדלת התיבה, ה’שקר ‘הגיע וביקש להיכנס. – ‘מי אתה? מה אתה רוצה? ” התעניין נֹח. – ‘אני השקר, וברצוני להיכנס אל התיבה שבנית!’ הציג מר שקר את עצמו. – ‘לתיבה שלנו נכנסים רק בזוגות’, הצהרת נֹח ושילח את מר שקר אל הרחוב המעונן

הלך השקר וחיפש לו בת זוג. ובדרכו פגש את גברת ‘מזלרע’ (‘פחתא’, בלשון חז’ל, נזק או קללה).

הגברת גילתה התעניינות במעשיו של אדון ‘שקר’ וביקשה לדעת מהיכן הוא בא. אמר לה השקר כי הגיע מתיבתו של נח וכי לא קיבלתי את הרשות כניסה בגלל שאין לו בת זוג. ‘התסכימי להיות לי לבת זוג?’, הפתיע ה’שקר ‘את גברת’ מזלרע ‘בהצעה שלא

ציפתה לה

ומה תיתן לי בתמורה? ‘ גילתה הגברת חוש מסחרי. – ‘נחתום הסכם, שמהיום את מקבלת את כל מה שאני מרוויח!’.

הסכימה והייתה לו לבת זוג. ויחדיו נכנסו אל התיבה שהפעם נפתחה בפניהם לרווחה.

אחרי המבול,

 כשיבשה האדמה וכל הזוגות יצאו מן התיבה, חזר אדון ‘שקר’ לעבודה

היה ‘שקר’ עובד קשה ומרוויח יפה, אבל ‘מזלרע’ היה הדרך את הכל (השקר מרוויח המזל הרע לוקח).

יכן הכסף? היכן האוצרות? ‘ התרעם אדון שקר כשנכנס הביתה,’ למה הכל נעלם? ‘. – ‘סיכמנו!’ אמר ‘מזלרע’ והניחה ידיה על מותניה, סיכמו להבין מה אתה מרוויח אני מקבלת.

שתק ה’שקר ‘ולא היה לו מענה. ומאז, כל מה שאדם מרוויח בשקר הוא מפסיד במזל רע. (עפ’י ילקוט שמעוני)