בוב מארלי

תחילת דרכו

מארלי נולד לשם “נסטה רוברט מארלי” ב6 בפברואר 1945 בכפר קטן בצפון ג’מייקה לאם נוצרייה ואב ג’מייקני חצי לבן.

בגיל צעיר עבר לגור בדירה ממשלתית בקינגסטון עם בני משפחה, ובגיל 14 עזב את בית הספר. הוא החל עבד כשוליית רתך במשך זמן מה.

המעבר לקינגסטון היה מאוד משמעותי , שכן על אף השכונה הקשה בה הוא התגורר, היתה תרבות מאוד עשירה באיזור שעודדה אותו להתחיל לעסוק במוזיקה.

הוויילרס

ב1963 מארלי החל לקחת שיעורי פיתוח קול בקינגסטון יחד עם חבר ילדותו נוויל ליווינגסטון , שם פגש את פיטר מקינטוש ג’וניור בריית’וייט, בוורלי קלסו ושרי סמית’. מעט זמן לאחר מכן הוקמה להקתם תחת השם “The Teenagers” , ששונה לאחר כמה זמן לשם המוכר לנו היום “The Wailers” (המייללים).

סינגל ראשון

בשנת 1964 חתמו על חוזה ראשון והקליטו סינגל ראשון “Simmer Down” אשר גרף הצלחה מקומית לא קטנה.

הלהקה הקליטה לא מעט קאברים, ביניהם לשיר  “And I Love Her” של הביטלס.

ב1966 נותרו בלהקה רק מארלי, ליווינגסטון ומקינטוש.

הצטרפות לתנועת הראסטפארי

שלושת החברים הנותרים החלו באותה תקופה להתעניין וללמוד על אמונת הראסטפארי

ראסטפארי

תנועה דתית תרבותית שמקורה באוכלוסיה שחורה בג’מייקה.הדת הראסטפארית היא שילוב של יהדות, נצרות אתיופית ודתות אליליות אפריקניות.

כמה מעקרונות משמעותיים בראסטפארי, שיתגלו בהמשך כקריטיים בחייו ובמותו של בוב מארלי-

ראסטות – אחד מסימני ההכר של בוב מארלי.נוצרות כתוצאה של המנעות מסירוק השיער. הן מסמלות בראסטפארי את החזרה למקור וטבעיות, ומשולות לכתר או לרעמת אריה.”בעלי הראסטות שואבים את השראתם משמשון הגיבור, וסבורים שכוחם טמון במחלפות השיער שלהם.”(ויקיפדיה)

הגוף כמקדש לאלוהים – יש לכבד את הגוף ולשמור עליו בריא ונקי מרעלים, להמנע מהשחתה שלו (קעקועים למשל) .

רואים את צמח הקנאביס כקדוש

עוד כמה להיטים של הלהקה The Wailers לפני התפרקותם:

“Get Up, Stand Up”- שיר שמדבר על עשייה כנגד דיכוי. השיר נכתב על ידי מארלי ופיטר טוש, והושפע מהתבגרותם בג’מייקה וממאבקם לקבלה כחלק מתנועת הראסטפארי.

עובדה מעניינת – יש שאומרים שזהו השיר האחרון איתו בוב מארלי הופיע לפני מותו.

“I Shot the Sheriff” – שיר שמדבר על איש שירה בשריף , ומואשם באופן מוטעה שהרג את סגנו. מארלי טען שחלקים מהשיר נכונים, אך לא היה מוכן לשתף איזה:)

השיר הוקלט ב1974 בגרסת קאבר על ידי אריק קלפטון, מה שגרר עוד הצלחה שלו וחשיפה לקהל נוסף – מה שנתן בוסט למארלי.

ב74 התפרקה הלהקה , אבל מארלי המשיך להופיע תחת השם “בוב מארלי והווילרס”.

בשנת 75 מארלי זכה לפריצת דרך עולמית עם השיר “No Woman, No Cry”

השפעת אמונתו על שיריו :

Iron Lion Zion –

השיר נובע מאמונתו בראסטפארי, משולבת עם מסרים נגד אלימות. למשל בשורה “Im on the run but I aint got no gun”

zion עבור הראספארי היא הארץ המובטחת – עבורם זו היא אתיופיה.

האריה בשיר מייצג את אריה יהודה ,שמייצג את המשיח האתיופי ( Haile Selassie) עבור הראספאריים.

מזכיר את היהדות?

כתבה מצוינת בנושא בלינק

אלבומו האחרון היה הדתי ביותר וכלל שירים כמו:

“Forever Loving Jah”

השפעתו בפוליטיקה ובחברה

מארלי תמך במאבקיהם של תושבי אפריקה, ודבר זה בא לידי ביטוי בכמה משיריו- למשל בAfrica Unite

מותו ממחלת הסרטן

ב77 אובחנה אצלו מחלת הסרטן בבוהן כף הרגל. בשל אמונתו בשלמות הגוף ( חלק מעקרונות הראסטפארי) הוא החליט לא לבצע טיפול של כריתת הבוהן , ונפטר בשנת 1981.

ילדיו במוזיקה

שבעה מילדיו הפכו גם הם למוזיקאי רגאיי.

זיגי מארלי הוא האהוב עליי מביניהם אשר הופיע מספר פעמים בארץ, וזכיתי להיות בהופעה שלו.

לסיכום , בוב מארלי הוא אחד האמנים האהובים עלי, שאימי היתה משמיעה לי ולאחי התאום עוד מאז שהיינו קטנים.

אסיים באחד השירים האהובים עלי , redemption song שנעשה לו קאבר מדהים