החמור והאבן הטובה

פנֵי שָנים רבּות, בִּזמן שעדיין לא היו מְטוסים או מכוניות, נסעו מִמָקום למקום בַּעֲגָלות רתומות לִשְוָורים, והֶעבירו מַשָׂאות על גבֵּי חמורים. באותם הימים חי בְּארץ יִשְׂרָאֵל חכם גדול וּשְמוֹ רַבּי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח, ותלמידים רבּים היו מַגיעים לשמוע אֶת שִיעוריו.

שִמְעוֹן בֶּן שָטַח היה אחיה של המלכה שְלוֹמְצִיוֹן וגם נְשׂיא הסַנְהֶדְרִין. הוא לא רצה להִתפּרנֵס מִמַעמָדו הרם, גם לא לקבל מִשְׂרה מַמְלַכתית מאחותו המלכּה, אֶלָא התפרנס מִיְגִיעַ כַּפָּיו מִמִסחָר בְּכוּתְנה.