יומנו של יאנקו

אנחנו בחרנו בדמותו של המספר מפני שלא מסופר עליו הרבה, ידוע עליו הכי קצת*

בהשוואה לכל שאר הדמויות (חוץ מאמא של יאנקו). בנוסף, היא דמות מאוד מעניינת שאפשר להמשיך את הסיפור שלה להרבה כיוונים יצירתיים, היא דמות שהיה קל להזדהות איתה בסיפור “יאנקו מין העיר התחתית” ויהיה מאוד קל  להזדהות איתו שוב בגלל שהזדהנו איתה כבר בפעם הראשונה. כמו כן, המספר

מקשר בן חברי ב”חבורה” הקישור הזה מאוד חשוב מהמשך הסיפור.

-יום ראשון י’בכסלו תש”פ, 08/12/19-

יומני היקר

אני כותב אותך כדי לשמר את חייו של יאנקו חברי היקר (שאת שמו המלא הוא בעצמו לא יודע ) יאנקו חולה מאוד כבר שבועיים לכן אני וחברי שוקה עזבנו את משפחתיינו כדי להיות איתו .

.היום בערב הזמנו את הרופא לסעוד איתנו בארוחה חגיגית ומסורתית

הרופא אמר “עצוב לי לבשר לכם שמצבו הבריאותי של יאנקו אינו משתפר אך הוא לא מידרדר,הוא זקוק ליותר שינה ונחת, אני אשאר איתכם הלילה כדי לשמור “עליו איתכם

הלילה ישבנו אני ,יאנקו ,אשתו חנהל’ה ושוקה, דיברנו על חוויותנו כשרק נפגשנו והסיפורים המצחיקים של תיאדור. תיאדור היה התוכי של יאנקו. כפגשנו את יאנקו הדבר הראשון שהוא אמר זה: “תיאדור אומר לכם שלום”, וביקש שנביא לו את תיאדור שהיה תלוי בכלוב על העץ.

דיברנו על התקופה לפני שאני ושוקה פגשנו את יאנקו ומה עשינו, ודיברנו על עליתו של יאנקו לארץ שהיית מאוד קשה והיה לו קשה לתאר את האירוע. לא ידוע לי הרבה אבל אני יודע פה ושם פרטים, יאנקו היה בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה, אבא של יאנקו נעלם, יאנקו ואמו בורחים לרוסיה אם רחושם המועט ששם היו נחמדים עליהם לא יותר, ובסוף הם עלו לארץ, לחיפה, לבית

ערבי נטוש.

בצהריים יאנקו התעורר,הרופא אמר שהאם הוא ימשיך לנוח כך אז מצבו הבריאותי יתחיל להיות במגמת השתפרות. לאחר מכן, הרופא אמר לנו ברחש שאם לא נשמור על יאנקו כבן אדם שמח הוא עלול… ללכת מהעולם הזה. והרופא נשאר איתנו ודיברנו על היום שרק נפגשנו, אני שוקה ויאנקו.

איך אני ויאנקו שיחקנו שח ושוקה שיחק איתו דמקה, המבטה הכבד שהיה ליאנקו, אפילו שעדין נשאר ממנו שרידים. דיברנו על הפעם האחת שלקחנו את יאנקו לנמל, על החוויות שלו ואפילו על האעזקה שלקחה אותנו בהפתאה, שם הפחתנו בפרטים משום שיאנקו הוא קצת פוסט טראומתי ואנחנו לא רצינו להעציב אותו…

-יום שני י”א בכסליו תש”פ, 19129-

סיפרנו לרופאה שבגללה(העאזקה) איחרנו בלהחזיר את יאנקו הביתה ואמו, שמעולם לא ראת או שמעה אלינו חיקת לנו מלאה בכעס ותקפה את שוקה, טוב שהיא נתנה לו רק סטירה אחת. הקטע הזה עשה עבירה לא נוחה, ויאנקו ניסה להמשיך את הסיפור, אומר שאני ושוקה ברחנו ו..

חנל”ה קמה ואמרה שהיא הולכת להכין תה, הרופא לפתע השתכל על עשונו  ואמר שחייב ללכת ללקוח אחר. אני יאנקו ושוקה השתכלנו על אחד השני בעניים מלאות עצב…

-יום שלישי י”ב בכסלו תש”פ, 191210-

יומני היקר,

היום גם משפחתנו באה, וכשינו מסיבה קטנה, סוף סוף קצת צבע חזר לפניו של יאנקו.

אבל, בגלל שחוץ מכמה סיפורים מצחיקים פה ושם לא קרה היום הרבה. לכן, אני רוצה לדבר איתכם  בעיקר דברנו על התקופה אחרי שאני ויאנקו הפסקנו לדבר. זה התחיל אחרי שאמו של יאנקו נתנה לו סטירה, אני זוכר כמה מאוד כעסתי על אמו, ואמרתי לשוקה לו לפגוש את יאנקו יותר בגלל המפלצת לאמא שיש לו, כפי שאתם רואים היה לי קשה לטפוס את הסיתואציה, ובגלל שהיו לי שני הורים שגדלו איתי לא הבנתי כמה קשה וכואב זה להיות הורה יחיד, היום אני יכול להעיד על כך מניסיון.

בכל מקרה אני זוכר בברור אותי ואת שוקה רצים לעבר הבית, כמעט נתקלים בעצים, ומועדים לשנייה. אני זוכר איך תוך כדי ניסיתי לשכנע אותו לא ללכת לבקר יותר את יאנקו. “יש לי גם אמא יחידה, אתה לא יודעה כמה זה קשה, אתה חיי בצמר גפן” צעק עלי שוקה. אז כך נוצר ששוקה, שבכושי יש לו דבר משותף אם יאנקו בתחיל לבקר אותו בלעדי, לאחר שבוע השלמתי איתו אבל עדין סירבתי לדבר ים יאנקו, הוא סיפר לי שיאנקו סיפר לו חלק מהסיפורים שלו לפני עליותו לאר, וסיפר על המשחקים שהמציאו מדברים כמו לזהות את סוג הצמח למשחקים ידיים. הוא סיפר לי שיאנקו מתגעגע אליי ורצה שאחזור, ושהוא רצה שאדע שעכשיו הוא יודע לשחק גם משחקים חדשים.

חצי חודש חלף, שוקה התקרב ליום הולדתו האחר העשרה( ג’ באלול או 0810). הוא אמר שהוא רוצה לארגן מסיבה ושהוא מזמין את יאנקו וכאדי שנסתגר, ששאלתי אותו על אמו של יאנקו,שוקה סיפר לי שהיא כבר לא כועסת עליו, ושהתנצלה על המכה שנתנה לו. באותו יום היה א’ באלול, שסוף סוף הסכמתי ללכת לבקר את יאנקו.

-יום רביעי י”ג בכסלו תש” פ,  11/12/19-

ימני היקר,

היום בשבע בבוקר התעורר יאנקו. חנל’ה הושיבה אותו על כיסא גלגלים, מפני שעדין היה חלש ולקחה אותו לסיבוב בגן, או כפי שיאנקו קורא לזה, פארק.

אני ושוקה נשארנו בבית והחלנו להכין ארוחת בוקר. בטום השעה כבר האוכל היה מוכן ואני ושוקה הלכנו לסלון להסתכל בתמונות ישנות שאפשר  אולי להכניס ליומן זה.

כל המגירות היו נעלות מלבד אחת, בה היה תמונה אחת של  של שעון כיס ישן.

אני רוצה להקדיש את עמוד זה על השעון שמאחוריו מתחיל סיפור מאוד ארוך שיאנקו היה צריך לעבור לבד, סיפור שגרם לי קו להתבגר נפשית.

אתמול כתבתי על כך שהפסקתי לבקר את יאנקו. בבוקר של א’ באלול הלכתי עם שוקה לבקר את יאנקו. אבל יאנקו לא היה בבית, וביתו היה ריק.

האומנם לא ידעתי זאת באותה תקופה, אבל יאנקו הלך לחפש את אבא שלו. שאמו נתנה לו שעון כיס(אותו שעון כיס שראינו היום בתמונה). הוא ידע, הוא אומר שהייתה לו מעין הרגשה כזאת שהוא היה צריך לחפש אותו. הוא ראה את אביו בתוך השעון כיס (מפני שהיה שם תמונה) ושם את השרשרת סביב צווארו, והתחיל להניע את כסאו. הוא ידע שאם אבא שלו היה בארץ הוא היה באיזושי השכונה בתל-אביב. הרגשה זו פתחה מסע גדול.

*יאנקו חזר היום הביתה אחרי הסיבוב שלו בפארק ונורא בעס על כך שהזכרנו את סיפורו של השעון כיס, שבליבו זה סיפור שממלא שמחה אבל גם עצב.. הוא נתנן לנו את התמונה בבכי וירד לאכול את הארוכת בוקר.

-יום חמישי י”ד בכסליו תש”פ, 191212-

בבוקר יאנקו לא הרגיש כלכך טוב, עד שהוא השתפר הסביבוב בפארק והרגשות הפסימיות שכנראה עלו לראשו אחר כך, גרמו לכך.

אבל, יאנקו ראה שאנחנו כותבבים יומן הוא סיפר את המסע שלו והוא נתן לנו מפתח קטן כדי שנוכל לפתוח את אחד מהמגירות. במגירה ראינו כמה דפים ומיד הוונתי שזה ימנו שישן של יאנקו. הוא נהרס בדרך כשיאנקו ברח מהבית. אני ושוקה מצאנו אותו שוכב, רטוב והרוס מאנשים שעווברים שלא שמו לב. חצי מהיומן היה כתוב בפולנית והחצי השני בערברית, והמעבר  בן הדפים נקרא בהדרגה.

יאנקו סיפר על המסע הארוך שלו, אמו באה איתו, ואנחנו באנו יום אחרי. יאנקו החליט ללכת מחיפה לתל אביב, הוא ברח מהבית והיחל לחפש את השכונה שבא אביו גדל, אמו באה אחריו, ניסת להחזיר אותו לביתם, אך יאנקו ברח שוב. יעל הדרך יאנקו איבד הרבה דברים אבל דבר אחד שנשאר אצלו זה תיאדור, התוכי שלו. אפילו אבד שחן בשח  שלו שנפלה לו הקופסא בגלל אדמה לא יציבה.

במהלך הסיפור יאנקו בזכיר לנו עד כמה זה קשה לעבור מחיפה לתתל אביב. לאחר כמה ימים אבל, יאנקו כבר לא יכל לזוז. אני ושוקה מצאנו אותו ככך, יחד עם יומנו.

לנו היה יותר מזל, ידענו ממי לבשקש אוכל וממי לבקש יום לינה, רוב המשפחות היו נותנות לנו. לכן נתנו ליאנקו מהאוכל שלנו, וביקשנו מאמא של שוקה
(בדיוק עברנו ליד המקום הו היא גרה) שתקח אותנו. שוקה בהתחלה היה מאוד מובך, אבל לשנינו היית מטרה והיא לעזור ליאנקו. אני התנצלתי ליאנקו והגענו

לשכונה בתל-אביב. ולאחר ימים של חיפוש יאנקו מצה את אביו.

-יום שישי ט”ו בכסליו תש”פ, 191213-

היום זה אמור להיות יום עם הרבה מזל רע, כך מאמינים הגואים. אבל ביום מצבו של יאנקו הדרדר, והרופאה אמר שזה כנראה הסוף…

אם איני טועה היום שבו אביו של יאנקו הלך מעולמינו היה גם ביום שישי. אני זוכר את זה, זה קרה שבוע אחרי שמצאנו אותו, הוא קיבל התקף לב, והלך.

כשחזרנו לחיפה, מצאנו את אמו של יאנקו, שערותיה הלבינו מדאגה, והיא היית ממש חלשה, אבל היא שרדה.

זה מזכיר לי את שתי המיכרים האילו ואני בטוח שגן יאנקו חושב אליהם.

יאנקו דיבר על כך כשחזר הבית שעון הכיס של אביו נעלם.

-יום שבת ט”ז בכסליו תש”פ, 191214-

כולם באים לביתו של יאנקו, מביאים אמם פרחים ושוקולד. בידו של יאנקו מוחזק דף, אבל איני יודע את תוכנו.

בערב, ישבנתי ליד יאנקו וציירתו לו את תיאדור, והוא נרדם עם הציור והדף שלו.

-יום ראשון י”ז בכסליו תש”פ, 191215-

יאנקו הלך לעולמו הבוקר, כשידין מחזיקה בציור של תיאדור ועל הרצפה מצאנו צוואה שכתובה בפולנית.

עצב ממלאה אותי למחשה המקרה, לא יכולתי לכתוב את הדף הזה, ואני עדין מתקשה.

אבל אני בטוח שליאנקו קרו דברים יותר טובים, אני רק מקווה שהוא היה שמח בדקותיו האחרונים. ואני מקווה שהוא הירגש רק כיאילו נלקח לו חייל רגיל צעד לפני הניצחון בשח, רק חייל אחד ירד, אבל משמעותי וחשוב.

כותב היומן:יעקב גולדשטיין

:רפלקציות אישיות

:עינב

לאחר הכנת העבודה הרגשתי שלדמויות בסיפור(שוקה והמספר) באמת אכפת יאנקו כי כיום לא נמצא כזו אכפתיות אפילו כשכתבנו את העבודה לא האמנתי שאנחנו באמת הולכות להרוג את יאנקו אבל ידענו שאם נעשה את זה נחסוף את כל הרגשות שלהם כלפי יאנקו.
בזמן כתיבת העבודה מאוד נהניתי ושמחתי ולמדתי שלכל אחד יש את אלה

שחשובים לו ואת אלה שהוא חשוב להם.

:אלה

ממש נהנתי בהכנת העבודה, למדתי הרבה על התקופה ועבדתי על מיומניות הכתיבה שלי, שמאוד חשובים לי(אפילו נתנו לדמויות תעריכי יום הולדת, ולא סתם תאריכים אלא לפי אופי…) כמו כן, אני יכולה להגיד שבמהלך הכתיבה ממש ,התחברתי לדמיות שאליהן כתבנו והייתי רוצה חהמשיך את הסיפור.

מאוד מאוד נהנתי מכתיבת והסיפור, בגלל שזה היה עבודה עם חברות בנוסף לכתיבה. אני מקווה שהיו לנו עוד מטלות כיתיבה כאלה בעתיד.

:מיקה

בהתחלה אני לא כל כל ידעתי מה נעשה בעבודה. ואז התחלנו שנעשה את הסיפור דרמטי ויוצא דופן. בנוסף, אני ציירתי את התוכי ואת היד עם הדף,והיה כיף לעבוד עם אלה ועינב. למדתי שחושבים מחוץ תקופסא יש רעיונות מקורייפ.