פרפרים זה קוד לחופש – – – – – שורות מטושטשות עקבות

החברות היא מתנה מאלוהים… / עדנה כהן

חברים טובים ועושים הפרדות חשובות כך כך

בין האישי

לכללי

בין הדעות לרצונות ולצרכים בכללותם…,

בין הקרוב והרחוק…

בהבדלה בין הרע והטוב לשניים…

מנהלים שיחות והבנות והכל על מי מנוחות…

מתנה שלא כל אחד זוכה בה.

אשריי שכך…

בדיוק החברות שהייתה חסרה

ומצאה מישבצת נוחה ואמיתית

אצלי

ואיתי

…תודה.

הארה מאירת עיניים

לא ניתן להגדיל את פונט הכיתוב בתמונה,

לכן לעתים

התמונה מאיירת את הכתוב

ולעיתים:

האותיות הן קישוט לתמונה.

הבהרה מבהירת עיניניים.

Edna Cohen

מסירה את הכובע בפניך על הבחירה של הצילום הזה על כריכת הספר. על העדפת השונה על הניראה כלפי חוץ כשלם…על השם לספר שהוא קוד חיים עבורי…פרפרים…חופש…כנפיים…חמלה…התחשבות…ראיית האחר ולקיחת אחריות…מזכיר לי שורה בשירי שטלי בירנברג הלחינה  לי ושרה “: להיות איתך כמו להיות עם עצמי…רוב הזמן יחפה בליבי “. יחפה עם צרכי כל ילד שזקוק לריחוף, לאיזון, לאהבה, לחיבוק, לתמיכה, כדי לשמור על מרחב נשימה…כל ילד בכל מקום, מכל גזע, דת או צבע, מין או יכולת…

פורשת שוב שטיח אדום, אותו השטיח ששמור לאנשים שהם הם התקווה לשלום…

תודה רבה על היותך האיש הזה – תמיד במקום הנכון כשיש בסביבה ילד ניזקק !

כבר צץ געגוע ?

יושב במרפסת העננים

מציץ בנוף ומי שרוצה מוזמנת לפנות ולצפות עימי יחד

במעוף הציפורים בראש.

מי שרצתה להיסתופף בצל אילניו המניבים ברמות

של שוגר דדי חביב בן גילה.

ביקשה יציב ומבוסס ודחתה את בעל תעודת ההוראה,

“כי מי יפרנס”.

הוא גם ניחן בקסם החום המיזרחי המהביל

וכעת מיללת,

שהנישום אטום, שתקן ולא מכיל.

גברת ביקשת מ ה’ והשם שם את פתקך בכותלו,

וענך סעיף בסעיפו.

וכעת ניקמתו מתוקתי,

ניקמתי בטחונה

שתמררי מרר במרוריי

מצלצלייך.

ואני בשירי וחרוזי המשכנתא אשלם.