צמחים בישראל

אברה ארוכת עלים :

אברה ארוכת-עלים היא שרך גדול. היא מפתחת מתחת לפני הקרקע קנה-שורש זוחל, מכוסה בקשקשים חומים. ממנו עולים באלכסון עלים זקופים, מנוצים פעם אחת, העשויים להגיע לאורך של 1 מטר. העלים המנוצים מזכירים נוצות (אברות) של עוף, מכאן שם הסוג.
צברי המנבגים ערוכים בפסים לאורך שולי העלעלים, והם מכוסים במעטה קרומי היוצא משפת העלעל. הם מתפתחים ממרס עד אוגוסט.
אֶבְרָה אֲרֻכַּת-עָלִים נדירה ביותר בארץ, כמעט נכחדה. היא ידועה כיום בטבע רק מאתר אחד – נחל עין גב בגולן. בעבר גדלה גם בכרמל ובגליל. מגדלים אותה בארץ בתרבות כצמח-בית וכן במסלעות מוצלות, והיא מופיעה לפעמים כפליט-תרבות בפלגי הדן. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון ובמזרח התיכון, וכן בארצות טרופיות בכל היבשות.
בסוג 280 מינים, בארץ מין יחיד.

קטלב מצוי :

עץ ייחודי בחורש הים תיכוני. הוא נציג יחיד של משפחת האברשיים בארץ. מיניה של משפחה זאת מרובים בדרום אפריקה ובארצות בעלות אקלים ממוזג יותר. קליפת הגזע מתקלפת ונושרת פעם בשנה באופן קבוע (ר’ תמונה 4). מצב זה מצוי בעוד אחד מעצי הבר של הארץ (דולב מזרחי). תכונה זאת מוסברת (על ידי החוקר Baker לגבי מיני אקליפטוס באוסטרליה) כהתאמה לחיים באזורים לחים בהם מרובים האפיפיטים (צמחים הגדלים על צמחים אחרים). הסרת הקליפה מדי שנה מרחיקה מהעץ כל מי שהחל להתישב על קליפתו. אפשרותו של צמח זה להתקיים באזורנו קשורה בהצלחתו הרבה על סלעי קירטון-חווארי וחוואר וכנראה בקיום של פטריות-שורש החיות בשיתוף עם הקטלב (מיקוריזה) ומאפשרות קליטת חומרים מזינים מהקרקע עתירת הגיר הפעיל. במקומות בהם אחוז החרסית שבחוואר גבוה עשוי הקטלב להגיע לשלטון יחיד (למשל מקומות בודדים בגוש הר מירון). במקומות רבים בארץ מצויים הקטלב ואורן ירושלים ~ביחד. בחורשים על גיר מרובד בחילופין עם חוואר מצוי הקטלב בכמות קטנה יחסית.

אירוס אדומי :

נדיר מאוד, צורת חיים של גאופיט, איננו קוצני,לא בשרני ובן חלוף.

אברנית הנשר:

שרך עשבוני, רב-שנתי, עשוי להגיע לגובה של 1 מ’ באירופה ובאמריקה. בארצות רבות נלחמים בו בהיותו עשב רע בשדות. בארץ הוא צמח נדיר ביותר ונמצא כיום בשולי בריכת רם שבגולן. בעבר נמצא גם בביצת החולה וכנראה נעלם משם עם ייבוש האגם.

הצמח מתרבה באופן מקומי על-ידי הסתעפות קנה-השורש שלו. העלים בעלי פטוטרת ארוכה, מנוצים 3 פעמים לעלעלים קטנים. בעלים נושאי מנבגים ערוכים צברי המנבגים לאורך שפת העלעלים המכסה אותם. בארץ הוא נראה כירוק-עד אך בארצות אירופה, בתנאי קור קשים, כל חלקיו העל-אדמתיים מתייבשים עד לבוא הקיץ וצובעים שטחים ניכרים בצבע חום בהיר.

אדר סורי:

מעצי החורש המזופילי המצויים בחלקים הלחים של הגליל העליון. כך הוא מצוי במדרונות הפונים צפונה, בקרבת הנחלים החותכים את הגליל העליון.

הוא משגש למימדים של עץ ניכר בבסיסם של המדרונות, בעיקר על גבי נוף של סלעי גיר ודולומיט קשים.

פרטים מנוונים של האדר הסורי, הנראים כשיחים נמוכים, מצויים על מחשופי קירטון-חווארי שם, עקב בעיות אוורור של הקרקע, סובלים הצמחים מקשיים בניצול משאבי הקרקע. כמו לכל בני הסוג אדר, יש לאדר סורי פרי המורכב משתי כנפיות הנפרדות בהבשלה.

הזרע נפוץ ברוח עת הכנפית מביאה לסיבוב יחידת ההפצה ברוח בדמות מדחף (פרופלור) ובכך להאטת מהירות הנפילה ולהגברת יעילות ההפצה. יחידת הפצה הנותרת באוויר בדרך זו עשויה לפוץ בסיוע הרוח למרחק רב יחסית.

אדמונית החורש:

עשב רב-שנתי בעל קנה-שורש ושורשים עבים. הצמח מתפתח בצל חורש דליל עצים בגוש הר מירון. העלים מסורגים, מחולקים לאונות רחבות. הפרחים דו-מיניים, גדולים, קוטרם כ-10 ס”מ וצבעם אדום-סגול. הזרעים גדולים, משנים צבעם מאדום לכחול-שחור, מבריקים.

אורן קפריסאי:

אורן קפריסאי הוא מין קרוב לאורן ירושלים. מוצאו מזרח ים תיכוני, בעיקר בתורכיה ומזרח יוון, משם הועבר כנראה גם לקרים, לחופי קווקז, לאזרביג’אן, עירק, סוריה, לבנון, כרתים וקפריסין. הוא גדל גם בקלבריה שבאיטליה שנקראה ברומי העתיקה ברוטיה. המין תואר ככל הנראה באותו אזור ומכאן שמו המדעי והשם האנגלי שלו, למרות שזה לא חלק מאזור תפוצתו הטבעי אלא הוא הובא לשם בידי אדם בתקופות היסטוריות. אורן קפריסאי נטוע בשטחים גדולים בישראל. במקומות בהם הוא נטוע בקרבת אורן ירושלים ניתן למצוא בני כלאיים ספונטניים בין שני המינים.
אורן קפריסאי הוא במקורו עץ של בתי גידול חופיים והוא עמיד לתנאי קרקע ואקלים גרועים יותר מאשר שאר מיני האורן הגדלים באקלים הים תיכוני. למרות שבמקורו הוא דורש חורפים לחים ומתונים הוא גדל בהצלחה גם באזורים שמחוץ לתחום תפוצתו הטבעי במקומות קרים יותר וצחיחים יותר. בנוסף לעמידותו בתנאים קשים יש לו קצב צמיחה גבוה בבתי גידול טובים. מין זה גדל מגובה פני הים עד 1300 מ’ והוא מתאים עצמו לטווח קרקעות נרחב.