בבית מושלם בעיר אחרת

גרה משפחה מאושרת

משפחה מושלמת

כך לפחות חשבו

אמא מושלמת ואבא מושלם

ושלושה ילדים יוצאי דופן בשלמותם

בכל בוקר, אמא מושלמת מתעוררת

 מתלבשת באופן מושלם ונכנסת אל המטבח להכין כריכים וקפה

אחריה מגיע אבא ומכין חביתה מושלמת לכולם

הוא שובר ארבע ביצים באופן מושלם ומניח במחבת

ובנתיים… מתעוררים הילדים

אחרי שהם מצחצחים את שיניהם המושלמות הם מגיעים אל המטבח לאכול

לבושים בבגדים מושלמים ובידם אוחזים את תיק בית הספר אותו הם סידרו באופן מושלם בערב לפני השינה

וכולם יושבים לאכול יחד את ארוחת הבוקר המושלמת שלהם

כולם לועסים בפה סגור

לא מדברים עם אוכל בפה

משתעלים אל תוך מפית

ולא משאירים כתמים

בסיום הארוחה כולם עוזרים לפנות מהשולחן

לשטוף כלים ומשאירים אחריהם מטבח נקי ומצוחצח

בשעה שמונה בדיוק

דלת הבית המושלם נפתחת וכל המשפחה יוצאת

אבא נכנס אל המכונית המושלמת שלו ונוסע אל העבודה

אימא נפרדת מהילדים בנשיקה וממהרת לעזור במרפאה

הילדים הולכים לבד ובאופן מושלם אל בית הספר וכולם תמיד מגיעים בזמן

כך קורה כל בוקר כל יום וכמעט כל השנה

אך בוקר אחד הכל היה שונה

בשעה מאוד לא מושלמת צלצל פעמון הדלת בבית המשפחה

בדיוק כשאבא היה במטבח והכין את החביתה המושלמת שלו

אימא נגשה אל הדלת לראות מי זה מגיע בשעה כל כך מוקדמת ולא נוחה

 “בפתח עמדה ילדה, לא מוכרת ושאלה: “האם כאן גרה תמר”? “כן” ענתה אמא בקול מושלם, “תמר זאת ביתי

הילדה הגישה לאימא מעטפה חגיגית וחייכה, אימא לקחה את המעטפה, פתחה אותה באופן מושלם

וקראה: “הזמנה” “הנכם מוזמנים לחגוג איתי את חגיגת בת-המצווה” “מי את”? שאלה אמא את הילדה שלא הכירה

“אני שני”, ענתה הילדה, אתמול עברתי לגור על ידכם עם משפחתי ועכשיו אנחנו שכנים”

 אבא, שסיים מזמן להכין את החביתה המושלמת שלו, התקרב אל הדלת

וכשראה את שני שאל: “מי את”? “אני שני”, ענתה שני והתחילה לדבר בהתרגשות ולספר, איך עברה דירה

עם כל המשפחה ואיך נכנסה אל הבית החדש ואיך הלכה אל בית הספר אתמול ושם, בכיתה, הכירה את תמר

והוסיפה שני סיפורים על חגיגת בת המצווה ותיארה בפרטים, כמה שהיא שמחה לגור בשכונה החדשה

שני לא הפסיקה לדבר ומאוד התרגשה לפגוש את השכנים החדשים ואת תמר וכל המשפחה ובכלל לא מיהרה

אימא ואבא של תמר הקשיבו לה בנימוס מושלם ולא אמרו דבר

כששני סוף סוף הלכה, השעון הראה שמונה ורבע והמשפחה המושלמת ממש התבלבלה כי אף אחד לא היה מוכן בזמן

  החביתה כבר לא היתה מושלמת והתקררה על השולחן וכולם מיהרו להתישב לאכול כדי לא לאחר לבית הספר ולעבודה

  מרוב מהירות, לאבא נשפך הקפה, הילדים דיברו אחד עם השני וסיפרו להורים על שני – בפה מלא

ואימא חתכה את הלחם כל כך מהר לפרוסות מאוד עבות

בשמונה ושלושים, הם סיימו לאכול ואבא אמר, “עזבו הכל, חייבים לצאת, כבר ממש מאוחר” כולם יצאו במהירות והשאירו אחריהם

בלאגן שלם במטבח, כלים מלוכלכים על השולחן, פירורים בכל מקום וכתמים חומים של קפה, על המפה

בשעה ארבע אחר הצהריים, חזרו כל בני המשפחה

כמה דקות אחרי שהם נכנסו הביתה, שוב נשמע בדלת צילצול פעמון

אימא ניגשה אל דלת הכניסה

 “שלום, אני אמא של שני” אמרה האשה שבפתח עמדה, אני השכנה החדשה”

 נעים מאוד, היכנסי” אימא אמרה והשכנה נכנסה, ישר אל המטבח ההפוך”

הו, איזה יופי של אוירה משפחתית- אמרה השכנה שראתה את כל הבלאגן

בדיוק כמו אצלינו

זה פשוט מושלם

אמא ואבא תמר ואחיה הביטו אחד על השני

ופרצו בצחוק גדול

השלימות לא באה לתמיד – כי לכל זמן יש את השלימות שלו

(טולסטוי)

https://www.facebook.com/AlHadafShelMichal

סוף