אנימה  

ההיסטוריה של האנימה 

סגנון האנימה צמח בתחילת המאה ה-20, לאחר שבמאים יפניים התלמדו והתנסו בהפקת סרטי הנפשה תוצרת צרפת, גרמניה, ארצות הברית ורוסיה. הדור הראשון של האנימטורים ביפן, שצמח בסוף העשור השני של המאה ה-20, כלל בין היתר את סייטארו קיטאיאמה, אוטן שימוקאווה, וג’וניצ’י קוצ’י, אשר נחשבים בעיני רבים ביפן ל”אבות האנימה”. רעידת האדמה הגדולה בקאנטו אשר אירעה בשנת 1923 גרמה להרס נרחב ברחבי יפן ולהרס המחסן בשימוקאווה אשר גרם להשמדתם של מרבית סרטוני האנימציה המוקדמים הללו.

ההצלחת סרטו של וולט דיסני “שלגיה ושבעת הגמדים” בשנת 1937 השפיעה באופן ניכר על אנימטורים יפניים רבים. עם השנים התארכו הסרטונים ובשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו בעיקר לייצר ביפן סרטי אנימה באורך מלא. התחום הושפע רבות מסרטי וולט דיסני, שהיוו השראה לצורת העיצוב של דמויות אנימה רבות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 אמן המאנגה והאנימטור אוסאמו טזוקה אימץ טכניקות אנימציה שונות מדיסני להפחתת עלויות ההפקה ולהגבלת מספר הפריימים שמופקים בכל סרט אנימה. מטרתו הייתה להשתמש בטכניקות הללו באופן זמני על מנת שיוכל לייצר סרטים רבים יותר במסגרת זמן קצרה יותר עם צוותי אנימציה לא מנוסים. סרטון האנימה “Three Tales” שודר לראשונה בשנת 1960 והיה סרט האנימה הראשון שהוצג בטלוויזיה. סדרת האנימה הראשונה ששודרה בטלוויזיה הייתה הסדרה “Otogi Manga Calendar” אשר שודרה בין השנים 1961 עד 1964. בשנת 1963 עלתה הסדרה אסטרו-בוי שהייתה הראשונה לאמץ את המראה והסגנון הייחודיים לאנימה, ועל כן הסדרה מכונה לעיתים רבות “האנימה הראשונה בהיסטוריה”.

במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 התפתחה הסוגה בעקבות עליית הפופולריות של חוברות המאנגה. החוברות היוו פעמים רבות בסיס לאנימה, במיוחד אלה של הבמאי אוסמו טזוקה. כתוצאה ממגמה זו התפתח סגנון האנימה וכן נוספו לו סוגות נוספות. ז’אנר המֱכה לדוגמה, אשר כלל רובוטים חדשניים וטכנולוגיה עתידנית, היווה חידוש בתחום. סדרות בולטות מתקופה זו כוללות את אסטרו בוי, לופן השלישי ומאזינגר זי (אנ’). יוצרי סרטי אנימה בולטים שהתפרסמו במהלך תקופה זו כוללים במיוחד את הייאו מיאזאקי ומאמורו אושיי.

בשנות השמונים אנימה הפכה למיינסטרים ביפן, וחלה עלייה משמעותית בכמות ההפקות של סרטי וסדרות אנימה. סדרות בולטות מתקופה זו כוללות את גנדאם, מאקרוס, דרקון בול, וכמו כן במהלך תקופה זו פותחו לראשונה סדרות וסרטי אנימה בז’אנרים אופרת חלל, וסייברפאנק.

מאמצע שנות התשעים ועד היום, עלתה הפופולריות של תרבות האנימה בשווקים בעולם.

במאים חדשים ומוערכים הופיעו לאורך השנים, ביניהם היאו מיאזאקי, הידאקי אננו, מאקוטו שינקאי, מאמורו הוסודה. היוצרים הוציאו סדרות פורצות במספר הולך ומתרחב של סגנונות.

סרט האנימה “המסע המופלא“, אשר הופק על ידי סטודיו ג’יבלי בבימויו של היאו מיאזאקי, יצא לאקרנים ב-2001 וכ-23 מיליון יפנים צפו בסרט (כשישית מאוכלוסיית יפן) אשר הפכו אותו לסרט המצליח ביותר בתולדות המדינה, מקומי או זר. ב-2002 זכה הסרט בפרס דוב הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ובשנת 2003 זכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט המונפש הטוב ביותר.

מניין סדרות וסרטי האנימה נאמד באלפים ומדי חודש מוסיפות לצאת סדרות חדשות ביפן שרבות מהן נמכרות למדינות המערב.

מאפייני האנימה

האנימה היפנית מכילה מגוון סגנונות אמנותיים בעלי מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מיצירות אנימציה מערביות. מבחינה ויזואלית, אנימה מגוון מאוד מבחינה אמנותית וכוללת מגוון רחב של סגנונות אמנות המשתנים מאמן לאמן ומאולפן לאולפן. אף אחד מסגנונות האמנות אינו נחשב לסגנון הדומיננטי. הם חולקים מספר מאפיינים דומים במונחים של טכניקת אנימציה ועיצוב הדמויות. האנימציה באנימה תהיה לרוב מורכבת, דינמית, צבעונית ומהירה, עם הרבה פרטים, ולרוב עבודה מפורטת ודקדקנית על הרקע. הדמויות עצמן בעלות עיצוב דומה, על אף שניתן לראות הבדל בסגנונות אצל אנימטורים שונים. רוב דמויות האנימה ניחנות בעיניים גדולות ופעורות שתופסות את רוב שטח הפנים. כמו כן, אף ופה קטנים יחסית ופרופורציות גוף מעט מוארכות. לרוב ניתן גם לראות תיאורים מוגזמים של רגשות או תגובות של הדמויות: טיפות זיעה גדולות במצבי לחץ, ורידים בולטים בעת כעס ואף התעלפויות ברוב הגרסאות הקומיות של האנימה.

עם זאת, גם לבמאים ולמאיירים השפעה רבה על התוצאה הסופית, ולרוב סגנונה האמנותי של האנימה ייקבע בהתאם לקהל היעד. כך ייתכנו גם אנימות שדמויותיהן תראינה שונות לגמרי מן התיאור הנ”ל, מה שנותן מקום נרחב להבעה אישית עבור היוצר. אנימות רבות אף מושפעות מיצירות מערביות, כמו סרטיו של הבמאי מיאזאקי. הסדרה גנקוטסואו למשל, מבססת את עלילתה על יצירה מערבית ידועה ומובהקת – “הרוזן ממונטה כריסטו” של אלכסנדר דיומא האב.

טכניקת אנימציה

טכניקות הייצור של סדרות וסרטי אנימה כוללות את טכניקות ההפקה הטיפוסיות של הפקת סדרות וסרטוני אנימציה – כולל יצירת סטוריבורד, הפקת דיבוב, עיצוב דמויות, ויצירת אנימציה המצוירת באופן ידני. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 האנימטורים ביפן החלו להשתמש באופן ניכר יותר במחשב לשם הפקת סדרות וסרטוני האנימה, בעיקר בכדי לשפר את היעילות של תהליך הייצור. בתחילה יצירת סדרות וסרטי אנימה המצוירת באופן ידני הייתה פופולרית. במאה ה-21 השימוש בטכניקות אנימציה אחרות הוגבל בעיקר לסרטים קצרים עצמאיים. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו לשלב מחשבים בתהליך יצירת סרטי וסדרות האנימה כאשר סדרות כנט “Ghost in the Shell” ו-“Princess Mononoke” שילבו אנימציה שצויירה באופן ידני עם תמונות ממוחשבות. בהמשך חברת Fuji Film, אשר הייתה אחת מחברות ההפקה הגדולות ביותר של אנימציה המצוירת באופן ידני, הודיעה כי היא תפסיק לייצר אנימציה מצוירת באופן ידני – הדבר האיץ את המעבר של תעשיית האנימה ביפן לשימוש בתהליכים דיגיטליים לייצור סרטי וסדרות האנימה.

אולפני האנימציה היפנים היו חלוצים בפיתוח טכניקות אנימציה שונות לאורך השנים אשר העניקו מאפינים ייחודיים לסרטי וסדרות האנימה. בניגוד לאנימציה של דיסני, בה מושם דגש רב על התנועה החלקה של הדמויות, באנימה מושם דגש רב יותר על איכות האמנות ועל כן טכניקות האנימציה מוגבלות על מנת לפצות על המחסור בזמן בהפקת תנועה חלקה יותר של הדמויות על המסך. הסצנות בסרטי וסדרות אנימה שמות דגש בעיקר על יצירת עולם תלת ממדי, ועל כן הרקעים הם כלי חשוב ביצירת האווירה של היצירה. הרקעים בסדרות וסרטי האנימה אינם תמיד מקוריים – לעיתים רבות מדובר בציורים של מיקומים אמיתיים, כפי שנעשה בסרט “הטירה הנעה”.

בסרטי וסדרות אנימה האנימציה מופקת לפני הפקת הדיבוב, בניגוד לסרטי אנימציה אמריקאיים בהם הדיבוב מופק לפני הפקת האנימציה. העובדה שהאנימציה מופקת קודם עשויה במקרים רבים לגרום לבעיות בסינכרון של שפתי הדמויות עם הדיבוב בסרטי וסדרות אנימה.

המאפיינים החזותיים של סרטי וסדרות האנימה

באנימה עיצוב הדמויות יכול להשתנות בדרכים מסוימות בהתאם לעידן או קריקטוריסטים. יותר מסוג אחד של סגנון המברשת מושפע לעיתים קרובות יותר מאשר אנימה קליגרפיה. חלק מהתכונות הנראות לעין הן:

• העיניים – אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של האנימה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעיתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. האנתרופולוגית התרבותית רייצ’ל “מאט” תורן (Rachel Matt Thorn) טוענת שהקהל היפני אינם תופסים את העיניים הגדולות יותר כעיניים של אנשים מערביים. עם זאת, ראוי לציין שלא בכל סדרות האנימה יש לדמויות עיניים גדולות.
• השיער – השיער בסדרות אנימה לעיתים רבות מפוזר וצבעוני באופן לא טבעי או שהוא מעוצב באופן ייחודי. תנועת השיער באנימה היא מוגזמת והתנועה של השיער משמשת לעיתים על מנת להדגיש את רגשות הדמויות. אחת הסיבות לכך שלדמויות צבעי שיער שונים הוא שקל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע השיער של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור.
• הגוף – פרופורציות הגוף של דמויות אנימה אנושיות לרוב משקפות במדויק את הפרופורציות של גוף האדם במציאות. לעיתים האמנים שמעצבים את דמויות האנימה מבצעים במכוון שינויים לפרופורציות הגוף של הדמויות כך שלדמויות יהיה גוף קטן באופן לא פרופורציונלי לעומת הראש של הדמות.
• הפנים – בסדרות אנימה מוצגים לעיתים רבות מגוון רחב של הבעות פנים לציון מצבי רוח שונים ומחשבות שעוברות בראש של הדמויות.

רוב הדמויות בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג’ינג’יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות או שיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות אנימה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. יש הרואים בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.

סגנונות ציור בולטים בסרטי וסדרות אנימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

• בישוג’ו (הפירוש המילולי של המונח הוא “נערה צעירה ויפה”) – סגנון ציור אשר פופולרי למדיי בתתי-ז’אנרים רבים של אנימה אשר שם דגש על ציור נערות צעירות, על פי האסתטיקה היפנית המודרנית, אשר לרוב הם בגילאי תיכון.
• בישונן (הפירוש המילולי של המונח הוא “נער צעיר ויפה”) – סגנון ציור אשר פופולרי למדיי בתתי-ז’אנרים רבים של אנימה אשר שם דגש על ציור נערים צעירים על פי האסתטיקה היפנית המודרנית – הדמויות גבוהות, רזות, עם סנטר בולט ולפעמים עם שיער רופף או גלי.
• צ’יבי – סגנון ציור בו בדרך כלל נותנים לדמות מבוגרת, המוכרת במיוחד מסדרת מאנגה או אנימה, מראה של ילד.
• SD (ראשי תיבות של “Super deformed”, שפירושו בעברית הוא “מעוות במיוחד”) – סגנון ציור של דמויות אנימה ומאנגה בו לדמויות ראש גדול באופן מוגזם במיוחד בהשוואה ליתר הגוף.

אנימה בישראל

שידורן של סדרות אנימה בישראל החל עם שידורן לראשונה של סדרות אנימה בשנות השמונים כגון “הלב“, “פינוקיו“, “הדבורה מאיה“, “בארץ הקטקטים“, “נילס הולגרסון“, “ערי הזהב הנסתרות“, “גברת פלפלת“, “היי! בינבה“, “מוש השור“, “מקרון 1“, “הקוסם מארץ עוץ” ו”כח ג’י“. בתחילת שנות התשעים שודרו בישראל סדרות האנימה “המומינים“, “נשים קטנות“, “פיטר פן“, “חבורת הצב המעופף“, “עליסה בארץ הפלאות“, “עלילות בבאי” ו”החתולים הסמוראים“.

התופעה קיבלה תאוצה לקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 עם הייבוא לישראל של סדרות האנימה עם הסממנים המודרניים הייחודים של הז’אנר. תחילה היו אלו פוקימון ודיג’ימון ואף סדרות למבוגרים (סיינן) כמו קאובוי ביבופ. סדרות האנימה נחלו הצלחה בקרב הילדים עם סדרות כגון סאקורה לוכדת הקלפים, בנות הים פיצ’י פיצ’י פיץ’ ובייבלייד ואף החלו לשדר סדרות מסוימות בשפת המקור שלהם, כמו אינויאשה, פרוטס באסקט, היקארו נו גו ואחרים, ברצועות שידור שונות ובערוץ האנימה הישראלי.

ב-2004  הוקם ערוץ אנימה ישראלי אשר שידר מספר סדרות עד שנת 2008. בבתי הקולנוע החלו להקרין סרטי אנימה עם כניסתם של סרטי פוקימון וסרטיו של הייאו מיאזאקי ואלו משודרים גם בערוצי הסרטים השונים.