נמש חווה מלחמה

 שלום, אני נמש, כלב תחש, כלב נקניק. 

 נכון, זה באמת נשמע ממש מצחיק. 

 בבית שלנו יחד איתי –  

 מתגוררים   

 אמא רונית, אבא יוסי ולירון חברי.  

 אני כלב שונה ואף מיוחד, 

 מרכיב משקפיים ואף פעם לא לבד!  

 יש לי הרבה חברות והרבה חברים 

 וכמו כולם אנחנו לומדים,  

 לעיתים מתווכחים,  

 מביעים את דעותינו ומשחקים.  

בוקר בהיר אחד התחיל מחדשות לא טובות. 

פתאום פרץ סכסוך בין הארצות.  

כמו ששני ילדים רבים בגינה 

כך גם שכניה התנפלו על המדינה. 

הם רגזו, כעסו, טילים ורקטות שלחו 

והחיילים שלנו באומץ לב פעלו, 

עלינו יום ולילה שמרו.  

כששמעתי את האזעקה נלחצתי נורא, 

חשבתי שאולי התחילה מלחמה. 

הלב שלי קפץ ממקום למקום, 

קיוותי שזה פשוט קורה בחלום. 

הזעתי, רעדתי, היה לי קושי לנשום. 

הרגשתי שלבי דופק: “בום! בום!” 

כששומעים אזעקה משתדלים להיות ממושמעים  

ואת כל ההוראות והכללים ממלאים. 

קודם כל מהרתי לצאת לחדר המדרגות, 

זהו השלב הראשון כדי להתמודד עם הדאגות. 

שנית – התחלתי לנשום. 

לאט לאט, 

כאילו אני מפריח בועות של סבון.  

צעד שלישי – הייתי חייב לשתף 

מול חבריי לחלוק את הפחד והכאב. 

בחדר המדרגות פגשתי הרבה שכנים. 

חלקם היו כמוני, ממש לחוצים. 

הרגשתי שיהיה לי קל אם אתחיל לעזור. 

השתדלתי עם חיוך בין כולם לעבור. 

וכדי שכולנו נהיה עסוקים  

אף הוצאנו לחדר המדרגות משחקים. 

חיש מהר תוך כמה ימים  

תמו האזעקות ונרגעו האוייבים. 

ישבנו עם כל החברים ובני המשפחה  

דברנו על מה עוזר לנו לשרוד את התקופה הקשה. 

כיצד כדאי לפעול ועל מה להקפיד,  

פיתחנו שיטות שיעזרו לנו מעכשיו ולתמיד. 

הקראתי להם את ה”מתכון של נמש להרגעה” 

זכיתי במחיאות כפיים והערכה גדולה. 

חברים יקרים, האם גם לכם ישנם כלים יעילים כדי לעבור בשקט ימים מתוחים?

גם אתם, כמו נמש, מוזמנים לנסח את ה”מתכון להרגעה” האישי שלכם.