בערוגות החשק

ריח יין תאווה

.

בליל ריחות עולה בנחיריי,

ריח יין תאווה

שניגר על גופך המיוזע,

נמהל בריח גופי.

.

מנסה לשמר ריחות אלה,

חושב עליך, רק חולצה דקה לגופך

או שמא בגד קטן בנוסף.

התזכרי ליל אמש ?

.

ליל אמש עת שתינו יין אהבה

וציפרנייך בגבי חרטו עדות וסימן

למחול תשוקה וריקוד אהבה,

עדות אילמת לפירות אהבה.

עדות אילמת
.

בקבוק יין משובח מרוקן,

שברי בקבוקים ושארי נרות,

בדלי סיגריות וחזיה נטושה

מפוזרים בסבך הצמחייה.

.

עדות אילמת

שהיית…

ענן תשוקתך
.
ענן תשוקתך מערפל חושיי.

עורך הצחור ואורך הזורח,

ריגושי לבך מאירים בחשכת ליל

כמקלעת כוכבי מרום.

.

כולי בליל צופים,

נופת פרחים, ריח יין.

ריגושי אהבתך שרים לי הלל

בענן תשוקתי.

יין עינוגים
.

מהיין לגמי ככל שתרצי,

השתכרי והתענגי ככל שתוכלי.

הביטי בשירים,
קראי בין המילים.

יין אהבה פרי כרמים,
מתנת עינוגים ליפה בנשים,
למושלת במילים.
מבודד פראי עטוף מסתורין,
לא מצויר גם לא דמיוני,
שאת ליבו שבית בקסמן של מילים.

נשיר…

נשיר בגדים
ונשיר שירים.
נחולל מחולות
ונחולל מהומות.
אך ציפורנייך אנא שמרי,
פן אטעם גם נחת ציפורניה…

תשוקה של שחר

.

תשוקה של שחר שולחת רמזים
מנגנת מנגינת אוהבים
חורטת סימנים בציפורן קלילה
סיום נפלא ללילה.

.

תשוקה של שחר
מדליקה מדורות לוהטות
לשון בלשון מרפרפת,
גוף אל גוף נצמד.

.

מעשה אהבה
מופלא ומיוחד
התחלה נפלאה
לבוקר חדש.

ערוגות החשק
.
אין כלחש הרוח לשלהב יצרים,

אך לא אש זרה תהיה זו.

בואי, לגמי עימי מיין האהבים,

נחולל יחדיו במחול האוהבים.

.

געגועי יצרייך ישקוטו

עת נבצור ענבי הילולים.

אטעימך חמדת לשוני,

אטעם ממטעמי גינתך.

טיפות אחרונות

.

טיפות אחרונות
של צוף אהבתינו
מכתימות יצועינו.

ניחוחן מכה באפי,
משתלט על נחיריי.
.
ואני אשא ריחן
דקות, שעות וימים,
לאות, לסימן ולזכר
שהייתי שלך
והיית שלי.

בלילה כזה של אהבה

.

בלילה כזה של אהבה
אנשוף בגחלייך עד ירחשו.
שלל צבעונים ונרקיסים
אשזור בין נקיקייך ומחילותייך.
.
בלילה כזה של אהבה
מטר נשיקות אמטיר עליך.
אלפי עינוגים אעביר בך,
מטל גנך אלגום.
.
בלילה כזה של אהבה
מתק מילות אלחש באזנך.
בלילה כזה של אהבה
נאהב עד כלות.

סערות קטנות

.

בשקט אבוא אלייך
ארגיע סערות בבטנך,
תשוקות שבלבבך.
וציפרנייך בגבי ישרטו
סימנים של סערות
אותות של אנקות.
סערות קטנות
בים של שקט.

על אהבה ותאווה

.

לבך רוטט מעסיס האהבה
שדייך זקורים מעסיס התאווה.
חולצתך השקופה מזכירה נפלאות
חולצתך המיוזעת מזקירה נפלאות.

.

רוקדים בשניים,
רוקדים באהבה.
היין גם הוא
מוסיף לתאווה.

לאט

.

אריח אותך לאט לאט,

עת תשוקתך תבער בך

לאט לאט.

.

אטעם אותך לאט לאט,

עד מעיינות תשוקתך יגאו בך

עד בלי די.

לטיפה

.

לטיפה עדינה על כל הגוף
קריצה, מבט וחיוך
לכאורה, דבר כל כך פשוט
וכבר לא אדע…
.
כבר לא אדע
מה עשיתי והיכן הייתי
מה היה ומה קרה
עד אותה לטיפה.

תחושות של שחר

.

מנגינת אצבעות על גופך,
להבות שנדלקו ביד מלטפת,
גופי בגופך,לשוני בלשונך,
תשוקות של שחר
תחושות של שחר
יום יפה עומד בפתח.

מחרוזת

.

לצווארך מחרוזת
ובין שדייך מונח תליון.
עיניי לוטפות ולא אזכור
איזו מחרוזת ואיזה תליון,
אך אזכור יפי המקום
עליו מונחות מחרוזת ותליון .

תליון

.

לוהט הוא התליון
על העור בין שדייך
ושפתייך לוחשות ללא קול
די…
די…
די…
.
ועינייך העורגות
רוצות עד מאוד..
כאילו אומרות…
עוד…
עוד…
עוד…

אבוא אלייך

.

אבוא אלייך הלילה,
בנקרותייך אשוטט.
עופרייך אלטף,
יחד נרדה דבש תאווה.
.
אבוא אלייך הלילה,
בורקות עינייך.
אסעיר תשוקותייך,
יחד נטעם יין הילולייך.
.
אבוא אלייך הלילה,
לא ליל שינה הליל.
נקריב שנתנו
על מזבח תענוגותייך.

סמבה קטנה

.
אילו רק יכולתי
לנגן בך עכשיו
סמבה קטנה
כפי שהוא מנגן אותה…
. 
הייתי פורט על מיתרייך
בעדנה, בתשוקה ובערגה,
כפי שהוא פורט
על מיתרי הגיטרה שלו
מעמקי לבו ונשמתו.
.
אילו רק יכולתי
לנגן בך עכשיו
סמבה קטנה…

.

.

.

*** סמבה קטנה ***
SAMBA PA TI – CARLOS SANTANA

אומרת שירה

.

ידו בנשמתה מרפרפת,
נשמתה בידו מפרפרת.
הולם ליבה בליבו,
סערת גופה בגופו.
וכל כולה
אומרת שירה.

הדי ניגונים

.

יש ימים ובי מתנגנים
הדי ניגונים רחוקים,
זמר געגועים וכיסופים,
צלילי אהבה מתוקים.
ספק באזני, ספק בדמיוני.
.
יש ימים ואראה גופך הערום,
שפעת שדייך ופאר ירכייך,
על כל קימורי אברייך,
בשפעת תשוקתו, ביפעת תאוותו,
ספק בעיני, ספק בדמיוני.
.
יש ימים ואחוש ערגתך ותשוקתך
סתורה בעלי תאנה רכים,
מסתירה טפח ומגלה טפחיים
כקוראת לי לקטוף ביכורי כרמייך.
ספק בלבי, ספק בדמיוני.

לו רק ידעתי…

.

לו רק ידעתי את היופי
הנחבא מתחת ללובן שמלתך,
החושפת טפח מירכייך
ומסתירה טפחיים…
.
לו רק ידעתי את מתק הדובדבן,
את יפעת ההדר
המסתתרת תחת יפי חזייתך,
המסתירה ומסעירה.
.
לו רק ידעתי את רעד התשוקה
החולף בגופך ברטט ושקיקה,
לעת שיאו של מעשה האהבה.
לו רק ידעתי…

צועניה

.

צועניה יפה, יפה גם גופה,

רדיד לרגלה, מחוללת יחפה,

בחול טופפה, פיזזה וריחפה,

לצלילי המנגינה מנגן גופה.

.

לעת ערב רוקדת, משתוקקת,

כל גופה תאווה יוקדת,

בעיניה תשוקה זוהרת,

כולה באהבה בוערת.

.

צועניה יפה ממתינה.

עת אשמע זו המנגינה

משתוקק אף אני לרדת אל גנה

לטעום איתה טעם אביונה.

נרות

.

נרות את מדליקה,
מרצדים באפלה,
אור נהורות בעינייך
תפילה אומרות שפתייך.
.
ואילו אני, החוטא,
כוס של ברכה שותה.
מריח ניחוחותייך,
מביט אל קימורייך.
.
לעצמי אומר :
הערב
אדליק בך
שלל נרות.

אני לך ואת לי

.

בליל כשוף וסוער
גופי בגופך בוער,
שפתיים נושקות
וידיים חובקות.
דואט בוער וסוער.
.
בספינה בלב ים,
תהיי לי למפרש
ואהיה לך התורן.
אני ואת מיטלטלים
בספינת תשוקות בימים.
.
אושיט לך כתפי למשענת,
אחבוק ידך המושטת.
בימי שמש ושחוק
בעת סער ועצבת.
אני לך ואת לי משענת.

פורט על מיתרייך

.

פורט על מיתרי גופך
מנגן ניגון עלי חופך,
מסיר אט אט מלבושים
כעלי שלכת נושרים.
.
שטה בקצב המגעים
כסירה משייטת בגלים.
שקטה על פני אדווה,
נרעשת בסערה.
.
פורט על מיתרייך,
מקשיב לניגונייך,
רגועה ואט נסערת
נסערת ואט נרגעת.

ליל אמש

.

מנגינה שקטה הפכה סוערת,
המנצח רגש, התזמורת רועשת,
אלף סוסי פרס דהרו ברטט,
כשנמלטת לתוך גני בליל אמש
ואלפי נגוהות כקרניים של שמש.

לוהטת

.

בשרביט קסמיו ניצח על המלאכה,
כל תזמורת חלציו בך נגנה.
החליל חילל והתופים רעמו.
ואת כאניה מיטלטת בגלים סוערים
לוהטת….

מלאת תשוקה

.

לבך מתפרע תחת שדייך
או שמא שדייך מתפרעים מעל לבך,
מרגיעה נשימתך ונשמתך
מרטיבה שפתייך בלשונך.
.
מחייכת אליי חיוך מסתורי
כאחת ששבעה, נינוחה,
או שמא כאחת
המחכה שרק ארגע.
.
ואיך אוכל אני כך לשקוט
כשכולך מלאת תשוקה ?
.
בואי כבר…בואי…

אמרתי לה…

.

אמרתי לה: “בואי שבי ליידי”.
נעליים חלצה והתיישבה
ירכיה לירכיי הצמידה.
גלים של חום, רטט נשימות,
סיפורי תשוקות
סיפרו לי ירכיה הצמודות.

מבעד לצעיף צחור

.

כל כך יפה כהשראה למכחול,
עורך מבהיק ברקע הכחול.
ירכיים חשופות מבעד לצעיף צחור,
כבר ערב, בחוץ הכל שחור.
.
שומע נשימתך המרוגשת,
שדייך נעים בקצב נשימתך,
מערפלת מבט בעינייך,
לשונך מרטיבה שפתייך.
.
חושבת, לו לקח אותי,
כחומר ביד היוצר ..
לו רק אהב אותי
כאיוושה קלה ברוח…

מנגינה חדשה

.

שמעתי היום מנגינה חדשה.
נגני המיתר פרטו בלהט,
שלל חלילים נגנו חרישית,
על הקלידים נגנו ברוך
ושלל תופים רעמו בסוף.
.
והסולנית…
הו…הסולנית !!!

תנודות

.

הטבע התעורר לתחיה
בירכיה הנאות.
נביעה של מעיינות
בין ירכיה הנעות.
. 
הייתי מניח ידיי על ברכיה,
חש בפעימות לבה, רטט בירכיה.
מביט בתכלת עיניה
תנודות המובילות אליה.

קול אחד

.
חושך על פני תהום
ורוח אלוהים מרחפת
מעל פני המים
קול שלווה דקה.
.

רק קול אחד פולח את הדממה,
אני באה, אני באה.
מבעד לעלי תאנה היא באה
ונהר יוצא מעדן.

נשיקה

.

שפתיים נצמדות,
לשון לוקקת לשון,
שפה נושכת שפה,
יונקת בתאווה.
פה לפה נצמד,
גניחה ונאקה.
תשוקה של נשיקה,
נשיקה של תשוקה.

געי בי

.

בואי, געי בי,
בואי ואגע בך.
אקח את לבך
אתן לך את ליבי.
או אז אדע לבטח,
אולי גם את תדעי,
כשנשמתך המפרפרת
תזעק בין מצעים.

ממרחקים

.

מאזין לקולך
ועירומה את בפניי,
בכסות מלאה,
במרחקים.
.
עינייך העורגות
וכפות ידייך הכלואות,
לא כפותות, לפותות,
מפותות…
.
ממרחקים…

רגעי סער

.

עוד בזכרוני זיק של ברק בעיניה
עת תאומי הצביה הזקורים בחולצתה
משכו מבטים וקיפצו בחמדת נעורים
בטיול ארוך לאורך חוף.
.
זוכר אני רטט שחלף בגופה,
אצבעותיי על כפתורי תשוקותיה
בחולצתה השחורה, הנאבקת בשדיה,
מכסה טפח ומגלה טפחיים.
.
עוד בעיניי מבט בעיניה ברגעי סער,
דמעתה החמה שעל כתפי התגלגלה,
חיוך בשפתיה וחיוך בעיניה,
זכרונות ומזכרות מרגעי סער.

ציירת

.

הו…ציירת אהבותיי,
יושבת שם בין הצבעים,
מאזינה למנגינת גלים.
מנגינת כיסופים וגעגועים,
נגינה לימים אחרים.
.
הו…ציירת תשוקותיי,
את מושא ערגותיי.
שם מול אדווה שקטה
שדייך מתנשאים, מזדקרים
וגופך סערות.

לא…

.

לא…היא אמרה,
לא יכולה.
לא…לא…
ידיה חובקות, לא מרפות.
לא…מלמלה
וגופה אש הלהבה.
לא…אני לא…
נעה משיא לשיא.
לא…נסערה.
וכל כולה זועקת…
כן.

בשדרה שלו

.

פיסת בד בשחור
מתוחה על ישבן צחור,
ירכיים לוהטות,
מתפתלות.
בשדרה מהלכת,
מניעה אגן לכאן ולכאן.
מחשבותיה כבר שם,
בשדרה שלו.

לפסגה

.

מטפס על גבעה,
אחריה עוד אחת.
נקודת ציון מצפה בפסגה,
קשה, נסערת וזקופה.
מטפס לגבהים
במסע ניווט לעומק חזייתך.

עד בלי די

.

מחול של אצבעות
במפגש לשונות.
ככל שקצרה הנשימה
ארכה הנשיפה,
עד בלי די.

.
מחול של אצבעות
במסע בשבילי תשוקות.
עד שקצרה הנשימה,
די…די…די…
עד בלי די…

מדורה
.
עת בוקר, חולפת היא בעיר,
חיוך על שפתיה תדיר.
רטט חרש מרעיד גופה
ובעיניה לוהבת התשוקה.
.
זכרונות פושטים בה בערבים.
חום פושט בה, ברמ”ח אברים.
בוערת במדורת תשוקתה,
ערגותיה בה שלהבות.

זרדים
.

כאן זורקת מילה
ושם לוחשת משפט.
פה מותירה חיוך
ושם שולחת מבט.
.
מפזרת זרדים
על מצע
מדורת תשוקותיה.

בגד כפת

.

בגד כפת בראש מילה,
כך היא אמרה.
עד אותירה ללא חפת,
דגושה בלא כפת.
אתירה מכל בגד
בראש מילה.

באדוותיה

.

גלים מתגלגלים בה,
מציפים חופת חופיה.
נחשלים בנחשוליה
ומתפתלים בפיתוליה.
והיא באדוותיה.
.
וכמה רוצה היתה
לרחף כמשברים,
להציף שוברי גלים.
לסעור בחופו
בסערת אדוותיה.

צבע אדום

.

כמה יפית

בשמלת מלמלה

אדמדמה.

.

כה חשקתי בך

בלבני תחרה

בלבן ואדום.

.

על מצעי סאטן

באודם להבה

אהבנו עד שחר עלה.

.

ומה נותר ממך, דלילה ?
עמוד ענן
וצבע אדום.

חולית מנומנמת

.

חולית מנומנמת
אספתי הבוקר
בפינות ביתי
בסופה של סופה.
.
כאותה לחלוחית מנומנמת
המתעוררת באברייך
יוקדת אהבה
בסערת התשוקה.

רכבת

.

רכבת דוהרת,
לרגע לא נעצרת.
על פסים משקשקת,
לא מקשקשת.
רכבת דוהרת,
מטפסת
בגרביון הנמתח
במעלה ירכה.