על מה חרבה ירושלים?

שנים ספורות לפני חורבן בית המקדש, ערך עשיר אחד מסיבה מפוארת לכל אוהביו. בין הספר, הוא הזמין ידיד קרוב בשם “קמצא”. טעות מביכה של המשרת, שנשלח להזמין את כל המוזמנים באופן אישי, גרמה לכך שאדם שם בר-קמצא.

בר-קמצא האמין כי העשיר מחפש הזדמנות להתפייס עמו. הוא קפץ על המציאה והגיע אל המשתה ביום המועדון

העשיר ההחלטה הביטו כל מאמא. “אתה שונא שלי

לשם מה הגעת להפר את השמחה? צא והסתלק מכאן “

בר-קמצא נבוך מפרץ השנאה של העשיר, חיפש דרך להשקיט את זעמו: “הינך צודק;

העשיר לא ויתר: “לא. צא מכאן בזה הרגע”.

בר קמצא: “אשלם לך חצי מהסביבה הסעודה כולה … רק אל תגרום לי בושות”.

העשיר: “אין על מה לדבר”.

בר קמצא (בתחנונים): “אשלם לך בשביל כל הסעודה”!

העשיר (בזעם מתפרץ) אחז את בר-קמצא בידו, וגירש אותו בבוז.

בר-קמצא יצא פגוע עד עמקי נשמתו. אתה יכול למצוא את זה עד כבודו. אלך ואתנקם שם, חשב לעצמו.

אמר ועשה: הוא יצא אל הקיסר ברומא, שם הלשין כי היהודים מרדו במלך. “אם אינך מאמין לי” הטעים בר-קמצא, “הבה וינרוך ניסוי: ספר עמי בהמה, כדי שיקריבו אותה לבית המקדש. אם הם יסרובו הקריב את הקורבן, תדע שהם מרדו בך”.

המלך הסכים לערוך את הניסוי הפשוט, ובר-קמצא הערמומי מיהר להטיל מום בבהמה. היה זה מום קל; אבל על-פי חוקי ההלכה, לא יכול הקריב בהמה בעלת-מום על-גבי המזבח.

החכמים שנתקלו בבהמה רצו לרצות את המלך. “הבה ונקריב את הבהמה” אמרו זה לזה.

היה שם חכם אחד בשם רבי זכריה בן אבקילס. “אם תעשו זאת, יחשבו כולם כי מותר להקריב בהמה בעלת-מום על המזבח”.

“אם-כן, נהרוג את בר-קמצא כדי שלא יוכל לשוב ולהלשין למלך”.

אבל שוב מנע אותם רבי זכריה. “אם תעשו זאת, יאמרו שמי שהטיל מום בקורבן יהרג”.

חזר בר-קמצא וסיפר למלך על התוצאות, והשאר היסטוריה.

אמר רבי יוחנן:

“ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו”.

https://www.youtube.com/watch?v=07SKYeQp2k8 – לסרטון קמצא ובר קמצא