בחלונך
.
ראיתיך בחלונך,
סורקת שיערך.
לבי בי מתהפך,
לו אני תחת כנפך.
.
מרגוע לנפשי הסוערת
הייתי מוצא בחיקך
ואת אינך.
ואנה אני בא ?
.
.
.
בת הנדיב
.
קולי שמעי, אחותי כלה,
לבבתיני, בת נדיב יקרה.
נעמו לי עד מאוד דודייך,
כריח לבנון לי שדמותייך.
.
הן דגולה לי מרבבה,
את, הרועה בשושנים.
כמה אהבתי עופרייך
כמה ערגתי לצמד התאומים.
.
ליבבתיני, אחותי כלה
ליבבתיני באחת אלייך.
ויפה את כאביב,
יפה את, בת נדיב !.
.
.
אביב של פריחות
.
אביב של פריחות ובלבי שלכת,
רונית אחת שרה לי במערכת.
“הכל ידוע מראש”, היא אומרת.
ואצלי, עולם עמד לו מלכת.
.
אביב של פריחות,
פריחות של אביב.
אני כבר לא עוצר לראות,
זה הזמן ללכת…
.
.
.
שקיעות
.
הרוח קרה, קרה מתמיד
ואני את מבטך החם נוצר.
לאורך חוף, נושבת ללא סוף
ואת הגלים החול זוכר.
.
שקיעות יפות, יפות מתמיד,
כך בעינייך הן משתקפות.
דוק של עצב מתגנב לחיוך
ולקצף אין זוכר.
.
.
.
תלמים
.
התלמים של ילדותנו,
בהם רצנו בסנדלים
ולעתים אף יחפים.
אבק כיסה אותנו בקיץ,
בוץ בחורף.
.
תלמים של ילדותנו,
תחת ממטרה סובבה השתובבנו.
כמה אהבנו אותם,
את זו המרוצה
והמשובה.
.
בתלמים של היום,
אותו אבק ואותו בוץ.
זרעי מילים מתפזרים לרוח.
אבק של עייפות
ובוץ של קנאה.
.
והיכן תלמי ילדותנו…
.
.
.
הכל בסדר
.
אתקשר, אשאל לשלומך.
את ודאי תעני, הכל בסדר.
תשאלי לשלומי,
אשיב לך שאני תמיד מחייך.
.
הכל בסדר
והשמש זורחת
ומחר היא תזרח מחדש
והחיים מאירים פניהם.
.
הכל בסדר אצלי,
הכל בסדר אצלך.
דומה שלא היה אף פעם
טוב יותר.
.
צמד שקרנים…
.
.
.
ציפור לבנה
.
בדרכי מאי כאן לאי שם
הרכבת נעצרת בתחנה שלך
וכאבן שואבת מבטי פונה לפינה ההיא,
הפינה בה עמדת אז, מחכה.
רק ציפור לבנה מעל הרציף,
ציף ציף מעל הרציף…
.
.
.
שיר משמר
.
לבי הפקדתי בלבך,
נפשי טמנתי בנפשך.
צעיר הייתי ואת עוללה,
כציפור מבוהלה וגוזלה.
.
שמרי נפשך, ילדתי, שמרי נפשך.
שמרי בינתך, שמרי אורך.
שמרי חיוכך, שמרי עורך.
שמרי חייך.
.
.
.
לא קללה היא
.
לא קללה היא, תרזה.
זו שתמימים אנו לחשוב כאהבה.
שיערך שיבה אך זכר חיוכו
עוד פוקד חלומך, ליל אחר ליל.
.
חומה רמה ומבוצרת,
להבה שאין בה תוחלת,
ובלילות עת מתהפכת על משכבך
זכרה עוד מרעיד לבבך.
לא קללה היא, תרזה.
זו שנשאתנו לחופי תכלת
לא חרפה בה, לא כלימה.
.
לא קללה היא, תרזה.
הן ידעת פריו של עץ החיים,
זכר מתק ימים אחרים.
.
.
.
אלוהים כבר לא מרחם על ילדי הגן
.
אלוהים כבר לא מרחם
על ילדי הגן,
שערי שמיו כבר לא פתוחים
לאמהות כואבות
והורים חרדים.
.
אולי על האוהבים באמת
כפעמי דודייך, כענבלי שלוותך.
אולי על האוהבים באמת
ומה נאוו פעמי המבשר,
כמתת אהבה, כאגרת חלומה.
.
אולי על האוהבים באמת
כמוך, בשובו אלייך.
אולי על האוהבים
באמת…
.
.
.
מחרוזת שירה
.
מילים שוזרת לשורות,
מקשטות נפשה כמחרוזות לצווארה.
שורות מזמרות שותקות שירת לבבה.
זועקות כמיהתה ושרות ערגתה.
מחרוזת שירתה מלטפת שתיקתה.
.
.
.
בצינת ימים, בשתיקת לילות
.
אביב חלף ומת אלול,
סתיו עבר ובא החורף.
רונית עוד לי אומרת :
“אתה רואה את השלכת…”
.
בצינת ימים, בשתיקת לילות
וגשמי ברכה ממאנים.
הכל ידוע מראש
ולא נשכח מהלב.
.
.
.
אבנים
.
לא, אל תדברי עימי געגועים.
אינני חוף, לא עזבני נחל.
צדפים על גדותיי פזורים,
מוטלים כאבנים.
.
אל תדברי עימי געגועים
במקום בו הים שר שירים.
.
.
.
בשעה קטנה של לילה
.
סיפור שסיפרו לי זרועותייך החובקות,
מזמור שזמרו לי שפתייך הנושקות,
רז שלחשה לי דמעה אחת חמה
שבמורד לחייך התגלגלה,
בשעה קטנה של לילה.
.
ואני לך כותב שיר,
וממתיק עימך רז,
רז שלחשה לי
דמעה אחת חמה
בשעה קטנה של ליל.
.
.
.
תותים
.
קיץ בעיצומו
ובחנויות הפרי חגיגה.
אבטיח ומלון, דובדבן
ותותים גם.
.
להט חמה
ובמחשוף חולצתך חגיגה.
הוי לעיניים שכך רואות
והטעם…תותים.
אצלו במחסנית
הם מוכנים אחד אחד
וברדיו הוא שר בגרון ניחר
בואי ואקנה לך תותים.
.
תותים, תותים.
כאותו אחד הזועק
זאב זאב
ואין נחמה…
.
.
.
המדבר מדבר
.
המדבר מדבר בעינייך,
המביטות למרחקים,
תרות מרחבים.
.
המדבר זועק מבטנך,
כמו אחזו הכפן,
רעב לתאווה.
.
המדבר מדבר בשפתייך,
הסדוקות בחרבה,
צמאות לאהבה.
.
שיר לאניטה וחואן
.
הו, אניטה וחואן,
תם הקיץ, תם הזמן.
פעם פרח כאן השושן
הנצה שירתו בין החוחים.
.
הו, אניטה וחואן,
תם הקיץ, תם הזמן.
נותרו רומנסה ומילים,
נותר חסד השירים.
.
.
.
רקפת
.
יש לעתים,
בארץ ציה,
בין חרול
לסרפד,
בין ברקן
לדרדר,
יש לעתים
במדבר,
מתחת לסלע
צומחת לפלא
רקפת
נחמדת מאוד,
את הרקפת הזו
אני תר..
.
.
פגישה מקרית
.
זה לא יכול להמשך כך,
אתה יודע שכך זה לא יכול…
ראשה מונח על כתפו,
נרדמה, ידה על ירכו.
כך זה לא יכול…מלמלה.
.
זה לא יכול להמשך כך, לחשה,
בנסיעה מתמשכת מאי פה לאי שם.
במחשבה מתערפלת בין שם לכאן,
ידה במעלה ירכו,
כך זה לא יכול…אומר הוא לעצמו.
אתה יודע שכך זה לא
יודע אתה שכך זה…
ברציף הנסיעות הנכנסות
תודה וסליחה, אמרה
בחיוך מבוייש, במבוכה…
.
הלכה לדרכה…
.
.
.
דף חלק
.
ושוב דף חלק
מונח על שולחן,
ודומה שמאום
לא השתנה.
ושוב דף לבן
מתנופף בעיני רוחי.
כמו לפני אלף שנים,
כמו לפני אלף שירים.
ושוב דף חלק
מונח על שולחן…
.
.
.
Published: Aug 25, 2015
Latest Revision: Aug 30, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-66783
Copyright © 2015
• מכאן ומשם
“הרוח קרה, קרה מתמיד
ואני את מבטך החם נוצר.
לאורך החוף, נושבת ללא סוף
ואת הגלים החול זוכר.”
רומנטיקן ללא תקנה הדודו הזה. לא משנה כמה קר בחוץ, כמה אדישות וציניות יש בעולם. הוא זורח ומאיר כמו שמש חמה בשירי הנשמה שלו.
“הכל בסדר אצלי,
הכל בסדר אצלך.
דומה שלא היה אף פעם
טוב יותר.
צמד שקרנים.”
סיטואציה מוכרת להרבה מאתנו במשך החיים , בקשרים שונים, בימים מסוימים. וכל כך מדויק וחלק ועל השולחן המילים של השיר.
“…לא קללה היא, תרזה.
הן ידעת פריו של עץ החיים,
זכר מתק ימים אחרים.”
וכאן דיאלוג עם תרזה דימון של לאה גולדברג הנאבקת עם אהבתה.
וכמו כל רומנטיקן צרוף, דודו בר מוכן לקבל עליו את ייסוריי האהבה באהבה ובלבד שתפקוד אותו אהבה.
כל שיר של דודו עושה דיאלוג עם שיר ולחן מוכרים, שאפשר גם להקשיב להם בעזרת הלינקים שצורפו.
“סיפור שסיפרו לי זרועותייך החובקות,
מזמור שזמרו לי שפתייך הנושקות,
רז שלחשה לי דמעה אחת חמה
שבמורד לחייך התגלגלה,
בשעה קטנה של לילה.”
לקרוא את אוסף השירים האלה וליהנות, כמו פרפר המרחף בשדה פרחים ומתענג על הצוף.
“אומרים אהבה יש בעולם” אמר משוררנו הלאומי, ח.נ. ביאליק
והנה היא גם פה.
*
“מכאן ומשם” הוא ספרו התשיעי של דודו בר בספריית OURBOOX
ואנחנו אוהבים לקרוא אותם.
זה לקט שכזה, שולי
לקט שירים שכולו מנהל שיג ושיח עם שירים שהותירו בי רישום ורושם בחלוף השנים
זו גם הסיבה שצירפתי בכל שיר קישור לשיר שאותו השורות שחות ועימו משוחחות
אוסף שירים מכאן ומשם ואיתנו כל הזמן, תודה לרפרוף הזה בדפים
תודה מקרב לב, יקרה