1.8.2019 יום הולדת 59 לבועז

לבועז היקר,

באהבה

איריס נחשוני

1.8.2019

העשור הראשון יחד – המוקדש לסטודנטים החופשיים חלקית…

1983 – נובמבר

קצין וטוראית שהכירו בשירות הצבאי רק בזכות המלצה חמה מאפרת בג’יו. השתחררתי מהצבא ומערכת היחסים בינינו התחילה לפרוח , את יום ההולדת 20 שלי כבר חגגנו יחד .. במהלך כל התקופה עד שעזבתי את ברעם היית מגיע לבקר אותי ומביא לי “מתנות קטנות”, תקליטים, בובת ליצן יושבת על ירח ועוד ועוד.. החלטתי לעזוב את הקיבוץ ולעבור לגור איתך בבית של סבתא שלך בגבעתיים

1984 – אוגוסט

לפני  35 שנה נסעת לניו יורק אחרי שהשתחררת מהצבא. כמה אומץ צריך , ליסוע אל הלא נודע, להיפרד מהחברה מהמשפחה ללא ידיעת אנגלית ולהתחיל חיים חדשים . אין לתאר פשוט את האומץ הנדרש עבור אדם להתנתק מכל המוכר לו ולהתחיל חיים חדשים ממש מהתחלה.

אני נשארתי בארץ והתחלתי ללמוד באורנים והתחלנו להתכתב באיגרות אויר , דקיקות אך מכילות כל כך הרבה היסטוריה. ממש היסטוריה של היום יום שלך בניו יורק ושלי באורנים וברמת ישי. שם בעצם לא גרתי כבר מגיל 14. גם עבורי זו היתה התחלה חדשה והסתגלות מחדש לבית של ההורים בו לא גרתי כבר המון שנים.

1985 – יוני

אחרי ביקור הפתעה בארץ בפסח , הגעת אלי למדבר לטיול של הכיתת בנות (מורות לעתיד)  ואספת אותי …

באת לשכנע אותי להצטרף אליך לחיים בניו יורק ולהמשיך ללמוד שם. לא זוכרת את ההתלבטות ואת ההחלטה שלי , מי שמכיר אותי יודע שהחלטה כזו גורלית קשה לי לקבל אבל זרמתי איתך והשגת לי כרטיס זול של CURIER…
התחלנו את החיים המשותפים שלנו בניו יורק בדירה עם שייקה וענת ואחרי כמה חודשים היתה לנו דירה בה גרנו עד קייץ 90. נהגתי לומר שזו הדירה שגרנו בה הכי הרבה זמן רצוף ( עד שהגענו להוד השרון )

למרות שהיתה לי אנגלית טובה תמיד אתה דיברת, והסתדרת מעולה , אם זה לפתוח חשבון בנק, לקנות רכב או להסתדר עם בעלי מקצוע….שוב האומץ שלך ויכולת ההסתגלות הגבוהה באה לידי ביטוי .

הרגשתי ביטחון לחיות איתך לסמוך עליך וללמוד ממך.

1987 – 20.5

בטיול לוושינגטון DC, ישנו בשברולט אימפלה שלנו , בתוך מתחם קמפינג של RV. נהגנו לצחוק שכשנזדקן , ככה נטייל…. פרשנו מזרן על הבגאז’ והמושב האחורי וישנו בתוך האוטו. שם הצעת לי נישואים …נכון לקח לי כמה ימים לענות כי המוח המתכנן שלי חשב כמה שנים קדימה , ומיד לאחר מכן הבריק לנו הרעיון שנתחתן בבית המשפט בקווינס, עידית היתה העדה שלנו . קיבלנו שופטת כושית , והמעמד היה כמו בסרטים. הוצאנו כרטיסים באלעל לבוא לארץ לחופשה בדיוק בשבועות והפתענו את המשפחה. פעם אחת הפתענו אותם בעצם הגעתינו לארץ ובשנייה בכך שהתחתנו בלי לספר וללא נוכחותם במעמד הזה.
היינו צעירים ממש…אני בת 24 ואתה בן 27😊

1988 – 7.6

קבענו תאריך לחתונה בארץ אחרי לחץ גדול מההורים להתחתן חתונה דתית ולא רק לעשות מסיבה ..אחר כך נסענו לירח דבש בפריז ובאמסטרדם. היה לנו כייף יחד . תמיד זרמנו ושמחנו להכיר מקומות חדשים ולחקור אותם יחד. ברגל , עד שהרגליים היו מתנפחות …
את הטיסות לארץ שהיינו מגיעים פעם בחורף ופעם בקייץ ניצלנו להפוגה בין הלימודים העבודה ולשמור על קשר הדוק עם המשפחה . האחיות הקטנות שלנו היו בבית ספר יסודי…

תקופת הקמת המשפחה, הקריירה והבית

1990 – ינואר

ההורים שלך הגיעו אלינו בתחילת ינואר בכדי לתמוך בנו בלידה . גרו איתנו במשך כחודש בו טיילנו וקנינו בכל החנויות והקניונים. היה לנו כייף יחד . אחרי שילדנו את גל הפכת לאבא . באופן הכי טבעי , לקחת את האבהות הכי ברצינות כמו שלקחת כל משימה בחיים . היית ועודך אבא למופת . הפכנו לזוג עם ילד ולא הפסקנו מלעשות שום דבר שאנחנו אוהבים .

1990 – יוני
החלטנו שחוזרים לארץ . החלטה גורלית שעד היום לא ברור אם היתה טובה יותר או פחות ואם היה מה היה קורה וכו’.

גרנו בגבעתיים , חזרנו למרכז כי אחרי ניו יורק איך בכלל אפשר לחשוב על פרברים או צפון הארץ. וקיבלנו דירה בשכר דירה מסובסד…

1992 – דצמבר

נולדה לנו ספיר, הרגשנו כבר משפחה ולא זוג עם ילד . התרחבנו כמשפחה עברנו לאלפי מנשה לגור ליד אמיר וכרמית
קנינו בית משלנו! אנחנו הבעלים שלו . בשבילנו זו היתה אבן דרך משמעותית להיותנו עצמאיים ,פיתחנו קריירות במקביל להרחבת המשפחה והחלטנו לעבור לרמת ישי.

8.1996

עברנו לרמת ישי , אתה נסעת לעבוד במרכז ואני בצפון ומהר הבנו שאנחנו רוצים לחזור למרכז. אז רוב הזמן מגורים שלנו בצפון היה בנסיעות למרכז לחפש לנו בית בו נרצה לגור.

החלטנו ומכרת את הבית באלפי מנשה , בחרנו לגור בהוד השרון

8.1998

והנה גם שרון נולדה,זוכרת כמו היום שאמרתי לך בלידה תודה על המתנה! והיינו כבר זוג+3. גם הילדים התרגשו מהתוספת למשפחה..

12.1998

עברנו להוד השרון לבית אחרי חיפושים נרחבים בכל אזור השרון

1.8.2019

אנחנו עדיין בהוד השרון , חוגגים 20 שנה בבית האהוב שלנו , גל וספיר כבר מקימים את ביתם החדש ושרון איתנו בבית

התחלנו כבר לעשות דברים שלא הספקנו בעשור הראשון כמו

טיול של חודש בהודו , יציאות של חמישי , מתכננים עוד לטייל ולהנות מהעשור שבו אנו חוזרים לזוגיות בלי ילדים קטנים …

אז מה בעצם קרה פה ב-36 השנה שעפו ,

גידלנו 3 ילדים מדהימים יחד וגם את מיני ומיקה שהיו איתנו כל אחת יותר מעשור,

גרנו ב6 דירות בערים שונות, החלפנו כ 10 מקומות עבודה ,
קשה להאמין שהשנים עברו כל כך מהר אבל ברמת ישי אני עוד הייתי מוציאה את הילדים לבית הספר ומכינה סנדוויצ’ים . הילדים לא זוכרים את זה כי זה היה נורא מזמן.

בחישוב גס , מתוך ה20 שנה שחלפו, אני הייתי שנתיים בחו”ל.

במי עדן – כל חודש לשבוע לפחות , ובעבודות אחר כך בתדירות יותר נמוכה אבל גם אני לא האמנתי שזה מסתכם לשנתיים עד היום!.

בשנתיים האלה היית אב ואם , דאגת להכל הכל לבד בשבועות שלא הייתי.

אמנם לקחנו את ההחלטה על העבודה שלי עם הנסיעות יחד, אבל זו ממש גבורה שאתה הפכת לאמנות

אמנות הסנדוויצים שלך – שהפכו לשם דבר

אמנות הקינוחים – שדאגת להביא לבתי הספר והילדים שלך קיבלו מחמאות עד שהמורות עצמן התאהבו בקינוחים וחיכו להם

אז אמנם קצת הפכתי נוסטלגית והגזמתי בחלוקה לשנים והכל , אבל פה המקום ביום ההולדת שלך כשאתה בן 59

לומר לך שאני אוהבת אותך מאוד ורוצה לומר לך תודה

התכונות שלך אותם ראיתי כבר בגיל צעיר ועדיין אני כל כך אוהבת אותן ורואה גם איך הן עברו לילדים שלנו.

הביטחון והסדר שאתה מכניס בהתמודדות עם הלא נודע, האומץ, הנחישות , הגיבוי שאתה נותן לי ולכולנו מתי שרק צריך ,חוש ההומור המיוחד שלך עם הבדיחות המוכרות…(שהרבה עדיין חושבים שאתה רציני כי זה ממש מבלבל)

תודה על הבן זוג שאתה ,תומך , מפרגן, חושב תמיד קדימה , מפנק , משרה ביטחון ושותף אמיתי לכל צרה שלא תבוא

תודה על האבא המסור , המלווה , המשרה ביטחון ואפילו זה שמייצג את הילדים מול המערכת…בכל פעם שצריך.. (משכנע את השיכבה של גל לקיים מסיבת פורים עם אלכוהול ועוד…)

אין דבר שאתה לא מוכן לעשות עבורי ועבור הילדים . בטח כל אחד מהם יבטא את זה פה במילים

כל כך הרבה אתגרים , החלטות קטנות וגדולות והנה אנחנו כבר יחד 36 שנה , עדיין מתלבטים על החלטות קטנות וגדולות יחד

בשנים האחרונות פיתחת תחביבים שבהם אתה ממש כבר מומחה -צילום אפיה וספורט …

מאחלת לך הנאה מהרגעים הקטנים והגדולים , מיצוי של היכולות שלך בתחומים החדשים שנדלקת עליהם

ועוד המון שנים של אושר לנו ולמשפחה המורחבת שלנו עם הילדים “החתנים והכלות ” ובקרוב הנכדים

שנהנה יחד מהדברים הקטנים והגדולים שלא הספקנו עדיין ומהחברות והזוגיות שלנו

כל הטוב הזה התאפשר בזכותך

אוהבת אותך המון

נשיקות

והחגיגות רק מתחילות …

איריס