אנרי מאטיס

אנרי מטיס

מטיס, אחד הציירים הגדולים ורבי ההשפעה במאה העשרים, החל לעסוק בציור בגיל מאוחר יחסית.

הוא נולד בעיירה פרובינציאלית בצרפת, ולמד משפטים בפריז.

עם סיום לימודיו חזר לעירו. בניסיון להימלט משיעמום שחווה בחיי היומיום החל ללמוד ציור מוקדם בבוקר, לפני היציאה לעבודה.
ההחלטה לעסוק באמנות התקבלה כנראה ב- 1889 כשבמהלך החלמה ארוכה ממחלה הביאה לו אמו במתנה קופסת צבעים.

ב- 1896 תמונותיו השמרניות של מטיס למשל “דומם עם ספרים” – 1890, התקבלו בחום

הדבר נתן לו אומץ לנסות ציור אימפרסיוניסטי “שולחן האוכל” ב1897

ב- 1906 מטיס אף הציג את “חדוות החיים”, יצירה שגרמה, בגלל סגנונה החדשני-הרדיקלי, לזעזוע אפילו בקרב תומכיו.

מ- 1906 עזב מטיס את הסגנון הפוביסטי, ופיתח שפה אמנותית חדשה המושפעת מגוגין, מסזאן, מפיסול אפריקני ומערבסקות 1907

בין השנים 1910-1906 זכה מטיס לביקורות טובות ויצירותיו נמכרו. הדבר אפשר לו לטייל לאלז’ר, לאיטליה, למינכן (שם ביקר בתערוכת האמנות האסלאמית) – וזה השפיע על יצירתו “זורה עומדת”- 1912.עבודותיו הוצגו ופורסמו מחוץ לצרפת.

ב- 1908 פרסם האמן מעין הצהרה אמנותית אישית, ופתח בית ספר משלו לאמנות.

כנגד הקוביזם הגיב מטיס בציורים גדולים יותר ועשירים מבחינת הצבע  למשל -“הסטודיו האדום” ב1911, והריקוד ב1910.

 מאוחר יותר הוא הגיב לקוביזם בסגנון גאומטרי יותר כמו ביצירה שלו “מרוקנים” 1916

את תקופת יצירתו בשנים 1930-1918 מקובל לכנות “תקופת ניס”. בשנים אלה הוא עזב את פריז והתבודד בעיר ניס. סגנונו נעשה נטורליסטי יותר, הוא זנח את הממדים הגדולים ואת שיטות הציור המודרניות שפיתח קודם לכן, והתמקד בנושא העירום הנשי. 

ב- 1947 הוא השתמש לראשונה בטכניקה של מגזרות נייר בספרו “ג’ז”. בטכניקה זו הרבה לעבוד בשנותיו האחרונים.

סגנונו המאוחר מופשט יותר למשל “המתאגרף השחור, 1947

העבודות האחרונות שיצר בשנות 1947 עד1951 היו בשיטת הקולאז’.