בילדותי, עת פקדנו כל הדודים והדודות, בניהם ובני בניהם את בית
סבתי, הסבו המבוגרים לשולחן הקפה הנמוך. מוכנים ומזומנים
לשתיית הקפה מן הכוסות הקטנות, אותן כוסות שלאחר סיום שתיית
הקפה היו הופכים על ראשן ודודתי, שניחנה בחוש נבואי וביכולת
קריאה בקפה הייתה קוראת להם את שצפתה. אותו יום, שניים מבני
דודיי התקוטטו בגינה וכשמי מהם נפל בחצר ופרץ בבכי יצאו כולם
החוצה, לשם. אז העזתי ועשיתי מעשה נועז, שמזה מספר שבועות
ייחלתי לו. במהירות, ניגשתי לשולחן הקפה ולגמתי מלוא הפה מהכוס
שיועדה לאמי. משסיימתי, הפכתי הכוס על פיה, בטרם יבחין אי
מישהו במעשה. זכורני כיצד הואץ הדופק בלבי כשאחד מבני דודיי
הפתיעני בפתח דלת הבית וכמעט שהבחין בי, תוך שעשה דרכו לעבר
המטבח, תר אחר דבר מה או מי מבין הקרואים לרכל עמו בדבר התגרה
שפרצה בחצר.
כששבו כולם אל הבית, קולות רמים של צחוק וכעס התערבבו זה בזה
בהמולה גדולה תוך שנסבו שנית לשולחן הקפה. דודתי, שהבחינה מיד
בכוס היחידה שהייתה הפוכה, הרימה אותה  כדי לבחון את שבחובה.
מיקמתי עצמי במרחק מה פן יחשדו בי ובמעשה המעל, ברם התקשיתי
לשמוע את דבריה. דודתי החלה לוחשת מילות גורל נעלם בלי שאיש
מהמסובים ישית ליבו לדבריה או לכוס שבידה. מבט חד וטעון נשלח
לעברי מעיני הנץ של דודתי. הופתעתי באחת, כיצד חשפה אותי
בערמתה, לוחשת את מלות הקסם שלה וגורמת לי להתקרב אליה כמכושף,
יודעת כי בתוך המהומה יקשיב אך זה שלגם בחשאי מהכוס.
כששחררה מבטה ממני, זוכר אני מלותיה שניבאו לי כך: “צפוי אתה
לחיי נדודים וסבל, גורלך כגורל העם היהודי כולו, רצוף ייסורים,
תלאות וסבל”. צמרמורת אחזה בגווי כשהוסיפה במבטאה המזרחי “אך
עם זאת, צפוי אתה לגלות דברים נסתרים ולנחול הצלחה ודעת
שיוערכו ברבים, בתקופת חייך או לאחריה”. היא הניחה את הכוס
ונטלה אחרת, מנבאת עתידו של מי מבין המבוגרים. המעשה נשכח.
את סודי לא גילתה דודתי אף לא לאבי ואימי. באשר לי, הנני כאן,
בין גלים הנישאים מחופיה המזרחיים של אפריקה, קו אורך 34
מעלות; קו רוחב 10 מעלות, על גבי רפסודה נסחפת, כותב את סיפור
המעשה בפנקס לח מנתז מי הים, אותו נושא אני בכיסי עת מפליג
במרחבים.
לאן יסחפוני גלי הים ולאן יישאני גורלי הפעם?