אַמְרִי אֵדִי היה שותפו של בָּאן אֶלבָּרְס בכמה מיזמים, אבל כשהקים את קבוצת “היהלומים” (באופן מוזר, הסתבר שהשם הזה פנוי), הוא לא קרא לו להצטרף, אולי משום שלאלברס כבר היו מניות של כמה קבוצות ולו לא, ואולי משום הרושם המצטבר, שבאן הוא טיפוס אפל, ואחרי הנפקת השיתוף האחרון הוא קיווה לכך, שדרכיהם ייפרדו לעד. הוא אפילו ניסה לשמור את דבר הקמת הקבוצה בסוד, אבל התקשה להסביר את מניעיו לשותפים האחרים, שהתעקשו לערוך מסיבה לציון המאורע. בשובו ממנה המתינה לו הודעה מאלברס. “– אז מה, אנחנו לא שותפים יותר? לא נורא. – אלברס חייך בזדון. מאחוריו היה קיר לבן מואר באור שמש או הלוגן חזק, והוא לבש משהו מפוספס, שהיה יכול להיות חליפת עסקים או נמנמת באותה המידה. אדי תהה, היכן זה הוקלט, ומתי, החתימות לקחו ימים בודדים. – מכיוון, שאנחנו לא שותפים יותר, אני פשוט רוצה את הכל. את הקבוצה החדשה שלך – אתה ראש חבר המנהלים, נכון? או את היקר לך מכל. כשתבחר, תחזור אלי למספר הזה. הוא לא שלי, אבל אני אדע.” – הוא הנהן למצלמה, וכיבה אותה. לאמרי אדי לא היה הרבה יקר. עסקיו התרכזו כעת בקבוצה החדשה, הוא היה בן יחיד להורים שנפתרו לפני כמה שנים, היה נשוי רק פעם אחת, וחיות המחמד היחידות שהיו לו אי פעם, היו מדוזות הנוי שגרושתו קיבלה לבעלותה יחד עם הבית בו היה מותקן האקווריום. והייתה להם בת אחת, שגם הייתה האדם היחיד שנשאר בקשר טוב עם שניהם. אמרי וידא, שהוא משתמש בערוץ מוצפן, והקיש את מספרו של עוזרו האישי. – אתה יודע, איפה אָלִיס נמצאת עכשיו?
– בטח במכללה. – השיב עוזרו בקול מנומנם. המכללה נמצאה בקו אורך שונה מהעיר בה הם שהו.
– בבקשה, תתארגנו כמה שיותר מהר, וקחו אותה, נגיד, לבית שלי על הירח. אני אסתדר פה. אסביר לכם מה קורה, אחר-כך.
– היא לא תאהב את זה…
– הגד לה, שזאת בקשה אישית שלי. אני אסביר הכל בהזדמנות.

אחד הדברים שאמרי אדי לא לקח בחשבון היה זה, שלא קוֹרִיוּס ולא אליס לא מכירים את מושבת ירח באופן מעשי. הם ידעו, שה”בית” נמצא בכיפה הבנויה במכתש היפּארכוֹס, ושהכניסה אליה (ואל המנחת, רק שזה אל מתחת לאדמה) נעשית ממכתש הוֹרוֹקְס, אבל היכרותם עם הכיפה עצמה הסתכמה בידיעה של מספר הגזרה והטבעת. הכיפה התחלקה לשבעים וחמש טבעות וארבע מאות שבעים ואחת גזרות (מה שיצר מִספור מעניין במרכזה). האנשים היחידים שקוריוס הספיק לגייס לעזרתו היו מזכירתו לִימָאן שְווָארְץ, שידעה שהמנהרה מהמנחת מובילה לגזרה 1, ונהג החברה אֲנָטוֹלִיְ סלָבִין, שכמו אחרים לא הכיר את הירח, אבל הצליח להשיג את מפת הכיפה, וכעת דרש מקוריוס לשכור רכב. באיזור השער היה ביתן מידע, ושם הם גילו, שלכיפה יש חברה אחת להשכרת רכב (מסיבות היסטוריות), ושיחה עם נציגי החברה גילתה, שכרגע אין להם רכב פנוי, אבל אחד צפוי להתפנות בעוד שעתיים. בערך ממול לביתן היה משרד של חברת מוניות.
– נו, שעתיים זה לא הרבה. – אמר אנטולי. מנימת דיבורו השתמע, שהוא היה מעדיף שזה יהיה פחות.
– בואו נראה, אם יש מונית פנויה. – לימאן הניפה את ראשה לכיוון משרד המוניות.
– יש פה רכבת, לא? – אליס נברה במסוף, – ראיתי מסילה.
– השאלה, אם יש לה תחנות. – אמר אנטולי, והיא הביטה בו בהפתעה, – לפי המפה, יש להן תחנות רק באיזור התעשייה.
– אם יש רכבת, אמורה להיות חברת רכבות. ובטח יש לה אתר.
– אבל למה אתם מסתבכים, – המשיכה לימאן, – בואו נבדוק במוניות.
קוריוס היה אובד עצות. הדבר היחיד עליו הצליח לחשוב היה זה, שהם היו צריכים לשכור רכב מראש.
– הנה, יש כאן רכבות נוסעים. – קראה אליס, – הן פשוט נוסעות בבוקר ובערב, עכשיו, זה נחשב לצהריים, הן יתחילו לנסוע בעוד שעה ומשהו.
– בעוד שעתיים לחברת ההשכרה הזאת יהיה רכב פנוי. – מחה אנטולי.
– מוניות בטח יש עכשיו. – מחתה לימאן.
דבר נוסף שאדי לא לקח בחשבון היה זה, שאלברס מודע לבעלותו על נכסים על הירח, הוא עשה עבודת מודיעין קטנה על כל שותף עסקי, וכן הוא צפה את בהלתו של אדי, והספיק לברר מי הזמין כרטיסים לאן. בעלי העסקים במושבה לא נטו לשמור את זהותם בסוד, ובעליה של חברת מוניות לא היה אדם שלא ניתן לשחד. לאלברס היו אנשים על הירח, והוא הספיק להקפיץ אותם לכיפת היפארכוס לפני שאנשיו של אדי נחתו. ברור שכשהם שאלו במשרד החברה, האם יש מונית פנויה, היא נמצאה. ביתו של אמרי היה בגזרה הנגדית למנהרה, ונהג המונית פנה דרום-מזרחה כדי להקיף את הכיפה. – למה דרך איזור התעשייה? – שאל אנטולי, שהתיישב לידו, – זה לא קצר יותר מהצד השני?
– זה אותו הדבר. – אמר הנהג, ופנה לכביש היקפי יותר.
– ולא עדיף לחתוך יותר קרוב לאמצע?
– שמה הכביש חסום. אנחנו נחזור אחר-כך.
כעבור כמה דקות הם באמת פנו אל מרכז הכיפה, אבל לא ברחוב אלא במעבר בין שני מחסנים, ונעצרו ברחבת חניה. קוריוס שאל: – קרה משהו?
– כן, צאו. – אל הרחבה נכנס רכב נוסף, מסחרי עם חלונות אטומים, והסתובב בחזרה אל המעבר.
– באיזה מובן “קרה משהו”? – אנטולי הסתובב אל הנהג. מהרכב התחילו לצאת אנשים, ולהקיף את המונית. אליס לחשה: – אין לי מושג מה זה, אבל בואו נתחיל לברוח.
– אנחנו לא מכירים את העיר! – לחשה לימאן.
– אל מרכז העיר, אנשים, הרחובות מובילים לשם, רואים את זה. בואו נצא. – היא ישבה במושב האמצעי. הטבעת סביבם התהדקה, היו שם לפחות שמונה אנשים, – מהר, לפני שהם סוגרים עלינו. טוליק, צא אתנו.
התוקפים המתינו. הם היו מעדיפים שבקבוצה תהיה אישה אחת, אבל את אליס היה יחסית קל לזהות, היא דמתה לאמה הדוגמנית, והיה לה שיער בלונדיני חלק עד לאמצע הירך. כשכל חבריה היו מחוץ לרכב, אליס קראה: – רוצו! – קוריוס עדיין תהה, הלא כדאי לנסות לשאת ולתת עם התוקפים. אנטולי תפס את לימאן, ומשך אותה אל המעבר בין המחסנים, החסום חלקית בידי הרכב המסחרי. אליס פנתה אל הבניין שממול למעבר, בו נראתה כניסה למדרגות חירום, וחמישה מהתוקפים דלקו אחריה. זה נראה לקוריוס חשוד, והוא רץ אחריהם. שניים מהם קלטו אותו, שבו לאחור, וחסמו את דרכו. אליס, ואז רודפיה, נכנסו אל חדר המדרגות, והוא לא ראה אותם יותר, לא בשנים הקרובות.

ציאן אוֹרְסיאן נכנס אל משרדו של אמרי אדי בליוויו של אדם נוסף, דק גזרה ורחב כתפיים, שלבש דגמ”ח שחור וחולצת אימון שחורה. אורסיאן הכריז: – הצלחנו לבודד את המקום בו בִּתְךָ אמורה להמצא.
– שזה:? – אמרי העביר את מבטו מאחד מהם למשנהו, – על הצד האפל של הירח?
– הייתי מת. – אמר בן לוויתו של אורסיאן. המבט בעיניו השקדיות היה שליו, אבל גם הנימה בה המשפט נאמר נשמעה כנה לחלוטין. אדי הגיע למסכנה, שלא פגש בו קודם לכן.
– זה היה טוב מכדי להיות אמת. – הנהן ציאן, – היא חייבת להיות על מוּרָנוֹ.
– מה הראַייה לכך? – השם מורנו לא העלה אצל אדי שום אסוציאציה מיידית. החיפושים האלה נמשכו שנים, והוא פחד להרגיש אופטימיות.
– היא לא נמצאת בשום מקום אחר. אז או שהיא שם,,, – אורסיאן פרש את זרועותיו. אמרי תהה, האם כדאי לשאול, מאין הוא יודע. ציאן המשיך: – לאלברס יש חלקה שם. למקום הזה יש אטמוספרה, אבל הוא לא מיושב בגלל תנאי הקרקע. שטחים עליו מוצעים למכירה, אבל הם אינם להיט. אז לאלברס יש חלקה שם, וספינה עם מספרים שלו נצפתה טסה לשם על ידי שתי תחנות מחקר כמה חודשים לאחר שהבת שלך נחטפה.
– חודשים?
– הם טסו על מנועים חשמליים. לדעתי, בכוונה, כדי לא להשאיר חתימות בתחנות המרה. אבל קח בחשבון גם, שהמנועים התפתחו מאז, כעת יש את ההנעה הלוגית, אז לא היה.
– אה. – אדי נאנח. – ומי זה אתך?
– זה גֵ’יי הַאן, – אמר אורסיאן, ואז הבין, שזה לא אומר כלום, – הוא יחלץ אותה משם. יש שם הר, אז שכרנו מטפס הרים.
– יש שם הר? – מבטו של אמרי הפך לאומלל.
– כן, החלקה הזאת קטנה יחסית, וההר תופס את רובה. ומה שמסביב, זה בוץ.
– אה? מה אמרת על תנאי קרקע?
– כוכב הלכת הזה געשי ברובו, והיה כזה במשך זמן רב יחסית למשך קיומו. יש שם הרבה שטחים פעילים, וגם הרבה בזלת, זכוכית, ומה שביניהן.
– אל תגיד לי, שזה הר געש.
– הוא לא פעיל במשך כמאה שלושים שנים.
– אאה. ולא עדיף להנחית שם איזו חוליית נחתים?
– עדיף. – השיב ציאן בשלווה, – אבל לאור העובדה, שלא הגשת תלונה במקור, זה הולך להיות בעייתי מבחינה משפטית.
אמרי הניד בראשו, בעיקר לעצמו. – ו-האן? אתה נראה לי צעיר באופן מטריד. בן כמה אתה?
ג’יי האן הרים את ידו: – בגיר.
מבחינתו של אדי זה אמר “מאתמול”, אבל אורסיאן מיד הוסיף: – מבחינה מספרית, הוא אמור להיות צעיר מאליס שלך בחמש שנים, אבל אם אנחנו דבקים בהנחה שהקפיאו אותה, מבחינה פיזית הוא יהיה מבוגר ממנה באותה המידה.
במשך ימים ארוכים מאז אדי תהה, האם ציאן אורסיאן מתכנן קריירה של מורה בבית ספר יסודי. – יש לכם תוכנית? צריכים משהו ממני?
– צוות רפואי בכוננות לא יזיק…
– אהא. ומַצֵבָה? – ג’יי האן נתן בו מבט מבוהל כל כך, שאמרי החליט לא להמשיך לפתח את קו המחשבה הזה. – ‘קיצור, יש לכם אישור. אם הכלכלן לא יתן לכם משהו, הגידו לו שיפנה אלי. – הוא הדחיק את המחשבה הזאת, אבל אם היא לא שם, היא בשום מקום. אולי בכל זאת כדאי להזמין מצבה.

כדי להתגנב אל כוכב לכת, צריך לדלג היישר לתוך האטמוספרה, או לפחות לנקודה מעבר לקימור האופק. בתוך האטמוספרה יש סיכוי גבוה יותר להתקל במשהו, אבל אם ליריבך יש לויין, ואינך מכיר את מסלולו, זה עדיף. ג’יי האן עשה את שניהם, הוא התממש מעל מדבר שכמעט בצד הנגדי להר של אלברס, וטס בגובה נמוך עד לרכס, שלפי התוכנית היה אמור להסתיר את החללית מעיני צופים מפסגת ההר. בין הרכס להר הפרידו כמה מברשות סלעים ובריכות בוץ, שלמקומות יצרו ביצה. לפני יציאתו לדרך ג’יי טיפס על סלע עם משקפת, כדי לצפות בהר. בתוך לועו של הר הגעש לשעבר נראתה כיפה. כמו כן, כמה מדרונות הבריקו באופן מחשיד. אבל זה לא יכול להיות הכל, נכון?..
מעל בריכות הבוץ הסתלסלו אדים. במשך הקילומטרים הראשונים הפרידו ביניהן רכסי סלעים או גלי אבנים, אבל אז הופיעה רצועה בוצית רציפה שחסמה את דרכו. ג’יי שקל לעקוף אותה, אבל היא נראתה ארוכה מאוד מצד אחד, וצרה מאוד במקום הזה, רק מאה וקצת מטרים. הוא כרע על האבן הקיצונית בשוליה, וטפח על הבוץ בידו. זה הרגיש סמיך מן הבוץ בו נתקל קודם. הוא הניע את כתפיו בנסיון להעריך את משקלו של תרמיל הגב. התרמיל לא היה גדול, חלק מהציוד היה בתיקים הקטנים המעוגנים לרגליו. הוא מצא אבן שטוחה, והניח על פני הבוץ. היא לא שקעה, לפחות לא בדקות הקרובות. ג’יי השטתח על הבוץ, והתחיל לזחול. זה לא חסך לו זמן רב, בכל מקרה בו ניסה להתקדם מהר יותר, הוא התחיל לשקוע, ולגמרי לא חסך עצבים, אבל כעת היה מאוחר מדי. כעבור נצח הוא יצא מן האיזור הטובעני, ואת דרכו חסמו סלעים. מעברם השני שוב היו בריכות בוץ, והפעם גם מים רותחים. בין שתי רצועות הסלעים שמעבר לבריכות התגלה בקע כל כך עמוק, שהוא חשש שאם ירד לתוכו, לא יצליח לטפס בחזרה, והוא צעד לאורכו, עד שנתקל בסלע שיצר קשת מעל לשבר. הקשת השירה אבנים, אבל עמדה בטיפוס על גביה; מה שכן, זה הזכיר שבדרך חזרה הוא יצטרך להעביר בדרך הזאת בחורה שבסבירות גבוהה הוקפאה למשך כעשר שנים, וזה לא עושה לשרירים שום דבר טוב. הוא מצא מקום שנראה מוסתר מהסביבה מספיק, ושוב בחן את המפה. ממערב להר ולכל האיזור היה ים. ממזרח הבוץ והסלעים התחלפו ברכס הרים. חייבת להיות דרך לעבור שם… המפה הייתה מבוססת על צילומים מגובה הסטרטוספרה בלבד, זה הגביל את רמת הפירוט, וייתכן שפרטים מסוימים לא נכללו משום שלא נראו מלמעלה. הרכס נמתח ממזרח למערב; ג’יי חיפש בתמונות צל שיסגיר קשת או מנהרה, אבל כל הצילומים (של האיזור) נעשו בבוקר או בערב, ואת רובם ניקו כדי להפוך ליותר ברורים. אפשר היה להחביא את הבחורה באיזור המסולע, ולהביא את החללית עד אליה, אבל לא נראה שיש שם מקום לנחות בו, הוא בודאות יתגלה ליושבים בהר, ואולי יהיה פחות מסוכן להעביר אותה דרך הקשת, זה לא יותר מארבעה מטרים. הוא הדחיק לגמרי את האפשרות לכך, שאולי היא לא תרצה לברוח.
מורדות ההר היו מכוסים בבזלת ולבה קרושה, עם מצבורי אפר וטוף בסדקים, מתוכם צמחו שיחים כפופי ענפים, שנראו כמו קקטוס עם עלים, צרורות של צינוריות שככול הנראה תפסו את גומחתו של הדשא, וחזזית, שאמנם הצליחה להתקבע גם על הסלעים החלקים ביותר, אבל העדיפה מצע רך. בגובה כמאתיים מטרים התחילו להופיע נזילות זכוכית. בעוד כמאה, המדרון הפך ללוח אובסידיאן זקוף. לא היה שם מאחז שיספיק לאצבעות, לא בגובה שהעין תפסה. ג’יי פנה להקיף את ההר, תחילה ממזרח, שבשעה הזאת היה בצל. כמעט כל צלעו המזרחית של ההר הייתה מתלול חלק לגמרי, עם כמה בליטות מתונות מאוד, אבל עדיף היה קודם לחפש מעבר אחר. המדרון המערבי נראה חיובי יותר, היו שם יותר סלעים מחוספסים, ובהתחלה הוא היה יותר מתון. כשגם הוא הפך לאנכי (אבל עדיין יותר מחורץ מהאחרים), ג’יי ניער את הבוץ המיובש מחליפתו המעוצבת להצמד ככל האפשר למשטחים חלקים, ותקע את האנקול הראשון. כמות האובסידיאן הלכה וגדלה, אבל על המדרון הזה הוא היה סדוק ושבור, אולי לרוח הים היתה יד בדבר, ואולי משום ששכבתו כאן הייתה דקה יותר. והסתבר שלאובסידיאן שבור יש שוליים חדים. אחרי כמה אחיזות בשוליים כאלה, ג’יי החליק על הדם של עצמו, ואיבד גובה משמעותי, כי בשל הזדמנויות מעטות לפנות יד נוספת הוא קשר את הלולאות במרווחים גדולים. במקרה אחר הוא השעין את המרפק על שבר, והזכוכית חתכה את שרוול החליפה העבה למדי. ואז המאחזים נגמרו. הוא עמד על הבליטות האחרונות שנמצאו, אחז ביד אחת בסדק האחרון שנמצא, והביט מעלה בחושך המוחלט; מורנו הצטיין בשני ירחים, שלפי הגודל בו נראו מהקרקע עמדו לקרוס עליו בכל רגע נתון, אבל בינתיים אף לא אחד מהם לא האיר את המדרון המערבי. השמיים כאן לא התפארו בנוף כוכבים מרשים. ג’יי ניסה לעקוב אחרי הסדק שבו אחז. לכיוון אחד הוא השתפל מטה, ונסגר בהדרגה. לכיוון השני הוא הפך לצר מכדי להשחיל אצבע, הסתלסל, הסתעף, התעקל כלפי מעלה, והמשיך לשם, אולי זה עוד מתרחב בהמשך. הוא נצמד אל הסלע, ומישש את הסדק ככל שידו הגיעה. בגובה יד מושטת הוא לא התרחב מספיק, אבל נדמה שהוא מתחיל. נראה שהשמים התבהרו מעט, וג’יי החליט להמתין כמה דקות, אולי זה הירח. כשקצה הירח הופיע מעל לפסגה, הוא ראה את הסדק חוזר ומתרחב כחצי מטר מעל גובה קצות אצבעותיה של זרועו המושטת. חייבת להיות דרך. הוא תקע אנקול בסדק בו החזיק מקודם, עיגן את החבל עליו, קשר על החבל מדרגה, הכין עוד אנקול ביד מין, הציב רגל בלולאה, והתרומם לגובה החסר. ברגע בו הוא תקע את האנקול השני, הקודם נפל בקול ניפוץ חלש. ג’יי ניסה להציב רגל במקומו, אבל הסדק עדיין היה קטן מדי, ניתן לאמר שהוא סיפק משען-למחצה. הוא חיפש מאחז ליד שמאל. לפתע היא התחפרה במשהו רך, הייתה שם שקערורית שהתמלאה באפר. הוא לא מצא מאחז לרגל שמאל. הפעם הוא וידא שהאנקול יושב חזק לפני שניסה לעגן עליו חבל, ועד שהספיק לקשור אליו פרוסיק, רגלו הימנית כבר רעדה. הוא אחז בסדק כדי להציב את הרגל השמאלית במקומה, וכמעט פספס את המשען. הפעם כשהוא הציב את רגל ימין בלולאה, המבנה החזיק מעמד. כשהציב את רגל שמאל על השקערורית והתיישר, הוא מצא בגובה עיניו מדרגה. אבל מעליה שוב היה מתלול חלק. המדרגה נמשכה צפונה ודרומה. ג’יי חזר אל המדרון הדרומי, ושם התגלה שבר גדול למדי באובסידיאן. במקום בו הוא נגמר התגלו כמה נזילות לבה על פני הזכוכית, כנראה חדשות יותר. ואז ההר נגמר, נשארו כמה שיני סלע והכיפה הבהירה מאחוריהן. ג’יי חזר מערבה כדי למצוא סלע בולט מספיק, לעגן עליו את החבל לירידה, לרדת בחזרה כדי לאסוף את הציוד שהשאיר על הסלעים, ולהעלות את הציוד שהשאיר למטה. ואז פנה אל הכיפה המלאכותית. היא כיסתה את כל הלוע, מעט נמוך מהסלעים עליהם עמד, וכעת שני הירחים האירו אותה ממזרח וממערב. היא לא נראתה מאובטחת (עובדה שאיש לא הבחין בו בינתיים), וכן נראתה חלקה ואטומה לגמרי, בצבע אפרורי בהיר שנגד את הסלעים, ורק אנטנה אחת גבוהה התנוססה ממרכזה. עצם קיומה של האנטנה רמז על כך, שחייב להיות כאן פתח כלשהו לצורך תחזוקתה. ג’יי התחיל להתגנב סביב הכיפה. שוליו הצפוניים של לוע הר הגעש היו נמוכים מהאחרים (אולי היה כדאי להתחיל את הטיפוס מהקפתו של ההר), והם חשפו מכסה כווה שאדם היה יכול להשתחל דרכו, אילו היה פתוח. הוא לא נראה כאילו ניתן לפתוח אותו מבחוץ. ג’יי נעצר בצלה של בליטת סלע, ושקל לחבל באנטנה, כדי שמישהו יצא. גובהה היה כשלושה מטרים, ובראשה היה מעין כדור עטוף בטבעות מתכת שטוחות. והיא אמורה להיות ממוגנת, לפחות בתאוריה. הוא טיפס בטור שלבי המתכת שהוביל מהכווה אליה, והתייצב לפניה. אפשר להשליך משהו מעלה, בתקווה לכך שזה ייתפס במבנה שבראש האנטנה, אבל נתחיל מנסיון לשבש את הקליטה מלמטה. הוא הצמיד אליה את גב ידו. למגע זה הרגיש כמו מתכת, ובינתיים לא קרה כלום. סביר להניח, שחליפתו בודדה חשמל, אבל הוא בכל זאת אחז באנטנה, והתחיל לספור. סביר להניח גם, שיש כאן פתח אחר דרכו הם נכנסים לכיפה, הוא חייב להיות מאובטח, אבל שווה לבדוק מה קורה שם, לפני שמחליטים על המשך הפעולות. המכסה למטה חרק בעדינות, וג’יי השפיל את מבטו כדי לראות מישהו יוצא מתוכו, ופונה למישהו שכנראה התכוון לעקוב אחריו: – אז מה אמרת שנקלט חזק מדי? ולמה זה רע? – האיש הניח יד על אחד החווקים, וג’יי השתופף, והתכונן להחליק מטה בצדה המוצל של הכיפה, שכרגע היה קרוב מספיק לכווה הודות לכך, שהירח “השני” לא עבר ישירות מעליה, אלא מעט מדרום. אדם נוסף השתחל דרך הפתח, – כי זה חוסם את הלויין שלנו, חכם בלילה.
– הלויין שלנו בצד השני עכשיו. – האיש טיפס בכמה שלבים, אבל עדיין לא הביט מעלה.
– אני אומר לך, אנחנו אמורים לקלוט אותו. – השני התייצב בתחתית הסולם, והראשון המשיך לטפס. ג’יי גלש במורד הכיפה בתקווה לכך, שהסוליות העבות של מגפיו יבלעו את רעש החבטה. הטכנאי הראשון היה על ראש הכיפה, השני טיפס אחריו, וג’יי חמק אל הפתח. רק כשהגיע לשם חשב, שהתרמיל שהוא נושא עשוי להתקע במעבר, אבל אז כבר היה מאוחר מדי, הם היו עשויים להבחין בו בכל רגע, ומעבר לכווה היה מסדרון ריק. התרמיל לא נתקע, אבל רשרש כשפגע בשוליים. הוא קפץ כמעט מראש הסולם היורד אל המסדרון, ורץ אל זה מקצותיו בו נראתה פניה. לא ידוע האם מישהו הבחין בו, אבל איש לא רדף אחריו. גם מעבר לפניה לא היה איש, והוא עבר לשם, והאזין במשך כמה דקות. עכשיו הטכנאים אמורים לרדת בחזרה. הוא התחיל להתרחק אל פנים הכיפה. בינתיים היו פה דלתות של ארונות חשמל או משהו דומה, אבל אז הוא נתקל בפתח לסולם המוביל מטה. נחשוב בהגיון. סביר להניח, שהמתקן הזה מוזן בידי יחידות גאוטרמיות, והן אמורות להמצא קרוב יותר למָגמה, למטה. ומתקן הקירור אמור לזלול הרבה חשמל, אז הוא ככל הנראה נמצא קרוב אליהן, אולי ישר מעליהן. אם יש פה מתקן קירור. אבל צריך להתחיל ממשהו. הוא האזין למה שקורה בקומה מתחתיו. משם לא נשמע רעש מיוחד, אבל כן נשמע משהו מהמסדרון ההיקפי, והוא ירד בסולם. הקומה מתחת נראתה כמו חלל משרדים, הוא שמע צעדים ממרחק, הסולם המשיך מטה, והוא המשיך לרדת. גם הקומה הבאה נראתה כמו משהו משרדי, אבל בהמשכן מטה משם, המדרגות נתלו במרחב ריק, ומישהו בדיוק עבר מתחת לפתח, אם כי גם הוא לא הביט מעלה. ג’יי פנה לחפש סולם אחר. הוא יצא אל המסדרון ההיקפי – נראה, שהיה כזה בכל קומה – והתחיל להקיף את המבנה ממערב. הוא חלף על פני דלת פתוחה למחצה לחדר בו כמה אנשים ישבו סביב שולחן, אבל נראה שצעדים במסדרון לא משכו את תשומת לבם, אם כי הוא גם השתדל להיות שקט ככל האפשר. כשהגיע למה שהעריך כצלע הדרומית, החדרים התחילו להראות כמו מחסנים. הוא ראה סולם בצדו החיצוני של המסדרון, ושמע רעש מתוך חדר פתוח בצדו הפנימי. ג’יי נצמד אל הקיר הפנימי. אולי היה עדיף להמשיך ללכת, אולי לא כל האנשים שעובדים פה מכירים זה את זה? מתוך החדר יצא אדם הלובש מה שנראה כמו חליפת בידוד, עם ערמת קופסאות בידיים, פנה הלאה ממנו, ואז לתוך מסדרון אל פנים הכיפה. ייתכן ויש שם חדרי קירור. ג’יי עקב אחרי האיש. הדלתות היוצאות אל המסדרון הזה נראו עבות מאלו בן נתקל קודם. המסדרון לא חצה את הכיפה, והאיש בחליפה נכנס לדלת שחסמה אותו. מעניין, כמה מהן לא נעולות. ג’יי משך בידית של הדלת הקרובה. היא הייתה נעולה. מגניב. נחזור לזה אחר-כך. הדלת הבאה לא היתה נעולה, אבל החדר היה ריק. כשיצא, שמע צעדים במסדרון ההיקפי. גם החדר הבא לא היה נעול, ומלא במקררים תעשייתיים. ג’יי בחן אותם אחד אחד, והם כולם היו מלאים בקופסאות למיניהן. הוא הציץ אל המסדרון, הפעם היה שקט. החדר הבא היה קטן יותר, ובו רק שלושה מקררים גדולים, מחוברים לעמדות שליטה. הימני היה ריק. האמצעי הכיל את אליס אדי, ג’יי הוציא את מחשבו כדי להשוות אליה את התמונות שניתנו לו, ואם זו לא הייתה היא, זו הייתה כפילתה. הוא פנה אל העמדה. הפעלת השליטה דרשה הרשאת מנהל, אבל סיסמתו של המנהל הייתה ריקה, נראה שהם לא חשבו,.. ..הרבה. הוא הפעיל את ההפשרה, והתחיל להכין את התיק הרפואי, ולפרוש את החליפה הנוספת. בינתיים מהמסדרון לא נשמע דבר, אבל ייתכן וזו הייתה אשמתה של הדלת העבה. המתקן נפתח, והרים את אליס אל שוליו. ג’יי וידא שהמכשירים מציגים מדדים התואמים אדם חי, הזריק לה תכשיר ממריץ חילוף חומרים, וחזר לעמדה, אולי המתקן הזה יכול גם לחמם. ההשערה התגלתה כנכונה. מדדיה הרפואיים נראו יציבים, והוא התחיל לנתק את אליס מהמכשירים. היא עדיין הייתה קרה באופן מטריד, אם כי החדר עצמו היה קר, וכשהצמיד את אצבעותיו אל לחיו לבדיקה, הסתבר שגם הן קרות. לפחות, פנים המתקן לא היה קר מכלל החדר. אליס התעוררה. ברגעים הראשונים מבטה נדד, אבל אז היא הצליחה להתמקד. היא שכבה על גבי או בתוך משהו שהיה יכול להיות שולחן עם שוליים או ארון קבורה, ועל שולי הדבר הזה נשען אדם שהיא לא פגשה מעולם. האיש שאל: – איך את מרגישה? – היא הייתה חלשה מאי פעם, והיה פה קפוא, היא ניסתה לכרוך את זרועותיה סביבה והן היו כבדות ורדומות במפתיע. – דברי בלי קול, אני אבין.
אליס לחשה: – קר פה.
– אני אנסה להגביר את זה. – הוא הסתובב הצידה, והושיט את ידו למשהו שם, – בשורה התחתונה, אנחנו צריכים להסתלק מפה כמה שיותר מהר. – מצדיה התחיל לזרום אויר חם. היא הצליחה להניד בראשה: – מה קורה, אבל?
– נחטפת על ידי יריב עסקי של אביך. הנחנו שהוא יקפיא אותך, כדי שיהיה יותר קל לשמור אותך בהסגר. עכשיו אנחנו על מורנו, בשטח שלו.
– ואיך אפשר לצאת מכאן?
– לצאת מהבניין, ולהגיע לחללית שלי. אנחנו על ראש הר, אז קודם כל צריך לרדת.
היא לא זכרה את הבניין הזה. הרדימו אותה בסמוך לחטיפה, והקפיאו בדרך לפה. הדבר האחרון שהיא זכרה הייתה הנחיתה על הירח. אה, כן, היו אלה שהוציאו אותם מהרכב… היא התיישבה וחיבקה את ברכיה. החוטפים חתכו את בגדיה כדי לחבר אותה למכשירים, ומה שנשאר מהם היה לח, כנראה מהמים שהתעבו בתוך המתקן, אחרי שנשאבו לתוכו יחד עם האויר בתהליך ההפשרה (כי באופן כללי, לא הייתה אמורה להיות לחות בתוכו). היא שאלה: – מה קרה לאנשים שהיו אתי על הירח? העובדים של אבא.
ג’יי, ששוב התעסק עם הציוד, חזר והתרומם אל המתקן, – קוריוס וסלבין עדיין עובדים אצלו. אבל הם לא ראו איך חטפו אותך, כי החוטפים חצצו בינם לבינך. תפסי. – הוא הושיט לה מימיה, – הבנתי, שהייתה עוד מישהי בשם לימאן שווארץ, אבל היא התפתרה לפני שהתחלתי לעבוד אתכם. הקב”ט שלכם אמר, שגם היא לא הספיקה לראות מה בדיוק קרה.
אליס הושיטה את ידה בזהירות, – מה זה?
– תמיסת סוכר.
היד רעדה, והיא ניסתה לייצב אותה בכוח. היא גם לא חשה בשום רצון לשתות תמיסת סוכר, אבל ההגיון אמר שזה רעיון טוב. – ולמי קראת “הקב”ט”?
– ציאן אורסיאן.
היא לא הכירה את השם הזה… – כמה זמן עבר?
– כמעט עשר שנים. איך, את מצליחה לזוז?
אליס סגרה את המימיה, והושיטה לו. ידה לא רעדה כעת. – נדמה לי.
ג’יי הניח את המימיה על הריצפה, רכן לתוך המתקן, הרים מתוכו את אליס, והציב אותה על הריצפה. היא נשענה על שולי המתקן, והביטה בציוד שעל הריצפה. כעת היו שם תיק גב, שטוח וארוך באופן לא רגיל ועם רצועת מותניים, זוג מגפי הרים, וחליפה זהה לזו שלבש ג’יי, סרבל צמוד למדי מחומר שחור ומחוספס הדומה לגומי, שנרכס ברוכסן אחד ארוך עד מתחת לגרון. זה לא היה הבגד המתאים ביותר להשתחל לתוכו במצבה הנוכחי, אבל הייתה חייבת להיות סיבה לבחירתם דוקא בזה. – רגע, יש לי משחה לחימום שרירים. – ג’יי כרע ברך, ומשך אליו את התיק. אליס עמדה להגיד “לא משנה”, אבל הוא כבר הושיט לה שפופרת. ואז הבין, שאם היא תמרח את זה בעצמה, זה יהיה לאט מאוד. – רגע. – הוא קפץ על רגליו, סחט מהמשחה, והתחיל לשפשף בה את זרועותיה וגבה. כשהוא ירד כדי להגיע לרגליה, אליס טפחה על כתפו: – היי, מכאן אני. ואל תסתכל. – הוא התרומם כדי לתלות את החליפה על שוליו של מתקן הקירור, והתיישב על הריצפה בגבו אליה. בדיוק עכשיו הוא העדיף, שגם היא לא תסתכל עליו. זה אפילו הסיח את דעתו מצריבתה של המשחה בחתכים שעל ידיו. אליס השליכה את בגדיה החתוכים, והשקיעה את מיטב המאמצים בלבישת החליפה מהר ככל האפשר. היא איבדה יציבות עם השחלת כל רגל, כמעט הסתבכה כשמשכה אותה על הידיים, ואז שיערה נתקע ברוכסן, שהשתחרר רק כשהיא עמדה לשאול את ג’יי אם יש לו סכין. לראשונה בחייה היא שמחה על כך, שהנעליים גדולות ממידתה, נעליים גדולות יותר קל לנעול. ג’יי הטה את ראשו לאחור: – הכל בסדר שם?
– כן. – היא רכסה את הנעל השניה, – אתה בסדר שם?
– אהא… – הוא השליך את המימיה והשפופרת לתוך התיק, הרים אותו, ואז הדלת לחדר נפתחה, ונכנסו ארבעה אנשים בחליפות כחולות עם שוליים כתומים דקים. הם נעצרו בחטף. אחד מהם אמר: – הנה, אמרתי, שזה לא הייתי אני. – ג’יי חשב שהוא מזהה את קולו של אחד מטכנאי האנטנה. הארבעה התחילו להתפרש בחדר. לא הייתה פה עוד דלת. אחד אחר שלף אקדח, וכיוון לכיוונם הכללי של ג’יי ואליס, – ידיים למעלה. זרוק את זה, וידיים למעלה. – הוא כיוון אל ג’יי. ג’יי הניח את התרמיל, והרים את ידיו לגובה הכתפיים. האיש פסע אליו. – אהא, זה אתה. – הוא נעצר מולו. האחרים התחילו לאגף אותם. – עכשיו זרוק גם את האחרים. – הוא הצביע באקדחו, – ואת זה.
– זה לא נשק. – ג’יי טלטל את רתמת הטיפוס.
– אנחנו נחליט. – עובד התחנה שב וכיוון את האקדח אליו, – זרוק, אמרתי.
ג’יי התחיל להתיר אבזמים באיטיות מרבית. עובד תחנה אחר פתח את תיק הגב שלו, והתחיל לפרוש את תכולתו על הריצפה. האוחז באקדח הניד בראשו בלי להסיר את מבטו מג’יי: – רֵמי, תתחיל לחפש גם אתה. פִיץ, אתה שׂם עין על הבחורה, נכון?
– בטח. – אמר הבחור שעמד לצדה של אליס, והיא פזלה לכיוונו. הוא היה צעיר מהאחרים, במכנסי מדים וחולצה שחורה, ועם ארשת בטחון עצמי מופרז על פניו. ואקדח על חגורתו. אולי לכולם היו אקדחים. רמי היה הטכנאי. הוא רוקן את תיקי הירך של ג’יי, והניח גם את תכולתם בשורה עם תוכנו של תרמיל הגב. – אז, מה הצטייר לנו פה? – ראש הקבוצה פסע הצידה, כדי להביט בממצאים. הייתה שם ערימה קטנה של ציוד טיפוס, תיק רפואי, שפופרת ריקה למחצה, מימיית סיליקון, ומחשב קונכייה. הוא הניד בראשו, ופנה לשותפו השלישי: – קלוד, קרא לכמה חבר’ה מהבטחון. אני לא מבין, מה קורה פה.
קלוד קם על רגליו, הוציא מכשיר קשר, וכנראה לא הייתה פה קליטה, כי הוא הלך אל הדלת, פתח אותה, ונשאר שעון על המשקוף. רמי אמר: – הסתכל במחשב, בטח יש שם משהו.
– שהבטחון יתעסק עם זה.
– אתה לא זוכר? “כולנו בטחון”? – רמי גיחך, ומשך את המחשב אליו. ראש הקבוצה העיף בו מבט, ושוב הפנה את ראשו אל ג’יי. – מפות, מפות, מפות,.. או, יש פה תמונות של הבחורה! – ראש הקבוצה הסתובב אליו. ג’יי חטף מהערמה שמינית, הטיח בראשו, והסתובב אל אליס. פיץ ניסה להדחק ביניהם. ראש הקבוצה תפס את ראשו וצנח על ברך, ורמי שנחלץ לעזרתו, נאלץ להקיף אותו. פיץ וג’יי התגלגלו על הריצפה, אליס ניסתה לתפוס את פיץ, אבל אז רמי השיג אותם, וגרר אותה הצידה. היא בעטה ברגליו, והוא שחרר אותה, ואז לחדר פרצו עוד ארבעה מעובדי התחנה, הפעם במדים כהים יותר עם סרטים על השרוול, כנראה אנשי הבטחון. אחד מהם הספיק לתפוס את אליס, והאחרים נערמו מעל ג’יי, וראש הקבוצה הקודמת הצטרף אליהם. קלוד קרא מהדלת: – חכו, כולכם!
איש הבטחון אחז בידה האחת של אליס, ורמי הטכנאי בשניה. החמישה הצליחו לרתק את ג’יי לריצפה. ראש הקבוצה הציב רגל על חזהו, ונתן מבט מאוכזב באקדחו המוטל במרחק כמה וכמה צעדים, – עכשיו, אני לא צריך אקדח,..
– חכו, אמרתי! יש לי פה שיחה מההנהלה. – קלוד טלטל את מכשיר הקשר, – בוס רוצה את שניהם אצלו.
אנשי הבטחון הביטו בו בהפתעה. אחד מהם שאל: – הוא.. ..רציני?
– אתה יכול לשאול בעצמך.
– טוב,.. – הוא משך בכתפיו, – זזנו?
– אתם זזתם, – אמר רמי, – לי יש עבודה.
– אני אעזור. – אמר פיץ, התפצל מהקבוצה, ותפס את מקומו על זרועה של אליס. האחרים הקימו את ג’יי על רגליו, ודחפו אותו החוצה, כשהם משאירים מאחור את רמי וקלוד. הם יצאו אל המסדרון המעגלי, וחזרו צפונה אל דלת שהתגלתה כמובילה למעלית משא. ההגיון אמר לג’יי שהם יעלו רק לקומת המשרדים, אלא אם כן יש פה עוד לאן לרדת. הם עלו, ופנו במסדרונות המובילים אל מרכז הכיפה. במרכזה ממש היו ארבעה חדרים, ואחד מהם התגלה כמשרדו של אלברס. יחסית לתכליתיות של שארית התחנה הוא היה מפואר, עם ריצפה שחורה מבריקה, תקרה שחורה מבריקה, ולוח שולחן מזכוכית וולקנית. טוב, הם כנראה חצבו סלע, כשהציבו פה את הכיפה הזאת. אלברס, ששמר על חזות עסקית, אולי כדי להסיח את דעת עצמו מכך, שאילו הכל בחוץ היה בסדר, הוא בכלל לא היה אמור להמצא בתחנה, עמד שעון בגבו על השולחן, ובחן את הנכנסים במבט משועשע. המשרד, שתוכנן להיות גדול יחסית למשרד, הצליח להכיל את כל הקבוצה, ואפילו איפשר להם לעצור במרחק-מה מהשולחן. באן אלברס המתין לכך, שכולם יהיו בפנים. – אז, מה אני רואה פה? – הוא הקיף אותם במבט רב משמעות, – האב רוצה את בתו בחזרה, אבל לא רוצה לשלם את הכופר? – הוא פנה אל אליס: – אולי, הוא לא באמת רוצה בך בחזרה?
– מה דרשת ממנו? – אליס החזירה לו מבט.
– את החברה שלו. – אלברס חייך בזדון, – אחת מהן.
– הייתה חברה, שהייתה שלו בלעדית? לא ידעתי. – היא משכה בכתפיה, אבל כמחווה, ולא כניסיון לנער מעליה את אנשיו של אלברס. שיחשבו, שאני לא מנסה לברוח.
– נו, באמת, הוא היה יכול לארגן משהו תוך עשר שנים. והדבר היחיד שהוא עשה בזמן הזה, זה לשלוח אדם יחיד לחטוף אותך.
– החברה הזאת בכלל עדיין קיימת?
– הם לא ידעו, איפה את נמצאת, עד לשנה האחרונה, – אמר ג’יי, – ואז הם עוד תהו, מה לעשות.
אלברס הסתובב אליו: – אבל הוא תמיד היה יכול לשלם!
ג’יי ידע, שהקבוצה המדוברת פורקה כשנה לאחר גיבושה, אבל אליס החליטה לא להמשיך את הקו הזה: – ואתה, מר כוונות טובות, יכולת לשחרר אותי באיזה מקום אחר. אבל אתה החזקת אותי במקרר.
– דאגתי לכך, שלא תזדקני. – באן פרש את זרועותיו.
– מדוע היה אכפת לך?
– מה, את לא מעריכה את זה?
– אילו היה אכפת לך ממני, היית משחרר אותי. אז מה זה כן?
– והוא מעולם לא ניסה לשאת ולתת אתי על שחרורך.
– הוֹכח. מְצא עובדים של אבא, שהיו אתו בכל רגע נתון, ויכולים להגיד, שהוא מעולם לא ניסה. – היא משכה את ידיה מפיץ ואיש הבטחון, והצליבה אותן על חזהּ.
– האנשים שלו דוקא אומרים, שהוא ניסה, – אמר ג’יי, – אבל מעולם לא נענית. ואז שותפיו של אדי פירקו את הקבוצה מסיבות שלהם.
אלברס הסתובב אליו שוב בשאת נפש, – ומאין אתה נפלת לי על הראש?
אחד מעובדיו אמר: – הוא לא נפל, הוא טיפס.
– אה? ו-ווֹראבי, מה קרה לראש שלך?
– אה. – ווראבי, שעדיין עמד מאחורי האחרים, פסע הצידה כדי להצביע על ג’יי, ביד בה החזיק מקודם את ראשו.
– הוא לא נראה כבעל אגרוף כבד מספיק. – העיר אלברס.
– זה היה משהו מתכתי, מהציוד שלו.
ג’יי איית: – הרגש מנוקם, גם הציוד נפגע ממך. – אבל ווראבי לא הסתכל עליו ברגע זה. אלברס חזר ופנה אליו: – אז, בקיצור, מי אתה?
– מומחה חיצוני.
– ומכך שעלית מלמטה, אני מסיק, שלא הורידו אותך מלמעלה?
– אילו מישהו הוריד אותי היישר על גג הכיפה שלך, זה היה מתגלה מיד. – הם נעצו מבטים זה בזה. – כרגע, אתם יודעים שהתכוונתי לרדת. אתם לא יודעים, מאין הגעתי.
אלברס הטה את ראשו לצד, – ואם אני ממש ארצה לדעת?
– מה לגבי לשחרר אותי? – שאלה אליס.
באן הסתובב אליה: – לא ככה.
אליס משכה בכתפיה, – הַקפיצו אותי לאיזה חור נידח. אולי אני אפילו לא אחזור לאבא, לאור העובדה שאין לי מושג, מה עשיתם עם הכסף והמסמכים שלי.
– אנחנו נשקול את זה.
– אנחנו, זה אתה ואתה?
– בינתיים, את תצטרכי להשאר בתחנה.
– לעוד עשר שנים? מהו זה, שאתה רוצה בו עכשיו?
– למה לעוד עשר שנים? אני לא יכול להשאיר אותך פה לזמן רב, אחרי שהמקום התגלה. – הוא הסתובב אל ג’יי, – ובך אנחנו נשתמש כדי להעביר מסר. – אלברס הקיף את אנשיו במבטו: – למי כאן יש, נגיד, מחרטת לייזר? – הם החזירו לו מבטים מופתעים, – מישהו, רוצו להאקסוול, ובקשו ממנו מחרטה, לו יש הכל. – אחד מאנשי הבטחון יצא מהחדר. – עכשיו, מי שיודע להפעיל מחרטה, זה רק ווראבי?
– גם אני. – התערב פיץ.
ווראבי הרים את ידו, – בואו נראה, מה הוא יביא. לא בטוח, שיש פה מחרטה.
– אתה רוצה לנקום בעד הראש שלך,? – באן גיחך.
– אתה נקבת בשמי. – ווראבי משך בכתפיו.
– בסדר, בסדר, אותך אני מכיר בתור מומחה.
אליס העבירה ביניהם מבט מבוהל, – מה אתם מתכוונים לעשות?
– תכף תראי. – אמר פיץ.
– אולי עדיף שלא. – העיר אלברס.
– אא-אתה תחליט, בוס…
– אני רק רוצה לודא, שהמסר ברור. – המאבטח שיצא, חזר עם המכשיר, – או, אז יש לו אחת!
– האמת שהוא שאל, אם אתה לא רוצה גם שרף חם… – המאבטח נעצר בינו לבין ווראבי.
– תן את זה לווראבי. – אלברס הצביע בסנטרו, – אני לא תמיד מבין את ההומור שלו…
– אתם לא! – אליס צעדה לכיוונם, ופיץ כרך זרוע סביב כתפיה. ווראבי בדק את המטען של המחרטה, הפעיל אותה כמה פעמים על ריק כדי לכוון את העוצמה, ונתן מבט אחרון באלברס. אלברס הנהן: – זוז. – ווראבי הסתובב אל המאבטחים, שהחזיקו את ג’יי, – הַעמידו אותו על הברכיים.
השניים שאחזו בזרועותיו כופפו אותן לאחור בכוח, מישהו בעט באחורי ברכיו, ומישהו הציב רגל מאחורי גבו, כדי שלא יוכל להרתע לאחור. ווראבי פרם את חליפתו, הפשיל אותה מאחורי כתפיו, ופנה אל אלברס: – מה לכתוב?
– אה… – אלברס נתן מבט חולמני בתקרה, – “שלם את הכופר”.
ווראבי הנהן, והתחיל לחתוך (לזכותו ייאמר, שהוא עשה זאת די מהר). ג’יי ניסה להרתע לאחור בכל זאת. שני המאבטחים הפנויים הצטרפו, וקיבעו אותו למקום. אלברס שמע מצדו צרחה שנקטעה מיד, והפנה את ראשו, כדי לראות את פיץ מצמיד את ידו הנשוכה את בטנו החבוטה. אליס, שישבה על הריצפה ביניהם, כיוונה אליו את האקדח של פיץ: – אל תזוז. כולכם, אל תזוזו. – היא הרימה את קולה. אלברס פתח את פיו כדי למחות, אבל אז היא העבירה את מתג הניצרה, והוא ראה את נוריות החיווי של הנשק מתעוררות לחיים, – או, שאני יורה. – היא התרוממה על רגליה, ופסעה לאחור, כדי להשאיר את כולם בשדה ראייתה.
– מה, אם, – ווראבי העביר את המחרטה לעוצמה הגבוהה ביותר, תפס בשיערו של ג’יי, והצמיד אותה אל ראשו.
– אז אני יורה. – אליס הקיפה את השולחן, ונעצרה לצדו של אלברס, – לספור עד אחד? – ווראבי הוריד את המחרטה. אליס הנידה בראשה לכיוונם: – החלפות. האיש שלי תמורת האיש שלכם.
לרגע עובדיו של אלברס הרהרו בכך, אולי הם לא חיבבוהו במיוחד. אחר כך הקבוצה התרופפה, והם הקימו את ג’יי על רגליו, ודחפו אותו לכיוונה של אליס, במרץ זהה לזה בו הם הפילו אותו. ג’יי הסתובב אליהם, והמשיך לצעוד לאחור, בעודו מושך את השרוולים על כתפיו. מעיניו זרמו דמעות, והוא לא העז למחות אותן, מחשש להסיר את מבטו מהיריבים. כשהוא היה לצדה, אליס פנתה אל באן: – עכשיו, אתה בא אתנו.
– אבל,.. – אלברס הרים את ידיו, והסתובב אליה.
– אתם רבים, ואנחנו שניים, אז זה כן הוגן. וכולכם חמושים. אתה בא. – היא הנידה בראשה לכיוון הדלת.
– לאן אתם חושבים, שאתם יכולים ללכת?
– קודם צא למסדרן.
ידיה לא רעדו, ואלברס החליט לא להתווכח בינתיים. הם יצאו מבלי להפנות גב אל המשרד, ואליס סגרה את הדלת. – עכשיו לאן? – היא העיפה בג’יי מבט כל כך מהיר, שאלברס לא הספיק לנצל את זה לטובתו.
– למעלית.
– זוז. – היא הנידה בראשה לכיוון המסדרון. אלברס קיווה לכך, שאנשיו שנשארו במשרד מזהירים את שאר עובדי התחנה, אבל בדרך למעלית איש לא חש לעזרתו. כששלושתם היו בפנים, ג’יי לחץ על כפתור, ופנה אל אליס: – יש להם מנחת או תחנת רכבל בקומה שמתחת למקררים. – הוא הרשה לעצמו למצמץ.
אליס כבשה את הדחף להציץ במונה הקומות, – מה עדיף?
– כלי טיס. אבל כל דבר ילך.
אלברס אזר אומץ להתערב: – מאין אתה יודע?
– אני לא מאמין, שאתם מטפסים על ההר הזה כל יום.
דלתות המעלית נפתחו, ואליס דחפה את אלברס באקדח: – אם אתה רץ, אני יורה.
הם יצאו למרחב חסר קירות פנימיים, רק שני פירי מעליות, ועמוד תומך במרכז. חנה בו מגוון כלי רכב, מסילות נמתחו לאורכו, ועמדו בו שניים-שלושה משטחים עם ערמות ארגזים נמוכות, אבל כרגע הוא היה כמעט שומם. טריס שחסם פתח בקירו הצפוני נגלל כלפי מטה, ומישהו ירד מכלי הדומה למטוס שחנה פחות או יותר לפניו. אליס תפסה בידה הפנויה את צווארונו של אלברס, והעבירה מבט רב משמעות ממנו לטייס: – זרוק לנו את המפתח.
הטייס השתהה לרגע, אבל החליט לא להסתכן, וזרק את המפתח אליהם. ג’יי לא תפס אותו מהנסיון הראשון, אבל זה לא נפל רחוק. זה היה מפתח-מתאם, כנראה, לכלי לא היה הרבה “מוח”. אליס שוב הביטה בטייס: – והגד למישהו, שיפתח לנו את זה. – היא הנידה בראשה לכיוון הפתח, – יש לך שלוש דקות. אני מתחילה לספור שניות.
הטייס העיף מבט סביבו, ורץ לאן-שהוא. – חייבת להיות דרך לפתוח את זה ידנית. – ג’יי הביט בטריס, – הכפתורים בצדדים…
– נסה להניע את המטוס.
הוא גלגל אחת מהדלתות הצידה, וטיפס אל התא. הייתה שם כמות מפתיעה של מחוונים אנלוגיים, אבל גם כפפת שליטה, אם כי רק לכף היד. ג’יי הביט בספק בכף ידו הימנית, לרוחבה היה חתך, אבל המכשירים האלה לא ניתנים להיפוך. הוא קימץ ומתח את אצבעותיו כמה פעמים.
אלברס אמר: – אולי עכשיו תשחררו אותי?
– חכה. – אליס לא התיקה ממנו את מבטה. ג’יי גלגל לאחור את הדלת השניה: – הבנתי את העיקרון. המנועים האלה מתחממים מהר, קודם שמישהו יפתח. – הוא טרק את הדלת שלידו.
אליס הצביעה באקדח, – לך, לחץ שם על הכפתור הירוק.
– ואם.. – אלברס פסע לאחור.
– קודם לחץ. – היא טיפסה אל המטוס, אבל האקדח נשאר מכוון אליו. “איפה הם כולם?” תהה אלברס, בעודו נגרר אל הטריס. טווח פגיעתו של האקדח היה גדול מספיק, כדי להשיג אותו גם שם. הוא לחץ על הכפתור.
הטריס התחיל להגלל מעלה. המנוע ייבב. – חגרי. – ג’יי הקיש פקודות אחרונות, – ודלת.
– רגע.
– כן… – הוא נעץ את מבטו בפתח המתרחב. היכן-שהוא מאחור נפתחה דלת, תחילה בחוסר בטחון. הוא נזכר לנעול את חגורותיו שלו. – עכשיו.
מאחור פרצה המולה. אליס טרקה את הדלת, נצרה את האקדח, ותחבה אותו באחת מחגורות הבטיחות. אלברס חבט בכפתור האדום, ופתח בריצה הלאה מן הפתח. ג’יי יישר את אצבעות יד ימינו לפנים, והמטוס נורה ממקומו. הם שמעו את הטריס נחבט בגג, וחשו בזעזוע, אבל במהירות הזאת הוא רק שרט את המעטפת. אנשיו של אלברס הקיפו אותו, והוא צעק: – איפה הייתם, יא,..
– זה לא מתאים לעליה מעל לאטמוספרה, נצטרך לחזור לחללית שלי. – ג’יי הצליח להאנח על אף הלחץ, והפנה את המטוס ימינה. המכ”ם הראה כלי טיס נוספים דולקים אחריהם.
– איפה החללית שלך?
– הסלעים האלה שם? – ג’יי הצביע בידו השמאלית מעבר לימנית, – מאחוריהם.
אליס התבוננה במחוונים. – הם רודפים אחרינו.
– נראה, איפה אפשר לאבד אותם.
– אפשר לאבד אותם?
– חייבת להיות דרך. – הוא הביט במכ”ם. הם המשיכו לטוס מזרחה. הזכוכית הזאת… הוא התרכז בשמשה הקדמית עצמה. הזכוכית הזאת, היא מסך. אולי יש פה מצלמות אינפרא-אדום.. ..או משהו. חייבת להיות דרך להפעיל אותן. נראה, שלרודפים הייתה מהירות גבוהה משלהם, הם התקרבו. זה יהיה ליד המסך… מתחת למסך הייתה שורה של מתגים שלידם ציורי שמש וקרניים במיני גדלים, ולפני אחד מהם היה ציור של דוקא ירח וכוכב. הייתה סבירות מזערית לכך שזה אמור להציג על המסך את דגל ערב הסעודית, אבל הסבירות הגבוהה הייתה לכך שהציור מסמל מצב לילה. אליס העירה: – הם, זה, מתקרבים. – ג’יי הפנה את המטוס דרומה, ולחץ על המתג. על פני השמשה הופיע תוואי של הסלעים מתחתיהם. ככל שזכר מהמפות, זה היה אמור להיות קצהו המזרחי של הרכס, והעיגול השחור שנראה בין הסלעים, היה אמור להיות אגן הזכוכית ממנו התחיל השבר החוצץ בין בריכות הבוץ להר הגעש. – אני יורד אל השבר הזה. – הוא הפנה את המטוס מטה בחדות.
– ואז?
– תלוי, במה הם רוצים. אם הם רוצים אותך בחיים, הם ינסו לקרקע אותנו. – אליס תפסה את תנועת ידו: רוחבו של השבר נפל ממוטת כנפיו של המטוס, וכדי לעבור דרכו היה צריך לגלגל אותו למצב אנכי. לפי המכ”ם, כמה מרודפיהם צללו אחריהם, אבל משום מה לא חזו את הכניסה לשבר, אחד מהם התנגש בסלע, אחד עקב אחריהם לתוך הבקע, והאחרים המריאו, ופנו מערבה לאורכו. אליס תפסה את שיערה שלא יפול על ג’יי, ובידה השניה את המושב, – זה ממשיך ככה עד לאן?
– עד לים.
– וזאת לא קשת שם?
כדי לפרוש כנפיים בשרוול או כפפת שליטה, צריך להרחיק את האצבע והקמיצה זו מזו, וכדי לקפל להצמידן זו לזו (אם הכנפיים כבר פרושות תנועת הפרישה לא תשנה דבר). ג’יי לא ידע, האם כנפיו של הכלי בנויות לשנות את מוטתן, אבל ניסה לקפל אותן בכל זאת, ואז הטה אותו למישור אלכסוני. הם עברו במרחק נגיעה מהקשת; לאחר מכן השבר הוצר שוב, והוא מיד הטה את המטוס בחזרה למצב אנכי. כעבור כשניה מאחוריהם התפרץ מתז ניצוצות, אבל אז השבר התעקל, והם איבדו אותו משדה ראייתם. כעת המכ”ם הראה רק את שלושת המטוסים שעקבו אחריהם מלמעלה. הם יצאו מעל לים, והתגלגלו למצב אופקי. אנשיו של אלברס התחילו להתקרב. הם טסו נמוך מעל פני המים. – יש מצב לכך, שהדבר הזה יודע לצלול? – שאלה אליס.
ג’יי בחן את לוח המכשירים. – לא נראה לי.
– ולנחות על מים?
– אין לי מושג, לא נתקלתי בדגם הזה. – אחד משלושת הרודפים התחיל להקדים אותם, – אבל נראה לי, שלא.
– הם ינסו לסובב אותנו אל החוף?
השניים האחרים נשארו מצדיהם. והבעיה בכך, שאנחנו באמת צריכים לחזור אל החוף. – כך זה נראה… – חייבת להיות דרך לנצל את זה לטובתנו. או להטעות אותם.
– יש דרך למנוע מהם לראות אותנו?
– לפי ההגיון, הם רואים אותנו עם המכ”ם. ואם יש להם מצלמות כאלו, אז גם על המסך. אבל אחרי התאונות שהם עשו, לא בטוח שיש להם מצלמות.
– אז אלה בעיקר המנועים?
– מנועים, רדיו, חתימת חום… – הוא העביר מתגים, – אם נכבה את המנועים, הם ישיגו אותנו, כמובן…
– קודם ניפול.
– כן, סליחה. – הוא רומם מעט את הכלי, והגביר מהירות. גם אנשיו של אלברס הגבירו מהירות. – עכשיו זה הולך להיות כואב, אנחנו מתהפכים מעל הראש. – המטוס צלל מטה, כשחרטומו נגע במים התהפך על גבו, והמשיך בחזרה אל החוף כשגגו מנגב את הגלים. מטוסיו של אלברס המשיכו מערבה, לפחות ברגע זה. לפי ההגיון, הם יסתובבו בשיטה קונבנציונלית יותר. הוא עקב בדריכות אחרי קו היבשה המתקרב, המואר בידי הירחים. – עכשיו נכבה את המנועים. – הם נפלו על המים, והמשיכו לגלוש לכיוון החוף.
– הם ישיגו אותנו.
– עכשיו יקח להם יותר זמן לאתר אותנו. ואז הם יאתרו את המטוס. אנחנו אמורים לעזוב אותו.
– אנחנו רחוקים מהחוף.
– נחכה לכך, שזה יעצור.
המטוס האט בהדרגה. הרודפים חלפו מעליהם, ונעלמו מעל ליבשה. – עכשיו הם בטוח ראו אותנו.
– כן. רגע. – המטוס נעצר לגמרי. – טוב, עכשיו. את יודעת לשחות, נכון?
– לשחות כן. לצאת מהמושב הזה,,,
– רגע. – ג’יי התיר את חגורותיו בהדרגה האפשרית, אבל עדיין הנפילה על הגג הייתה די כואבת. הוא זחל מתחת למושבה של אליס, והציב את ידיו תחת כתפיה, – עכשיו, שחררי. – גם זה לא היה קל, אבל לפחות היא לא נחבטה בכוח. אז הסתבר, שלפתוח את הדלתות בהיפוך קשה מאשר במצב רגיל. וכשהם הצליחו, המטוס, כמובן, התחיל להתמלא במים. – בקיצור, אם לא תצליחי לשחות, החזיקי אותי, ואסחוב אותך. – לפי העין, זה לא היה רחוק. התחיל שפל. החוף נראה כמו רצועת חול רחבה יחסית. מטוסיו של אלברס חזרו מן היבשה, אבל שוב חלפו מעליהם. הפעם, הם יסתובבו מוקדם יותר. החולשה מנעה מאליס לשחות במהירות סבירה, ג’יי תפס אותה, והתחיל למשוך אתו, ואז, כשהגיע למים רדודים, ועמד על רגליו, הסתבר שהחול טובעני. ונראה שככל שהתקרבו אל החוף, רגליהם שקעו עמוק יותר עם כל צעד. הוא ירד על ברכיו, – השתטחי על החול. אם מפזרים את המשקל על פני שטח גדול יותר, שוקעים פחות. – הוא שקע עד אמצע הירך, אבל השתהה כדי לרכוס את חליפתו מהאמצע עד לסוף. אליס השתרעה לצדו. הרודפים שבו מן הים, אבל במקום לרדת אליהם או אל המטוס, בצעו פניה ראוותנית צפון-צפון-מזרחה, וטסו אל ההר. ג’יי ליווה אותם במבטו. – הם מכירים את האיזור, הם יודעים שאין פה איפה לנחות. הם יחזרו, אבל.
– עם משהו שיכול לנחות?
– או עם עוד אנשים, שירדו על חבלים.
אליס הרימה את ראשה: – איפה שיש סלעים, זה מפסיק להיות טובעני, נכון?
– אני חושב…
– אה, אופטימיות. טוב, אני לא טובעת עכשיו.
עד שהגיעו לסלעים, הירח האחרון שקע. החול והסלעים היו (לפחות) ברובם שחורים, ומורנו כאמור לא הצטיין בנוף כוכבים, לפחות לא בעונה הזאת. הם הצליחו להתייצב על רגליהם, כשהם נשענים על סלע, אחד, מחשש לאבד זה את זה בחושך. אליס רצתה לשאול שוב, איפה אמורה להמצא החללית, ואז הבינה, שאם יצביע שוב, היא לא תראה על מה. ג’יי הצביע בכל זאת: – בואי נמשיך ללכת. כמה שנצליח. הם יתחילו לחפש אותנו מפה, ואם אעצור עכשיו, אני אפול.
ההגיון אמר, שהם לא יצליחו לעבור מרחק רב בתוואי הזה ובחושך הזה. אליס הביטה בחוף, אבל לא ראתה אם נשארו שם עקבות. – נקווה, שבבוקר תהיה גאות? שתטשטש…
ג’יי העף בים מבט מבוהל (אם כי היא לא ראתה אותו), – אנחנו אמורים ללכת מזרח-דרום-מזרחה. זה בערך באלכסון. נתחיל ללכת באלכסון, וכשהשמש תזרח, נתקן. – הוא כרך את זרועו סביב אליס, הסתובב לכיוון שהיה אמור להיות מזרח-דרום-מזרח, והתחיל לגשש את דרכו בידו הפנויה. הם הצליחו להתקדם למרחק כלשהו, אבל בגלל הצורך המתמיד לעקוף ולטפס, כשהסלעים הקיפו אותם לגמרי, איבדו את הכיוון.
– נדמה לי, שיש פה חול יבש. – אליס בחשה בחול בחרטום מגפהּ, אבל כמובן לא ראתה אותו נשפך לצדדים. אבל מחול רטוב היא צפתה להיות דחוס יותר. – רגע. – היא אחזה בידו של ג’יי ביד הקרובה אליו, ירדה על ברך, ומיששה את החול ביד הפנויה, – זה באמת יבש. או שאיבדתי תחושה.
ג’יי כרע לצדה, ונגע בחול. – זה באמת יבש. אם שנינו איבדנו תחושה, זה גם לא משנה.
– הם לא יחזרו עד לבוקר, נכון? אם הם לא חזרו עד עכשיו. ואנחנו לא בולטים בשטח, אנחנו שחורים כמו הכל פה.
כן, לפי ההגיון, הם מניחים, שלא נתרחק בהרבה. והם צודקים. – עדיף למצוא איזה מחסה מלמעלה,..
– אתה רוצה לחפש עכשיו?
הוא נד בראשו, והבין שהיא לא רואה את זה. הם יתחילו לחפש מהחוף. אנחנו נשמע. – חייבים להתחיל לזוז מוקדם ככל האפשר. מי שיתעורר קודם, יאיר את השני.
– הולך. – אליס עזבה את ידו, והתכרבלה על החול, – זה בסדר, אם כואבות לי הצלעות?
– אחרי הלחץ בו עמדנו, כן. אבל אם זה לא יעבור מחר, צריך לבדוק. – הוא התחיל להתמקם על החול, – אני יכול לשים עלייך את הראש?
– אה? כן. – זה נשמע, כאילו היא מחייכת. ג’יי מצא את ירכה, והתכרבל כשראשו עליו. החליפות היו עמידות בפני מים, אבל מכיוון ששחה עם רוכסן פרום, המים חדרו לתוכה בכל זאת, והוא פתח אותו שוב, גם בתקווה לכך שזה יתייבש, וגם מכיוון שבמקום בו החתכים עלו על עצם חזהו הרוכסן הכאיב.

באן אלברס התהלך לאורך (או רוחב, החדר היה מרובע) משרדו. הוא הסתובב אל הטייסים, שנראו ממורמרים כמוהו, ולגמרי לא חש בכך, שצרת רבים היא נחמה. – אז מה קורה עם נורמן ופילו?
– בגבס. – אמר נִיקֶל מָאן, זה מהם שעבד אצלו מרב הזמן, – את נורמן הקפאנו, עד שהרופא יגיע.
– טוב, שיש לנו מקרר בכוננות? – הוא שב להתהלך למשך שלושה מחזורים נוספים. – אז הספקתם לראות, איפה הם?
– ראינו את המטוס. הם השאירו אותו בים, בסמיכות לחוף, אז אנחנו מניחים, שהם על החוף. והם לא יצליחו להתרחק בהרבה,..
– בים? הדגם הזה יודע לנחות על מים?
– מסתבר שכן. – השיב אָרלוֹ דֵוִיס, טייס אחר. מאן נתן בו מבט לא לגמרי חד-משמעי, אבל לא אמר דבר.
– אז אתם יודעים איפה זה?
– כן. – המשיך ניקל, – הקרקע שם לא מתאימה לנחיתה, והעדפנו לחלץ את החבר’ה שלנו. אבל יש לנו רעיון, ל-נקרא לזה הנחתה.
– אה. – אלברס השלים מחזור הליכה נוסף, – הקשיבו. אני חייב לקבל את הבחורה הזאת. חייב. לא משנה איך.. ..בחיים, דהיינו, אבל לא משנה איך. ומתי. אבל רצוי בהקדם. אז אם יש לכם רעיון, לכו לבצע אותו, אבל שיהיה על הצד הטוב ביותר, כן? – הטייסים הנהנו. – אז, לכו. – הוא אותת בידו, והם הסתלקו בהקלה גלויה לעין.
– הגד לי משהו. – עוזרו האישי, שישב כעת מאחורי שולחנו של אלברס, הביט בו בהטיית ראש, – למה אתה חייב את הבחורה הזאת? – אלברס נעצר באמצע הצעידה, והיישיר אליו מבט, – היא הייתה קפואה אצלך במשך כמעט עשר שנים, נכון? ולא עשית איתה כלום. מה השתנה עכשיו? מה תעשה עכשיו?
אלברס נד בראשו, – אתה לא מבין, אלכס, – הוא חזר להתהלך, – אתה לא מבין. זה עיקרון.
– עיקרון?? יש לך עוד עקרונות כאלה?
– לא. – באן נשמע קליל, – מותר לבן אדם קצת חסרונות לפעמים.
– אה. – אלכס החליט לחקור את מקורותיו של העיקרון הזה, לפני שימשיך להתווכח עליו.

אליס התעוררה קודם, בין היתר בגלל רגישותה הנוכחית לקור, וגם משום שרצתה לקום. היא התיישבה, אבל ג’יי לא התעורר מזה, ולרגע היא חשבה שחבל להאיר אותו. היא אפילו אחזה בכתפו, כדי שהוא לא יחליק מעליה. השמש עוד לא זרחה, אבל כבר היה מספיק אור כדי להתחיל לראות את הסלעים מסביב, והיא לא ידעה באיזה קו רוחב הם נמצאים, כדי לצפות כמה זמן יארכו הדמדומים. הבחור הזה אמור לדעת, באיזה קו רוחב אנחנו. היא חזרה להתבונן בו. כעת הייתה בטוחה בכך, שאם איננו בן גילה, אז ההפרש הוא בשנים בודדות. והיא התחילה לתהות, האם הם במודע שלחו אחריה מישהו שנראה כמוהו, או שהוא באמת המומחה היחיד שהם הצליחו למצוא. כי אין הרבה אנשים שנראים טוב גם כשהם עייפים, מרוחים בבוץ, וחבולים. דרך אגב, הבוץ,.. היא שפשפה את ידיה זו בזו כדי לנער מהן את החול, ואז את פניה. החול השתדל להתקע לה בגבות ובריסים. והשיער… אליס הושיטה יד אל מאחורי ראשה, ואז חשבה שצבעו השחור של החול יסווה את שיערה הבהיר. בינתיים עדיף להשאיר את זה ככה. היא הביטה בג’יי שוב. במקומות בם החליפה נצמדה לגופו, היא הבליטה שרירים מפוסלים, והרוכסן הפתוח איפשר לראות, שזו איננה אשליה שיוצרת החליפה עצמה. ומומחים בדרך כלל מומחים לתחום אחד, לא, נאמר, לשניים וחצי… הם יבואו לחפש אותנו, חייבים לזוז. היא טלטלה את כתפו בעדינות. לרגע זה נראה כאילו הוא עדיין לא מתעורר, אבל אז הוא פקח את עיניו. – קרה משהו?
– לא, סתם, בוקר.
– אה. מצויין. – הוא התיישב בחטף, ואז העווה את פניו, ותפס את ראשו. אליס עמדה לשאול, אם הוא בסדר, אבל אז הוא הוריד את ידו, – לא משנה, אני לא במיטבי היום.
– אה, כן. דרך אגב, לא הצגת את עצמך.
– וואללה? ג’יי. ג’יי האן.
– מגניב. ובאיזה כיוון אנחנו אמורים ללכת?
– רגע. – הוא קם על רגליו, והביט סביב. – רגע. לשם. – הוא הצביע.
– מגניב. אז אני תכף אחזור. – היא קמה, והקיפה את הסלע הגבוה ביותר מבין הסובבים אותם. מעברו השני של הסלע נפתח קו תצפית צר אל חוף הים, וכשהבחינה בו, היא ראתה דרכו כלי טיס תולה מעל קו המים, משהו בסדר גודל של זה שהם חטפו, אבל יותר רב-תכליתי למראה, ומישהו משתלשל ממנו על כבל או סולם חבלים, לגובה כמטר מעל פני הקרקע.

– היה יכול להיות יותר גרוע. זה שהם בוחנים את החוף בטווח כזה אומר, שהם לא באמת יודעים, איפה יצאנו. – מאז שהרודפים התגלו, הם דיברו בלחש. ג’יי ניסה להציץ מערבה, אבל מכאן כבר לא ראו את החוף, והוא המשיך להדחק בין הסלעים.
– אבל אם יעלה להם בראש לסרוק את האיזור מלמעלה, הם יראו אותנו, כי אנחנו זזים.
– תלוי מאיזה גובה.
– הם יודעים שזה תלוי.
– נקווה, שיקח להם הרבה זמן להגיע לזה. – הם יצאו אל מרחב פתוח, מרוצף בשברי סלעים, – ואת האיזור הזה צריך להספיק לחצות, לפני שזה יקרה. – הוא שוב ניסה להביט מערבה. אילו המטוס (או מה שזה לא היה) המריא גבוה מן הסלעים, הם היו רואים אותו. מצד שני, הוא הצליח להתגנב מכיוון הים מבלי להשמע… השמש כבר נטתה דרומה. אליס ניסתה להצל על עיניה. הסלעים עליהם ג’יי הצביע מקודם היו רכס קצר וגבוה יחסית, שסוף-סוף ניתן היה לראות, כעת כמעט היישר ממזרח. זה נראה כמו כמה שעות הליכה לפחות. ג’יי העיף מבט אחרון במערב, ולקח את ידה. אחרי הניתוב בין הסלעים ההליכה המהירה הייתה הקלה, אבל הפחד להתגלות העיב על זה לגמרי, והם נרגעו מעט רק כשנדחקו לתוך מברשת הסלעים שמעברו הנגדי של המשטח.
– ושאני אבין, מה הקרפד הזה רוצה ממני. – אליס הביטה לאחור, לפני שחמקה בין הסלעים, – אוי, זה מגביה…
– עלינו על גבעה… – ג’יי נצמד אל הסלע, והביט בשמים. הכלי התרומם מעט, וחג מעל לחוף, – נראה, שהם התייאשו מהשיטה. אבל לא מהמקום. הבנתי, שאת בת יחדה, נכון?
– אה? כן… – אליס עקבה אחרי אנשיו של אלברס מאחורי סלע אחר.
– אז הוא רוצה בחלק שלך בירושה. הוא התכוון להפשיר אותך, אחרי שהורייך ייפתרו, ולהציע לך להתחתן אתו.
אליס הפנתה את ראשה אליו, – למה שאתחתן אתו?
– למשל, כי אז הוא יהיה ממש הרבה יותר מבוגר ממך, משמעו הוא גם ימות יותר מוקדם. אז הוא יכול להגיד לך, שתוכלי להתאלמן ממנו בגיל צעיר יחסית, וגם אין לך באמת לאן ללכת.
– ואז הוא יתחיל לחפש שיטה לחיות לנצח?
– קודם. – המטוס פנה בחזרה לכיוון השבר, – מה הם מתכוונים לחפש שם? הם חייבים להניח, שהגעתי בחללית,..
– אולי הם חושבים, שהגעת בצוללת? בקיצור, זה לא יקרה.
– אבל מאין? אין פה עוד ישובים. לא משנה, ננצל את זה, – הוא הדף את עצמו מן הסלע בידו, וקפא לרגע, – למה עדיין יש לי סחרחורת?
– אתה בסדר שם? – אליס פסעה אליו.
ג’יי פקח את עיניו, וגילה שההרגשה חלפה. – כן, נמשיך לזוז.
אליס לא הייתה בטוחה בכך, שהם עלו על גבעה, אבל פה הקרקע השתפלה מטה. היא הגיעה למסכנה, שאם תפסיק להסתובב לאחור כל כמה צעדים, תלך מהר יותר. – ואבא שלי באמת שלח אותך לפה לבד?
– לא בדיוק. – ג’יי לא הפסיק להסתובב לאחור. אולי זה תרם לסחרחורת. – אורסיאן שלח אותי. והוא לא אמר לאבא שלך, שעבדתי בצוות חילוץ, אז אבא שלך לגמרי לא נראה אופטימי לגבי זה.
– עבדת בצוות חילוץ?
– כן. מאיזה גיל חמש עשרה התנדבתי אצלם, ובגיל שמונה עשרה הם קיבלו אותי לעבודה. וכנראה אחזור לשם, כי העסק הזה של החבר שלי,.. ‘קיצור, החיים הפרטיים שלי לא מעניינים אותך.
זה מסביר. הרבה. אבל אליס לא הספיקה לאמר משהו בעניין, הם הקיפו את הסלעים האחרונים, וגילו שהמדרון נחתך בחדות במתלול זקוף. זה היה שבר נוסף, שייתכן והתחבר לזה דרכו טסו מקודם בקצהו הצפוני, ונמשך דרומה. הוא היה מפותל מזה שמצפון, והם התקשו לראות את קצותיו. והוא היה עמוק באותה המידה. ג’יי עמד על קצה הגדה, והביט במתלולים בייאוש. אילו זה היה סלע רך יותר, מי הגשמים היו חורצים אפיקים בקירות האלה, והופכים אותם לקלים בהרבה לטיפוס…
– זוז משם. – הוא מצא את אליס משתופפת לצדו, – אמרת, שיש לך סחרחורת. אין לך חוש גובה? – לרגע, ג’יי הביט בה כאילו הוא עומד לשאול, מה זה חוש גובה. – אז פשוט זוז משם.
הוא פסע לאחור, – נסטה טיפה דרומה. נראה כאילו שם זה נמוך יותר.
– רק כאילו? זוז עוד. – היא התרחקה מהשפה.
– היכן-שהוא, זה חייב להגמר…
– זוז משם, אמרתי, – אליס כרכה את זרועותיה סביבו, ומשכה אותו מהקצה.
– אל-.. – היא שחררה אותו בבהלה, – אל תעשי את זה על סלעים כאלה. הם חלקלקים.
– אה. אז אל תעמוד על הקצה.
הם פנו דרומה. אליס לא הצליחה לעמוד בדרישתה של עצמה לא להתקרב לקצה, כשסלעים שבלטו לכיוון הערוץ חסמו את דרכם. השבר פנה דוקא דרום-מזרחה, וכאן המדרונות באמת התגלו כמתונים יותר, לצורך העניין, הם נראו כאילו הסלע שעליהם ניתך, ונזל אל הקרקעית. זה נמשך עד לפנייתו הבאה של הערוץ – כאן זה נראה יותר כמו אפיק, מאשר כמו שבר – הפעם מזרחה. – לרדת אפשר… – ג’יי בחן את הגדה שמנגד. אילו היה לנו חבל,.. – חכי. – הוא חזר אל מעבר לפניה. באיזור הפניה עצמה המדרון כבר היה חיובי, והסלע שבור יחסית, אפילו צמחו עליו כמה שיחים קטנים. הוא חזר אל אליס. – נרד מפה. את תעלי מכאן, – הוא הצביע, – ואני משם.
– אעלה איך?
– המדרגה ההיא? ארים אותך גבוה ככל האפשר, לדעתי תגיעי. אם לא,.. אני אחשוב על משהו. אם תעמדי על הכתפיים שלי, תגיעי למעלה. עכשיו, נרד מפה. – הוא מישש את שפת הגדה במקום בו הייתה בה תעלה רדודה מאוד, דרך עליה בזהירות, התחיל להחליק, נשאר על רגליו ככל שהצליח, ואז השתרע על הסלע, והחליק עד למטה. הוא נעמד על רגליו, והתייצב לצד הנתיב הזה כשידיו מושטת לפנים, – עכשיו את. אני מאבטח.
אליס הניחה את ידה על שפת הגדה. כרגע, אצבעותיה הרגישו חלשות ממה שצריך. אולי זאת רק ההרגשה. היא הציבה רגל על המדרון. הרגל התחילה להחליק. הסוליות האלו אמורות להחזיק, צריך ללחוץ חזק יותר. היא הציבה על המדרון את רגלה השניה, והמשיכה להחליק. ג’יי תפס אותה, והציב על הקרקעית, אם כי שניהם כמעט איבדו את יציבותם במהלך הזה. – עכשיו, לטפס משם? – אליס הצביעה.
– כן. – הם חצו את האפיק. המדרון לא נראה מתאים במיוחד לטיפוס מהזוית הזאת. ג’יי שילב את אצבעותיו, – קודם, נסי לדרוך על זה.
– אאה, ..נמוך יותר.
הוא השתופף מעט, – הישעני עלי. היד השניה על הקיר. המדרגה תהיה יותר קרובה לשמאל. – כשאליס הצליחה לעמוד על ידיו, הוא התיישר, וניסה להרים אותה גבוה יותר. – הצמידי את מרכז הכובד לקיר.
אליס הרגישה, כאילו היא נופלת בעוד שניה, אבל אז הסתבר, שלפניה נמצאת המדרגה. היה שם מקום ליד ורגל, וזאת עדיין הייתה זכוכית. היא הציבה עליה ברך, והושיטה את ידה הימנית מעלה. עכשיו, שתי רגליה היו באויר. להצמד לקיר. באיטיות, היא הרימה את רגלה הימנית, הציבה אותה על המדרגה, והתחילה להתיישר. להצמד לקיר, אחרת באמת אפול. ואז אצטרך להתחיל מהתחלה. ידה הימנית אחזה במשהו, או מדרגה נוספת, או… …שפת הגדה. היא עמדה על שתי רגליה, ושפת הגדה הייתה בגובה חזהּ, מעט יותר. זה עדיין לא מעל לראש. היא הניחה את ידיה על השפה, והתחילה לישר את הזרועות. אם אפול, אצטרך להתחיל מהתחלה. להפתעתה של עצמה, היא הצליחה להתרומם לגובה שאפשר לה להציב על השפה ברך, אבל אז היא כמעט החליקה. היא התגלגלה הצדה מן הקצה. איך זה נקרא, “יכול להיות גרוע יותר”? ג’יי קרא מלמטה: – הי, מה קורה שם? – אליס צעקה: – הכל בסדר! – זחלה אל שפת המתלול, כדי לא להצטרך לצעוק יותר, ואז הבחינה בתנועה בשיפולי הגדה הנגדית, – אוי,… – היא לא הצליחה לתאר את זה, ופשוט הצביעה לכיוונו, – שמה…
ג’יי הסתובב. מתוך גומחה רחבה ונמוכה מאוד, כמעט סדק, זחל בהדרגה משהו, שבסבירות המרבית היה חשופית, ובסבירות הבאה לאחר מכן, מדוזה יבשתית. בכל מקרה, רוחב גופו של היצור לא נפל ממטר, וצבעו היה שחור או כמעט שחור. – תהיתי, מי יכול לחיות פה. הוא לא נראה לי מהיר. – הוא צעד אל עיקול האפיק. היצור המשיך להערם בקפלים על גבי עצמו. אליס המשיכה לעקוב. אורכה של החשופית היה ככל הנראה כחמישה מטרים. אחרי סדרה של התכווצויות ומתיחות, מן הערמה התרומם אחד מקצותיה הצרים, נכפף מעט לפנים, ומפני שטחו העליונים נמתחו כמה מחושים, שייתכן ונשאו עיניים. תחילה, היצור פרש אותם לכמה כיוונים שונים, אבל כעבור כמה שניות בחר להתרכז בבני האנוש. ג’יי היה שרוע על גבי הסלע, מגשש אחר משען, שיאפשר לו להתרומם לסנטימטרים החסרים בין ידו המושטת לשפת המדרון. אליס השטתחה, והושיטה לו יד. הוא הטה את ראשו לאחור: – יש לך שם במה להאחז?
– אה… – היא הביטה סביבה, – לא. אבל זה לא מרחק גדול.
– את לא שוקלת מספיק, כדי להרים אותי.
המשפט הזה לא נשמע לאליס מדעי במיוחד. – לאיזה גובה צריך להרים אותך?
– עד שאוכל לתפוס את הקצה…
– זה לא הרבה.
המראה מלמעלה היה אמור להיות מטעה, אבל גם מלמטה זה לא נראה כמו הרבה. משהו גרם לג’יי להעיף מבט בדמוי החשופית. היצור ישב מכווץ לכדור המבוסס על זנבו (אם סופרים בתור זנב את הקצה הנגדי לקצה אותו סופרים בתור ראש), מתוכו בלטו רק מחושיו, וזו יכלה להיות עמדת הכנה לזינוק. השמים השתקפו בקימורי גופו המבריק. גם אליס הביטה ביצור, – נו?
– נסי להרים אותי. רק עד לקצה. אם תרגישי, שאני גורר אותך מטה, עזבי. חייבת להיות דרך לטפס על זה בכל זאת. – היא שוב הושיטה את ידה אליו, – התרחקי מעט מהקצה. הישעני על היד השניה.
הוא באמת היה כבד ממה שאליס חשבה, אולי משום שכרגע היא לא הייתה בכושר. מתוך סדק אחר בגדה ממול, יותר קרוב אליהם, התחילה לנזול חשופית נוספת. אולי יש פה הרבה מהן, אבל אם לא מטרידים אותן, הן לא יוצאות לאור יום. ידה של אליס רעדה. ג’יי התחיל לאמר: – לא משנה,.. – אבל אז היא משכה בכל הכוח, מה שכנראה הלך לגרום לגבה להתפס, והצליחה להרים את ידו מעל ומעט מעבר לקצה. המאמץ שנדרש כדי להניח אותה על משהו בו ניתן להאחז, כבר נראה קטן יותר. ואז החשופית הראשונה באמת זינקה. ג’יי שמע מכיוונה משהו דומה לפכפוך, ואז רוּבה היה מרוח על הסלע מתחתיו והמגף שלו. לא נראה, שהיו לה איברים המתאימים לאחיזה, אבל הוא לא רצה לדעת, מה חלופתה לזה. הוא משך את עצמו מעלה בכוח, העלה את מרפקו על שפת הגדה כמעט כנגד הסלע, ושרט אותה לגמרי, השטתח עליו כדי שפלג הגוף העליון ישמש כמנוף להרמת ברך, ושרט גם את חזהו, ואז איבד את שיווי משקלו וכמעט החליק בחזרה, אבל אליס שכרכה את זרועותיה סביבו הפילה אותו לכיוון שלה. החשופית ניסתה להכרך סביב רגלו, אבל לא עמדה בקצב. לג’יי לא היה ספק ביכולתה להמשיך לטפס מעלה, יצורים דומים בסביבת בני האנוש יכולים לזחול על שברי זכוכית, ולא להחתך. הוא התגלגל הלאה מן הקצה, והתיישב על ברכיו. ידו הימנית הייתה חתוכה כמעט עד למרפק, לשם הופשל השרוול. על השמאלית היה חתך נוסף על האמה, ועוד אחד על הזרוע, וכמה מהם הפיעו על חזהו, כשלפחות אחד הצטלב בצורה כואבת לגמרי עם חתכי המחרטה. – הם היו אמורים להבנות איזו חגורה בחליפה הזאת. – אליס בחנה את ידו הימנית. במפתיע, נראה שהחתכים אינם מסוכנים, לא באופן מיידי. ג’יי חשב, לגמרי. אבל הם לא חשבו, שמישהו יטפס בה בלי ציוד. לא משנה, מעכשיו אני חוזר לבגדים רגילים… לפני שהספיק להשמיע משהו מזה בקול, בראשו עלתה מחשבה נוספת, והוא לחש: – היצורים האלה רגישים לרעש. הם התחילו לעקוב אחרינו, כשהרעשנו בטווח השמיעה שלהם. הם יכולים לעקוב אחרינו גם עכשיו. – הוא הביט בשבר.
גם אליס עברה ללחש, – זה פשוט השטח שלהם שמה. – היא עקבה אחר מבטו. מאחורי הסלעים שעל הגדה ממול נדחקו שני אנשים, לובשי שחורים גם הם, אבל בגדיהם דמו יותר למדים, משהו דומה למה שלבש הטייס של אלברס. השניים נראו כבוחנים את המצב. ג’יי משך את השרוול מטה, והתרומם באיטיות. הם היו חמושים. כלי הטיס לא נראה בסביבה. וקרקעית האפיק שרצה דמויי חשופית, לא ברור היכן הם כולם היו קודם, אבל כעת הם כמעט ריפדו אותה, ומחושיהם המתוחים מעלה נראו כרוטטים בעצבנות. הוא העז להעיף מבט לכיוון הנגדי. שוב היו שם סלעים. כעת, כשפניו הופנו אל אליס, הוא חזר ללחוש: – הסלעים האלה ממזרח? אנחנו חייבים להיות מאחוריהם.
“לפני שהשניים האלה יורים”, חשבה אליס. משהו חייב לפחות לעכב אותם. ואז היא השפילה את מבטה לכיוון האפיק… – איכסה!.. – כשהרימה את מבטה, רודפיהם בהו בקרקעיתו במידות שונות של גועל. היא טפחה על כתפו של ג’יי, ונזכרה לחזור ללחש: – עכשיו!
ניקל מאן לא ידע, איך השניים האלה חצו את השבר, אבל כן ידע, שהשיטה לוקחת זמן, הם לא נצפו בסביבה כשארלו הוריד אותו באיזור. הוא זרק להַאמוֹ, השלישי שחזר שלם ממרדפם הראשון: – יְרָה להם ברגליים.
– בוס לא יאהב את זה, הוא רוצה את הבחורה שלמה… – האמו הרים את האקדח באיטיות מרתיחה.
– אל תתווכח, אין זמן.
– לא עדיף פשוט לירות בגבר? בלעדיו היא לא תברח.. ..רחוק.
– ירה במישהו, הם עוד שניה תופסים מחסה!
– פשוט הגד לארלו להנמיך באיזור לפניהם, נדמה לי, שיש שם איפה לנחות.
– זה מה שאני עושה! – ניקל נופף לפניו במכשיר הקשר, – מה הבעיה שלך?!
בעייתו של האמו הייתה בכך, שלא היה צלף מי יודע מה. בדבריו של ניקל הייתה אמת, אם הבחורה תשאר על הרגליים, יקח להם יותר, אולי הרבה יותר זמן לתפוס אותה, ואם באמת יש לו ספינה, אולי היא עוד תצליח להפעיל אותה לבד, הם לא יודעים עליה כלום. הוא ירה, והחטיא, נמוך מדי. כיוון שוב, בהנחה שהם יהיו רחוק מכפי שהוא רואה כרגע, והקרן – האקדח ירה בלייזר מבוסס על אור אדום – חלפה גבוה מדי. האמו שמע את ניקל צועק לתוך הקשר: “– מצאנו אותם! הקפיצו לפה עוד אנשים עם ידיים פנויות, אמרתי!”. אליס וג’יי כבר היו צמודים לסלעים, אבל רק אדם אחד היה יכול להדחק ברווח ביניהם, ואליס הייתה הראשונה לעשות זאת. האמו ירה שוב, ואז שמע לצדו נפילה ומעין שכשוך או פכפוך. הוא הפנה את ראשו, ומצא חשופית שחורה בגודל שלושה אנשים שרועה במקום בו מקודם עמד ניקל. מכשיר הקשר היה מוטל לצדה, והאמו התחזק יותר ויותר בהנחה, שחברו קבור תחתיה. היצור זקר לכיוונו את מחושיו. הוא רצה לירות בו, אבל פחד לפגוע בניקל. החשופית לא נראתה כאילו היא מתכוונת לזוז מהמקום בזמן הקרוב. האמו תחב את האקדח לנרתיקו, רץ אליה, תפס את צדיה, וניסה לגרור אותה הצידה. גופה החליק מידיו. הוא התחיל להלום בראשו של היצור בקת האקדח, אבל זה לא הביא לו הצלחה רבה, אולי משום שלייצור לא באמת היה ראש. מעל שפת הגדה התחילו להתרומם מחושיהן של חשופיות נוספות. מעל ראשו נשמע זמזום. הוא הבין, שזהו כלי הטיס, מה שהם כינו “מסוק שטוח”. הוא הרים את ראשו, צעק: – ירה בהם!!! – ואז ריסס את כל שטח האפיק הגלוי לעיניו. המסוק הנמיך, וממנו השתלשל כבל. האמו ירה כמה פעמים בחשופית שרבצה על גבי ניקל, ואז חטף את מכשיר הקשר, וצעק לתוכו: – קרס! הורד אלי קרס על החבל הזה!

מפלס הקרקע שממזרח לסלעים היה נמוך בהרבה מזה שממערב, וכשאליס רצתה לדרוך עליה, היא איבדה את שיווי משקלה, והתגלגלה במורד מדרונו של השקע. ג’יי התכופף כדי להושיט לה יד, היא הייתה רחוקה מדי, אבל זה הציל אותו מהיריה האחרונה. כשאליס נעצה את ציפורניה בבוץ המדרון, היא ראתה את ההבזק ניתך מהסלע מעל ראשו, ואפילו לא הספיקה לצעוק אזהרה. מאחר ומחצית גופו כבר היתה בצד השני, ג’יי המשיך לזחול. תחתית השקע הייתה מכוסה בשלולית בוץ, לא מבעבע, אבל מתערבל, ומעברו הנגדי התחיל מרחב של בריכות בוץ צבעוניות. חלקן הצמיחו בועות מדי זמן-מה, וחלקן העלו אדים. אליס התירה את שיערה הארוך בו כמעט הסתבכה, והמתינה בשכיבה. ג’יי זחל עד אליה. היא שאלה: – זה ייגמר מתישהו? – הסלעים נראו קרובים מתמיד, רק מעבר למישור החם. אם ייצורים מקומיים באשר הם לא החליטו להשתלט על החללית… הוא התרומם, והושיט לה יד, – זה שם, באיזור הגבוה.
– ואין שם חשופיות? – אליס לקחה את ידו.
– לא היו…
הם הקיפו את השקע, טיפסו על מדרונו הנגדי, והתחילו לתמרן בין בריכות הבוץ. בינתיים, אף יצור חי הגדול מחיידק לא הפגין נוכחות. השבילים הובילו אל מרכז המרחב, שם שכבה בריכה של מים מהבילים. כשצעדו במשעול הצר שנותר בהיקפה, מעל המישור הופיע אחד מכליו המשולשים של אלברס, וחג סביבו. חייב להיות לנו מזל, חשב ג’יי, היה לי מזל כל כך רע, שעכשיו הוא פשוט חייב להיות טוב. מבטו תר אחר מסתור אפשרי, אבל הדבר היחיד שראה היה זה, שהמים בבריכה יורדים, הם נראו כנשאבים למרכזה. הוא טפח על כתפה של אליס: – השתופפי. הסתירי את הפנים. זה הולך להתפרץ.
אליס הסתובבה אליו: – מה מהם?
הוא הצמיד אותה אליו, והשתדל לחפות על ראשה מכיוון הבריכה. מתוך הבריכה פרץ גייזר בגובה כמה וכמה גובהי אדם, התיז קיטור ורסס רותח לכל עבר, והאזור התכסה באדים. האדים המשיכו להתלות שם אחרי שעמוד המים נפל. אליס הסתובבה מזרחה שוב, כשזורעה עדיין כרוכה סביב גופו של ג’יי. – די, אני לא רואה את השביל. – אבל זאת הייתה ההסוואה שחסרה להם. – לא משנה, אני אגשש.
לגשש לא היה קל במיוחד, האבנים היו חלקלקות. כל אחד מהם כמעט נפל לתוך הבוץ לפחות פעמיים. פעם הם נכנסו למבוי סתום, ונאלצו לפנות לאחור, ולחפש מעבר במקום אחר. כשהאדים התפזרו, הם היו כמעט מתחת לסלעים, והמסוק כבר לא היה שם, אם כי היה לו לאן למהר.

– די. די, זה לא אמיתי. – אלברס בהה במכשיר הקשר, – הגידו לי, שזה לא קורה.
– לפתע פתעום מסתבר, שיש פה חיות מסוכנות? אחרי שישבנו פה שנים? – אלכס נראה ארסי בהתאמה, – אבל אתה לא ישבת פה, אתה באת והלכת. אולי תתחיל להתנהג בשיקול דעת, אם כבר המציאות טופחת לך על הפנים?
אלברס הרים את פניו אל האחרים: – מישהו, אנחנו יודעים באיזה איזור הם אמורים להמצא. עשו שם איזה סיבוב. ואם תהיה לכם הזדמנות, חסלו להם את הדרך להסתלק. אל תרדו מהמסוק, רק אם תהיה הזדמנות. שיישארו פה. בינתיים.
– איזה עיקרון זה עכשיו? – אלכס התבונן בו בהטיית ראש.
– נקמה. – נאנח אלברס.

מדרונותיו המערביים של הרכס היו הגבוהים ביותר, אל המקום בו חנתה החללית היה צריך לטפס, בעיקר על גבי אבנים קטנות, שבצד הזה היו גם לחות וחלקלקות. במעלה המדרון, אליס רצתה להביט לאחור, כדי לראות אם לא רודפים אחריהם שוב, אבל אור השמש השתבר בטיפות המים שהתעבו על ריסיה, וסינוור אותה. השמש במערב. הסיפור הזה לוקח יותר מדי זמן. כמה אבנים הדּרדרו תחת רגלה, והיא החליקה. זה מה שקורה למי שמסתובב לאחור באמצע טיפוס. ג’יי הושיט יד כדי לתמוך בה, אבל היא הספיקה להתייצב. – זה היה אמור לקחת לנו כל כך הרבה זמן?
– בשטח כזה,.. – גם הוא הביט לאחור, והוא לא החליק.
אליס טלטלה את ראשה בעצבנות, – אני לא אמורה להיות כל כך עייפה. זה מפחיד. המניאק הזה עוד ניסה לטעון, שהוא רוצה בטובתי,..
– את תחזרי לעצמך. בשטח כזה, הקצב לא יכול להיות מהיר. – הוא חזר ופנה אל המדרון, – אמרתי, שלא צריך להרים אותי. זה היה חייב להיות מאמץ,..
– להעיף לך סתירה?
– לא עכשיו, אני עומד בשיפוע.
אליס צחקה בהיסטריה. כשג’יי עמד לנער אותה (וכנראה לקבל סתירה), היא אמרה: – אבל כשמגיעים למעלה, אתה חוטף. – והמשיכה לטפס. זה כבר לא עלה על עשרה מטרים. למעלה התהלך, ובכן, מישהו. הוא היה בסדר גודל של תרנגול הודו, מכוסה פרווה שחורה, היו לו מעין כנפיים, שלעין האנושית נראו עקומות, עם שלוש אצבעות חמושות בטופרים שהתבססו במפרק השלישי, ושלוש רגליים מסודרות במעגל, כשלכל אחת מפרק הנכפף כלפי חוץ, ושש אצבעות ארוכות עם כריות יניקה, גם הן צומחות במעגל סביב כף היד הסימטרית. היצור הטה את ראשו והתבונן בבני האנוש, אם כי לא ברור אילה מהאיברים שהם רואים על פניו, אלו עיניים. לפחות בכלל היה לו ראש, וממנו הזדקרו כמה גידולים דקים, שיכלו (לפחות בחלקם) להיות כונכיות אוזניים.
– גם זה שטח פרטי של מישהו? – אליס הזדקפה ככל יכולתה, – אולי תתחילו לתבוע אותנו למשפט? – היצור נסוג לאחור בנפנוף כנפיים, – שננסה להקיף אותו מהצדדים? – היצור המריא. ג’יי ואליס רצו (במידת יכולתם) אל המרחב שהיה מאחוריו. – זה אמור להיות כאן? לא התבלבלת?
לרגע ג’יי בהה באופק בפחד תהומי. זה היה אמור להיות כאן.., – אנחנו על גבעה. – הוא תפס את ידה של אליס, והמשיך לרוץ. צילו של היצור חצה את דרכם, הוא חג מעל. הם הגיעו למדרון הנגדי, מראשו באמת ראו את החללית, גם כאן היו אותן האבנים הגעשיות, והפעם שניהם החליקו עליהן, וגלשו אתן במורד. האבנים המשיכו להדרדר סביבם. ג’יי ניסה לקום על רגליו, הצליח רק מהניסיון השני, הושיט את ידיו אל אליס כדי לעזור לה לקום, האבנים שהמשיכו להתגלגל ולקפץ כמעט הפרידו ביניהם, וכדי למנוע את זה הוא משך אותה אליו חזק מדי, כשל לאחור, ונפל, אבל לפחות לאט מספיק כדי לרכך את המכה. אליס, שניסתה לבלום את נפילתו, הצליחה רק חלקית, ונגררה לכריעה לצדו. ג’יי מלמל: – טוב, היה יכול להיות יותר גרוע…
– אל תגיד את המשפט הזה, הוא מביא מזל רע.
הוא התגלגל על צדו. החללית הייתה כאן, במרחק מטרים בודדים. והשטח נראה נקי, בינתיים. הוא התיישב, והבין שאיננו בטוח ביכולתו לעמוד. הוא פנה אל אליס: – הישעני עלי, וקומי.
אליס לא נראתה אופטימית במיוחד: – ואז?
– ואז אני אנסה.
– אה. – היא לא נראתה משוכנעת במיחד, אבל הניחה את ידיה על כתפיו, והציבה כף רגל אחת על הקרקע. להפתעתה של אליס עצמה, היא הצליחה לקום. למה לא למדתי משהו ספורטיבי, אז היו לי יותר שרירים,.. היא התייצבה בפיסוק, וטפחה על כתפו של ג’יי: – יד.
ג’יי הרים את ראשו. נו, זה כאן, עוד כמה מטרים. והם עוד יחזרו לחפש אותנו. הוא אחז בידה, והתחיל להתרומם. עכשיו גם שריריו רעדו. הוא הזדקף בצמוד לאליס, צמוד מדי. בלי לחץ, הבעיות רק מתחילות. עכשיו צריך להמריא מפה. הם כשלו אל החללית, נשענים זה על זה. גודלה הקטן הפתיע את אליס: – למה היא משמשת, במצב רגיל?
ג’יי הושיט את ידו אל חלונית משטח הסריקה בכוות הכניסה, – האמת שאין לי מושג. אנשיו של אבא שלך שכרו אותה. היא נראית לי כמו סירת גישוש, אבל לסירות בדרך כלל אין הינע לוגי, ולזאת יש מנוע מהגרסה השלישית. זאת האחרונה, והיא די חדשה. – הוא התבונן בצג הקטן שמעל למשטח.
אליס לא עקבה בדריכות אחרי פיתוח מנועים, אבל ידעה שבזמנה רק הכניסו לשימוש את הראשונה. דיייי… כדי להסיח את דעת עצמה, היא שאלה: – יש לך שבב? – אולי גם לזה פיתחו טכנולוגיה חלופית…
המכסה השתחרר, וג’יי אחז בשוליו, – עכשיו, כן. זהירות. –  הוא משך את המכסה הצידה.
– כאילו, במיוחד בשביל זה? – אליס עברה מתחת למכסה, ודחפה אותו.
– עכשיו, כן, אבל הוא בהחלט יכול להיות שימושי בהמשך.
הרבה אתה עושה בשביל זה… היא צפתה בו מושך כבש אל הקרקע. – ואיך פותחים את זה, אם אין מתח?
– עם המפתח המכני. – הוא השפיל את מבטו, – פשוט לאור הנסיבות, הסתרתי אותו ככל האפשר… עֲלִי לפני, המעבר הזה צר, ואני רוצה להשאר מאחור, כדי לקפל את זה.
– זה בסדר, אם אזחול על זה בחוסר חן? – אליס מיששה את הכבש ברגלה.
– בואי נגיד, שחוש ההומור שלי קרס, אני לא יכול לנסח תשובה ראויה לזה. בואי נגיד, שכל עוד יש דרך להכניס את שנינו פנימה, הכל הולך.
אליס נדה בראשה, השליכה את השיער על גבה, והתחילה לטפס. בא לי לחפש את המפתח הזה עליך, אחרי שאנוח כזה. זהו, נדפק לי המוח. בתוך התא היא בכל זאת קמה על רגליה, אבל נשענה על הדופן.
– אני מתנצל מראש, – אמר ג’יי בעודו אוטם את הכווה החיצונית, – יש לי שם שרוול מלא, והוא לא קורא דרך החליפה, בדקתי בדרך לפה. אז אני הולך לפשוט חלק ממנה. – הוא הסתובב אל הכווה הפנימית.
אליס גיחכה לתוך השרוול, – אני אתמודד עם זה. …אבל אתה מתכוון להטיס ב-מצב שלך?
– כן, כל עוד אני יכול. – הוא פתח את המכסה השני, – עברי לפני, אני עוד שניה…
אליס המשיכה דרך תא קטן אליו יצאו כמה פתחים, אל הגשר. בצדו של מושב הטייס באמת היה מותקן משען אלכסוני לזרוע, ועליו מוטל שרוול שליטה קלאסי, כזה שעולה על הכתף. ממול למשען בלוח המכשירים היה מפרץ תואם. אולי זאת ספינת קרב…? היא התיישבה במושב ליד. לספינות קרב אמור להיות קיבוע ראש.. ..לפחות, היה. כאן אין. היא הביטה לאחור. ג’יי אטם את הכווה הפנימית, כשחלקה העליון של חליפתו מופשל. אליס הבחינה בכך, שהוא נושך את שפתו. כשהסתובב, היא ראתה כתם דם גדול למדי על צדו הימני, ולא כולו היה קרוש. הוא התיישב, והתחיל להרכיב את השרוול, בלי לאמר מילה.
– עד כמה זה מסוכן?
ג’יי פגש במבטה: – זה לא. זה החתך ההוא מהמחרטה, זה התייבש על החליפה, וטלשתי אותה בכוח.
– אני פשוט פוחדת מכך, שתתעלף.. ..באמצע.
– לקחנו את זה בחשבון. – הוא החזיר את מבטו אל המכשירים, – אני צריך להספיק להפעיל את האלגוריתם הנכון, לפני שזה קורה. בבקשה אל תנסי לגרום לי לפקפק בעצמי, הבטחון העצמי שלי גם ככה לא משהו. – הוא כיווץ ומתח את אצבעותיו כמה פעמים.
אה. אמרת, שחוש ההומור שלך לא פועל. אליס התחילה להדק את החגורות. ג’יי הפעיל את הצג הראשי. השטח עדיין נראה נקי, אבל הסירה חנתה בחרטומה אל הסלעים, והם לא ראו הרבה ממנו. אחד הצגים המשניים על לוח המכשירים הציג הודעה על קליטת שדר רדיו בטווח הקרוב. אליס רכנה אליו ככל שהחגורות אפשרו. הצג הראה גם את עוצמת האות, שלפחות לעיני מתבונן שלא מתמחה ברדיו, נראתה גבוהה למדי. אליס שיערה: – אלה יכולים להיות הם? איש הקרפדה והחבר’ה שלו?
בינתיים, ג’יי המשיך להקליד, – לא ידוע לי על ישובים נוספים בסביבה, אז יש לכך סבירות גבוהה.
– שווה לענות להם, כדי להגיד מה אני חושבת עליו, או שהם ינסו לאכן אותנו לפי הגל?
– סביר להניח, שינסו. – הספינה התרוממה באויר, לאט יחסית, ולגובה נמוך. כן הורגש דחף, כשהתחילה להסתובב על צירה.
– איזה מנוע זה?
– מגנטי. או מנוע כבידה. את כן מכירה אותם, משתמשים בהם ברכבי קרקע.
– היי, למדתי הנדסת מבנים, לא מכונות. אתה מתכוון לטוס כל כך נמוך?
– נעלה בהדרגה. ונאיץ. – הם התחילו לנוע דרומה, – זה חלק מהקורס בפיזיקה, אולי עוד הייתם אמורים להגיע אליו.
אהא, אבל אז המניאק הזה הקפיא אותי, ועכשיו אף אחד לא הולך להכיר בלימודים שלי בכלל. – אולי ננסה לקרוא את מה שהם משדרים? אולי זה יחשוף משהו מהתוכניות שלהם?
– רק זהירות, אני עוד מעט מאיץ. – הוא ניתב את פלט הפקודה לצג יותר קרוב אליה.
– …זה היה אמור להספיק לפענח את הקידוד? או שזה מקוּדד בשתי שכבות?
ג’יי העיף מבט בבליל התווים על המסך, – אם הם לא רוצים בכך שנקרא את זה, אז לא נתאמץ. אולי הם רוצים, שנשאל אותם, מה זה. אני מפעיל את המנוע הראשי.

– אתה לא באמת מקווה לכך, שהם ישיבו לזה, נכון? – ווראבי התבונן בצגי הבקרה בחדר הקשר שבראש הכיפה, – בינתיים, לצערנו, הם לא נהגו בטיפשות כזאת. – מבטו נפל על מוניטור הנתונים הטרמודינמיים, – היי, פלט מנועים!
– איפה? – אלברס רכן מעל לוח המכשירים, אבל לא הבין, מה הוא רואה.
– בגזרה.. ..לא משנה, זה מתקדם דרומה. קו אורך שישים ושש מזרחי.
– הזניקו,.. – הוא נפנה לאחור, – ..את מי שפנוי. שלושה רכבים.
– שלוש חלליות, אולי? – שאל ארלו, שמילא כרגע את תפקיד הבכיר בחבורה, – הם אמורים להתכוון להמריא, לא?
– אל תתנו להם לצאת מן האטמוספרה, נסו לקרקע אותם לפני זה, נגיד במדבר.
– לפי הזווית הזאת, – ווראבי העביר את מבטו בין הצגים, – הם יצאו מהאטמוספרה בערך בקו רוחב שמונים.
– אהא,.. – ארלו התחיל להסתובב על עקבו. המדבר, ולצורך העיניין היבשה, נגמרו צפונה בהרבה, – ואם לא נספיק לקרקע אותם?
אלברס נאנח, – אז חסלו אותם. אני לא מאמין, שמצבי יהיה גרוע מאיך שהוא עכשיו.

המסוקים, או הרב-שימושיים, כפי שהם נקראו בידי אנשים שלא עבדו בתחנה של אלברס, פיתחו מהירות התחלתית גבוהה מזו שמנוע כבידה מפיק, במיוחד כנגד מסה נמוכה כמו צלע הר. בהתחלה הם נראו כמשיגים את החללית מהר יחסית. – אחד, כאן שתיים. בוס אמר לך, איך בדיוק אנחנו אמורים לקרקע אותם?
ארלו ניסה להיאנח, אבל תחת לחץ כזה זאת הייתה משימה בפני עצמה, – שתיים, בוס לא מבין בזה. נתחיל מלחסום להם את העליה. הם יצטרכו או לשנות את המסלול, או להאט.
– אני שלוש, לכולם: מישהו חוסם להם את התקשורת? הם בטח ינסו לדלג.
– שלוש, לפי ההגיון, החבר’ה בתחנה. כל ציוד התקשורת בסביבה הוא שלנו.
המסוקים טסו במקביל לקרקע, כרגע בגובה שעלה בכעשרה מטרים על זה של החללית, אבל עם צמצום המרחק ביניהם, גם הפרש הגבהים הצטמצם. החללית לא שינתה את מסלולה. למטה (הרחק) נראה האוקינוס. המסוקים הקדימו את החללית, והיא לא שינתה את מסלולה. – אחד, אני לא רוצה להתנגש אתם,.. – אמר מישהו, שלפי המכשירים היה שתיים. אני זה שהולך להתנגש אתם, יא חרדתי, חשב ארלו, אבל אמר: – הורד להם מנוע. עכשיו! – הוא נזכר באיחור בכך, שלחללית יש מנועים שידחפו אותה לכל כיוון.
אליס עמדה להעיר על כך, שהחללית אינה שטוחה מספיק כדי שהשכבתה על הצד תוכל להועיל, אבל לא הספיקה. הם התהפכו על צדם השמאלי, בלמו בחדות, והאיצו כלפי מעלה בבת אחת. הטיל החטיא אותם במרחק, שגרם לגל ההדף לטלטל את החללית, ואף על פי כן, היא חלפה בין שני רב-שימושיים. ארלו עמד להורות לאנשיו לשנות את מסלוליהם, אבל אז היא נעלמה. לרגע הוא בהה במכשירים, ואז אמר: – כולם, האטו. אנחנו משלימים את הסיבוב סביב מורנו, וחוזרים לתחנה. אני לא מסתבך עם מי שעושה את זה לעצמו.

אליס פקחה את עיניה. הצג הראשי הציג נוף כוכבים, והספינה לא האיצה לשום כיוון. לזה הוא קרא “האלגוריתם הנכון”? היא גלגלה את ראשה לכיוונו של ג’יי. הוא היה שרוע על המושב בעיניים עצומות. היא התחילה להתיר את חגורותיה, אבל אז הבחינה בהעדר כבידה. ברגע הבא הוא פקח את עיניו. – אתה בסדר שם? – היא הבחינה בכך, שכמה קווצות שיער השתחררו מהרווח בין גבה למושב, ותפסה אותן בידה.
ג’יי לקח שאיפה עמוקה. – אני, כן. – הוא נפנה אליה, – את?
– נראה לי. איפה אנחנו?
הוא הסתובב אל המסך, לרגע בהה בו, ואז השפיל את מבטו אל הלוח, – טעיתי בקואורדינטות.
– לאן היינו אמורים להגיע?
– למסלול כלשהו סביב כדור הארץ או הירח. ואז לצור קשר עם האנשים אל אבא שלך.
– אתה יכול לצור אתם קשר מכאן? רגע. איש הקרפדה ושותפים יכלו לצפות את זה? שנחזור לכדור הארץ.
– אה? – הוא פנה אליה שוב, – זה הגיוני, כן. אבא שלך גר על כדור הארץ, והמטה שלו שם. זה מידע ציבורי.
– אז אולי זה טוב, שטעית?
– תלוי,.. אבדוק, אם אני יכול לצור אתם קשר מכאן…
– חכה. הם בטח ירצו שנעגון איפה-שהוא, או ננחת. בוא ננוח קצת. יש לך פה מחולל כבידה?
– כן. – הוא הניח את ידו על לוח הבקרה, – אני שם את זה על עוצמה נמוכה, בסדר?
– רק לא נמוכה מדי… – שיערה חזר להתלות כלפי מטה. ג’יי התיר את חגורותיו, ועבר לאבזמי השרוול. אליס שחררה את החגורה האחרונה, והשתדלה להתכרבל במושב. ג’יי הלך, חזר עם שני טרמוסים, הושיט לה אחד, עמד לשבת, והתיישר שוב: – אני תכף אחזור. יש לי פה בגדים נורמליים,.. ..אם כבר עצרנו.
אליס הורידה לרגע את הטרמוס. מעניין כמה כאלה צריך, כדי לפצות על יום שלם בלי מים? – יש לך בגדים גם בשבילי? אני רוצה לצאת מהחליפה הזאת.
ג’יי נעצר, והיא הבחינה בשרשרת הדקה הכרוכה סביב מותניו מתחת לחליפה. – בערך. קיבלתי רושם, שהם שומרים את הבגדים שלך, אבל הם לא הביאו אותם לי. איש לא היה בטוח בתוצאות המשימה.
– אז פשוט הבאת יותר משלך?
– אהא…
– ילך.
הפעם הוא חזר במכנסיים רגילים וחולצה קצרה. – זה בתא שמיד מימין, – הוא הצביע לאחור, התחיל להרים את שרוול השליטה, ונעצר כדי למתוח את החולצה הלאה מחזהו.
אליס החליקה מהמושב, – זה עדיין כואב?
– משהו כזה… – ג’יי הניח את השרוול. אליס רכנה מעל מושבו, ונישקה אותו, אבל משען היד שהפריד ביניהם גרם לה לנטות בזוית גדולה מדי ליציבותה ברגע זה, והיא נפלה על ברכיו. זרועותיו כבר נכרכו סביבה, אבל הוא בכל זאת אמר: – אבא שלך לא יאהב את זה.
– מי שואל אותו? – השיבה אליס, והם המשיכו להתנשק.

למען האמת ייאמר, שכשאביה גילה שלא שאלו אותו, הוא הסיק שהביא את זה על עצמו, ולא התערב.