מים ועד מדבר

שתיקת גלים

געגועים טבעו
בעקבות הפזורים בחוף.
דמעות נזלו, זלגו,
נעלמו בינות גלים.
מילים שלא נאמרו
נאלמו חרש בשאון המים.
סודות וזכרונות
פזורים באדוות שקטות.

הים יודע…
ושותק.

ביום בהיר

.

לב נפתח, אופקים נפרשים,

אושר במבע בזוית עין.

ביום בהיר ניתן

לצפות למרחקים.

.

ערפילים

.

אל תפני מבטך לערפילים.

דמויות נמוגות בערבים,

צל הרים כהרים, לעיתים,

בערפילים.

.

אל תשיתי לבך לערפילים,

הולם לב בך, לך מספר.

הסכיתי תוך והאזיני,

לרטט נשמתך הקשיבי.

.

אל תתני נפשך

בערפילים.

איש מדבר

.

האויר, אויר מדבר.

הדמעות, דמעות ציה.

רק את תחושי למרחוק

אבק תחושות נישא ברוח.

.

הקוצים, קוצי מדבר,

אלה הפרחים, כאן בשממה.

רק את במבטך תראי

פצעי דרדר ולב מדממים.

.

האיש, איש מדבר,

עיקש כאש ערבה,

רוגש כסערת מדבר

ורק את תחושי מרחוק.

כגל אלי חוף
.

סערות בה, נשברות אלי חוף
ורוחות בה, שוככות בסוף.
פה נסערת ושם רוגעת,
ימים חולפים, רוצה בה לגעת.
הולכת וקרבה, כגל אלי חוף.

שקיעות

.

הרוח קרה, קרה מתמיד

ואני את מבטך החם נוצר.

לאורך חוף, נושבת ללא סוף

ואת הגלים החול זוכר.

.

שקיעות יפות, יפות מתמיד,

כך בעינייך הן משתקפות.

דוק של עצב מתגנב לחיוך

ולקצף אין זוכר.

.

.

” החול יזכור את הגלים

אבל לקצף אין זוכר…”

( החול יזכור – נתן יונתן )

איש של מדבר
.

איש של מדבר,

בחולות הווייתו.

איש של ציה

משתיקת סלעים למד.
.

איש של מדבר

מביט למרחק משק ציפור.

איש של ציה,

מרחבי ישימון פרושים בפניו.
.

איש של מדבר

משתיקת סלעים יודע,

מבדידות ציה למד

כוחם של חיים..

נערי כנף
.
נערי כנף

ושלווה לבשי אל דרך.

הן לך אני, הרועה בשושנים

דודך, את הצופה בגלים.

.

נערי כנף,

תלתלייך אקשור בסרט.

הן, מה יפו פעמייך בנעלים

את, בת הנדיב.

.

נערי כנף.

שובי, את השונמית.

את שדמעותייך בלבי

ומילותיי כחותם בנפשך..

מים ועד מדבר

.

לעת ערב עומדה,

אל אופק אפל צופה.

אל כוכב נופל בחשכה,

לרחש גלים מקשיבה.

.

אי הדרך שזימרת לכבודה

עד אפסו כוחות מזל.

עד תוגה כיסתה מרחב

ועלטה חבקה כוכב.

.

לעת ערב עומד

אל אופק אפל צופה.

אל חולות מדבר וחשכה,

אל דמותך הצופה בשתיקה.

.

אי הדרך שזימרנו לכבודה

עד אפסו כוחות ומזל.

אי הדרך שזימרנו לכבודה

מים ועד מדבר.

סער גלי

.

הו, ספינת תשוקותיי,
כמה אהבתי להפליג על סיפונך,
למצוא מחסה בירכתייך,
לשוט בך בסער גלי.

.

הו, ספינת תשוקותיי,

כמה ערגתי לשוט במימייך,

להניף דגלי בתרנייך,

לשוב בך אל המעגן.