ירושלים היא עיר הבירה של מדינת ישראל.

העיר שוכנת בהרי יהודה על קו פרשת המים הארצי בין הים התיכון לים המלח והיא בגובה 857 מטרים מעל פני הים.

ירושלים היא מקום משכנם של מוסדות הממשל של המדינה ובהם הכנסת, בית המשפט העליון, משכן הנשיא, בית ראש הממשלה ורוב משרדי הממשלה.

שנים רבות היתה ירושלים מרכז חייו של העם היהודי ומושא געגועיו בהיותו בגלות.

העיר מקודשת ליהדות, לנצרות ולאיסלאם.

היסטוריה של ירושלים

ירושלים היא בירתו של עם ישראל מאז דוד המלך.

עד לימי דוד המלך הייתה העיר שייכת ליבוסים, מיושבי הארץ, ושימשה מבצר שהגן על מעיין הגיחון שנבע בה.

העיר שכנה בין נחלת השבטים בנימין ואפרים בצפון ויהודה בדרום, מחוץ לתחום ההתיישבות הישראלי.

בחירתו של דוד בירושלים, העיר הנכרית, לבירת הממלכה ולמרכז השלטוני והדתי הייתה נועזת למדי ובעלת חזון דתי-לאומי.

ירושלים של תקופת הממלכה המאוחדת של ימי דוד ושלמה הייתה לעיר המרכזית של ממלכה הולכת ומתפשטת. היא עברה תנופת בנייה, התבססות והתרחבות.

ארון ה’ הועלה אליה ונבנה בה בית המקדש. כך הונח היסוד להתקדשותה של העיר ולהיותה מרכז לעבודת אלוהי ישראל. בית ה’ ובית המלך נבנו בזה אחר זה. בראשית התקופה הבבלית בשנת 586-587 לפנה”ס אחרי גלי מלחמות והגליות, חרב בית המקדש, חרבה ירושלים ועם ישראל יצא לגלות בבל. בית המקדש השני הוקם בה על ידי שבי ציון והורחב בימי הורדוס. בית המקדש השני חרב בשנת 70 לספירה.

ירושלים עמדה במרכז תפילותיו וכיסופיו של עם ישראל אלפיים שנות גלות והוכרזה בירתה של מדינת ישראל הריבונית בשנת 1948.

שמות העיר

השם ירושלים, ירו-שלם, פירושו: “ירו” הוא יסוד, “שלם” הוא שם האל הקדום “שלום”. כלומר, זוהי עירו של האל שָׁלֵם.

בבראשית י”ד 18 נקרא מלך העיר בשם “מַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם”.

לפני שנכבשה בידי דוד נקראה העיר “יבוס”, לאחר כיבושה “עיר דוד” ולאחר מכן “עיר יהודה”. השם “ציון” ניתן תחילה רק להר הבית, התרחב לעיר כולה ואחר כך לכל הארץ. לבסוף היה בסיס לציונות, תנועת התחייה הלאומית.

ירושלים נקראת גם “עיר הקודש”, “עיר השם” ו”העיר”.

כינויי  העיר

לעיר כשבעים כינויים של חיבה והערצה ובהם:

אהליבה, אריאל, ה’ ייראה, הראל, טבור העולם,

יפה נוף, כלילת יופי, כיסא ה’, משוש תבל, נווה שאנן,

עיר היונה, עיר המחוברת, עיר הצדק, עיר השלום,

עיר של זהב, קריה נאמנה, קריה למלך רב,

קריית חנה דוד, רבתי עם, שער בת רבים, שׂרתי במדינות ועוד.

יום ירושלים

מאז מלחמת העצמאות (תש”ח-1948) ובמשך 19 שנה הייתה ירושלים עיר מחולקת: החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל ואילו חלקה המזרחי כולל ירושלים העתיקה היה בשליטת ירדן למעט הר הצופים. ביום השלישי למלחמת ששת הימים, כ”ח באייר תשכ”ז 1967, כבשו חיילי צה”ל את ירושלים המזרחית והביאו לאיחודה מחדש של העיר המחולקת. כשלושה שבועות לאחר מלחמת ששת הימים החליטה הכנסת על איחוד ירושלים. הכנסת החילה את החוק הישראלי והמשפט הישראלי בכל חלקי העיר והכריזה על חופש דת ופולחן במקומות הקדושים לבני כל הדתות, יהודים, נוצרים ומוסלמים. לקראת יום השנה למלחמת ששת הימים, י”ד באייר תשכ”ח 1968, קבעה הכנסת כי כ”ח באייר יהיה יום ירושלים. יום זה נועד לציין את איחודה מחדש של העיר ואת הקשר ההיסטורי המיוחד של עם ישראל לירושלים לאורך כל הדורות. יום ירושלים קיבל תוקף חוקי בשנת תשנ”ח 1998 באמצעות “חוק יום שחרור ירושלים” שבו נקבע כ”ח באייר חג לאומי.

הכותל המערבי

הכותל המערבי הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהי תקופת בית שני ועד ימינו.

במסורת היהודית מיוחסת לכותל המערבי קדושה יתרה, וכנראה כבר במאה ה-14 נקבע מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש לכך עד היום.

לכותל המערבי חשיבות דתית, לאומית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים – בני מצווה חוגגים שם עם משפחתם, חיילים נשבעים אמונים ברחבתו העליונה, ואישים מרחבי העולם מבקרים בו.

קישור לאתר הקרן למורשת הכותל המערבי.

מנורת הכנסת

מנורת הכנסת היא אנדרטת ברונזה בגובה כחמישה מטרים, הניצבת בקצה גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים. את המנורה העניקו אנשים שונים ובהם חברי הפרלמנט הבריטי כמחווה למדינת ישראל הצעירה בשנת 1956, והיא מעשה ידיו של בֶּנוֹ אֶלְקָן, אמן יהודי-בריטי ממוצא גרמני, שעמל עליה במשך שש שנים. המנורה מציגה כשלושים אירועים, ביטויים, דמויות ומושגים מכוננים בתולדות עם ישראל, ונחשבת ל”ספר לימוד” ויזואלי של ההיסטוריה היהודית לדורותיה.

בשנת 1950, כשנה וחצי לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, פנה הלורד אדווין סמואל, בנו של הרברט סמואל, שהיה הנציב העליון הבריטי הראשון שלארץ ישראל, לבֶּנוֹ אֶלְקָן, וביקש ממנו ליצור פסל ברונזה בצורת מנורה, כדי להעניקה כשי למדינת ישראל הצעירה. מטרת השי הייתה “לבטא את הערצת הפרלמנט הבריטי ואת המשך ידידותו החמה למדינת ישראל החדשה, לממשלתה, לעמה, ומעל לכל – לכנסת שלה.”^[1] אלקן התגורר בלונדון משנת 1933, לאחר שעזב את גרמניה עם עלות הנאצים לשלטון. הוא היה אמן ידוע באנגליה, ובעל ניסיון עשיר בעבודה בברונזה, לאחר שיצר כמה מנורות, ובמיוחד זו של כנסיית ווסטמינסטר שבלונדון. אלקן השקיע שש שנים מחייו ביצירת המנורה, בעיקר בתחום העיוני, שכן ביקש ליצור מנורה ייחודית, שתספר את תולדות עם ישראל במשך אלפי שנות היסטוריה.

הבחירה בסמל המנורה כשי למדינת ישראל התבססה על סמל המדינה, שנקבע על ידי הכנסת הראשונה כמנורת שבעת הקנים. תבנית מנורת הכנסת דומה למנורה המופיעה בסמל המדינה, שהיא עצמה העתק של המנורה המופיעה כתבליט בשער טיטוס שברומא. התבליט שבשער מציג שבויים מממלכת יהודה הנושאים לרומא את אוצרות בית המקדש, לאחר חורבנו בשנת 70 לספירה, ובהם המנורה.

מאחר שהשער מתוארך לשנת 79 לספירה, נחשב התבליט כתיאור נאמן של מנורת בית המקדש, מתוך הנחה שהאמן שיצר את התבליט ראה את המנורה עצמה במו עיניו.

ירושלים במנהרת הזמן

משנת 1000 לפני הספירה ועד ימינו.

מוזמנים לצפות בסרטון המתאר את ירושלים במנהרת הזמן.

בכדי לצפות בסרטון, לחצו על המילה ירושלים.

ירושלים

בעמוד זה מצורפים קישורים לפעילויות ולחומרים נוספים.

ציר זמן – ירושלים

שאלות ותשובות בנושא ירושלים

בחן את עצמך – ירושלים

פעילות אתגר

סיימנו את מסענו בירושלים.

מקווה מאוד שנהניתם!

נתראה בספר הדיגיטלי הבא.

שלכם,

ברקת תמאם

שיר: “ירושלים של זהב”