הזמן ימתיק לך את סוד האהבה – סילביה זהבי

.סילביה זהבי,אשה! פשוט אשה בכל רמח אבריה , נפשה

ברכותה, בעוצמתה, באומץ שלה להשיר עיניים ולהתמודד

לא לברוח, להשאיר את מה שצריך להשאיר מאחור וללטף את מה שליד באהבה.

” מאלף הכלבים מול קסמיך,

נחשפתי, חסרת אונים…”

תקרא אותה. לא צריך לחפש בין השורות, בין המילים. סליביה היא אשה של אמת,

פיה וליבה שווים, ושווים הרבה.

שירי האהבה שלה, הערגה האור בעניים מנצנץ ויהי מה.

היא ממתיקה סוד, מפליגה לחלום, עורגת וכמהה באור היום לאהבה בכל החושים,

.כי סילביה היא אשה טוטאלית ומדהימה.

” השפתיים והלשון

ללא קול,

אמרו הכל.”

תראה את הציורים שלה, גם הצבעים שלה מדברים ללא כחל וסרק

והם חושפים את הלכי רוחה.

.תקרא את יפו שלה, את סמטאות ילדותה המחליפות פנים, בגדים זמנים ומצבי צבירה.

ויש שם ניחוח מעושן וריחות מסתורין ויופי שאינך יכול לתפוס ביד כובש את ליבך –

זוהי יפו – יפו של סילביה.

אז לחייך, אשה יפה”

“שביד אחד שותה יין

.”…וביד השנייה מרחיקה את המיותר מעולמה

.יש לי העונג והכבוד להביא בספר זה שירים, הגיגים וציורים של סילביה זהבי

שולמית ספיר-נבו

כמו ליל שחדל,

ויום מפניו קם,

כמו הבהירות המוקירה,

המכסה את האדמה,

הלב החל שוקט,

הכאוס השתתק.

העתיד הושיט אליי יד

המקפלת בתוכה הבטחה:

הזמן ימתיק לך את סוד האהבה.

אור החיים

דרך עינייך אלמד לרחף,

בענני האושר.

דרך מגעך אשכח,

את ימי החוסר.

בוקר שמסמן שובל לעבר יום קסום!!!

הכאב הזה שחי בי,

שבק חיים.

כבר לא בוכה במסתרים,

לא עוד תופרת קרעים,

לא עוד מוציאה קוצים,

לא מוחקת כתמים,

שוב החיים יפים,

כשאתה בנמל מבטחים.

יום מתערפל,

חושך נוסק מעל,

לילה בא אליי.

רקיע חלק כקטיפה,

לוטף את עורי,

צמרמורות חורש בגבי.

החשיכה מעירה אותך,

ממעמקים,

אקרא לאהבתך..

ובנשיקה

רכות מיימית,

ואש מבערת.

השפתיים והלשון

ללא קול,

אמרו הכל.

ריקוד לילי

לבד בלילות,

עפעפיי עצומות,

ואני חשופה לזיכרונות.

אהבתך,

השייכת לאתמול,

מכה בי כנחשול.

מבקשת אלייך,

מתוך צורך בלתי נכנע,

כמו לבה מותכת של תשוקה,

שלא ניתנת לחסימה.

אתה מתגנב ומתנגן בי,

מסונכרן לגופי,

מתפשטת מחיי היומיום,

מרחפת על גב הזיכרון.

נעטפת בך,

מורמת מעבר למציאות החוסמת,

ואתה לרגע שוב אתי,

כמציאות קיימת,

כקליפה שברירית מאהבה חולפת.

יש לפעמים,

אבקש אהבה.

לא אגיע אליך,

כי זו הדרך,

המוכרת,

הקלה.

ועדיין נותרה בנו

היכולת לחלום.

אהבתי אהבה גדולה,

והיא ערפלה טיפשותי.

ביד אומן, ללא גינונים,

חדרת ללבי

והרעשת את עולמי.

מאלף הכלבים מול קסמיך,

נחשפתי, חסרת אונים…

שלטת בי, ביד רכה,

יד נעלמה,

בלוחשיך לי רז,

עליי מיתר.

מאלף הכלבים שלי,

זכרון מגעך, חרוט בי.

פרידה…

חוף קטן ונידח

עומד מאובן על החול הלח

במעיל גשם שחור.

דמותך מתרחקת,

כבה האור.

תחזרי…

תחזרי…

בואי נפרום את הקשר שמפלג ביננו.

שתי וערב של חוטים,

שובל של שמחה ועצב

קושר ועוטף אותנו בעצם.

*

הלאה

הלאה,

מפליגה.

לחלום,

שיהלום.

מתירה קשר,

מאירה מסר,

חיה,

לא מחייה.

רוצה,

לא מרצה.

רוח של שינוי

עולם אחר חיכה לי מעבר לפינה,

אותו עולם שידעתי שקיים ומיועד לי, אך רחק ממני בהתמדה..

עולם מלא שלווה יופי וסיפוק,

זה כמו חלום…

רק אתמול הייתי במקום שטלטל אותי בחוסר נוחות, מקום חסר שקט נפשי וקרקע יציבה.

והנה אני היום במקום שבו רציתי להיות,

כל זה היה קיים תמיד, מעבר לפינה, ממש במרחק נגיעה וכשהייתי מוכנה הוא הגיע..

אל תוותרו על תחושות הבטן ותשאפו להגיע למקום טוב,

גם אם זה כרוך בהזזת דברים או אנשים שלא תורמים לשקט בחייכם..

ככה מתחיל עוד ציור

שיר אהבה ליפו

בין סמטאותיך הערב ירד,

על בתי האבן, צל מטייל,

מערפל קמטים חרושים,

שואב אליי ימים עלומים,

רגעים ברוכים,

המציתים בי זכרון,

תחת שמי הים התיכון.

יפו,

כיצד שינתה הפנים,

היכן רחובותייך השוקקים,

בהמיית ילדים?

קלאס, ג’ולים, סטנגה

ושלל משחקים.

בריכת “גלית”,

שחייה לילית, עם סרט בתפריט.

יפו

חוף הים, סיפלס, גבעת עליה,

גלים מזהיבים בשקיעה,

קול המואזין הקורא לתפילה.

מביטה בך,

במרחב הפתוח,

בעוד ריח הים נישא ברוח.

יפו

מפת ילדותי נפרשת לפניי,

נסחפת,

נודדת בין זיכרונותיי,

ימי שישי,

סרט ערבי,

וזמירות השבת מבית השכנים

נישאים אל חלוני.

ובלילות,

עת הבית הופך למועדון,

מתנענעים, לצלילי הפטיפון.

יפו

מגדירה חדש את עצמה,

קורצת לזרים,

ביופיה מפתה,

בתים הורסת ללא רעדה,

וינטאז’,

על רחובותיה מלבישה.

יום אפרפר

צלילי הבוזוקי

מחלחלים בגופה.

מתנועעת,

משילה שכבות,

עכבות.

אגלי זיעתה כפנינים,

מאנפפת בריסים,

מצועפים.

אנשים סובבים אותה,

מריעים לה,

והיא לבדה.

גופה לה.

מרחפת,

בוקעת ממרכז הוויתה,

ממחוזות ילדותה,

בחבור טבורי, ראשוני.

כובשת את עצמה

ואת צופייה

המריעים.

-כוכב מאיר-

Shuli Sapir- Nevo  מוקדש  בהנאה ל

 סילביה יקרה

.תודה  רבה לך שהקדשת לי את שירך המרגש “צלילי הבוזוקי“

*

וגם אני רוצה מילים בשבילך

מערב קסום בו

בלינו יחדיו ביפו שלך,

ואת נהגת בסמטאות כבשלך

מלטפת אותן,

ובעינייך נקווה אור

פנסי הרחוב.

בטברנה של אלירון

ערב שלישי

אבי טובי שר לנו את יוון

ואנחנו-

ברגליים רוקדות

שמחה,

מרוקנות כוסות של יין

והלב מתמלא.

• מוקדש לך, סילביה זהבי, בשמחת חיים.

לחיים!!!

אחרי חבלי לידה קשים…יצא לדרך ציור חדש מפרי מכחולי…

חג שמח

מהאישה שביד אחד שותה יין

.”וביד השנייה מרחיקה את המיותר מעולמה…